נועם ירושלמי על נשים צז

על לאו שאין בו מעשה דהיינו שלא אכל אעפ"י ששרפה לא הוי לאו שיש בו מעשה והכי משמע בתוס' בשבועות (ד' ד') אהא דקאמר התם שבועה שלא אוכל ככר זו כו' ואכלה אינו חייב אלא אחת זו היא שבועת ביטוי שחייבין על זדונה מכות כו' אבל אוכל ולא אכל לא לקי וכתבו התוס' בד"ה אבל כו' וא"ת מנלן דפליג דילמא מתניתין דהכא איירי בזורק ככר לים דהוי התראה ודאי ולעולם תרוייהו ס"ל דלוקין על לאו שאין בו מעשה אלמא שיטת התוס' דזה הוי לאו שאין בו מעשה אבל לשיטת הירושלמי הוי לאו שיש בו מעשה וכ"ת א"כ מיפטר משום התראת ספק אך דהגרסא מוחלפת דר"י סובר דהתראת ס' שמיה התראה וכמו שהבאתי שם בספרי (ס' י"ט) דבש"ס דילן אמרינן במכות דר"י דאמר דאינו לוקה משום דהוי לאו שאין בו מעשה ולר"ל אינו לוקה משום דהוי התראת ס' וכן איתא בירושלמי (פ"ה דפסחים ה"ד) וכן בפי"א דיבמות ובפ"ח דנזיר) וא"כ כיון דר"י סובר דהתראת ס' שמיה התראה ולאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו א"כ אם שרפה והשליכה לים הוי יש בו מעשה לשיטת הירושלמי ע"כ אינו מפרש כמו הש"ס דילן דאתי למעוטי אוכל ולא אכל (והפ"מ פי' כל הירושלמי הזה בדחוקים גדולים עיין שם ודו"ק]

עוד שם ר"ש בן לקיש בעי קומי ר' בא ר"ע להוסיף על דברי ב"ה כיי דתנינן תמן עד שבא ר"ע ולימד שנדר שהותר מכללו הותר כולו אמר לי' מה אם תמן נדר שהוא צריך חקירת חכם את אמר נדר שבטל מקצתו בטל כולו כאן שאינו צריך חקירת חכם לכש"כ ר' יוסי בשם ר' הילא משם נדר טעות שאילו הייתי יודע שאבא ואחי שם לא הייתי נודר הנה הפ"מ נדחק בזה ולי נראה שהפי' שר"ש בן לקיש בעי קומי ר' בא ר' עקיבא להוסיף על דברי ב"ה (פי' אם הא דאמר ר' עקיבא גבי הא דפותחין בשבת ויו"ט הוא להוסיף על דברי ב"ה (פי' ששם הוא רבותא יותר דאפי' בכה"ג אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו או שבכאן הוא רבותא יותר לומר נדר שהותר מקצתו הותר כולו והא דאמר ר"ע שם נדר שהותר מקצתו הותר כולו היינו שבזה אף ב"ש מודו (וכה"ג יש בירושלמי בפסחים (פ"א ה"ו) תני ב"ש אומרים אין שורפין בשר טהור עם בשר טמא וב"ה מתירין על דעתיה דבר קפרא ניחא שורפין פסול תורה עם פסול טומאת תורה וצריכין משמע טומאת דבריהן עם טומאת תורה על דעתיה דר' יוחנן אם פסול תורה עם טומאת תורה שורפין כש"כ טומאת תורה עם טומאת תורה (פי' וא"כ מהו החידוש בדברי ר"ח סגן הכהנים) ר' חנינא סגן הכהנים שני' משום ב"ש וב"ה (פי' דאפי' ב"ש דפליגי גבי פיגול דאין שורפין פסול תורה עם טומאת תורה מודו בזה דשורפין טומאת תורה ועיקר הרבותא הוא אליבא דב"ש דאפי' בית שמאי מודו בזה) א"ל מה אם תמן נדר שהוא צריך חקירת חכם את אמר נדר שבטל מקצתו בטל כולו כאן שאינו צריך חקירת חכם לא כש"כ (פי' וא"כ ודאי ר"ע בא להוסיף על ב"ה דאפי' בנדרים שצריך חקירת חכם נמי אמרי' כיון שהותר מקצתו בטל כולו וא"כ כיון דב"ש פליגי הכא אע"ג שא"צ חקירת חכם א"כ מכ"ש דב"ש פליגי התם בנדרי' שצרי' חקיר' חכם דלא אמרי' דכיון שהות' מקצתו הותר כולו וע"ז אומר ר' יוסי בשם ר' הילא משום נדר טעות שאילו הי' יודע שאבא ואחי שם לא הייתי נודר וע"כ איפשר אף דב"ש דפליגי בהא אבל התם מודו ושני' אליבא דב"ש ואיפשר לומר דפליגי והוא שר' בא סובר דמתניתין מיירי במחליף כמו דאיתא בנדרים (ד' כ"ו) אמר רבה דכולי עלמא כל היכא דאמר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כולכם אסורין חוץ מאבא דכולהון אסור ואבי' מותר לא נחלקו אלא באומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר (ופי' הר"ן דכיון דאיכא תרתי חדא דאיכא טעות לגבי האב ולגבי אחריני יש ג"כ טעות כו' שהוא אומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם אפי' אחרים לא הי' אוסר אותן באותו לשון ולפיכך הי' אומר שלא הי' אומר כולכם אלא פלוני ופלוני וכיון דאיכא תרתי דהיינו טעות גמור לגבי אביו וטעות בלשון לגבי אחרים ס"ל לב"ה דכה"ג מקרי נדר שהותר מקצתו הותר כולו) ורב' אמר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר כולם מותרין לא נחלקו אלא באומר אילו הי' יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כולם אסורין חוץ מאבא כו' וע"כ סובר ר' בא דשם גבי שבתות ויו"ט הוא רבותא יותר ור"ע בא להוסיף על דברי ב"ה והוא משום דסובר דכאן מיירי דהוה טעות לגבי האב וטעות לגבי אחרים שהי' אומר זה וזה אסורין וא"כ לא הוי חידוש כ"כ. וע"כ בא ר"ע להוסיף דאפי' גבי שבתות ויו"ט שצריך חקירת חכם נמי אמרינן דכיון שהותר מכללו הותר כולו וע"כ בא ר"ע להוסיף ע"ד ב"ה ור"י בשם הילא דאמר משום נדר טעות שאילו הייתי יודע שאבא ואחי לא הייתי נודר א"כ לא הוי טפות רק לגבי האב. וע"כ כיון שב"ה סברי הכא דכיון שהותר מקצתו הותר כולו מכש"כ התם דנדר ע"י חכם דהותר כולו וא"כ הא דקאמ' ר"ע דנדר שהותר מקצתו הותר כולו הוא רבות' אליבא דב"ש

[ובזה יתיישב מה שהבאתי הפר"ד בס' עמק יהושע (חלק ב' ג') הירושלמי (פ"ה דברכות) ר' ברכי' א"ר יוסי ורבנן חד אמר בין על הטל בין על המטר נשמע לו וחרנא אמר על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו כו' מאן דאמר בין על הטל בין על המטר נשמע לו איכן הותר נדרו של טל א"ר תנחומא כו' סברין מימר נדר שהותר מכללו הותר כולו אית דבעי מימר כבנה של צרפות והקשה הפר"ד על הרא"ש שנסתפק דלרבה אדם שנדר משני דברים כו' ומצא חרטה על א' מהם מי אמרינן הכא מודי דהותר כולו כיון דלא שייך החלפה דדוקא במידי דשייך כולכם וגם זה וזה בהא קאמר רבה דבעי החלפה או דילמא לא אמרינן דכיון שהותר מקצתו הותר כולו אלא היכא דמחליף והקשה מהירושלמי דמוכח דבב' דברים נמי אמרינן דכיון שהותר מקצתו הותר כולו אע"ג דלא שייך החלפה לא בעינן החלפה ואמרינן דכיון שהותר מקצתו הותר כולו וביארתי שם שיש חילוק בין היתר ע"י טעות דבעינן החלפה ובין אם ההיתר ע"י חכם

אבל לפי מה שביארתי כעת פליגי בזה בירושלמי דלר' בא מיירי דווקא ע"י החלפה אבל לר' יוסי בשם ר' הילא לא בעינן החלפה וכרבא דלא בעינן החלפה וא"כ ניחא הא דקאמר דנדר שהותר מכללו הותר כולו כיון דלא בעינן החלפה ודו"ק]

שם (ה"ה) הרי נטיעות האלו קרבן אם אינן נקצצות וטלית זו קרבן אם אינה נשרפת יש להן פדיון הרי נטיעות האלו קרבן עד שיקצצו וטלית זו קרבן עד שתשרף אין להם פדיון ובגמ' ראה קציעות כו' למפרע קדשו או מכאן ולהבא מה נפיק מביניהון נהנה מהן אין תימר למפרע קדשו מעל אין תימר מכאן ולהבא לא מעל עיין בספרי נחלת יהושע (ס' ח') שכתבתי שם שהבעי' בירושלמי אם אמר אם אם אינו חל אלא לאחר שתעבור על התנאי או שחל למפרע עיי"ש שהבאתי מה שכתב הר"ן בנדרים (ד' ע"ט) ומה שכתב הר"ן (פ"ג דשבועות) עיי"ש

עוד שם חזקי' אמר א חזרו לקדושתן ר' יוחנן אמר פדיין פדויין מתניתא פליגא על ר' יוחנן אין להם פדיון פתר לכשיקצצו אין להם פדיון והפ"מ הביא מה שכתב הר"ן בנדרים (ד' כ"ט) דבתרתי פליגי בר פדא ועולא משום דסבירא לי' לבר פדא דקדושה לא פקע בכדי קאמר דפדאן חוזרות וקדושות דאי לאו הכי למה להאי גברא למימר עד שיקצצו אם לומר שלאחר מכאן תהא קדושתן נפקעת ממילא אי אפשר דקדושה לא פקע לה בכדי וכיון שכן למה לא הקדישו לחלוטין ואמר עד עולם ע"כ צריך לומר שאפי' קודם שיקצצו תחזור קדושתם עליהן הילכך כי קתני אין להם פדיון לא בא לומר שלא יהיו צריכות פדיון לכשיקצצו דאי אפשר דקדושה לא פקע בכדי אלא לומר שאין פדיונן מוציאין לחולין עד שיקצצו ועולא פליג עלי' ואמר דלאחר שיקצצו אין צריכין פדיון דקדוש' פקע בכדי וכיון שכן לעולא זה שאמר עד שיקצצו לא בא לומ' שאפי' יפדו יחזרו לקדושתן כו אלא לומ' שיהא קדוש עד אותו זמן ומאותו זמן ואילך תפקע קדושתן כו' והביא ראי' לזה מהירו' דתלי פלוגתא דבר פדא ועולא בפלוגתא דחזקי' ור"י דגרסינן התם חזקי' אמר פדאן חזרו לקדושתן ר"י אמר פדאן פדויין מתניתא פליגא עלי' דר' יוחנן אין להם פדיון פתר לה לכשיקצצו אין להם פדיון כו'

[ונ"ל דהא דקאמר אין להם פדיון והקש' הש"ס בנדרי' (ד' כ"ח) וליתני קדושות ואינן קדושות איידי דבעי למיתנא סיפא אין להם פדיון תנא רישא נמי אין להם פדיון דבשלמא לחזקיה דאמר אין להם פדיון היינו דאם פדאן חוזרות וקדושות ניחא מה דתני אין להם פדיון אלא לר"י דאמר לשיקצצו אין להם פדיון היינו שאינם צריכים פדיון א"כ ליתני קדושו' ואינן קדושות ע"כ נראה לי שהוא כמו דאיתא בירושלמי (פ"ג דקידושין) ר' אבהו בשם ר' יוחנן ה"ז עולה שלשים יום כל שלשים יום ה"ז עולה לאחר שלשים יום יצאת לחולין מאליה כו' הרי את מקודש' לי שלשים יום ה"ז מקודשת מה בין הקדש ומה בין אשה מצינו הקדש יוצא בלא פדיון ולא מצינו אשה יוצאה בלא גט כו' הקדש יוצא בלא פדיון כר"ש דר"ש אמר נכנסין ולא נותנין אמר ר' יוסי ב"ר בון תיפתר דברי הכל בשדה מקנה (פי' ששדה מקנה יוצא בלא פדיון) (והירושלמי לא ס"ל הא דאיתא בנדרים (ד' כ"ט) דאמר רבא מי קמדמת קדושת דמים לקדושת הגוף קדושת דמים פקעה בכדי קדושת הגוף לא פקע בכדי) וע"כ תני אין להם פדיון (פי' שאינן צריכין פדיון וכמו דמצינו בשדה מקנה שיוצאה בלא פדיון אלמא דקדושת הגוף פקע בכדי]

עוד שם אמר ר' יוסי מה שאמר חזקי' כשפדאן הוא אבל אם פדאן אחר פקע מהן קדושתן מחלפא שיטתי' דר' יוסי תמן