נועם ירושלמי על נזיקין צט

מן הראש כו' דלאיזה ענין מכר לו דבר שאינו שלו אלא לאו ע"כ דש"מ מכר חצי הראש מכר חצי הרגלים וא"כ יכול המוכר לומר סבור הייתי שבשביל חצי הרגלים השייכים להלחיים במכר קנית ולא מכרתי לך את הלחיים שהן לכהן וכן בקיבה בשביל חצי הכבד קנית והילכך לא מצינן דמנכה לו מן הדמים אלא כשלקחן במשקל. ובמראה הפנים כתב והא דפשיט לי' הכא מהתוספתא ולא פשיט ממתניתין דתנן בחולין (ד' קל"ב) אמר מכור לי בני מעי' של פרה והיו בהן מתנות נותנם לכהן ואינו מנכה לו מן הדמים לקחן הימנו במשקל נותנן לכהן ומנכה לו מן הדמים עיין שם שנדחק בזה

ולי נראה שהפי' הוא ר' יצחק שאל מכר חצי הראש מכר חצי הרגלים מכר חצי קנה מכר חצי כבד (פי' דמיבעי' לי' אם הא דאמרי' דמכר את הראש מכר את הרגלי' היינו דווקא בשהראש שלם אבל אם מכר חצי הראש כיון שאינו שלה לא מכר או דילמא במכר לו חצי הראש מכר חצי רגלים אף שאינו שלם). וע"ז אומר נשמעינה מהדא מכר לו יד כמות שהיא כו' בני מעיים כמות שהן נותן לכהן ואינו מנכה לו מן הדמים לקחן במשקל נותן לכהן ומנכה לו מן הדמים וא"כ כיון שאפי' מכר לו כל הראש אינו מכור לו בשלמות וכמו דאמרינן נותן לכהן ואינו מנכה לו מן הדמים וכמו דאמרינן בחולין (ד' קל"ח) דמתנות כהונה לא מזבן כו' וע"כ אינו מנכה לו מן הדמים אבל בשלקחן הימנו במשקל א"כ בודאי מכר לו מתנות כהונה וע"כ מנכה לו מן הדמים. וא"כ אפי' כשמכר לו הראש נמי לא מכר לו בשלימות דהא מתנות דכהן לא מזבין כו' וא"כ לא מכר לו כל הראש בשלימות וא"כ כיון שאפי' מכר לו כל הראש נמי לא מכר לו בשלישות א"כ בודאי מכר חצי הראש מכר חצי הרגלים וע"כ לא פשיט ממתניתין דחולין (ד' קל"ב) דתנן אמר לכהן מכור לי בני מעי' של פרה כו' נותנם לכהן ואינו מנכה לו מן הדמים. דהי' איפשר לומר דזהו דווקא במכר לו בני מעי' של פרה אבל במכר לו הראש בשלימות א"כ צריך ליתן לכהן ומנכה לו מן הדמים כיון שמכר לו כמות שהוא וא"כ יש לומר הא דתנן במתניתין מכר לו הראש היינו שמכר לו כמות שהוא א"כ המכירה הוי בשלימות אלא שנותן לכהן ומנכה לו מן הדמים כמו לקח הימנו במשקל וא"כ הי' המכירה בשלימות וע"כ מכר לו הרגלים וא"כ אם מכר לו חצי הראש דהמכירה לא הי' בשלימות לא מכר לו חצי הרגלים. וע"ז מביא ראי' מהברייתא מכר לו יד כמות שהיא ראש כמות שהוא בני מעיים כמוה שהן נותנם לכהן ואינו מנכה לו מן הדמים וא"כ כיון דאפי' מכר לו הראש כמות שהיא נמי נותנם לכהן ואינו מנכה לו מן הדמים משום דמתנות דכהן לא מכר לו ורק אם לקחן הימנו במשקל נותנם לכהן ומנכה לו מן הדמים. וא"כ כיון שאפי' מכר לו הראש כמות שהוא נמי לא מכר לו בשלימות ואעפ"כ מכר לו את הרגלים אע"ג דלא הוי בשלימות דהא מתנות דכהן לא מזבין ואפ"ה מכר לו הרגלים וא"כ הוא הדין במכר חצי הראש נמי מכר לו חצי הרגלים ודו"ק: המוכר פירות פרק

ששי

(ה"א) מתני' המוכר פירות לחבירו כו' המוכר פירות לחבירו ה"ז מקבל עליו רובע טינופת לסאה. ובגמ' תני המוכר פירות לחבירו ולא צימחו אפי' זרע פשתן אין חייב באחריותו ואם התנה עמו מתחילת הזרע חייב באחריותו מהו נותן לו דמי זרעו ויש אומרים נותן לו דמי יציאותיו. עוד אמרינן שם הכא מקבל עליו ברם המן ימעט הכא ובלבד טינופת ברם תמן מין הכא ובלבד כדרך מגעו ברם המן ובלבד כדרך מבואו (פי' הפ"מ הכא ובלבד כדרך מגעו כלומר שמקבל עלו רובע טנופת לסאה כמות שהן לפניו ולא אחר שהשיאן כו') ברם תמן ובלבד כדרך משאו (ופי' הפ"מ התם דלענין איסורא הוא ע"כ דמוקמינן למתניתין דהתם שנתערבו לו בדרך משאו כו' כדמוקי ההם שנתערב לו בדרך מכנם

ולי נראה (שיש כאן ט"ס וחילוף השורות וכצ"ל) הכא מקבל עליו ברם תמן ימעט הכא ובלבד כדרך מגעו ברם תמן ובלבד כדרך משאו הכא ר' שמעון מודה ברם תמן ר"ש אומר שני מינים הן ואין מצטרפין והפי' הוא דמקשה הכא מקבל עליו רובע טינופת לסאה וא"כ מוכח דרובע לסאה הוי ביטול והתם תנן כל סאה שיש בו רובע ממין אחר ימעט וא"כ רובע לסאה לא בטיל. ומשני התם דרך מגעו (פי' התם לענין מקח וממכר ע"כ כיון שהוא רובע לסאה אינו ניכר ובטל) ברם תמן ובלבד כדרך משאו (פי' כמו דאמרינן שבמשא לא שייך ביטול וכמו דאמרינן בירושלמי ני (פ"ה דתרומות) וכדריב"ח דאמר ריב"ח נבילה בטילה בשחוטה במגעה ובהיסטו לא בטל. וכן אמרינן בבכורות (ד' כ"ג) ואי אמרת טומאה כמאן דאיתא דמי נהי דבמגע לא מטמא במשא מיהא ליטמא (ופירש"י דהא מ"מ הטומאה נשא והסיט) וע"ז אמר דבכלאים כמאן דאיתא דמי לא שייך ביטול וכמו שכתבו התוס' בנדה (ד' ס"א) בד"ה בגד שאבד כו' דלא שייך ביטול ברוב אלא כשאיסור מעורב בהיתר אבל כלאים ששניהם היתר ונאסרין ע"י תערובות כך אסור המרובה כמו המיעוט) וע"ז אומר תמן כדרך מגעו (פי' לענין מקח וממכר הוא אע"ג דאיתא אך כיון דלא מכר בטל כמו במגעו כיון דלא מינכר בטל לענין איסור אבל בכלאים בעינן שיהא הביטול כמו שאינו כמו דאמרי' בבכורות (ד' כ"ג) ואי אמרת טומאה כמאן דאיתא דמי נהי דבמגע לא מטמא במשא מיהא ליטמא וא"כ לענין משא בעינן שיהא הביטול כמאן דליתא דבכלאים המיעוט הוא כמו המרובה וע"כ אם הוא רובע ימעט

עוד שם ברם תמן ר"ש אומר שני מינין הן ואין מצטרפין (פי' דמקשה דאמאי לא פליג ר"ש הכא דשני מינין אין מצטרפין) ובכאן צריך לגרוס הכא ר"ש מודה הכא ובלבד טינופת ברם המן מין (פי' דהכא הטעם משום דהוי טנופת וע"כ מודה ר"ש דכל המינין מצטרפין). ברם תמן מין (פי' דהתם האיסור משום כלאים דהיינו משום שני מינים. ע"כ קאמר ר"ש דשני מינין אין מצטרפין)

עוד שם ר' חיי' בר בא שאל סאה חיטין שנפל' לתוך מאה של שעורין כהן וישראל מהו שיחלקו את השבח וכתב הפ"מ (יש בכאן חילופי השיטות שנתחלפו בטעות וכצ"ל) סאה תרומה שנפלה לתוך מאה של חולין כהן וישראל מהו שיחלקו את השבח ובשאלה השני' הוא דשייך סאה של חיטין שנפלה לתוך מאה של שעורין כו' והבעיא לענין תרומה הוא משום דקיי"ל תרומה בטלה בא' ומאה אלא צריך להעלות הסאה תרומה מפני גזל השבט ונותנה לכהן ואם לא העלה את התרומה אלא זרע הכל כמות שהן בתערובת אותה הסאה וגידולי מדומע חולין הן כדתנן (פ"ט דתרומות) מיהו מיבעי' לן אם צריך ליתן לכהן השבח של איתה הסאה כו' משום דאם נתבטל' נתבטלה ונהי דסאה עכ"פ צריך ליתן לו מ"מ אין לכהן חלק בשבח ואגב דדמי לענין השאלה השני' בענין הביטול נקט נמי להא

והנה הפ"מ שגה בזה והפי' הוא דסאה תרומה שנפלה לתוך מאה של חולין כהן וישראל מהו שיחלקו את השבח והוא דהתרומה הוא יותר בזול מחולין וכמו דאמרינן בכתובות (ד' נ"ח) נותנים לה הכל תרומה ופירש"י שם שחולין יקרים הן מהתרומה שהכל קופצין עליהם וע"כ מיבעי' לי' סאה תרומה שנפלה לתוך מאה של חולין ונתבטלה. וא"כ יכול למכור החולין עם התרומה מפני שנתבטלה בחולין וע"כ מיבעי' לי' אם יש לכהן חלק באותה שבח שהוקרה התרומה שיכול למוכרה לחולין (וכה"ג איתא בירושלמי (ספ"ה דתרומות) תני סאה תרומה (פי' טמאין) כנפלה למאה אומר לכהן ולא דמי עצים אני חייב לך טול דמי עצים (פי' דתרומה טמאה אינה ראוי' רק להסקה כו') מאי כדון נותן לו דמי עצים והשאר יחלוקו) וה"נ דמי החולין יקרים יותר. והכא נמי כיון שנתבטלה הוי הכל חולין ואפי' הסאה שהוא מעלה הוי נמי חולין שאינו מעלה אותה רק משום גזל השבט (וע' בכורות (ד כ"ב) פירש"י שם ולפי' התו' שם בד"ה תעלה כו' יש לומר דמיבעי' לי' בתרומה טמאה וכמו דאי' בירוש' (ספ"ה דתרומות) ועל כן יחלוקו את השבח ודו"ק

עוד שם ר' יצחק בר טבליי שאל סאה חיטין שנפלה לתוך מאה של שעורין מוכר ולוקח מה שיחלוקו את השאר ופי' הפ"מ כלומ' שמכר לו מ"ה סאה של שעורין ונפלה בהן אחת של חיטין של המוכר מי אמרינן דצריך הלוקח להחזיר לו הסאה יתירה שנא מכר לו ומן התערובות הוא מחזיר לו כמו שנתערב עכשיו או דילמא מצי הלוקח לומר אי איפשי בחיטין כלך והשתא הואיל ואי איפשר לזה שיבור חטה חטה מן הכרי שנתערב וזה ממאן ליתן לו סאה מן התערובות א"כ דין הוא שיחלוקו באותה הסאה והוא דוחק

ע"כ נראה לי שהוא ט"ס בירושלמי (וכצ"ל) סאה שעורין שנפלה לתוך מאה של חיטין וא"כ השתא מוכר השעורין בדמי חיטין שאין צריך לבור ורק לכתחלה אסור לערב אבל