נועם ירושלמי על נשים פט

כששמע שריבר"י פסק מזונות לאשה מאן א"ל שלא שילח לה מאן אמר לי' שלא הניח לה עברין ידעין (ופי' הק"ע מאן אמר לי' לא הניח לה בעלה קודם צאת כדי פרנסתה מאן א"ל שלא הניח עברין ידעין כתב הק"ע שצ"ל שלא הניח לה עבדין ואמהין והפ"מ פי' עברין ידעין העוברין בשוק ידעין שלא הניח לה ר' הילא אמר רב מסבר סבר רבי דלית מתניתא באשת איש אלא באלמנה (פי' דדווקא באלמנה פוסקין מזונות אבל לא באש איש) וכמו דאמרינן בכתובות (ד' ק"ז) כששמעו בו שמת) ואמר ר' אבין תני דבית רבי כן מי שיצא למדינת הים ואשתו תובעת מזונות והנה המפרשים נדחקו בזה ע"כ נראה לי דאמר מאן אמר שלא שילח לה ומאן אמר שלא הניח לה עברין ידעין (פי' שהחשש הוא שמא הניח לה קודם שיצא אבל שלא שילח לה ליכא למיחש דעברין ידעין דהעוברין ושבין היו יודעין אם שילח לה א"כ החשש הוא רק דשמא הניח לה) ובכאן צ"ל תני דבית רבי כן מי שיצא למדינת הים (פי' דרבי סובר דאין פוסקין מזונות לאשת איש וע"כ תני דבית רבי מי שיצא למדינת הים ואיפשר דהי' מוכרח לצאת דהיינו אונס או מחמת ממון או מחמת מרדון וא"כ לא הי' לו פנאי להניח). וע"כ פוסקין מזונות וזהו דווקא אם הא דאמר רבי היינו מאן אמר שלא הניח א"כ בכאן אין צריך לחוש וע"כ תני דבית רבי מי שיצא למדינת הים ולא מי שהלך למדינת הים דמשמע מעצמו הלך וא"כ הי' קשה להם דהא רבי סובר דאין פוסקין מזונות לאשת איש וע"כ תני דבית רבי מי שיצא למדינת הים אבל אם מה שאמר רבי הוא שמא שילח לה ממדינת הים א"כ למאי תני דבית רבי מי שיצא דהא מ"מ קשה דילמא שילח לה ואלא ודאי דאין חוששין שמא שילח משום דעברין ידעין וא"כ אין החשש רק דילמא הניח לה. וע"כ תני דבית רבי מי שיצא למדינת הים א"כ איפשר לומר דיצא לאונסו וע"כ לא היה לו פנאי להניח לה וע"ז אומר רב בעי מסבר סבר דלית מתניתא באשת איש אלא באלמנה וא"כ איפשר לומר דרבי אמר שמא הניח לה ומתניתין מיירי באלמנה

עוד (שם) הוון בעי מימר מאן דמר באשת איש הא מתניתא בתחילה שלא שלח לה בסוף שלא הטמינה ושלא הערימה (פירוש ועל זה אמרו בני כהנים גדולים תשבע בתחילה ובסוף בתחילה היינו שלא הניח לה ובסוף היינו שנא הטמינה ושלא הערימה) מאן דמר באלמנה היא מתניתא בתחילה שלא הניח לה ובסוף שלא הטמינה ושלא הערימה וכתב הק"ע והפ"מ דהא באלמנה לא שייך שלא שילח לה ע"כ נשבעת בתחילה שלא הניח לה בסוף שלא הטמינה ושלא הערימה אמר שמואל אחוה דר' ברכי' בשלא מחלה ליתומים על כתובתה הנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה מאוד: וע"כ נראה לי לבאר דקאמר הוין בעי מימר מאן דמר באשת איש היא מתניתא בתחילה (פי' בתחילה בעת שבאה לגבות המזונות) שלא שילח לה בסוף שלא הטמינה ושלא הערימה (פי' דקשי' לי' אהא דאמרי בני כהנים גדולים תשבע בתחילה ובסוף דכיון שנשבעת בתחילה לענין מזונות משום דילמא אתפסה צררי וא"כ למאי תשבע בסוף) ע"ז אומר בתחילה שלא שילח לה ובסוף כשבאת לגבות כתובתה נשבעת שלא הטמינה ושלא הערימה. (ואף שכבר נשבעת למזונות אך למזונות נשבעה שלא שילח לה וע"כ בסוף כשבאת לגבות כתיבתה נשבעה שלא הטמינה ושלא הערימה שע"ז לא נשבעה מתחילה) מאן דמר באלמנה היא מתניתא (וא"כ לא שייך שמא שילח לה וא"כ הא דנשבעת מתחילה היינו שלא הניח לה) וע"ז אומר בסוף שלא הטמינה ושלא הערימה (פי' בתמי') (דכיון שנשבעת תחילה שלא הניח לה א"כ אמאי צריכה לישבע בסוף שלא הטמינ' ושלא הערימה למאי תשבע כיון שלא הניח לה א"כ ודאי לא הטמינה ולא הערימה) וע"ז אומר אמר שמואל אחוה דר' ברכי' בשלא מחלה ליתומים על כתובתה (פי' הא דצריכה לישבע בסוף היינו שלא מחלה ליתומים על כתובתה) והק"ע נדחק שם מאוד והאריך בקושייתו וכן הפ"מ נדחק בזה מאוד עיין שם

(ה"ב) מי שהלך למדינת הים ועמד א' כו' הדא אמרה ואפי' בבע"ח שהוא דוחק תדע לך שהוא כן דתני' ומקריב עליה קיני זבין לא בשלא נתן לתוך ידו כלום (פי' כיון שלא נתן לתוך ידו לא הוי הנאה) וכן כתב הר"ן בנדרים (ד' ל"ט) דהא דתנן דבנכסי המבקר אסורין על החולה דנכנס לבקרו עומד משום דמצוה דנפשיה קא עביד ואידך ממילא מתהני הני מילי בכי האי גוונא דהנאה דממילא הוא אבל היכא דיהיב ליה מידי כיון שהוא מהנהו ממש ולא גרמא הוא אסור והיינו דתנן לקמן (ד' מ"ג) המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל כו' נותן ע"ג הסלע דווקא בכה"ג שרי אבל מידו לידו לא ואע"ג דמצוה קא עביד כו' דדוקא הנאה דממילא שרי במקום דמצוה אבל הנאה דבידים לא ועיין מה שכתב הק"ע על הש"ך בחו"מ (סי' קכ"ח סעיף ג') ועיין בירושלמי (פ"ח דפסחים ה"ג) תמן תנינן נתן לה כספים כו' רשב"ל אמר בממנה אותו על פסחו ועל חגיגתו אין תימר שהוא יוצא לחולין וחוזר וקידש יהא אסור משום אתנן פתר לה בשלא נכנס לתוך ידו כלום תדע דתנינן תמן מקריב עליה קיני זבים כו' לא בשלא נכנס לתוך ידו כלום ודו"ק]

(ה"ג) אדמון אומר שבעה מי שמת והניח בנים ובנות בזמן שהנכסים מרובים הבנים ירשו והבנות יזונו נכסים מועטים הבנות נזונות והבנים ישאלו על הפתחים ובגמ' ר' זעירא רב יהודה בשם רב כדי שיהי' שם מזון י"ב חודש לאילו ולאילו שמע שמואל ומר זו דברי ר"ג ברבי אבל חכמים אומרים עד שיבגרו או עד שינשאו כו' לא הוי שם מזון י"ב חודש מהו שיאמרו בנים לבנות טלו את שלכם וצאו אמר ר' אבא מהדא מתניתא אמרה שאין אומר להן דתנינן תמן אם אמרו היתומים הרי אנו מעלים על נכסי אבינו יתר דינר כדי שיטלו כתובת אמן אין שומעין להן אלא שמין את הנכסים בב"ד והנה הפ"מ פירש לא הי' שם מזון י"ב חודש ודין הוא שיזונו הבנות מהן מהו שיאמרו בנים לבנות טלו את שלכם וצאו כלומר הרי לכם מעות כדי שתזונו מהם כפי הנכסים שזכיתם אתם ואנחנו נירש אותן שבעינינו הן שוין הרבה והנה שגה בזה והפי' הוא דהירושלמי קאמר דכמה הן נכסים מרובין ר' זעירא רב יהודה בשם רב כדי שיהי' מזון לאילו ולאילו י"ב חודש כו' אבל חכמים אומרים עד שיבגרו או עד שינשאו והיינו כדי שיהי' שם מזון לאלו ולאילו עד שיבגרו והנה אמרינן בב"ב (ד' קל"ט) איתמר נמי כי אתא רבין אמר ר' יוחנן כו' כל שיזונו מהם אלו ואלו עד שיבגרו הן מרובין פחות מכאן הרי אלו מועטין ופריך ואי ליכא לאלו ולאלו עד שיבגרו שקלי להו בנות לכולהו כו' והירושלמי סובר דבעינן שיהי' לאלו ולאלו עד שיבגרו וע"ז אומר מה שיאמרו הבנים לבנות טלו את שלכם וצאו (פי' כיון שנותנים להם מזון עד שיבגרו א"כ מה איכפת להו והם יזונו עד שיבגרו ולהם יהי' הרבה שיספיק להם עד שיבגרו ומה איכפת זאת להבנות) וע"ז אומר אמר ר אבא מהדא מתניתא אמרה שאין אומר להן דתנינן תמן אם אמרו היתומים הרי אין מעלין על נכסי אבינו חד דינר כדי שיטלו כתובת אמם אין שומעין להם אלא שמין את הנכסים בב"ד וע"כ כמו שאם אמרו הרי אנו מעלין על נכסי אבינו יותר דינר אין שומעין להם והכא נמי אין שומעין להם אלא אם אין לאלו ולאלו עד שיבגרו הרי הם נכסים מועטין ושקלי בנות לכולהו ולקמן בהירושלמי דהבנים ישאלו על הפתחים יתבאר עוד בזה

שם אלמנה ובנות שתיהן שוות אין אלמנה דוחה את הבנים ואין אלמנה דוחה את הבנות האיך עבידא הי' שם מזון שנים עשר חודש ואלמנה לזון (פי' ונתמעטו הנכסים ע"י האלמנה) אין אלמנה דוחה את הבנים ואין האלמנה דוחה הבנות הדא היא פעמים שהאלמנה דוחה את הבנים ע"י הבנות כשם שהיא דוחה אה הבנים כך תדחה אלמנה לבני' (כצ"ל) ראוי' היא לתבו' כתוב' ולאבד מזוניתי'. [והנה הרמב"ם כ' דאלמנה דוח' את הבנות בנכסים מועטין וכ' הה"מ דק"ו שהוא דוחה את הבנים לבדן כו' ואיפשר לומר כמו שביארתי דהירושלמי אזיל לשיטתיה בב"ב (פ"ט ה"א) כשם שהאלמנה דוחה לבנות ע"י הבנים כך תדחה אלמנה לבנים אמר ראויה היא לתבוע ולאבד מזונותיה כהדא ארמלתא כו' אמר לון אתחמין זבינן מן נכסי ואתי ותבעת פורנא כו' והוכחתי מהירושל' דאפי' אם אנסוה יתמי לתבוע כתיבתה אבדה מזונותיה וע"כ לא רצו לתקן נכסים מועטים באלמנה לגבי האחין משום דראוי הוא לתבוע כתובתה ולאבד מזונותיה ודווקא אי אמרינן דאפי' באונס אבדה מזונותיה אבל לשיטת הש"ס דילן והפוסקים שפסקו דאמרינן בירושלמי (פי"א דכתובות ה"ב) דבאונס לא אבדה מזונותיה וכמו דאמרינן שם רב יהודה בשם רב התובעת כתובתה בב"ד לא אבדה מזונותיה אמר ר' יוסי ובלבד מן השופי הא באונס לא כו' וא"כ איפשר דתיקנו שהוא דוחה לבנות וכן לבנים בנכסים מועטים דהא אין יכולים להפסידה מזונותיה ע"י תביעת כתובתה דהא דווקא בשופי אבל באונס לא וכן הביא הרא"ש לזה הירושלמי וע"כ פסק הרמב"ם שדוחה לבנות וכן לבנים ועיין בתוס' ב"ב (ד' ק"מ) בד"ה מי כו' שכתבו ואומר ר"י שכן משמע בירושלמי ולפי מה שכתבו אין ראיה מהירושלמי ודו"ק]: