נועם ירושלמי על נשים ט

מאמר ומת שני' חולצת ולא מתייבמת וע"ז מקשה דדוקא מפני שעשה בה מאמר אבל אם לא עשה בה מאמר מותרת הצרה להתייבם והא הוי צרת אשת אחיו שלא הי' בעולמו בזיקה) וכה"ג מקשה הש"ס דילן ביבמות (ד' ל') שלשה אחין שנים מהם נשואים שתי אחיות וא' נשוי נכרית מת א' מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומת הראשונה יוצאה משום אחות אשה והשני' משום צרת' עשה בה מאמר ומת נכרית חולצת ולא מתייבמת ופריך טעמא דעבד בה מאמר הא לא עביד בה מאמר נכרית יבומי נמי מייבמה אמר ר"נ זאת אומרת אין זיקה ואפי' בחד אחא וכתבו התוס' תימא שלא דקדק רב נחמן על מתניתין דריש כיצד (ד' י"ז)]. וע"ז מקשה בירו' מפני שעשה בה מאמר הא אם לא עשה בה מאמר מתייבמת ואין לו זיקה בה (פי' וא"כ הוי צרת אשת אחיו שלא הי' בעולמו ע"י זיקה). וע"ז משני א"ר חגי קיימתי' דההוא דמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' לעזר שומרת יבם שמתה מותר באמה זיקה הי' לו בה כיון שמתה בטלה זיקתו וכמו שביארתי בכמה מקומות שהירושלמי חולק על הש"ס דילן וסובר דאימתי הוה זיקה אם בא לבסוף לידי חליצה או יבום אבל אם לא בא לבסוף לידי חליצה או יבום בטלה זיקה למפרע ודלא כמו דאמרי' ביבמות (ד' י"ז) רב יהודה אמר שומרת יבם שמתה אסור באמה אלמא קא סבר יש זיקה. ולימא הלכה כדברי האומר יש זיקה אי הוה אמר הכי הוי אמינא בחד אבל בתרי אין זיקה והא כי פליגי בתרי הוא דפליגי אלא אי אמר הכי הוי אמינא מחיים אבל לאחר מיתה פקע לה זיקה קמ"ל דזיקה בכדי לא פקע וא"כ סובר הש"ס דילן דאע"ג דמתה ולא בא לבסוף לידי חליצה או יבום אעפ"כ זיקה בכדי לא פקע

[והירושלמי סובר דאימתי הוי זיקה אם בא לבסוף לידי חליצה או יבום. אבל אם מתה ולא בא לבסוף לידי חליצה או יבום בטלה הזיקה למפרע וע"כ ניחא במתניתין דנולד להן אח ואח"כ יבם השני את אשת אחיו דהוי אשת אחיו שלא הי' בעולמו לא אמרינן דהוי זיקה ככנוסה: דכיון דמת ולא באה לידי חליצה או יבום ע"כ בטלה הזיקה למפרע

ובזה יתיישב לפי שיטת הירושלמי הא דאמרינן ביבמות (ד' ל') שלשה אחים שנים מהם נשואים שתי אחיות וא' נשוי נכרית מת א' מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו הראשונה יוצאה משום אחות אשה ושני' משום צרתה עשה בה מאמר ומת נכרית חולצת ולא מתייבמת, ואמרי' טעמא דעבד בה מאמר הא לא עבד בה מאמר נכרית יבומי נמי מיבמה, אר"נ זאת אומרת אין זיקה ואפי' בחד אחא ולשיטת הירו' בלא"ה ניחא שפיר דכיון דמת ולא בא לידי מעשה דחליצה יבום, ע"כ בטלה הזיקה, וע"כ הא דנכרית חולצת ולא מתייבמת היינו דווקא מצד מאמר ולא מצד זיקה:

וכן בהא דשלשה אחין שנים מהם נשואים שתי אחיות וא' נשוי נכרית מת הנשוי נכרית וכנס א' מבעלי אחיות את אשתו ומת הראשונה יוצאה משום אחות אשה ושני' משום צרתה עשה בה מאמר ומת נכרית חולצת ולא מתייבמת והיינו דווקא משום מאמר אבל לא מצד זיקה, דכיון דמת ולא עבד בה מעשה דחליצה או יבום בטלה הזיקה למפרע וע"כ בעינן דווקא שעשה בה מאמר ודו"ק]

(ה"ב) ור' שמעון אומר המאמר קונה או לא קונה ואת אמר הכין (פי' דאיך קאמר ר"ש אסיפא על עשה בה מאמר ומת דמייבם לאיזו שירצה או חולץ לאיזו שירצה ומייבמין לבעלת מאמר) וחש לומר שמא לא קנה מאמר (כצ"ל) נמצא מתחייב עלי' משום אשת אחיו שלא הי' בעולמו וחולצין לבעלה מאמר וחש לומר שמא לא קנה מאמר (כצ"ל) וכן הגיה הק"ע דלא כהפ"מ) ונמצאת השני' זקוקה לו הוי מה דאמר ר"ש על רישי' (פי' על רישי' דהאי מתניתין דהיינו שני אחין ומת א' מהן ויבם השני הראשונה יוצאה משום אשת חיו שלא הי' בעולמו והשני' משום צרתה וע"ז קאמר ר"ש דמייבם לאיזו שירצה וחולץ לשני' דכיון שנולד כבר נתייבמה ולא הי' על זה בזיקת נשואי אחיו הראשון מעולם מותרת לו (וכן פי' רש"י ביבמות (דף י"ח) דלא עשה בה מאמר קאי אלא ארישא דקתני הראשונה יוצאה כו' דקאמר ר"ש דכיון שנולד כבר נתייבמה ולא הי' על זה בזיקת נשואי אחיו הראשון מעולם מותרת לו

עוד שם א"ר יוחנן מודה ר"ש בראשונה והוא כמו דאמרינן ביבמות ודף י"ט) ר"פ אמר ביבם ואח"כ נולד פליג ר"ש בנולד ואח"כ יבם לא פליג ותרוייהו לרבנן איצטריך ולא זו אף זו קתני כו' אשכח תני עוד היא במחלוקת והוא כמו דאמר ר' אושעי' חלוק הי' ר' שמעון אף בראשונה כו'

עוד ושם את אמר מה דאמר ר"ש על ראשה מה אמר ר"ש בבעלה מאמר. (פי' את אמר מה דאמר ר"ש על ראשה היינו אריש פירקין דאפי' נולד להן ואח"כ יבם את השני נמי קאמר ר"ש דמייבם לאיזו שירצה או חולץ לאיזו שירצה) מה אמר ר"ש בבעלת מאמר (פי' איך קאמ' ר"ש אסיפא דרישא דאם עשה בה מאמר) ע"ז אומר נשמעינה מן הדא ר"ש אומר ביאתה וחליצתה של אחת מהם פוטרת צרתה ואם חלץ לבעלת מאמר לא נפטר צרתה (כיון דר"ש אומר דמאמר או קונה או לא קונה וא"כ אם חלץ לבעלת מאמר לא נפטרה צרה) וע"ז אומר אם חלץ לבעלת המאמר אף השניה צריכה חליצה. את אומר ביאתה או חליצתה של א' מהן פוטרת צרתה על שני' (כצ"ל) ממה נפשך קנה מאמר שתיהן נשיו נפטרה בחליצת חברתה לא קנה מאמר אין הראשונה צריכה חליצה (פי' משום דהיא אשת אחיו שלא הי' בעולמו) ואם חלץ לבעלת מאמר אף השני' צריכה חליצה שמא לא קנה מאמר ולא נגעה בה חליצה (פי' משום שהיא אשת אחיו שלא היה בעולמו וע"כ השניה במה היא נפטרת) ויבום שמא קנה מאמר ונפטרת בחליצת חבירתה. (וע"כ אסורה ביבום) מה נפיק מביניהן חלץ לראשונה ובא על השני' על דעתין דרבנן ביאה ערוה [והאי חלץ לראשונה הוא ט"ס וצ"ל בא על השניה] על דעתין דרבנן ביאת ערוה (דהא המאמר קונה במקצת וא"כ הוי ביאת ערוה) על דעתין דר"ש אינה ביאת ערוה דהא סובר דאו קונה או אינו קונה וא"כ ממ"נ אם המאמר קונה אף הראשונה מותרת ואם אינו קונה א"כ לא הוי השני' צרתה בא על הראשונה ובא על השני' על דעתין דרבנן הראשונה ביאת ערוה (פי' משום אשת אחיו שלא הי' בעולמו) והשניה צריכה גס וחליצה (פי' גט לביאתה וחליצה לזיקתה דצרת ערוה במקצת) על דעתי' דר"ש שניהן צריכות גט הראשונה צריכה גט שמא קנה מאמר (פי' וא"כ צריכה להתייבם מחמת נישואי אחיו השני לר"ש אבל שמא לא קנה מאמר וא"כ הוי אשת אחיו שלא הי' בעולמו (ודלא כהפ"מ ודו"ק) והשני' צריכה גט שמא קנה מאמר נפטרת בביאת חבירתה דבית א' הוא בונה ואין בונה שתי בתים ואי לא קנה מאמר א"כ צריכ' להתייבם וע"כ צריך להוציאה בגט

שם ר' זעירא בשם רב ששת כו' תני תמן דברי ר"ש שתיהן אסורות וקשי' קנה מאמר שתיהן מותרות (פי' דהא ר"ש ס"ל דאם מצאה בהיתר מותרת) לא קנה מאמר אלא זיקה (פי' דאין החשש משו' מאמר דאם קנה מאמר שתיהן מותרות ואם לאו צרתה מותרת כיון דלא קנה מאמר) אלא קנה זיקה פי' אלא דהטעם משום זיקה וקשי' קנה זיקה שתיהן מותרות כיון דזיקה ככנוסה דמי' וא"כ הוי כמו יבם ואח"כ נולד לא קנה זיקה הראשונה אסורה והשני' מותרת (פי' ממ"נ דאם קנה זיקה הראשונה ג"כ מותרת ואם לא קנה זיקה א"כ לא הוי צרתה צרת ערוה) וע"ז אומר שמא זיקת ר"ש כמאמר דרבנן דאמרו המאמר קונה ומשייר. כן אמר (צ"ל ר"ש) זיקה קונה ומשיירת וע"כ תני תמן דשתיהם אסורות וקשי' צד שקנה זיקה כנגדו אסור בצרה צד שלא קנה זיקה כנגדו הותר בצרה פי' הפ"מ כלומר דמ"מ קשי' אמאי שני' אסורה ופטורה לגמרי דהא הרי יש בצד צרה זו צד איסור מה שקנה זיקה וצד היתר שלא קנה זיקה וחליצ' מיהא צריכה כו' עיי"ש שנדחק בפירושו

והנה שגה בזה שיש ט"ס בירושלמי וצ"ל וקשי' צד שקנה זיקה כנגדו הותר בצרה צד שלא קנה זיקה כנגדו הותר בצרה (פי' דמקשה ממ"נ דצרה מותרת דלאותו צד שקנה זיקה לר"ש מותר דה"ל ככנוסה ולא הוי ערוה וא"כ כל הטעם משום הצד דאין הזיקה קונה ואותו הצד ה"ל אשת אחיו שלא הי' בעולמו וא"כ לאותו הצד דזיקה לא קני א"כ לא הוי צרתה כלל וא"כ אמאי צרתה אסורה וע"ז אמר ר' שמי וכי יש מה נפשך בעריות מאי כדון כהיא דאמר ר' אחא בשם ר' בון בר חייא כל יבמה שאין כולה לפנים צד הקנוי שבה נידון לשם ערוה וערוה פוטרת צרתה (פי' וע"כ צרתה אסורה דכיון דאין כולה לפנים הוי ערוה וערוה פוטרת צרתה)

[וכה"ג אמרינן בפ' ב"ש (ה"ו) צרתה מהו (פי' הקטנה שגירשה והחזירה שאסורה מפני שגירושיה גירושין גמורין ואין חזרת ה חזרה גמורה) וע"כ מיבעי' לי' צרתה מהו אמר רבא בר ממל מסתברא כמ"ד צרתה מותרת ברם כמ"ד צרתה אסורה מה נפשך צד שקנה בה כנגדו התיר בצרתה צד שלא קנה כנגדו הותר בצרתה (פי' דהצרה מותרת ממ"נ דהירושלמי ס"ל דקטנה קנויי' ומשויירת א"כ הצרה מ"מ מותרת דלאותו צד שקנה הקטנה הי' הקטנה נמי מותרת) וא"כ הא דאסורה הוא משום הצד שלא קנה לא הוי צרתה כלל וא"כ הצרה מותרת ממ"נ. וע"ז אמר ר' שמי וכי יש מה נפשך בעריות מהו כדין כל יבמה שאין כולה לחוץ צד הקנוי שבה נידון משום ערוה וערוה פוטרת צרתה (פי' כיון דאין ממה