נועם ירושלמי על נשים צ

שם והבנים ישאלו על הפתחים אית תניי תני ישענו מאן דאמר ישענו והשענו תחת העץ מאן דאמר ישאלו על הפתחים ונוע ינועו בניו ושאלו כו' וצריך לבאר מהו הנ"מ בין ישאלו ובין ישענו וכן אמרינן בירושלמי בב"ב (רפ"ט ה"א) כיני מתניתין הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים (פי' משום דאיכא דתני והבנים ישענו על הפחחים ע"כ קאמר דכיני מתניתין הבנים ישאלו על הפתחי') ע"כ נראה לי כמו שביארתי תחילה דהירושלמי סובר דבעינן שיהיו לאלו ולאלו שנים עשר חודש ואי ליכא לאלו ולאילו עד י"ב חודש שקלי לה בנות לכולהו כמו שביארתי על הירושלמי (ה"ג) לא הי' שם מזון שנים עשר חודש מהו שיאמרו בנים לבנות עיין שם והוא דלא כשיטת הש"ס דילן בב"ב (ד' קל"ט) ואי ליכא לאלו ולאילו עד שיבגרו שקלי להו בנות לכולהו אלא אמר רבא מוציאין להם מזונות לבנות עד שיבגרו והשאר לבנים ופירשב"ם והאי דקתני ישאלו על הפתחים היינו משהוציאו אותו השאר בהוצאת מזונות מכאן ואילך הבנות יזונו עד שיבגרו והבנים ישאלו על הפתחים וא"כ אי אמרינן דאי ליכא לאלו ולאילו עד י"ב חודש או עד שיבגרו לדברי חכמי' מוציאין להם מזונות עד שיבגרו והשאר לבנים וא"כ קש' דאמאי קתני והבנים ישאלו על הפתחים הא אית להו קצת נכסים וע"כ אומר אית תניי תני והבנים ישענו על הפתחי' והיינו אם יוציאו אותם הבנים בהוצאת מזונותיהם אז ישאל על הפתחים וע"כ אומר והבנים ישענו על הפתחים (פי' שעתה אף שיש להם מזונות עכ"ז ישענו על הפתחים דהא יוציאו על מזונות אבל לשיטת הירושלמי שסובר דאי ליכא לאלו ולאלו מזון י"ב חוד או עד שיבגרו שקלי לה בנות לכולהו (וכמו דהוי אמרו מעיקרא בב"ב (שם) וע"כ תני והבנים ישאלו על הפתחים דהא הם צריכים מיד לשאול על הפתחים וע"כ אומר בירושלמי (רפ"ט דב"ב ה"א) כיני מתניתין הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים ולא כאית דתני תני ישענו והוא משום דהירושלמי סובר דאי ליכא לאלו ולאלו עד י"ב חודש (או עד שיבגרו) שקלי לה בנות לכולהו והם מיד שואלים על הפתחים ע"כ אומר כיני מתניתין והבנים ישאלו על הפתחים ודלא כשיטת הש"ס דילן ודו"ק

(ה"ד) הטוען את חבירו כדי שמן והודה לו בקנקנים אדמון אומר הואיל והודה מקצת הטענה כו' מה אנן קיימין אם בשטענו קנקנים ושמן והודה לו בא' מהן כל עמא מודו שהוא מן הטענה ואם בשטענו שמן והודה לו בקנקני' כל עמא מודו שאין הודייה מן הטענה אמר (כצ"ל) רבי זעירא ר' אבינא בשם רב בשטענו קנקני שמן היא מתניתא ההין מילין וההן אמר ריקנין ניחא קנקנים ולא שמן שמן ולא קנקנים והנה המפרשים נדחקו בזה ולי נראה שהוא (ט"ס וצ"ל) ניחא שמן ולא קנקנים קנקנים ולא שמן ופי' דניחא אם היה מודה ליה בשמן א"כ ניחא הפלוגתא דאדמון אומר דאם תבעו קנקנים משמעותי' מליאין וא"כ קתבעי ליה שמן ג"כ וע"כ הוי הודאה ממין הטענה אבל לחכמים דאמרו דקנקנים ולא שמן א"כ אם הודה לו בשמן לא הוה הודאה ממין הטענה) אבל במתניתין תנן והודה לו בקנקנים ובקנקנים ודאי תבע לו א"כ מהו הפלוגתא וזה דוחק לומר דפליגי אם הוי הודאה מקצת הטענה דאם תבעו שני דברים וא"כ הוי הודאה במקצת הטענה אבל אם תבעו קנקנים לבד א"כ לא הוי הודאה במקצת אלא דהפלוגתא אם הוי ההודאה ממין הטענה וע"ז אומר ניחא שמן ולא קנקנים ע"כ היה ניחא דפליגי אם יש בתביעתו שמן הוי הודאה ואם אין בתביעתו שמן לא הוי הודאתו ממין הטענה אבל במתניתין תנן והודה לו בקנקנים א"כ לא ניחא. וע"ז אומר ר' אלעזר בשם ר' אבין מפיק לישנא מחצין דמשח (פי' מדות דמשח) וע"כ ניחא דפליגי אם יש בלשון הזה לשון קנקנים והכי אמרינן בש"ס דילן בכתובות (ד' ק"ח) כי פליגי היכא דאמר ליה עשרה כדי שמן יש לי אצלך אדמון אומר יש כו' קנקנים ורבנן אמרו אין כו' קנקנים וע"כ ניחא דפליגי במה שהודה בקנקנים אם הודאה ממין הטענה או לא)

שם (ה"ז) זה לוה מזה מנה וזה לוה מזה מאתים רב הונא אמר אתפלגון ר"נ בר יעקב ורב ששת חד אמר יוציא מנה כנגד מנה וחד אמר זה גובה שטר חובו וזה גובה שטר חובו מ"ד יוציא מנה כנגד מנה יליף לה משוורים תמים שחבל זה מזה משלמין במותר חצי נזק כו' והקשה הק"ע דהא עיקר פלוגתי' דר"נ ור"ש הוא בדאית ליה לחד עדיות ובינונית ולחד זיבורית ופליגי אי בשל הן שמין או בשל עולם היו שמין וכדאיתא בבבלי א"כ מאי ראי' מייתי משוורים תמים דהא התם מגופו משלם ולכולי עלמא יוציא מנה כנגד מנה דהפוכי מטרתא למה לי ויש לומר לפי מאי דמסיק לקמן דנפקא מינה כשמחל לו חובו א"כ הוה לי' למתני בשורים תמים דזה גובה וזה גובה כו' עכ"ל והנה הי' לו להביא מה שכתבו התוס' בב"ק (ד' ל"ג) בתוס' ד"ה שני שורים תמים שחבלו זה בזה ותימא דכולי מתני' שאינה צריכה היא ויש לומר דלר' עקיבא איצטריך כו' כיון דאית ליה יוחלט השור לניזק א"כ שורו של זה קנוי לזה ואם הקדישו קדוש קמל"ן כו' ואפי' לר' ישמעאל נמי נפק' מינה אם נאבד הא' שלא יאמרו הבעלי' אגבה כל חצי נזקי משלך ואתה תפסי' נזקך שנאבד שורי שמשתל' מגופו וא"כ יש נפקא מינה במה דתנן שני שורים תמים שחבלו זה בזה משלמין במותר חצי נזק ודו"ק: מסכת נדרים כל כינויי פרק

ראשון

(ה"א) ר' יעקב בר אחא אמר אתפלגון ר' יוחנן ור' אלעזר דר' יוחנן אמר אין לוקין על האיסרות ר' אלעזר אומר לוקין כו' והנה הק"ע פירש דהפלוגתא הוא אי עיקר הנדר באיסור או בהתפסה ועיין במ"ל ריש הלכות נדרים. והנה הק"ע גריס דר' יוחנן אמר לוקין על האיסרות ור' אלעזר אמר אין לוקין וגריס אח"כ אמר ר' יעקב בר אחא כך משיב ר' יוחנן את ר' אלעזר על דעתך דאת אמר אין לוקין על האיסרות גרוס כך השיב ר"א את בר"י על דעתך דאת אמר לוקין על האיסרות כו' ושגה בזה דהגירסא צריך להיות ר' יוחנן אמר אין לוקין על האיסרות (משום דעיקר הנדר הוא בהתפסה) ור"א אמר לוקין על האיסרות (וזהו דעיקר הנדר הוא אפי' בלא התפסה אלא דאם מתפייס צריך שותפים בדבר הנדור) (וכן גריס הפ"מ וראיה לזה הוא מהירושלמי (פי"ג דיבמות ה"ב) דאיתא שם כהנא אמר אין חייבין על קדשים בחוץ (פי' דמופלא הסמוך לאיש). ר' יוחנן ורשב"ל תריהון אמרין חייבין על קדימה בחוץ כו' וקשיא דר' יוחנן על דר' יהושע נישואים דרבנן הפר נדרים דבר תורה ואת אמר הכין (פי' דמקשה כמו דמקשה בש"ס דינן בנדה (דף מ"ו) אי אמרת בשלמא מופלא הסמוך לאיש דרבנן אתו נישואין דרבנן ומבטלי נדרים דרבנן אלא אי אמרת דאורי תא אתי נישואין דרבנן ומבטלי נדרא דאורייתא כו' וע"כ מקשה בירושלמי דלר' יוחנן דמופלא הסמוך לאיש דאורייתא א"כ קשיא מדר' יהושע שאומר דבעלה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה דאיך אתו נישואין דרבנן ומבטלי נדרים דאוריית' וא"ר זעירא לית כאן הפר נדרים מן הדא דר' יוחנן על דר' יהושע (פי' דסמי מכאן הפרת נדרים דר' יהושע) ר' ניסא שאל ויהיה כן באיסרות דר' יוחנן אמר אין לוקין על האיסרות (פי' דהא אפשר לתרץ דר' יהושע שאמר דזכאי בהפרת נדרים היינו באיסרות דר' יוחנן אמר אין לוקין על האיסרות וכיון שהוא מדרבנן ע"כ הבעל מיפר דאתי נישואין דרבנן ומבטלי נדרא דרבנן וא"כ מוכח דהגירסא הוא דר' יוחנן אמר אין לוקין על האיסרות ור"א סבר דלוקין על האיסרות (ולא כגירסת הק"ע)

עוד שם אמר ר' יודן והוא שהזכיר נדר ואח"כ הזכיר שבועה אבל הזכיר שבועה ואח"כ הזכיר נדר נדרים חלים על האיסרין ואין שבועות חלין על האיסרין

[והנה בספרי עמק יהושע (סי' כ"ד) הבאתי שם מה שמחולקים התוס' ושאר הפוסקים והטור שהתוס' כתבו בשבועות (דף כ) דהא דנדרי' חלים על דבר מצוה מיירי בביטול מצוה כגון קונם שאיני מניח תפילין אבל אם נדר לקיים מצוה כגון קונם שלא אוכל נבלות וטריפות לא חייל. וע"כ הקשו התוס' בנדרים (דף צ) דתנן בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת נטולה אני מן היהודים כו' והקשו התוס' שם דאיך חל נדרה על אחרים בעודה אשת איש והא אין איסור חל על איסור ואם כן אמאי אמרי' דיפר חלקו ותהא משמשתו ותהא נטולה אני מן היהודים ותירצתי דחייל ע"י כולל מיגו דחל בתשמיש הבעל שהוא היתר חל נמי על אחרים אבל לשיטת הפוסקים והטור בי"ד (סי' רט"ו) דאם נדר מדברים האסורים כגון נבלות וטריפות חל הנדר וכתב הב"י דס"ל שהנדר חל לקיים את המצוה ג"כ וע"כ אפשר לומר דחל על אחרים בלאו טעמא דכולל ולא כמו שכתבו התוס' אלא מחמת דהנדר חל לקיים את המצוה (וע"ש מה שתירצתי מה שכת' הב"ח דע"כ כתב הטור ביו"ד (סי' ל"ד) שאם האשה אמרה קונם תשמישי על כל העולם יפר חלקו ותהא מותרת לו והקשה הב"י דאיפכא הו"ל להטור למימר באומרת תשמיש כל העולם עלי וע"כ חל אבל באומרת קונם תשמישי על כל העולם אמאי צריך הבעל להפר חלקו הא איתא בנדרים (דף י"ג) דאם