נועם ירושלמי על נשים צו

ראיה מזה לשיטת הש"ס דילן שסובר דחל בכולל הבא ע"י עצמו אפילו באומר שבועה שלא אוכל תמרים וחלב

וע"כ ניחא הא דקאמר הכא דהלכה כאחוה דחיפה באחריתא ודחיפה בקדמיתא שאינו חייב אלא אחת משום דכיון דקאמר תחילה שבועה שלא אוכל ככר זו וחזר ואמר שנים אלו כו' וחזר ואמר חמשה אילו ע"כ לא חל אפי' בכולל משום דהוי כפורט דכיון שיש בחמש ככרות האלו מה שנשבע תחילה שלא יאכל ככר זו ע"כ דמי לפורט ולא חל לפי שיטת הירושלמי

ובזה יתבאר הא דאי' בשבועו' שם בירו' (ה"ד ושם) על דעתי' דר"י שבועה שלא אוכל מצה בלילי פסח אסור לאכול מצה בלילי מסח כו' שלא אשב בצל אסור לישב כו' והביאו התוס' לזה הירוש' בשבועות (ד' כ"ד) אע"ג דיש כמה זיתים שאינה של מצוה אף עפ"כ דמי לפורט וע"כ לא חל בכולל לפי שיטת הירושלמי

והנה איתא שם בירושלמי לא סוף דבר סתם אלא אפי' פלוני לא סוף דבר כולל אלא אפילו פורט לא סוף דבר לבא אלא אפי' לשעבר לא סוף דבר רבנן אלא אפי' ר"ע לא סוף דבר נבילות וטריפו' אלא אפי' עפר

והנה הפ"מ פירש דאמתניתין קאי דקתני שבועה שלא אוכל ואכל נבילות וטריפות חייב לאו דוקא שלא אוכל סתם דשבועה חלה על האיסורין בכולל אלא אפי' פלוני כלומר שלא אוכל משחיטת פלוני כו' לא סוף דבר כולל אלא אפי' פורט (פי' אפי' פורט שלא אוכל נבילות וטריפות לא סוף דבר לבא אלא אפילו בלשעבר שאמר שבועה שלא אכלתי ונמצא שאכל נבילות חייב ולא סוף דבר רבנן אלא ר"ע (עיי"ש בפ"מ שנדחק בזה בפירושו) לא סוף דבר נבילות וטריפות אלא אפי' עפר (ופי' הפ"מ לא סוף דבר נבילות וטריפות דחיילא השבועה בכולל אלא אפי' עפר דאין ראוי לאכילה כלל חיילא עליה שבועה במיגו דחיילא על דברים הראוים לאכילה) והוא דחוק מאוד דחיילא על עפר שאינו ראוי לאכילה בכולל

גם כתב במראה הפנים דהירושלמי הזה פליג על הא דאמר תחילה דבפורט לא חל דהא קאמר לא סוף דבר כולל אלא אפי' פורט וגם הקשה שם בעצמו על פירושו דאם חל בעפר בכולל א"כ מאי נ"מ בין בבא דרישא דתנן שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאינם ראוים לאכילה ושתה משקין שאינן ראוין לשתי' פטור ובסיפא בנבילות וטריפות תנן דחייב והאריך בדחוקים עיי"ש

ולי נראה דהירושלמי לא קאי אהא דתנן שבועה שלא אוכל נבילות וטריפות אלא דקאי אהא דתנן קונם אשתי נהנית לי אם אכלתי היום והוא אכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים הרי אשתו אסורה

וע"ז אומר לא סוף דבר סתם שאמר סתם אם אכלתי היום אלא אפי' פלוני לא סוף דבר כולל אלא אפי' פורט והוא (ט"ס וצ"ל) לא סוף דבר פורט אלא אפי' כולל (פי' אם פרט אם אכל נבילות וטריפות בודאי דאשתו אסורה אלא אפי' בכולל נמי אשתו אסורה (פי' אע"ג דנבילות וטריפות הוי אוכל שאינו ראוי אך לר' יוחנן נבילות וטריפות לא הוי כעפר דבת אכילה היא וארי' הוא דרביע עליה) לא סוף דבר לבא אלא אפי' לשעבר והוא וצ"ל) לא סוף דבר לשעבר (פי' אם אכל מכבר א"כ אחשביה לאכילה) וכמו דאיתא בשבועות (ד' כ"ד) אמר רב מרי אף אנן נמי תנינא קונם אשתי נהנית לי אם אכלתי היום ואכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים הרי אשתו אסורה לו (פי' וא"כ מוכח דנבילות וטריפות הוי אכילה הראויה) ומשני הכי השתא התם כיון דמעיקרא אכל והדר אשתבע לי' חשובי אחשביה (ופירש"י באכילתו וגילה על עצמו שאינו קץ בהון) אלא אפי' לבא (פי' כיון דלר"י נבילות וטריפות הוי ראוי לאכילה א"כ אפי' להבא פי' אם אמר קונם אשתי נהנית לי אם אוכל היום אעפ"כ הוי אוכל הראוי וע"כ אסורה באכילה) וע"ז אומר לא סוף דבר רבנן אלא אפי' לר"ש (פי' דאיפשר לומר דהא דקאמר ר"ש פוטר היינו משום שסובר דאכילת נבילות וטריפות לא הוי אכילה ראויה). ע"ז אומר דאפי' ר"ש מודה והא דפליג ר"ש היינו משום דר"ש לטעמיה דלית ליה כולל כלל אבל בזה מודה ר"ש דאכילת נבילות וטריפות הוי אכילה ראויה וע"ז אומר לא סוף דבר נבילות וטריפות אלא אפי' עפר (פי' דבכה"ג דתנא מתניתין קונם אשתי כו' אם אכלתי היום ואכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים אפי' עפר נמי כיון דכבר אכל א"כ אחשביה לאכילה אבל בנבילות וטריפות אפי' להבא וע"כ אין חילוק בין פורט או כולל דהא לא נשבע ע"ז רק שאמר קונם אשתי נהנית לי אם אכלתי היום וע"כ כיון דהוי ראויה לאכילה ע"כ אין נ"מ בין כולל ובין פורט אבל אם נשבע ע"ז בודאי דלא חל אפי' בכולל אם הוא פורט כגון שלא אוכל כשירות וטריפות ודלא כשיטת הש"ס דילן דחל בכולל אפי' אמר שלא אוכל תמרים וחלב וכמו שביארתי ודו"ק: ארבעה נדרים פרק

שלישי

(ה"ב) תמן תנינן שבוע' שלא אוכל ככר זו דבר שאילו בנדרי' אסו' ובשבועו' מותר (ופי' הפ"מ כלומר מה ששנינו בברייתא התם חומר בשבועות מבנדרים וחומר בנדרי' מבשבועו' והכי גרסי' דבר שאילו בשבועו' אסור ובנדרי' מותר) לא על הדא אמרת אלא על הדא אחד דברים של עצמן ואח' דברים של אחרים אמר ר' בא בשם שמואל שבועה שנתן פלוני לפלוני מנה ונמצא שלא נתן מאחר שאין בידו לבא אין בידו לשעבר כו' על תרתיהון זה חומר לשעבר מלבא שהאומר לא אוכל לא אוכל אינו חייב אלא אחת לא אכלתי לא אכלתי חייב על כל אחת ואחת והנה כל מה שפי' הפ"מ בכאן הוא

דחוק

[ע"כ נראה לי לבאר והוא דקאמר תמן תנינן שבועה שלא אוכל ככר זו וקאי אסוף מתניתין דקאמר זו היא שבועת ביטוי שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד וע"כ מדייק אהא דקאמר זו היא שבועת ביטוי דמשמע דאתי למעוטי (וכמו דאיתא בשבועות (ד' כ"א) איתיביה ר' ירמיה לר' אבהו שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה ואכלה אינו חייב אלא אחת זו היא שבועת ביטוי שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד זו היא למעוטי מאי למעוטי אכלתי ולא אכלתי דלא לקי לא למעוטי אכלתי ולא אכלתי מקרבן כו' ורישא לאו למעוטי אכלתי ולא אכלתי מקרבן אלא למעוטי אוכל ולא אכל ממלקות כו')

וכן מדייק בירושלמי על הא דקאמר זו היא שבועת ביטוי שחייבין על זדונה מכות כו' וע"ז אומר דבר שאלו בנדרים אסור ובשבועות מותר (פירוש דהיה סבור דהא דקאמר זו היא שבועת ביטוי קאי אהא דתנן שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה אינו חייב אלא אחת) וע"ז קאמר זו היא שבועת ביטוי ולמעוטי נדרים דיש נדר בתוך נדר וא"כ אם אמר קונם ככר זו ואח"כ חמר קונם ככר זו דחל נדר על נדר וע"ז קאמר דברים שאילו בנדרים אסור ובשבועות מותר (פי' בתמיה) דהא ודאי לא חל על נדר ג"כ וכמו שכתב הר"ן בנדרים (ד' י"ח) וראיתי לקצת מפרשים שנדחקו להעמידה לומר דכי תנן יש נדר בתוך נדר לחייבו ב' על אכילה אחת קאמר שאף בענין זה חמיר נדר משבועה שהאומר קונם עלי ככר זה חייב ב' ומי שנשבע ב' פעמים שלא יאכל ככר אחת ואכלו אינו חייב אלא אחת כו' ודחה פירושו זה אלא דאפי' אמר קונם ככר זה עלי ב' פעמים אינו חייב אלא אחת וע"ז קאמר בירושלמי דברים שאלו בנדרים אסור ובשבועות מותר וע"ז אומר לא על הדא אמרת אלא על הדא (פי' דתנן זו היא שבועת ביטוי כו' דלא למעוטי נדרים קאי רק אמתניתין דתנן בשבועות (ד' כה) דא' דברים של עצמו וא' דברים של אחרים ר' בא בשם שמואל שנתן פלוני לפלוני מנה מאחר שאין בידו לבא אין בידו על לשעבר וע"ז קאי הא דתנן זו היא שבועת ביטוי שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד (פי' דדוקא אהא דתנן כיצד אמר שבועה שאין לאיש פלוני ושלא אתן שנתתי ולא נתתי כו' אבל שבועה שנתן פלוני מאחר שאין בידו לבא אין בידו לשעבר) וע"ז קאי מתניתין דקאמר זו היא שבועת ביטוי שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד אבל שבועה שנתן פלוני לפלוני מנה מאחר שאין בידו לבא אין בידו לשעבר אבל לא אמתניתין דתנן שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה אשכח תני על תריהון (פי' דהא דתנן זו היא שבועת ביטוי שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד קאי אמתניתין דתנן א' דברים של עצמו כו' למעוטי דדבר שאין בידו לבא אין בידו לשעבר וגם אהאי מתניתין גופא והוא זו חומר לשעבר מלהבא שהאומר לא אוכל לא אוכל אינו חייב אלא אחת לא אכלתי לא אכלתי חייב על כל אחת ואחת:

וע"ז אומר זו היא שבועת ביטוי כו' והוא למעוטי דאם אמר לא אכלתי לא אכלתי חייב על כל א' וא' והא דלא קאמר כמו הש"ס דילן דאתא למעוטי להבא באוכל ולא אכל שאין חייבין על זדונה מכות דא"כ תיקשי למ"ד לאו שאין בו מעשה לוקין עליו וכמו דאיתא בשבועות (ה"ז) שבועה שאוכל ככר זה היום ועבר היום ולא אכלה ר' יוחנן ור"ל תריהון אמרין פטור לא טעמ' דאהן טעמא דאהן טעמא דר"י משום שאינו ראוי לקבל התראה טעמא דר"ל משום דהוי לאו שאין בו מעשה מה נפקא ביניהן שרפה והשליכה לים אין תימר משום שאינו ראוי לקבל התראה פטור (וכמו שביארתי בספרי עמק יהושע (ס' י"ט) דבעינן התראה דווקא בשעת השבועה וכמו דאיתא בפ"ג דשבועות (ד' כ"ח) אכלי' לאיסורא והדר אכלי' לתנאה פלוגתא דר"י ור"ל ופירש"י דלא מהני התראה בשעת עבירת התנאי אלא בשעת השבועה) אין תימר משום ל"ת שאין בו מעשה הרי יש בה מעשה ועוד דאפי' למ"ד לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו איפשר שילקה אם שרפה והשליכה לים אבל הש"ס דילן לא סבר הכי והוא דכיון דעבר