נועם ירושלמי על נשים פח

נמי בשטר נתחייבו הנכסים א"כ אמאי קאמר ר"מ דקונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הריבית הא לר"מ כיון דבשטר נתחייבו הנכסים א"כ דמי לשטרי מקנה דכיון דנתבטל מקצתו נתבטל כולו וכן בירושלמי (פ"ג דפסחים) כמו שר"מ קונס בדברים כן רשב"ג קונס בדברים א"כ הוי מטעם קנס לא קשה שהוא כמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' ל') בד"ה שטר שכתבו ריבית כו' נראה לר"י שר"מ קניס להפסיד החוב לגמרי אפי' בהודאה ועדות אחרת: וע"כ קאמר שהיא מחמת קנס אבל לגבות ע"י השטר נתבטל לר"מ מאחר שנתבטל מקצתו נתבטל כולו ולר"מ בשטר נתחייבו הנכסים כמו דאמרינן בירושלמי (פ"י דכתובות ה"א) על דעתי' דר"מ בשטר נתחייבו הנכסים על דעתין דרבנן בכסף נתחייבו הנכסי'. וע"כ אמרינן בירו' (בב"ב פ"י ה"י) רב הונא אמר הקדמה פסולה והשטר כשר (פי' דשטרות המוקדמין ההקדמה פסולה והשטר כשר) וכן איתא (פ"י דשביעית) ר' יוחנן אמר פסולין ממש ורשב"ל אמר אינו מונה אלא משעת הכתב ואפילו לר' יוחנן איפשר דהטעם גזירה שמא יגבה מזמן ראשון כמו דאמרינן בב"מ (ד' ע"ב) ור' יוחנן אמר אפילו תימא רבנן גזירה שמא יגבה מזמן שני אבל בשטרי מקנה כיון שנתבטל מקצתו בטלה כולו ועיי"ש עוד מה שהארכתי בענין אם נמצא ביטול שלא מחמת קרוב או פסול אי בטלה מקצתה בטלה כולה או לא עיין שם

(ה"ו) שום הדיינין שפיחתו שתות או שהותירו שתות מכרן בטל כו' ובגמ' תמן תנינן שום היתומים שלשים יום שום ההקדש ששים יום ומכריזין בבוקר ובערב ולמה שלשים ליפות כחן של יתומים ויכריזו יותר עד שלשים יום את מיפה כחן מכאן ואילך את מריע כחן (פי' דאם ימשך עוד את מריע כחן שאפשר שמחמת המשך הזמן יחזור בו מי שעמד על המקח מתחלה) ואמור אף בהקדש כן (פי' דאמאי תיקנו בהקדש ששים יום ניחוש שמא יחזרו אם יומשך הזמן) שני' היא הקדש שאתה תופס ראשון ראשון (פי' דבהקדש ליכא חשש זה דראשון ראשון שפסק שוב אינו יכול לחזור כמו דאיתא בערכין (ד' כ"ז)

עוד (שם) אמר רב יוסי מן מה דאת אמר שני' היא הקדש שאת תופס ראשון ראשון הדא אמרה שאם ימצאו שומן שאין מכריזין ומחליטין. והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה ונראה לי לפרש דקאמר ר' יודן מן מה דאת אמר שני' היא הקדש שאת תופס ראשון ראשון וע"כ מכריזין יותר ולא חיישינן שמא יחזור בהן משום דאת תופס ראשון ראשון והנה הא דאת תופס ראשון ראשון הוא משום דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט והנה התוס' כתבו (בב"ב ד' קל"ג) ובקדושין (ד' כ"ט) דהא דאמרינן דאמירתו כו' היינו דוקא בלא טעה אבל בטעה יותר מכדי שוי' בזה לא הוי אמירתו כו'. וא"כ איך יכריזו יותר משלשים ואמאי לא ניחוש שמא יחזור אלא ודאי דהא דמכריזין היינו באם לא מצאו שומן אבל חם מצאו שומן אין מכריזין ועוד השומא ששמוהו בודאי אינו יכול לחזור אך אולי יתנו יותר מכפי השומא ואז יכול לחזור בו משום דהוי בטעות זה אינו דהא אם הי' נותן כפי השומא לא היו מכריזין עוד. ועד השומא אינו יכול לחזור ועיין בערכין (ד' כ"ז) אמר רב חסדא כו' ודו"ק

ואף דבירו' (פ"ג דקידושין) אמרי' כיצד לקח פרה מן ההקדש במאתים לא הספיק להביא מאתים עד שעמד במנה מביא מאתים הדא היא אמירתו כו' ולא קאמר כמו דאמרינן בש"ס דילן בקידושין (ד' נ"ט) משכו במאתים ולא הספיק לפדותו עד שעמד במנה נותן מאתים מ"ט לא יהא כח הדיוט חמור מהקדש (ופירש"י לא יהא כח הדיוט חמור מהקדש שאם משכו מיד הדיוט ושלם כל מעותיו דקנאו במשיכה וברשותו הוא דזול) וע"ז הקשו התוס' דמ"ט לא אמר משום דאמירתו כו' וע"ז תירצו דטעה שהי' סבור שלא ישתנה המקח ובירושלמי קאמר לקח פרה מן ההקדש במאתים ולא הספיק להביא המאתים עד שעמד במנה מביא מאתים הדא היא אמירתו כו' ולא קאמר הטעם משום דלא יהא כח הדיוט חמור מהקדש ואיפשר לומר דע"כ לא קאמר הטעם משום דלא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש דבהדיוט קונה במשיכה וא"כ לא יהא כח הדיוט חמור מהקדש ואיפשר לומר כמו שכתבו התוס' בבכורות (ד' י"ב) בד"ה דבר כו' דמשיכה לא שייכא בהקדש דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא ולהכי שייך טפי כסף וע"כ לא קאמר הירו' כמו הש"ס דילן דלא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש דה"מ אם הי' בהקדש משיכה וע"כ לא יהא כח הדיוט חמור כו' ואע"ג דבהקדש הוא בכסף אבל כיון דלא שייכא משיכה בהקדש דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא וכמו שאומר תחילה בירושלמי שם כיצד גזבר שנתן מעות הקדש במטלטלין קנה הקדש בכל מקום שהוא שנאמר לה' הארץ ומלואה וע"כ קאמר הטעם משום דאמירתו כו' אלמא דאפי' בכה"ג קאמר הירושלמי דאמירתו כו' אך זהו דוקא אם נשתנה השער אבל אם הי' תחילה בטעות לא הוי אמירתו כו' דהא הקדש בטעות נמי לא הוי הקדש ע"ז אומר ר' יודן מן מה דאת אמר שני' היא הקדש את תופס ראשון ראשון הדא אמרה שאם מצאו שומן שאין מכריזין ומחליטין ע"כ לא חיישינן שמא יחזור בהם דהא עד השומא אינם יכולים לחזור אף שאם יתן יותר משומא יכול לחזור אך אם הלוקח נותנים כפי השומא אין מכריזין עוד כמו שביארתי ודו"ק: הנושא את האשה פרק שנים

עשר

(ה"א) מתניתין הנושא את האשה ופסקה עמו שיזון את בתה כו' ובגמ' במה הוא מתחיי' לה לא כן ר' יוחנן ורשב"ל תריהון אמרין הכותב שט"ח על חבירו בחזקת שהוא חייב לו ונמצא שאינו חייב לו אינו חייב ליתן לו רשב"ל אמר עשו אותה כתוספת כתובה כו' (והנה התוס' בכתובות (ד' ק"ב) כתבו דהא דפליגי ר"י ור"ל שם בהא דאיתמר האומר לחבירו חייב אני לך מנה ר"י אמר חייב ור"ל אמר פטור דפליגי דר"ת מפרש כו' בלא הודאה שהיה חייב לו מתחילה כלום והא דקאמר דחייב אני לך מנה זה כו' וכתבו התוס' ור"ת הביא ראיה מדבריו לירושלמי דר"י ור"ל איירי בכה"ג שלא נתחייב לו קודם לכך דפריך במה נתחייב זה לזון את בתו לא כן אמר ר' יוחנן ורשב"ל הכותב שט"ח לחבירו בחזקת שהוא חייב לו ונמצא שאינו חייב לו אינו חייב לו כלום ואע"ג שלהירושלמי קשה דר' יוחנן אדר' יוחנן אין לחוש דבכמה דוכתי פליג כו'

והנה (בפ"י ובפי"א) ביארתי דהטעם דלשיטת הירושלמי אין אדם מתחייב בשטר רק בכסף וכמו דאמרי' (פ"י ה"א) ימים שבנתיים תפלוגתא דר"מ ורבנן על דעתיה דר"מ בשטר נתחייבו הנכסים על דעתין דרבנן בכסף נתחייבו הנכסים וע"כ קאמר הכא דבמה נתחייב ואע"ג דאמרינן בירושלמי בסוף ב"ב (פ"י ה"י) ר' יסא בשם ר' יוחנן אעפ"י שקילסו ר' ישמעאל את בן ננס כו' אבל אינה כבן ננס שמעון בר ווא בשם ר' יוחנן אף בחנוק הלכה כרבי ישמעאל (כצ"ל) אמר ר' יוסי ואת ש"מ בר נש דהוי צייד לחבריה בשוקא אתא חד ומר שבקי' ולא יהב מן אהן גבי ומן אהן לא גבי ובגמ' (ד' ק"ב) אמרינן אמר רבא כתנאי ערב היוצא אחר חיתום שטרות גובה מנכסים בני חורין כו' לימא ר' יוחנן דאמר כר' ישמעאל כו' וא"כ משמע דלר' ישמעאל משתעבד בשטר ג"כ כיון שפסקו כר"י א"כ משמע שמתחייב בשטר אך התם לא מחמת השטר אלא מחמת הערבות וכמו דאמר שם בירושלמי אמר ר' יוסי ואת ש"מ בר נש דהוי צייד לחבריה בשוקא אתא חד ומר שבקי' ונא יהב מן אהן גבי ומן אהן לא גבי ופי' הפ"מ כמתמיה וא"כ את ש"מ בר נש דהוה צייד לחבריה בשוקא (והוא כמו צודה לקחתו) ואתא חד ואמר שבקי' ואנא יהב לך מן אהן גבי מזה האיש דאמר שבקיה ומזה הלוה אינו גובה (בתמי') ובמה נעשה זה בע"ח שלו דלא היה מתכוין אלא להציל את זה דקסבר מצוה קא עביד וכתב שם דדברי ר' יוסי ע"כ בתמיה מתפרשא דאם לא כן מה לו לחזור כו'

ולי נראה דבניחותא קאמר דמדקאמר דהלכה כר' ישמעאל אף בחנוק דהיינו בחנק את א' בשוק ואמר הנח לי ואני נותן לך ובהא נמי הלכה כר' ישמעאל ע"ז אומר ר' יוסי ואת ש"מ הדא דהוי צייד לחבריה בשוקא אתא חד ומר שבקיה ואנא יהיב מן אהן גבי דכיון דאמר ואני יהיב א"כ הוא בתורת קבלן וכמו דאמרינן בב"ב (ד' קע"ד) רבא אמר כולן לשון ערבות הן בר מתן לו ואני נותן כו' ועיי"ש ברא"ש שכתב דקבלן עדיף מאני נותן אלמא אני נותן הוא איפשר לומר דהוי כמו קבלנות וע"ז אמר ההן דהוי צייד לחבריה אתא חד ומר שבקי' ואנא יהיב (פי' א"כ לא אמר לו לו הלוהו ואני ערב אלא הנח לו ואני נותן א"כ הוי כמו תן לו ואני נותן וע"כ הוי כמו קבלן וסובר כמו דאמרינן בב"ב (ד' קע"ד) א"ל מר בר אמימר לרב אשי הכי אמר אבא תן לו ואני נותן אין לו למלוה על הלוה כלום וע"ז אומר ר' יוסי ההן דהוי צייד כו' אתא חד ומר שבקוה ואנא יהב לך מן אהן גבי ומן אהן לא גבי וסובר דתן לו ואני נותן אין למלוה על הלוה כלום רק דבש"ס דילן מסיק (שם) ולא היא לא מיפטר מיניה דמלוה עד שישא ויתן ביד ודו"ק]: שני דייני גזילות פרק שלשה

עשר

(ה"א) מי שהלך לו למדינת הים ואשתו תובעת מזונות חנן אמר כו' ובגמ' מעשה בי ר' ישמעאל שפסק מזונות לאשה בשוקי בציפורי מה בשוקי שמע כ' ומר וצ"ל שמע ר' ומר ואחר כך צ"ל מה שמע ומר ופי' מה אמר רבי