נועם ירושלמי על נשים י

נפשך בעריות. מ"כ צרתה אסורה ולקמן שם יתבאר עוד)

והא דאמר ר' זעירא בשם רב ששת תני תמן דברי ר"ש שתיהם אסורות היינו דוקא לדתני תמן (דהיינו לשיטת הבבלי) אבל לא לשיטת הירושלמי דלשיטת הבבלי אפשר לומר דס"ל לר' שמעון דזיקה קונה ומשיירת ע"כ שניהם אסורות אבל לשיטת הירושלמי ליכא למימר הכי דכיון דאין הטעם משום דעשה בה מאמר רק משום זיקה הא כיון דמת ולא בא לידי מעשה דיבום או דחליצה א"כ בטלה הזיקה למפרע וא"כ ליכא זיקה כלל וע"כ אומר תני תמן דברי ר"ש שתיהם אסורות דהיינו בבבל דלשיטת הבבלי אע"ג דלא בא לידי חליצה או יבום אעפ"כ יש זיקה וכמו דאמרינן ביבמות (דף י"ט) אי אמר הכי הוי אמינא ה"מ מחיים אבל לאחר מיתה פקעה לה זיקה קמ"ל דזיקה בכדי לא פקע וע"כ תני תמן דברי ר"ש שתיהם אסורות אבל לשיטת הירושלמי לא ס"ל הכי דכיון דמת בטלה הזיקה למפרע וע"כ אמרינן לקמן (פ"ג דיבמות ה"ד) שמא מאמר דב"ש כזיקת ר"ש על דעתי' דרבנן דתמן כמה דתמן אמרינן המאמר קונה כן ר"ש אומר זיקה קונה ומשיירת ר"ש אומר אין זיקה נופלת למקום זיקה והוא לרבנן דתמן היינו דברייתא דתני תמן דברי ר"ש שתיהם אסורות שזהו דווקא לרבנן דהמן דהיינו בבבלי אבל שיטת הירושלמי לא סבר הכי בהברייתא דבכה"ג ליכא זיקה כלל כיון דלא בא לידי מעשה דחליצה או יבום

[והנה לקמן (פ"ג ה"ג) יתבאר עוד בזה דא"כ קשי' אהא דתנן ביבמות (ד' ל"א) ג' אחין נשואין ג' נכריות ומת א' מהן ועשה בה השני מאמר הרי אלו חולצות ולא מתייבמות שנאמר ומת א' מהם יבמה יבוא עלי' שעלי' זיקת יבם א' ולא זיקת שני יבמין ר' שמעון אומר מייבם לאיזו שירצה וחולץ לשני'. ופירש"י כדקתני טעמא בפ' שני בברייתא אם מאמרו של שני מאמר אשת שני הוא בועל ואם אינו מאמר אשת ראשון הוא בועל. וע"כ מייבם לאיזו שירצה וחולץ לשני' וא"כ קשה דנהי דמשום מאמר ס"ל לר"ש דהוי ספק אם מאמר קונה לגמרי או שאינו קונה כלל וע"כ מייבם לאיזו שירצה ממ"נ אם הוא מאמר אשת שני ואם לא הוא אשת ראשון. אבל ממ"נ יש עליו זיקת שני יבמין משום זיקה דס"ל לרבנן דתמן דזיקה קונה ומשייר ובשלמא לשיטת הירושלמי ניחא דהא לית כאן זיקה דכיון שמת ולא בא לבסוף לידי חליצה או יבום ע"כ ליכא זיקה אבל לרבנן דתמן דס"ל דאפי' לא בא לבסוף לידי חליצה או יבום אעפ"כ יש זיקה וא"כ יש עלי' שני זיקות ע"כ אמרינן לקמן (פ"ג ה"ג) א"ר זעירא עד אנן תמן שמעת טעמא תמן זיקת שני יבמין אינה זיקה (והא דאמר אין זיקה נופלת למקום זיקה הוא מיותר ברם הכא זיקת יבם א' ואין זיקה נופלת למקום זיקה דר"ש סובר דאין זיקה נופלת למקום זיקה אע"ג דס"ל לרבנן דתמן דזיקה קונה ומשייר אעפ"כ כיון דשניהם משיירים אין זיקה נופלת למקום זיקה ועיין לקמן (פ"ג ה"ג) מה שביארתי שם. וא"כ סוברי' רבנן דתמן דזיקת שני יבמין אינה זיקה]

(ה"ד) שם שנים שקידשו שתי אחיות זה אינו יודע איזו קידש כו' לזה א' ולזה שנים היחיד חולץ לשתיהן והשנים א' חולץ וא' מייבם כו' הדא דאת אמר כשחלץ ואח"כ יבם אבל אם יבם בתחילה אסור שמא ימות אחיו ונמצא כבא על אחות יבמתו ופי' הפ"מ אבל ליבומי ברישא אסור שמא ימות אחיו והיא לאו יבמתו אלא אחות יבמתו הזקוקה לו ובבבלי שם קאמר טעמא אחרינא כדפרישית במתניתין דקא פגע ביבמה לשוק וזה אפי' למאן דלא חייש למיתה עכ"ל

והנה שגה בזה דהא בש"ס דילן יבמות ודף כ"ג) נמי הכי אמרינן היו שנים א' חולץ וא' מייבם דווקא מחלץ והדר יבומי אבל יבומי ברישא לא פקע דקא פגע באחות זקוקתו אלא דבש"ס דילן קאמר סתם משום אחות זקוקתו ובירושלמי אמר שמא ימות אחיו ותפול לפניו ליבום או לחליצה וא"כ קא פגע באחות זקוקתו אבל אם לא ימות אחיו ויחלץ א"כ איגלאי מילתא למפרע דלאו זקוקתו הואי ע"כ לא הוי אחות זקוקתו וכמו שביארתי כמה פעמים דהירושלמי ס"ל דלא אמרינן דיש זיקה אלא אם בא לבסוף לידי חליצה או יבום אבל אם לא בא לבסוף לידי חליצה או יבום לא הוי זיקה ע"כ אמר שמא ימות אחיו ונמצא כבא על אחות זקוקתו

[הלכה ו'] שם אמר ר' תנחומא כך משיב ריש לקיש את ר' יוחנן והא כתיב ולציבא חמשה עשר בנים ועשרים עבדים ועבדים יש להם יחוס באלמנות שומטין של מפיבושת וכתב הפ"מ כאלמי שמשין גרסינן של מפיבושת כלומר דלאו עבד ממש הי' אלא מגדולי משמשיו והק"ע כתב ה"ג באלמות שומטין משל מפיבושת והכי פירושו לפי שהי' באלמוה שומטין ציבא ובניו מן מפיבושת שלא להיות לו לעבדים כמפורש בקרא לפיכך קרי להו בנים ולי נראה דהא דאמר באלמנות הוא ב' תיבות והיינו בא למנות שומטין של מפיבושת מה שנשמטו ממפיבושת לפיכך קאמר ולציבא חמשה עשר בנים אבל מ"מ אין להם יחס ובש"ס דילן (דף ס"ב) משני כפר בן בקר

(שם הלכה י"א) מהו נאמן שמואל אמר נאמן ליתן גט אסי ש אמר נאמן לכנוס רב הונא בשם רב נאמן לכנוס (והוא כמו דאמרינן בקדושין (דף ס"ג) אהא דתנן קידשתי את בתי ואיני יודע למי קדשתי' ובא אחד ואמר אני קדשתי' נאמן ואמר רב נאמן ליתן גט דאין אדם חוטא ולא לו ואינו נאמן לכנוס אימא יצרו תקפהו רב אסי אמר אף לכנוס) ר' יוחנן אמר נאמן לכנוס ואין למידין ממנו דבר אחר אחת משדותי מכרתי ואיני יודע למי מכרתי ובא א' ואמר אני הוא שלקחתיו לא כל הימנו אף בקדושין כן אחת מבנותי קדשתי ואיני יודע למי קדשתי' ובא אחד ואמר אני קדשתי' לא כל הימנו וכתב הק"ע כתב הגמ"מ פ"ט מה' אישות וכה"ג דייק בירו' אם אמר שדה מכרתי ואינו יודע למי ובא אחר ואמר אני לקחתי מהימן או לא ומסיק ונראה לריב"א דמהימן הואיל והמוכר מודה שאינו שלו מצי אמר למוכר לאו את מודה דלאו דידך הוא כו' ואם יבוא אחד להכחישו בסהדי אני מחזירו לו ותימא הרי מפורש מסיק ר' יוחנן דאינו נאמן כו' והפ"מ כתב דהא דקאמר אף בקדושין כן סתמא דהש"ס פליג על ר' יוחנן ולי נראה דהא דקאמר ואין למידין הימנו דבר אחר היינו אע"פ שנאמן לומר אני קדשתי' הוא משום דנאמן אף לכנוס משום דמירתת אבל לא לענין אם מכר אחת משדותיו ואינו יודע למי דאע"פ שבא אחד ואמר שהוא לקח אעפ"כ אינו נאמן לומר ששדה זו לקח דבאומר שדה זו מכרתי ע"כ כיון שמודה שמכר א"כ יצתה מרשותו ואין לו טענה עליו ע"כ נאמן אחד לומר שלקחה אבל אין נאמן לומר ששדה זו לקח דילמא מכר שדה אחרת וא"כ שדה זו לא יצתה מרשותו וע"ז אומר אח"כ אף בקדושין כן (פי' שאינו נאמן לומר איזו קידש דהיינו אם אמר האב אחת מבנותי קדשתי ואיני יודע למי קדשתי' פירוש שיש לו ספק איזו מהבנות קידש וגם למי קידש ובא אחד ואמר שהוא קידש ושהבת הזו קידש בזה אינו נאמן להוציא מרשות האב דאולי היא הבת אחרת ולהוציא מרשות האב שהאב זכאי בבתו בקדושין בזה אינו נאמן כמו במכר אף דלענין אם קידש אשה אחת מהימן דלענין איסורא אמרינן דמירתת משא"כ בב' בנות ודו"ק: ארבעה אחין פרק שלישי

מתניתין ארבעה אחים שנים מהם נשואים ב' אחיות ומתו הנשואים את האחיות הרי אלו חולצות ולא מתייבמות כו' ובגמרא אלו ארבעה אחין שנים מהם נשואים שתי נכריות שמא אינן מתייבמות שנייא היא הלא שיש בו איסור אחיות מעתה לא יהיו צריכות ממנו חליצה. אמר ר' מתניתין על ידי זיקה ואין בו איסור אחיות ברורות (פי' דאמרינן דיש זיקה לחומרא אבל לא לקולא שיהיו פטורות) וכן פירש"י ביבמות ודף כ"ו) אמר רבא שמע מינה יש זיקה ופירש רש"י כלומר חומרות זיקה לשוייא אחות זקוקתו כאחות אשתו ואיפשר לומר לפי מה שביארתי שיטת הירושלמי דאין זיקה רק אם בא לבסוף לידי מעשה דחליצה ויבום (כמו שנתבאר לקמן עוד בזה) וע"כ אמר ר' מתניה ע"י זיקה ואין בו איסור אחיות ברורות דאי אמרת דפטורות מן החליצה ויבום א"כ לא אתי לבסוף לידי חליצה ויבום וא"כ אין זיקה ע"כ חולצות ולא מתייבמות א"כ אם יחלוץ לאחרת איגלאי מילתא למפרע דהוא היא היא המזוקקת וצרה לא הוי מזוקקת כלל א"כ השני' פטורה מן החליצה ומן היבום ע"ז אמר ר' יוחנן לקמן איני יודע טעם אחיות מה הן ויתבאר בסמוך ובזה יתבאר הא דאמרי' לקמן (פ"ג ה' ג') שלשה אחים שנים מהם נשואין ב' אחיות כו' הרי אלו חולצות ולא מתייבמות ור' שמעון פוטר ואמרינן התם עולא ב"ר ישמעאל אמר כך פירשה ר' הושעי' אבי המשנה ר' שמעון פוטר את השני' מן החליצה ומן היבום