נועם ירושלמי על נזיקין ק

השתא דנפלה מוכר בדמי חיטין וע"כ מיבעי' לענין השבח (וכן אמרינן שם בירושלמי דתרומות (ספ"ה) חד ב"נ אפיל שעורין גו חיטין אתא עובדא קומי ר' יודה בר שלום ואמר יתן לו דמי שעורין והשאר יחלקנה. והא דאמר מוכר ולוקח היינו משום שאם נתערבו השעורין של האחר ואי איפשר לבור וא"כ צריך לשלם בעד השעורין וכמו דאיתא בביצה (ד' לח) הרי שנתערב לו קב חיטין בעשרה קבין חטים של חבירו יאכל הלה וחדי וא"כ צריך לשלם לו בעד השעורין וע"כ הוי לוקח. אך שהושבחה השעורין דהא ימכרנה בדמי חיטין וע"ז אומ' מוכר ולוקח מהו שיחלוקו את השאר

וע"ז אומר נשמעינה מהדא הבורר צרורות מתוך כריו של חבירו חייב לשפות לו (פי' וע"כ כיון שהנוטל צרור מתו' כריו של חבירו חייב ליתן לו כמו בעד חיטין וא"כ כיון שהבורר צרור חייב לשלם מחמת שהזיקו אעפ"י שהוא בעצמו אינו רק צרור וע"כ ה"נ אף שנתערבה השעורין אעפ"כ כיון שהשעורין נשבחה ע"כ יחלוקו את השבח)

עוד שם ר' בון בר כהנא אמר באומר צבור ואקנה אבל אם היו ציבורין משעה ראשונה לא בדא והנה הפ"מ פי' באומר צבור ואקנה הא דאמרי' דמחזיר לו התערובות באומ' לו צבור מאה סאה שעורין לך וקנה אותן ואח"כ נפלה לתוכו סאה של חיטין אבל אם הי' ציבורין משעה ראשונה כך ונמצא אח"כ סאה חיטין שנתערבו בו בתחילה לא בדא אמרו דמחזיר לו הסאה דמכיון דכך הי' משעה ראשונה שמכר לו ודאי כונתו הי' להקנות לו כל הציבור כמו שהוא ולא הי' מקפיד על מין אחר וזהו לפי פירושו

אבל לפי מה שביארתי דמיירי שנפל סאה של חיטין לתוך סאה של שעורין ע"ז אומר באומר צבור ואקנה ונראה לי שהוא ט"ס וצ"ל באומר לו צבור או אקנה (פי' שאם נפלה הסאה של שעורין לתוך החטין אומר לו צבור פי' שיברור סאה של שעורין) או אקנה (פי' שישלם לו הדמים) בזה אמרינן דיחלוקו השבח דכיון שאינו יכול לברור א"כ צריך לקנות ממנו הסאה של שעורין כפי מה שהוא שוה עכשיו אבל אם היו צבורין מתחילה ומוכר אותן לאחר מוכרן בדמי חיטין להלוקח דכיון שהלוקח לוקח אותן כפי שהן צבורין ע"כ כל השבח להמוכר וזה קאי למה דאמר בתחילה הבורר צרור מתוך כרי' של חבירו חייב לשפות לו (פי' שחיי' לו לשלם כפי חיטים גמורים היינו מצד שהיו צבורים מעיקרא ע"כ הם נשומים כמו החיטין) וה"נ הבורר צרור מתוך כריו של חבירו חייב לשפות לו (פי' כפי החיטין) והא דקאמר הכא ר' בון בר כהנא אמר באומר צבור ואקנה צ"ל באומר לו צבור או אקנה

ובפ"ה דנדרים (ה"א) שם איתא נמי אמר ר' בון בר כהנא באומר צבור ואקנה שם צ"ל באומר צבור וקנה (או ותקנה) אבל אם היו ציבורין לא קנה עד שיטלטל כו' וכמו שביארתי שם דבשותפין אם אמר לו צבור ותקנה היינו כיון שהוא משתמש הוי המקום שלו וע"כ קונה המקום וע"כ קונה הפירות ע"י המקום אבל אם היו ציבורין מעיקרא לא (דאיך יקנו השותפין ע"י המקום והרי המקום גופא הוי של שותפין) והכא א"ר בון בר כהנא באומר צבור או קנה (כצ"ל) (פי' דמיירי שאם נפל הסאה של שעורין מאחר ואומ' לו צבור או קנה) אבל אם הי' ציבורין מעיקרא לא בדא ומוכרן בדמי חיטין יפות (ועיין בב"ק (ד' קא) איבעיא להו יש שבח סממנין ע"ג הצמר ובתוס' בד"ה או דילמא כו') ודו"ק: יש נוחלין פרק שמיני

שם (ה"ה) האומר איש פלוני יירשני במקום שיש בת כו' א"ר יוחנן לא אמר ר"י בן ברוקא אלא על בן בין הבנים כו' עיין בספרי נועם ירושלמי (רפ"ד דיבמות) עיי"ש

שם (ה"ה) תמן תנינן רשב"ג אומר אם מתה יירשנה כו' ר יוסטיני הוה לי' עובדא קומי רבנן כו' עיין בספרי נועם ירושלמי (פ"ט דכתובות) עיי"ש

שם (ה"ח) ר' שמעון בן יקים אעיל עובדא קומי ר' יוחנן מהיום ולאחר מיתתו מתנתו מתנה כו' ואמר ר' בון בר כהנא קומי ר' לא לשייר לה מעשה ידיה כו' עיין בספרי נועם ירושלמי (פ"ו דפיאה) ושם ביארתי

שם חזקי' אמר הלכה כר' כו' ר' יוחנן אמר ולא במתנת בריא כהדא ההיא איתא כתבת נכסה כו' עיין בספרי נועם ירושל' (פ"ט דכתובות): מי שמת פרק

תשיעי

(ה"א) מתני' מי שמת והניח בנים ובנות כו' כיני מתניתא הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים כו' עיין בפי"ג דכתובות (ה"ג)

שם שמואל אמר זכין לעוברין כו' עיין בספרי נועם ירושלמי (פ"ד דיבמות) ושם ביארתי

(ה"ב) תני האומר המבשרני אם ילדה אשתי זכר עיין בספרי נועם ירושלמי (פ"ד דיבמות) ושם ביארתי. גט פשוט פרק

עשירי

(ה"ה) מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו ואמר לו אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פלוני תן לו שטרו הגיע זמן ולא נתן ר' יוסי אומר יתן ר' יהודה אומ' לא יתן כו' ובגמ' תני עיצומים ר' אבהו גבי ר' אחא גבי ר' אמי גבי ר' יונה ור"י לא גבי א"ר מנא אע"ג דלית ר"י גבי עצומים מודה בהוא דיהב ברי' גו אומנותא ועיצומים ביניהן דהוא גבי ועיין בספ"ק דב"מ ושם ביארתי דהא דפליגי אמוראי הוא לא משום דפליגי אם הלכה כר' יוסי או כר"י אי אסמכתא קני' כמו דאמרינן בב"ב (ד' קס"ח) במאי קמיפלגי ר' יוסי סבר אסמכתא קני' כו' דא"כ ליפלגי אי הלכה כר' יוסי אי כר' יהודה ובש"ס דילן (שם) אמרינן אמר ר"נ אמר רבה בר אבהו אמר רב הלכה כר' יוסי כי אתו לקמי דר' אמי אמר וכי מאחר שר' יוחנן מלמדנו פעם ראשונה ושני' הלכה כר' יוסי אני מה אעשה ואין הלכה כר' יוסי אלא דהטעם דאפי' אם אמרינן אסמכתא קני' אעפ"כ הרי נמחל שיעבודו בהמקצת שפרע וכמו שכתב הרא"ש בנדרים (ד' כ"ז) דממשעבדי לא גבי ואפי' חצי החוב שלא נפרע אינו גובה בשטר זה ממשעבדי דחיישינן שמא יגבה בו חצי האחר שפרע כדאמר בשט"ח מוקדם דאפי' מזמן שני לא גבי דילמא אתא ליגבי מזמן ראשון ומבני חרי גבי דקני לי' במסירה וכתבתי שם דמתני' מיירי שכתב מתחילה שאם לא יתן לזמן פלוני שיהיו המעות שיתן לו מתנה וישאר החוב כבתחילה וע"כ פליגי בעצומים אי גבי אי לא גבי והוא משום דנמחל שיעבודו ועי"ש מה שביארתי דגבי עיצומים מודה והוא משום דשיעבוד הגוף כתוב בשטר

ועיין שם שביארתי בהני עיצומים דר' אבהו גבי ור' אחא גבי ור' אמי גבה וביארתי שם דהטעם הוא דהירושלמי אזיל לטעמי' שסובר דאותיות נקנין במסירה וכמו שהוכחתי שם מהירושלמי (פ"ק דקידושין ה"ב) בשטר ר' אבהו אמר בשטר של כסף הא בשטר מתנה לא שמא יחזור כו' אמר לי' שמא תבוא שנת רעבון ויחזיר לו רבו (כצ"ל] פי' שיתן לו השטר בחזרה א"כ יצא העבד לחירות והוא משום דאותיות נקנין במסירה ולא בעי (לשיטה הירושלמי) כתיבה ומסירה וע"כ סובר ר' אבהו ור' אמי דגובה והוא משום דאותיות נקנין במסירה וכמו שכתב הרא"ש דאי אמרי' דאותיות נקנין במסירה הוה ניחא אבל אם אינו מוסר לו השטר כיון שנמחל שיעבודו במקצת נתבטל בכולו

שם אמר ר' עוקבא תנה בכתובות דבי לוי האומר אבד שטרי ב"ד עושין לו קיום תני רשב"ג אומר אפי' בשטרי בירורין ב"ד עושין לו קיום (ויתבאר לקמן בזה)

עוד שם (ה"ו) מי שפרע מקצת חובו ר' יהודה אומר יחליף ר' יוסי אומר יכתוב שובר א"ר יהודה נמצא זה צריך להיות שומר שוברו מן העכברים ובגמ' רב אמר עושין לו קיום ב"ד תני ר' חייא אין עושין לו קיום ב"ד אמר ר' ירמי' אלו שמע רב מתני' לא הוה מימר הדא מילתא

והנה צריך לבאר דמ"ט אמר תחילה אמר ר' עוקבא תנה בכתו' דבי לוי אבד שטרו ב"ד עושין לו קיום ובהא דמי שפרע מקצת חובו אמר רב ב"ד עושין לו קיום וע"ז אומר תני ר' חייא אין עושין לו קיום ב"ד

והנה זה יתבאר במה שכתבו התוס' בב"ב (ד' ק"ע) בד"ה אין הלכה כו' והוא משום דנמחק שטר חובו עושה המלוה בעצמו שלא מרצון הלוה וע"כ בעינן דווקא קיום ב"ד אבל הכא שכותבין מרצון המלוה והלוה וע"כ יכולים להחליף שטר אחר אפי' שלא בב"ד ופ"ז אומר רב אמר עושין לו קיום ב"ד וע"ז אומר תני