נועם ירושלמי על נשים ח

דאמרי מאמר קונה קנין גמור משום דהש"ס דילן לא סבירא ליה כסברת הירושלמי דנאמר דבטלה זיקתו למפרע משום דזיקה בכדי לא פקע כמו שביארתי אבל עכ"פ מוכח מהירושלמי דסבירא ליה דאם מת היבם בטלה זיקתו למפרע כמו שאם מתה היבמה מותר באמה ודו"ק ואם כן אי אמרינן דהטעם דלא תפסי ביבמה לשוק קדושין משום זיקה וא"כ כיון שמת היבם איגלאי מילתא למפרע דלא היה עליה זיקה וכל זה לדעת שמואל דאמר בעניותינו צריכה גט ממנו. פי' שאינו דבר ברור אי ללא תפסי קידושין הוא דאתא אי ללאו. כמו דאמר שמואל בש"ס דילן ביבמות (דף צ"ב) בעניותינו צריכה ממנו גט ולפי"ז כיון דמקרא לא מוכח מידי א"כ הא דלא תפסי קידושין הוא משום זיקה שהיא זקוקה ליבם

[שם (ה"א) אסי אמר צרת איילונית אסורה מתניתא פליגא על אסי וכולן אם מיאנו או שנתגרשה או שנמצאו איילונית צרותיהן מותרות ר' בון בר חייא בשם ר' בא בר ממל מה דמר אסי כר' מאיר דר' מאיר אומר כל שאין אתה מייבמני אין אתה מייבם צרתו. וכן בירושלמי (פ"ג דיבמות ה"י) שניה למה אינה מתייבמת. א"ר לעזר דר' מאיר היא דאמר ר' מאיר כל שאין אתה מייבמני אין את מייבם צרתו. א"ר יוחנן אם אמרה ר' אלעזר מני שמעה ואמרה אמר ר' יוסי מתניתא אמרה כן (ספ"ו דיבמות) בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו משהגדיל ונשא אחרת אם לא ידע את הראשונה משהגדיל השני' או חולצת או מתייבמת. הראשונה חולצת ולא מתייבמת. הכא את אומר חולצת (פי' צרת מי שיש עליו זיקת שני יבמין (בפ"ג ה"י) והכא את אומר מתייבמת (פי' ובספ"ו אמרינן דצרת מי שיש עליו זיקת שני יבמין מתייבמת) הא דאת אמר חולצת ר"מ ור"ש והא דאת אמר מתייבמת ר"ש ורבנן. פי' דר"מ סובר דכל שאין אתה מייבמני אין את מייבם צרתו) (וכן אמרינן בש"ס דילן ביבמות (דף צ"ו) תנאי היא הך תנא דארבעה אחין גזר משום צרה. ואשמעינן בגדול והוא הדין בקטן (והך תנא דהכא ס"ל עשו ולא גזר משום צרה. ואשמועינן בקטן והוא הדין בגדול כו') [וזהו ר"מ ור"ש דר"מ סובר דכל שאין אתה מייבמני אין אתה מייבם צרתו וע"כ קאמר דרב אסי דאמר צרת איילונית אסורה הוא כר"מ. והוא כסתמא דמתניתין (רפ"ד אחין) ומתניתין דקתני נמצאו איילונית צרותיהם מותרות זהו כמתניתין דפ' האשה רבה (דף צ"ו) דהראשונה חולצת ולא מתייבמת והשני' או חולצת או מתייבמת]

שם תני עד אימתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות דברי ר"מ ר' יהודה אומר עד שירבה השחור ר' שמעון אומר עד שתתפשט הכף כו' אתי עובדא קמי ר' יוסי אמר יבדקו דדי' מה כר' יהודה דר' יודה אומר עד שירבה השחור והא דאמר ריב"ל אין בין ימות הנערות לימות הבגרות אלא ששה חדשים בלבד ואמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן אין עושין מעשה הדא דתימר בתוך הזמן אבל לאחר הזמן עושין מעשה (פי' תוך הזמן שנת י"ב אבל לאחר זמן עושין מעשה לחשבה כגדולה וכדמסיק שם דהיכא דקדשה לאחר הזמן ובעל לאחר זמן דאיכא ספיקא דאורייתא דחוששין וה"נ כדמסיק) והק"ע נדחק בזה ג"כ

[ולי נראה דקאמר דר' יוסי אמר יבדקו דדי' מה כר' יהודא דר' יוד אמר עד שירבה השחור וא"כ רבה השחור הוי סימן בוגרת כמו דר' יוסי אמר יבדקו דדי', וע"ז אומר והא (כצ"ל) דאמר ריב"ל אין בין ימות הנערות לימות הבגרות אלא ששה חדשים בלבד ואמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן אין עושין מעשה נראה לי שזהו כמו דאמרינן בקידושין (ד' פ') איתמר קדשה אבי' בדרך וקדשה היא עצמה בעיר והרי היא בוגרת רב אמר הרי היא בוגרת לפנינו ושמואל אמר חיישינן לקידושי שניהם ופריך אימת אלימא בתוך ששה בהא נמי הרי היא בוגרת לפנינו ופירש"י הא כל אותן ששה חדשים בחזקת נערה היא ער שיכיר בסימני בגרותיה וכי בדקנוהו בפני' מי יימר דבצפרא נמי בוגרת היא ודילמא השתא היא דבגרא (והוא משום דרש"י סובר דאפי' בתוך ששה חדשים נמי יכולה להיות בוגרת אך אין מחזיקין למפרע ועיין תוס' שם שכתבו דבתוך הזמן אינה יכולה להיות בוגרת אך רש"י כתב דאפי' בתוך הזמן נמי יכולה להיות בוגרת]

וע"ז אומר ואמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן אין עושין מעשה פי' ע"י סימני בגרות להחזיקה בבגרות מעיקרא וע"כ אם קידשה אבי' בדרך וקידשה עצמה בעיר והרי היא בוגרת לפנינו ע"כ צריכה גט (כמו דאמרינן בקידושין שם דרב אמר הרי היא בוגרת לפנינו ואמרינן התם דרב יוסף מדויל עבד עובדא כותי' דרב ואקפיד שמואל ואמר כ"ע כיילי לי' בקבא זוטא והאי מדרבנן כיילי' לי' בקבא רבא, וע"ז אמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן דאין עושין מעשה להחזיקה מעיקר' ואין מחזיקין רק משעת הבדיקה. וע"ז אומר הדא דתימא בתוך הזמן הששה חדשים אבל לאחר הזמן עושין מעשה (פי' לאחר הזמן היינו ביום השלמת ששה חדשים עושין מעשה להחזיקה בוגרת מעיקרא כרב דאמר הרי היא בוגרת לפנינו

וע"ז אומר ברם הכא ספק רבה השחור ספק לא רבה שחור כופין אותו ליתן גט (פי' שאין השחור כל כך רוב הניכר ע"כ כופין אנו ליתן גט ופי' משום דאין עושין מעשה להחזיקה בגדולה למפרע, אבל רבה השחור אינו נוגע בגט דמחזיקין אותה בגדולה למפרע וע"ז אמר אינו נוגע בגט

והא שמביא הא דריב"ל הוא כמו שאומר בתחילה דאתא עובדא קומי ר' יוסי אמר עד שיבדקו בדדי'. וע"ז אומר מה כר' יודא דאמר עד שירבה השחור וא"כ ה"ל לבדוק אם רבה השחור אך זה הי' ביום השלמת ששה חדשים וע"ז אמר ר' יוסי יבדקו בדדי' דאז יחזיקו אותה בגדולה למפרע ולא הוי מיאון. דהא דאמר ר' יהודה עד שירבה השחור הוא הפעולה דאפי' בתוך הזמן נמי מחזקינן אותה למפרע וכמו שכתב השב שמעתתא דרוב המגדילין מתחיל מבערב אך בתוך הזמן אין סומכים על בדיקת דדי' רק אם רבה השחור. אבל באמת מה שאמר ר' יוסי יבדקו בדדי' היינו כר' יהודה שאומר עד שירבה השחור וכמו שביארתי לשיטת הירושלמי (ויש לדחות)]: כיצד פרק שני

יבמות

(ה"א) מתני' כיצד אשת אחיו שלא הי' בעולמו שני אחין ומת אחד מהם ונולד להן אח וא"כ יבם את אשת אחיו ומת ראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא הי' בעולמו והשני משום צרתה עשה בה מאמר ומת שני' חולצת ולא מתייבמת יחדיו פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו דלא כן מה אנן אמרינן מת בלא בנים תהא אשתו אסורה להנשא שמא יוליד אביו בן ותהא אשתו זקוקה ליבום כו'. אלא כן אנן קיימין כשמת והניח את אשתו מעוברת שלא תאמר אילו מת והניח אשתו מעוברת שמא אינה צריכה להמתין ולידע אם בן קיימא הוא ואם אינו בן קי לפום כן צריך מימר יחדו פרט לאשת אחיו שלא הי' בעולמו [וכן כתבו התוס' ביבמות (דף י"ז) בד"ה אשת אחיו שלא הי' בעולמו היכא כתיבה וא"ת תיפוק ליה מדכתיב דרכיה דרכי נועם ומהאי טעמא עבדינן מתים כחיים לענין יבום בפ' יש מותרות (ד' פ"ו) כו' ואור"י דאיצטריך להיכא דחמותה של יבמה מעוברת דהוי שפיר דרכי נועם ותמתין שמא תוליד זכר ותהא זקוקה לו

[והנה בספרי נ"י כתבתי וזה לשוני ועיין בק"ע שפי' דודאי צריכה להמתין מדאורייתא דכיון דאקרא קאי אין לומר שצריכה להמתין מתקנת חכמים דגזרו על מעוברת חבירו, אך קשה דהא ודאי מדאורייתא מי שמת בלא בנים והניח אשתו מעוברת מותרת להנשא ואין חוששין שמא לא יהא הולד בן קיימא עכ"ל ואישתמיטתי' גמרא ערוכה ביבמות (ד' ל"ו) דאמרינן וא"ת הלך אחרי רוב נשים ורוב נשים ולד מעלין ולדן עיי"ש דאינו פוטר עד שתצא לאויר העולם והא דקאמר בירושלמי צריכה להמתין ולידע לאו דווקא אלא דהטעם משום דאין הולד פוטר עד שיצא לאויר העולם עכ"ל שם

וכעת נראה לי דהירושלמי ס"ל כמו דאיתא בירושלמי (פ"ד דיבמות ה"א) הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת כמה דאת אמר צרתה לא תנשא עד שתדע במה היא מותרת אם בעיבור אם בביאה אף בחליצה כן חליצה פטור וביאה פטור כמה דתימר בביאה כך את אומר בחליצה וא"כ אם היא מעוברת לא תוכל צרתה להנשא שאינה יודע במה היא מותרת אם בביאה אם בעיבור (וזהו הטעם של הירושלמי שהולד אינו פוטר עד שתצא לאויר העולם, וע"כ קאמר הכא דשמא אינה צריכה להמתין ולידע אם בן קיימא הוא ואם אינו בן קיימא והוא משום שצריכה לידע אם היא נפטרת בעיבור אם בחליצה וזהו מדאורייתא]

שם גמרא. בין רבנן בין ר"ש מודה בה כרבנן צד שקנה מאמר כנגדו אסור בצרה וצד שלא קנה מאמר כנגד הותר בצרה לפיכך חולצת ולא מתייבמת (פי' דרבנן סברי דמאמר קונה ומשייר וע"כ צרתה חולצת ולא מתייבמת דמצד שקנה מאמר א"כ הוי צרת ערוה דהיינו אשת אחיו שלא הי' בעולמו וא"כ פטורה לגמרי אך מצד דלא קנה מאמר דהמאמר קונה ומשייר וא"כ לא הוי צרת ערוה ע"כ צרתה חולצת ולא מתייבמת) כר' שמעון קנה מאמר שתיהן אסורות (פי' דלר"ש דסובר דהוי ספק או מאמר קונה קנין גמור או שלא קונה כלל) וע"כ אם קנה מאמר שתיהן אסורות (פי' משום דהוי צרת ערוה) [אע"ג דקנה מאמר אך בזה מודה ר"ש בנולד ואח"כ יבם משום דהואיל ומצאה באיסור]. לא קנה מאמר הראשונה אסורה והשני' מותרת (דכיון דלא קנה מאמר לא הוי צרתה צרת ערוה ע"כ מספק חולצת ולא מתייבמת) מה נפיק מביניהן בא על השני' על דעתי' דרבנן ביאת ערוה (פי' דהוי וודאי ביאת ערוה דאמר קונה ומשייר) ולר"ש לא הוי רק מספק ביאת ערוה משום דלרבנן המאמר קונה ומשייר ולר"ש הוי ספק אם קונה או לא

עוד שם מפני שעשה מאמר הא אם לא עשה מאמר מתייבמת ואין לו זיקה בה (פי' דקאי אמתניתין דתנן עשה בה