נועם ירושלמי על נזיקין י

והא דתני' אח"כ לניזק ולא למזיק חייב בכל א"כ קשה דהא לפי הגהתי תני בתחילה ג"כ דחייב על השן והרגל אך איפשר לומר דחייב בכל היינו שחייב נזק שלם אפי' על קרן ג"כ וכר' טרפון וכמו דאמרינן בש"ס דילן (שם) חייב על הכל לא קתני אלא חייב בכל מני ר' טרפון היא דאמר משונה קרן בחצר הניזק נזק שלם משלם והא דתני והכל מודים בשאין רשות לא לזה ולזה כגון בקעה ורה"ר כו' השן והרגל פטור ועל הנגיפה כו' תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם מן העלי' היינו בשאין רשות לא לזה ולא לזה. וע"כ מביא מזה ראי' לר' יוחנן דחצר השותפין חייבת והוא דלא כשיטת הש"ס דילן

[והענין הוא כמו שביארתי בספרי נועם ירושלמי על גיטין (רפ"ח הל' א') ובספרי נ"י (ס' כ"ב) על הירושלמי (פ"ה דנדרים ה"א) ולקמן (פ"ג דב"ק ה"ח) דמר ר' יוחנן בשם ר' ינאי השותפין קונין זה מזה בחצר וחייבין זה בנזקי זה. והוא כמו שביארתי שם דהשותפין קונין זה מזה בחצר וחייבין זה בנזקי זה דהטעם הוא דבחצר השותפים בשעה שכל אחד משתמש הוי שלו וכמו שהאריך בזה הר"ן בנדרים (ד' מ"ה) וע"כ אמר ר' בון בר כהנא באומר צבור ואקנה אבל אם צבורין לא קנה עד שיטלטל דאם היו צבורין מתחילה ע"כ לא קנה מטעם חצירו דכיון שהראשון נשתמש בה מתחלה לעשות חצירו וא"כ איך יהי' חצירו של השני במה שזה מקנה לו חפציו והוא משתמש בה עכשיו ונעשית חצירו דכיון דלא הוי עדיין חצירו א"כ איך החפץ יקנה לו בזה ולא אמרינן דע"י החפץ נעשית חצירו דבשעה שמניח בה חפציו הוי שלו וע"כ קנה החפץ והוי כמו גיטו וידו באים כאחד דכל שהוא מטעם קנין לא אמרינן דבאים כאחת אבל אם אמר לו צבור וקנה וא"כ התחיל תחילה להכניס החפץ ונשתמש בה תחילה א"כ ממילא הרי החפץ ברשותו דבכל מקום שהוא מהלך או שמשתמש הוי שלו

[וכל זה תנא לשיטת הירושלמי אבל לשיטת הש"ס דילן אמרי' (ד' פ"ד) דחצר השותפים קונים זה מזה ומוקי לה במודד לתוך קופתו ולא אמרינן דקונה מטעם דבשעה שהוא משתמש הוי שלו לגמרי וע"כ מחולקים הכא נמי דלהירושלמי חייב בחצר השותפים דכיון שהראשון נשתמש בו מתחלה בפירות א"כ הוי שלו לגמרי וע"כ חייב על השן והרגל (ואפי' לשיטת הש"ס דילן (ד' מ"ח) אמרי ברשות הוי לי' שן ברשות הניזק ושן ברשו' הניזק חייבת כו' ע"ש אעפ"כ סובר הש"ס דילן דבחצר השותפים פטור על השן והרגל שהם שותפים בכל. משא"כ לשיטת הירושלמי דכיון שהכניס פירות תחילה א"כ הוי כמו חצר הניזק וע"כ חייב על השן והרגל וכמו שביארתי על הא שאמר ר' יוחנן שהשותפים קונים זה מזה בחצר השותפין ודו"ק: כיצד הרגל פרק

שני

(ה"א) ואין דרכה להתיז צרורות (פי' וא"כ פטור ברה"ר) כו' ר"א אומר כל דבר שהוא חוץ לגופה לא חלקו בי' חכמים בין רה"י לרה"ר לחצי כופר (פי' שסובר דצרורות כיון שהוא חוץ מגופה אין לה דין רגל וע"כ חייב ברה"ר) אך מה שמסיים לחצי כופר הוא תמוה והפ"מ נדחק בזה

ולי נראה שהוא (ט"ס וחילוף השורות) והאי לחצי כופר שייך אח"כ ונדפס בכאן ע"י ט"ס והוא דאח"ז אמרינן בירושלמי מהו שתקבל העדאה בדבר שהוא חוץ לגופה (פי' דמיבעי' ליה אם יש העדאה לצרורות) וכמו דאמרינן בב"ק (ד' י"ח) בעי רבא יש העדאה לצרורות או אין העדאה לצרורות ר' זעירא אמר מקבלת ר' אילא אמר אינה מקבלת אמר ר' זעירא מתניתא פליגא עלי' שור שנתחכך בכותל ונפל על האדם והרגו חייב בכופר ופטור ממיתה. וכי יש כופר בתם ואפי' כר' אילא לית היא פליגא ולמה פטור ממיתה כשהועדה להיות מפלת הכתלים כשהפילה את הכותל לא הי' שם אדם

והנה הפ"מ נדחק בזה. ע"כ נראה לי כמו שכתבתי תחילה שיש ט"ס וחילוף השורות (וכצ"ל) מהו שתקבל העדאה בדבר שהוא חוץ לגופה ר' זעירא אמר מקבלת ר' אילא אמר אינה מקבלת אמר ר' זעירא מתניתא פליגא עילוי' שור שנתחכך בכותל ונפל על האדם והרגו חייב בכופר ופטור ממיתה וכי יש כופר בתם ובכאן צריך לגרוס) לחצי כופר (פי' דמקשה דלר' אילא דאמר אינה מקבלת (פי' כיון שצרורות הוא חוץ לגופה ע"כ אינה מקבלת העדאה) וא"כ איך תנן שור שמתחכך בכותל ונפל על אד והרגו חייב בכופר ופטור ממיתה וא"כ איך חייב בכופר כיון שהאדם הומת ע"י נפילת הכותל שנתחכך בו וא"כ הו"ל צרורות: וא"כ אם אין העדאה א"כ איך משלם כופר שלם בתם. [והוא דשיטת הירושלמי דיש כופר בצרורות ודלא כשיטת הש"ס די לן בב"ק (ד' מ"ד) שמקשה על הא דתנן שור שהי' מתחכך בכותל ונפל על האדם כו' פטור ואמר שמואל פטור ממיתה וחייב בכופר ופריך ואמאי תם הוא ומשני במועד ליפול על בני אדם בבורות ופריך אח"כ ואכתי צרורות נינהו ופירש"י דאין כופר כתיב אלא בנגיחה דהוי גופו ממש (ואיפשר לפרש דהקושיא הוא דא"כ אינו משלם רק חצי כופר אך לפי פי' רש"י דליכא כופר בצרורות א"כ שיטת הש"ס דילן דליכא כופר בצרורות אלא דמקשה מזה לר' אילא דאמר אינה מקבלת וא"כ כיון דליכא העדאה א"כ איך משלם כופר וע"ז משני כפי שהגהתי (שצ"ל בכאן לחצי כופר) (פי' דבאמת אינו משלם כופר שלם רק חצי כופר) והוא כמו דאמרינן בב"ק (ד' מ"ח) הא דתנן הי' אביו או בנו לתוכו משלם כופר ופריך ואמאי הא תם הוא אמר רב במועד ליפול על בני אדם בבורות כו' שמואל אמר הא מני ריה"ג היא דאמר תם משלם חצי כופר. וע"כ משני הירושלמי הכא נמי לר' אילא דאמר דאינה מקבלת העדאה בדבר שהוא חוץ לגופה (פי' דאין העדאה לצרורות דהא דתנן שור שנתחכך בכותל ונפל על האדם והרגו חייב בכופר ופטור ממיתה היינו חצי כופר) וע"ז אומר ואפי' כר' אילא לית היא פליגא ונראה לי שהוא ט"ס (ודלא כהפ"מ שנדחק שם וצ"ל ואפי' כר' זעירא לית הוא פליגא (פי' דלר' אילא ניחא דאמר דאינה מקבלת פי' דאין העדאה לצרורות ומתרץ מתניתין דהא דתני משלם את הכופר מיירי בחצי כופר כריה"ג וכמו שביארתי) אבל לר' זעירא דאמר דמקבלת העדאה (ויש העדאה לצרורות) וא"כ רוצה לפרש הא דתני חייב בכופר היינו בכופר שלם. וע"ז מקשה ולמה פטור ממיתה דא"כ נתחייב מיתה תחיל' וא"כ איך הוי העדאה וכה"ג מקשה הש"ס דילן אהא דפריך והא תם הוא ומשני במועד ליפול על בני אדם בבורות ופריך אי הכי בר קטלא הוא ופירש"י בר קטלא הוא בנפילה קמייתא ואיך בא לידי מועד בשלמא גבי מועד דנגיחות איכא למימר כדאמרינן בפרקין דלעיל (ד' מ"א) דקטל וערק אי נמי בשאין מכירין את השור אי נמי בהוזמו זוממי זוממין אבל זה לא עלה מן הבור מאיליו וליכא למימר ערק ולא אין מכירין ולא הוזמו דמילתא דאית ליה קלא]

וע"ז משני בשהועדה להיות מפלת את הכתלים כשהפילה את הכותל לא היה אדם שם (והירושלמי אזיל לשיטתי' כמו דאמרינן בירושלמי (פ"ד דב"ק ה"ב) שור שהוא מועד למינו כו' ופריך מכיון שהרג אדם אחד אינו מועד כו' ר"י ב"ח כשרדף ג' רדיפות והן משערין שיש ברדיפותו נגיחה והוא דלא כשיטת הש"ס דילן בב"ק (ד' מ"א) אמר רבה הכא במאי עסקינן כגון שאמדוהו לשלשה בני אדם רב אשי אמר אומדנא לאו כלום הוא אבל הירושלמי סובר דאפי' ע"י אומדנא נמי הוי מועד ועיין לקמן (פ"ד דב"ק ה"ב) ושם יתבאר עוד בזה וע"כ משני כשהועדה להיות מפלת את הכתלים כשהפילה את הכותל לא הי' אדם שם וע"כ הוי מועד ולא נסקל כשהי' תם אבל לעולם דמקבלת העדאה כר' זעירא והא דתני חייב בכופר היינו בכופר שלם כמו שביארתי

עוד שם אמר ר' אלעזר הטילה גללים משלם נזק שלם דל כן מה אנן אמרין צריך שיהא המקלוט בידו הדא דתימא בשאין דרכה לכן אבל בשדרכה לכן צריך שיהא המקלוט בידו. [ופי' הפ"מ הטילה גללים והזיקה משלם נזק שלם אם הוא ברשות הניזק דל כן מה אנן אמרין כלומר ודאי אורחי' הוא בכך דאל"כ אלא בשינוי משווית ליה וכי אנו אומרים אם היא מהלכת ברה"ר צריך שיהי' המקלוט בידו כו' אלא ודאי אורחי' היא ופטורה ברה"ר ולפיכך משלם נזק שלם כדין כל מידי דאורחא הדא דתימא בשאין דרכה לכן אבל בשדרכה לכן צריך שיהא המקלוט בידו (פי' הפ"מ שאין דרכה לכן כלומר שאין דרכה תדיר בכך להיות מטלת יותר מן הרגילות בהא אמרינן דאורחא היא אבל בשדרכה לכן תמיד להטיל כעת אשר הולכת א"כ שינוי הוא וצריך שיהא המקלוט בידו כו']

ולי נראה דהא שאומר אמר ר' אלעזר הטילה גללים משלם נזק שלם קאי אהא דפליגי תחילה ר' זעירא ור' אילא דר' זעירא אמר דמקבלת העדאה ור' אילא סובר דאינה מקבלת. וע"כ מביא להא דאמ' ר' אלעזר הטיל' גללים משלם נזק שלם (פי' וא"כ יש ראי' דמקבלת העדאה) דאל"כ איך אמר ר"א שמשלם נזק שלם בצרורות והוא כמו דאמרינן בב"ק (ד' י"ח) בעי רבא יש העדאה לצרורות או אין העדאה לצרורות כו' ת"ש בהמה שהטילה גללים לעיסה רב יהודא אמר משלם נזק שלם ור' אלעזר אומר שלם חצי נזק מאי לאו כגון דעבד תלתא זמני ובהא קא מיפלגי מר סבר יש העדאה ומר סבר אין העדאה לא בחד זימנא ובפלוגתא דסומכוס ורבנן קא מיפלגי והא משונה הוא דדחיק לי' עלמא ולימא רב יהודא הלכה כסומכוס ולימא ר' אלעזר הלכה כרבנן ומשני גללים איצטריכ' לי' סד"א הואיל ובתר גופיה גרירין כגופו דמי קמ"ל

וע"ז אומר הירושלמי אמר ר' אלעזר הטילה גללים משלם נזק שלם (והוא דלא כשיטת הש"ס דילן דפליגי בזה רב יהודא