נועם ירושלמי על נזיקין ט

עם נכסים שאין בהם מעילה דהיינו במשיכה וכמו שכתב הרמב"ם (פ"ח מה' נזקי ממון ה"א) וכל הקדשים שחייבין בהן מעילה אין בהם דין נזקין ופסולי המוקדשין עליהם דין נזקין בין שהזיקו בין שהוזקו שהרי יצאו לפדיון ולהיותם חולין שלמים שהזיקו גובה מבשרן והוא כמו דאמרינן בב"ק (ד' נ"ג) שור ושור פסולי המוקדשין שנגחו מאי ניהו שור בכור דלא פריק לי' וכתבו התוס' דהיינו שור בכור דלא פריק לי' או בפסולי המוקדשין קודם פדיון אבל במוקדשין שנפדו ליכא לאוקמי דשור רעהו מיקרי אעפ"י שאסורים בגיזה ועבודה אבל לפי מה שביארתי הוא מהירושלמי דקאמר נכסים שחיללו נקנים עם נכסים שאין בהם מעילה וזהו פי' מתניתין דתנן נכסים שאין בהם מעילה. ואח"כ אומ' ר' יהודא בשם שמואל דריה"ג היא דתני' ומעלה מעל כו' להביא קדשי' קלי'

עוד נראה לי שצריך להגיה כך בירושלמי דתני נכסים הללו נקנין (והוא ט"ס וצ"ל נגבין) עם נכסים שיש בהן מעילה והוא כמו דאמרי' בב"ק (ד' י"ג) אמר רבי אבא שלמים שהזיקו גובין מבשרן ואינו גובה מאימוריהן פשיטא אימורין לגבוה סלקי לא צריכא לגובה מבשרן כנגד אימוריהן אליבא דמאן אי אליבא דרבנן פשיטא הא אמרי כי ליכא לאשתלומי מהאי לא משתלמא מהאי ואי אליבא דר' נתן הא אמר כי ליכא לאשתלומי מהאי משתלמא מהאי כו' איבעית אימא ר' נתן התם הוא דאמר בעל השור לבעל הבור כו' אבל הכא מי מצי אמר בשר אזיק אימורין לא אזיק

וע"ז אומר קתני הנכסים הללו נגבים (כצ"ל) עם נכסים שיש בהן מעילה (פי' דבקדשים קלים יש הבשר שאין בהם מעילה אבל האימורין יש בהם מעילה לאחר זריקת הדמים). ע"ז אומר דתני הנכסים הללו נגבים עם נכסים שיש בהן מעילה (פי' דהתם שמשלם חצי נזק יהיה על כל השור ולא נגבה נגד האימורין אפי' מהבשר) והוא כלשון א' שפירש"י בב"ק (ד' י"ג) (או שהפי' הוא בהיפוך דתני הנכסים הללו נגבין עם נכסים שיש בהן מעילה (פי' שצריך לגבות מהבשר דאין בו מעילה אף כנגד האימורין שיש בהן מעילה) וכמו דאמרינן בב"ק ושם) איבעית אימא רבנן ה"מ בתרי גופי אבל בחד גופא מצי א"ל מכל היכא דבעינא משתלמנא וכלשון אחרון שפירש"י וכמו דאמרי' לקמן בירושלמי (פ"ג ה"א) הניח אבנו ברה"ר ובא אחר והניח אחרת סמוכה לה ובא אחר ונתקל בה ונחבט בזו מי חייב בנזקי הראשון או השני נשמעינה מהדא שור שדחף לחבירו ונפל לבור בעל השור חייב ובעל הבור פטור ר' נתן אומר במועד זה נותן מחצה וזה נותן מחצה ובתם בעל השור נותן שני חלקים ובעל הבור רביע אמר ר' חנינא כיני מתניתא בעל הבור נותן ג' חלקים ובעל השור נותן רביע) וע"ז אומר הנכסים הללו נגבין עם נכסים שיש בהם מעילה דהיינו מאימוריהם ואף דאימורין לגבוה סלקי אעפ"כ גובה מהבשר כנגד האימורין כיון דהוי חד גופא ע"כ אפי' רבנן מודו בזה וכמו לשון אחרון שפי' רש"י דהא דקאמר לא צריכא לגבות מבשרן כנגד אימוריהן שודאי גובה מבשרן כנגד אימוריהן דהאי גובה מבשרן דקאמר ר' אבא אפי' חלק האימורין קאמר

[ובזה יתבאר הא שאומר אח"כ ר' יהודא בשם שמואל ריה"ג היא דתני' ומעלה מעל כו' ר' שמעון אומר א' קדשי קדשים וא' קדשים קלים קדשים שחייב באחריותן קורא אני בהן בעמיתו וכחש כו' רב הונא אמר א' קדשים כשרים וא' קדשים פסולים קדשים שחייב באחריותן אפי' הן לה' קורא אני בעמיתו וכחש כו' וצריך לבאר הא דקאמר רב הונא א' קדשים כשרים וא' קדשים פסולים קורא אני בעמיתו וכחש. ואיפשר דקאי אברייתא הא דתני הנכסים הללו נגבין עם נכסים שיש בהם מעילה. (פי' דלדברי ר"ש ג"כ אם נגח שור של קדשים שחייב באחריותן א"כ חייב לשלם אך כיון שמשתלם מגופו א"כ אינו יכול לגבות מהאימורין משום דאימורין לגבוה סלקא. וא"כ צריך לגבות מהבשר כנגד האימורין) וכל זה אי ר' שמעון קאמר אפי' בקדשים כשרים אבל אי אמר דווקא בקדשים פסולים היינו שנפל מום בהקרבן. וא"כ אינו שייך הא דתני הנכסים הללו נקנים עם נכסים שיש בהן מעילה דכיון שנפל בהם מום א"כ אינו קרב על המזבח וצריך לפדותו וא"כ אינו שייך להא דתני' נכסים הללו נגבין (לפי הגהתי) עם נכסים שיש בהם מעילה כיון שהם קדשים פסולים וכן איתא להא דרב הונא בירושלמי (פ"ו דשבועות ה"ו) ר"ש אומר א' קדשי קדשים כו' קורא אני בהן וכחש בעמיתו כו' רב הונא אמר א' קדשים כשרים וא' קדשים פסולין שחייב באחריותן כו' ואמאי לא קאמר אהא דתנן לקמן בב"ק (פ"ז ה"ז) ר"ש אומר קדשים שחייב באחריותן משלם תשלומי ד' וה' אך התם היינו דווקא בקדשים פסולים וכמו דאמרינן בב"ק (ד' ע"ו) מכדי שמעינן לר"ש דאמר שחיטה שאינה ראוי' לא שמה שחיטה קדשים נמי שחיטה שאינה ראוי' כו' וריש לקיש אומר בשוחט בעלי מומין בחוץ וא"כ לריש לקיש לא מיירי רק בקדשים פסולים ויתבאר לקמן אהא דאמר התם ר' יוסטא בר מתון שאל הפודה כלכלה מיד הגיזבר כו' דמיירי בבעלי מומין מעיקרא עי"ש שהארכתי בזה וע"כ לא קאמר רב הונא א' קדשים כשרים וא' קדשים פסולים על ר"ש דהתם ודו"ק וע' בספ"ד דב"מ (ה"ו)

(שם) מנכסים המיוחדים ולא מנכסי הפקר עיין בפ"מ ולקמן (פ"ד ה"ז) יתבאר בזה עי"ש

(שם) חוץ מרשות המיוחדת למזיק שהוא פטור נוהגין הן ברשות הניזק והמזיק אמר ר' ירמי' אלו תנא חוץ מרשות המיוחדת למזיק ושתק הייתי אומר א' חצר של שותפין וא' חצר שאינה לשניהן חייבת ולמה תנא נוהגין הן ברשות הניזק והמזיק אלא זה שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר אמר ר' יוסי מכיון דתנא חוץ מרשות המיוחדת למזיק אין אנו יודעין שהם נוהגין ברשות הניזק והמזיק אלא להוציא חצר שאינה של שניהם (פי' דפליגי בחצר שאינה של שניהם דלר' ירמי' חצר שאינה של שניהם נמי חייב והא דתני ורשות הניזק והמזיק בתשלומין היינו לרבות שומר חנם ושואל נושא שכר והשוכר ולר' יוסי הא דתנן ורשות הניזק והמזיק בתשלומין היינו להוציא חצר שאינה של שניהם) וכמו דאמרינן אח"כ אית תניי תני חצר של שותפין חייבת וחצר שאינה של שניהם פטורה אית תניי תני אפי' חצר שאינה של שניהם חייבת מאן דמר חצר של שותפין חייבת וחצר שאינה של שניהם פטורה דכתיב מיטב שדהו ומאן דמר אפי' חצר שאינה של שניהם חייבת דכתיב וביער בשדה אחר (וזהו דלא כשיטת הש"ס דילן בב"ק ד' י"ג) דפליגי רב חסדא ור"א אם חצר השותפין חייב על השן והרגל אבל בחצר שאינה של שניהם בזה לא פליגי כלל) וכמו דאמרינן בב"ק (ד' י"ד) מאי לא לזה ולא לזה אילימא לא לזה ולא לזה כלל אלא דאחר והא בעינן וביער בשדה אחר וליכא כו' ולשיטת הירושלמי פליגי בחצר שאינה של שניהם אבל בחצר של שניהם חייבת וכן כתב הרא"ש בפ"ק דב"ק דבירושלמי פליגי בזה תנאי וזהו בשן ורגל אבל בקרן חייב אפי' בחצר שאינה של שניהם: וכמו דאמרינן לקמן בירושלמי (פ"ה דב"ק ה"ב) הכניס קדירותיו לחצר בעה"ב שלא ברשות ובא שור ממקום אחר ושברן פטור הוזק בהן פטור ונראה לי שיש בזה (ט"ס) ודלא כהפ"מ דהא כיון דתנא תחילה דבא שור ממקום אחר ושברן פטור מכש"כ דאם הוזק בהם פטור דכיון דהזיק השור פטור על הקדירות מפני שהוא שלא ברשות כש"כ דאם הוזק בהם השור פטור בעל הקדירות כיון ששניהם שלא ברשות אלא שהוא (ט"ס וצ"ל) הכניס קדירותיו לחצר בעה"ב שלא ברשות ובא שור ממקום אחר ושברן חייב (פי' כיון שהזיק בכונה) הוזק בהן פטור (פי' כיון שהוא ממילא) (והוא כמו דאמרינן בב"ק (ד' מ"ח) לענין נזקי אדם ואזדו לטעמייהו דאמר רבא ואיתימא רב פפא שניהם ברשות או שניהם שלא ברשות הזיקו זה את זה חייבין הוזקו זה בזה פטורין וכמ"ש התו' ד"ה שניהם כו' כגון ברה"ר שלא ברשות כגון ששניהם רצין בר"ה וקשה דהיינו מתניתין דפרק המניח (ד' ל"ב) ונראה לפרש כגון שנכנס לחצר בעה"ב שלא ברשות או ברשות כו' דכמו שנתנו לו רשות נתן גם לאחר רשות או כמו שהוא נכנס שלא ברשות שמא גם אחר נכנס שלא ברשות) וע"ז אומר שם בירושלמי הדא אמרה הקרן פטורה (והוא ט"ס וצ"ל חייבת) בחצר שאינה של שניהם וע"כ אמרינן אח"כ (ה"ג) הכניס פירותיו לחצר בעה"ב שלא ברשות ובא שור ממקום אחר ואכלן פטור הוזק בהם פטור הדא אמרה שהשן פטורה בחצר שאינה של שניהם

עוד שם ר' יוסא בשם ר' יוחנן חצר השותפין חייבת א"ר יוסי אנא דאייתיתא מהדא דתני ר' הושעי' ארבעה כללות הי' רשב"א אומר משום ר"מ בנזקין כל מקום שיש רשות לניזק ולמזיק כגון פונדקי וחצר השותפים וכיוצא בהן על השן והרגל פטור על הנגיחה ועל הנגיפה והנשיכה והרביצה ועל הבעיטה והדחי' אם תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם מן העלי' לניזק ולא למזיק חייב בכל למזיק ולא לניזק פטור מן הכל והכל מודים בשאין רשות לא לזה ולא לזה כגון בקעה וכיוצא בה על השן והרגל פטור על הנגיחה והנגיפה כו' תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם מן העלי' והנה הוא תמוה דמאי מייתי ראיה דחצר השותפין חייבת מהא דהי' רשב"א אומר משום ר"מ כל מקום שיש רשות לניזק ולמזיק כגון פונדקי כו' על הכן והרגל פטור וא"כ הוא דלא כר' יוחנן שאומר חצר השותפים חייבת על השן והרגל

ע"כ נראה לי דהוא (ט"ס וצ"ל) כל מקום שיש רשות לניזק ולמזיק כגון פונדקי וחצר השותפים כו' חייבת על הכן והרגל (ודלא כשיטת הש"ס דילן בב"ק (ד' י"ד) דתני' ארבעה כללות הי' רשב"א אומר כל שהוא רשות לניזק ולא למזיק חייב בכל למזיק ולא לניזק פטור מכל לזה ולזה כגון חצר השותפין והבקעה פטר בהו על השן והרגל ומחלק שם הש"ס בין שהיא מיוחדת לזה ולזה בין לפירות בין לשוורים בין שהיא מיוחדת לפירות ואינה מיוחדת לשוורים ולהירושלמי גריס ברישא (לפי הגהתי) חייב בה על השן והרגל):