נועם ירושלמי על נשים פז

הכא שוכר מהימן כו' וע"כ מיבעי' לי' ימים שבנתים (פי' דכל חודש ביום שלשים גופא) וע"ז אומר זו היא שאמרו הא בתחילה לא (פי' דודאי נאמן לומר פרעתי ביומא דמשלם זמני') אך הנ"מ בין אם הוא לאחר זמנו ובין תוך זמנו אם הוא ביומא דמשלם זמנו הוא כמו שכתבו התוס' בב"ב (ד' ה') על הא דאמר ר"ל הקובע זמן לחבירו וגירסת התוס' ובא בזמנו ואמר פרעתיך תוך זמני אינו נאמן ולואי שיפרע בזמנו והקשו התוס' בד"ה ובא בזמנו כו' דנפשוט מהכא דלא אמרינן מיגו דאי בעי אמר פרעתיך עתה ואומר ר"י דלא הוי מיגו כיון דמיירי דקיימי ביום אחרון של זמן ואע"ג דמסקינן בב"מ (דף ק"ב) דעביד אינש דפרע ביומא דמשלם זמני' מכל מקום אין זה מיגו דלא חציף אינש לומר פרעתיך היום אבל רגיל הוא לומר פרעתיך אתמול כו' וע"ז אומר על הא דמיבעי' לי' ימים שבנתיים מהו (פי' אם נאמן לומר פרעתי)

וע"ז אומר זו היא שאמרו הא בתחילה לא (פי' דזהו הנ"מ בין לאחר זמנו ובין בזמני' דלאחר זמנו נאמן לומר פרעתיך מתחילה תוך זמני במיגו דאי בעי אמר פרעתיך עתה אבל בזמנו אינו נאמן לומר פרעתיך מתחילה (דהיינו בתוך זמנו במיגו דאי בעי אמר פרעתיך היום דלא חציף כו' כמו שכתבו התוס' בב"ב (שם) אבל לאחר זמנו נאמן לומר פרעתיך תוך זמני כמו דאמרינן בב"ב (ד' ה') איבעי' להו תבעו לאחר זמנו ואמר לו פרעתיך בתוך זמני מהו מי אמרינן במקום חזקה אמרינן מה לי לשקר או דילמא במקום חזקה לא אמרינן מה לי לשקר כו' ור' יוחנן סובר דאמרינן מה לי לשקר אפי' במקום

חזקה

[והכי משמע בירו' (פ"ו דשבועות ה"ב) דאיתא התם רב ור' יוחנן תריהון אמרין והוא שהלוהו בעדים אבל אם הלוהו שלא בעדים יכול מימר הלויתני ונתתי לך מחצה דהא אית לו מיגו דלא הלוהו מעולם אמר ר' יודן אין אומר בממון מאחר דיכול לומר לו לא הלויתני יכול מימר הלויתני ונתתי לך מחצה מתניתין פליגא בר' יוחנן מנה לי בידך א"ל הן למחר א"ל תנהו לי נתתיה לך פטור אין לך בידי חייב מנה לי בידך אין לך בידי והנה הפ"מ נדחק בזה מאוד]

וע"כ נראה לי דקאמר מתניתין פליגא בר' יוחנן פי' דר' יוחנן דאמרינן מאחר והיינו מיגו בממון) ור' יודן סובר דאין אומרים מאחר בממון וע"ז אומר מתניתא פליגא בר' יוחנן (ולא קאמר דמתניתא פליגא על ר' יוחנן אלא דפליגא בר' יוחנן (פי' דמתניתין מחלקת בזה דפעמים דמהני מיגו ופעמים דלא מהני מיגו) וע"ז אומר מנה לי בידך א"ל הן למחר א"ל תנהו לי נתתיה לך פטור אין לך בידי חייב (וא"כ מוכח דפעמים דלא מהני מיגו דהיינו במקום חזקה) והוא כמו דאמרינן בב"ב (ד' ל"ו) א"ל רב אחא ברי' דרבא לרב אשי תא שמע מנה לי בידך א"ל הן למחר א"ל תנהו לי נתתיה לך פטור אין לך בידי חייב מאי לאו נתתיה לך דא"ל פרעתיך בזמני אין לך בידי דא"ל פרעתיך בתוך זמני וקתני חייב אלמא במקו' חזקה לא אמרינן מה לי לשקר וא"כ מתניתא פליגא בר' יוחנן דפעמים דלא מהני מיגו וע"כ אומר מנה לי בידך אין לך בידי והוא תמוה דמאי קאמר והפ"מ נדחק בכל הירושלמי הזה מאוד ע"כ נראה לי כמו שביארתי שמביא ראיה דבמקום חזקה לא אמרינן מיגו וע"ז משני מנה לי בידך אין לך בידי ונראה לי שצ"ל מנה לי בידך וא"ל הן אין לך בידי (פי' שהוא כמו דמשני בב"ב שם) לא מאי אין לך בידי לא הוי דברים מעולם דאמר מר כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי אבל לעולם אפי' במקום חזקה נמי אמרינן מה לי לשקר דהיינו מיגו (ודלא כהפ"מ שנדחק שם בפירושו)

וא"כ משמע מהירושלמי דלאחר זמנו יכול לומר פרעתיך בתוך זמני אע"ג דהוי מיגו במקום חזקה וע"ז אומר בירושלמי הא דמיבעי' לי' ימים שבנתיים מהו (וכמו שביארתי דמיבעי' לי' אם יכול לומר פרעתיך בזמני וע"ז אומר זו היא שאמרו הא בתחילה לא (פי' דאם אומר בזמנו שפרע לו מתחילה לא אמרינן מיגו כמו שכתבו התוס' בב"ב (ד' ה') אבל לאחר זמנו יכול לומר פרעתיך תחילה דהיינו קודם זמני במיגו דאמר פרעתיך לאחר זמני ודו"ק]

שם (ה"ג) מכרה כתובתה או מקצתה כו' ובגמ' תני מוכרת וכותבת אלו לכתובתה ואלו למזונות דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר מוכרת וכותבת סתם ובזו כחה מיופה באת מלוה בעדים אומרת למזונות מכרתי כו' ואפי' באת מלוה בעדים מוכרת למזונות וחוזרת וטורפת לשם כתובה ולא אמרינן לה הוי זבניך (ופי' הפ"מ והרי שטר מכירתך שמכרת דנהי דאחריות דעלמא לא קבלה דקיי"ל אלמנה שמכרה אחריות על היתומים מ"מ אחריות דנפשה מי לא קבילת עלה) ומשני תיפתר שהוקיר המקח (ופי' הפ"מ תיפתר שהוקיר המקח כלומר שמכרה בזול והמקח הוא ביוקר והוי מקח טעות והילכך חוזרת וטורפת אבל בלאו"ה אמרינן אחריות דנפשה קבילת כו') ושגה בזה אלא שהפי' הוא שהוקיר המקח וע"כ כחה יפה שתוכל לטרוף לכתובתה ואע"ג דאחריות דנפשה קבילת עלה אעפ"כ אינה צריכה לשלם רק מצד האחריות וא"כ אינה צריכה לשלם רק דמים שקיבלה אבל הקרקע יכולה לטרוף וא"כ מרווחת דהא הוקיר הקרקע אח"כ ועיין לקמן (ה"ד) תיפתר שהוקיר המקח

שם (ה"ד) אלמנה שהי' כתובתה מאתים כו' ובגמ' פדה שוה מנה במאתים (והוא ט"ס וצ"ל) פדה שוה מאתים במנה ר' יוחנן אמר אינו פדוי ורשב"ל אומר פדוי מתניתא פליגא על ר' יוחנן אמר טלית זה תחת חמור זה יצא לחולין וסיפא פליגא על רשב"ל צריך להעשות דמים מה פליגין להביא מעילה ר' יוחנן אמר מביא קרבן מעילה רשב"ל אמר אינו מביא קרבן מעילה והנה בספרי נחלת יהושע (ח"ב דרוש י') הבאתי מה שתמה הק"ע דאמאי לא מקש' ממתני' דתמורה (ד' כ"ו) אם הי' בעל מום יוצא לחולין וצריך לעשות דמים (וכמו דמקשה בב"מ (ד' נ"ו) ושם ביארתי דפליגי דוקא בקדשי בדק הבית לשיטת הירו' דבקדשי מזבח דלא הוי כמכירה והפדיון אינה כלקיחה וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ז דב"ק ה"ד) ר' אסטא ב"ר מתנן שאל הפודה כלכלה מיד הגזבר מהו שתטבול למעשרות (פי' דמיבעי' ליה אם הפדיון הוא כלקיחה ומקח טובל למעשר) וע"ז אומר מתיב ר"ל והתני' גנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר כמה דאת אמר תמן המקדיש אינו כמוכר ודכותה הפודה אינו כלוק') (דאם המקדי' כמוכר א"כ הוי הקדש מכיר') וגם ש"ס דילן סובר כן דבקדשי מזבח לא הוי ההקדש כמכירה וכמו דאמרינן בב"ק (ד' ע"ח) בשלמא אטביחה לא ליחייב דכי קא טבח דהקדש קא טבח אלא אהקדש ליחייב מה לי מכרו להדיוט כו' ומשני התם מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן אבל בקדשי בדק הבית אמרינן שם דהוי כמכירה ע"כ אפשר לומר דפליגי דווקא בקדשי ב"ה דבקדשי מזבח דלא הוי כמכירה והפדיון אינו כלקיחה בודאי דלכתחילה צריך לפדותו בשויי' אבל בדיעבד הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל דהא הפדיון אינו כלקיח' דמעיקר תורא דראובן והשתא הוא תורא דראובן והפדיון אינו אלא לאפקועי איסורא אבל בקדשי ב"ה דהוי כמכירה לר' יוחנן ע"כ אומר דפדה שוה מאתי' במנה אינו פדוי וכמו דאמרי' בקרקע דאימעיט מאונאה דאם הי' דבר מופלג יש להם אונאה וה"נ בהקדש ורשב"ל אמר דהוי פדוי והוא דאזיל לטעמי' דס"ל בב"ק ושם) דאפי' בקדשי בדק הבית הפדיון אינו כמכירה והפדיון אינו כלקיחה אלא לאפקועי איסורא וע"כ הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל (ועוד דאפי' בקרקע נמי סובר דאין לו אונאה אפי' בדבר מופלג) וע"כ מייתי מהברייתא טלית זה תחת חמור זה יצא לחולין ולא מקשה ממתניתין דתמורה דהתם הוא בקדשי מזבח ובקדשי מזבח הוי הפדיון רק לאפקועי איסור' ועיין שם שהארכתי

בזה

(ועוד אפשר לומר דממתני' דתמורה לא מצי לאקשויי דאפשר לומר דיוצא לחולין וצריך לעשות לו דמים דהיינו כמו שכתבו התוס' בתמורה (ד' כ"ז) דיצא לחולין כשיעשהו דמים והא דאיצטריך למתני יצא לחולין משום דתנא תחלה דלא נפיק לחולין אלא נתפסין בתמורה וזה וזה קדושים תנא נמי דינא דאחולי וע"כ מקשה מברייתא דלא מצי לשנויי יצא לחולין כשיעשהו דמים דא"כ הוא פשיטא ומאי קמ"ל

מתניתין (ה"ה) הי' כתובתה ארבע מאות זוז מכרה לזה במנה ולזה במנה ולאחרון יפה מנה ודינר במנה של אחרון מכרה בטל ושל כולן מכרה קיים עד כדון כשמכרה להם בארבע שטרות מכרה להם בשטר ח' תפלוגתא דר"י ורשב"ל דאתפלגון כתב כל נכסיו לשני בני אדם כאחת והיו העדים כשרין לזה ופסולין לזה ר' הילא בשם ר' יסא אתפלגון ר"י ורשב"ל חד אמר מאחר שהם פסולים לזה פסולים לזה ור' שמעון בן לוי אמר כשרין לזה ופסולין לזה [עיין כ"ז בספרי אבי הנחל (ה"ח) על מה שקשה אהא דאיתא בחוה"מ ברמ"א (סי' נ"ב) וכן אם היה כתובים בשטר ב' או ג' דברים ונתבטל השטר נדבר א' השאר לא נתבטל. וכתב הסמ"ע שנתבטל השטר מכח גוף הענין ולא מכח גוף העדים משום הכי מתקיים העדות לשאר ענינים שבשטר וא"כ קשה ע"ז מהירו' דהכא דהוי כתובתה ארבע מאות זוז כו' דאפי' מכח גוף הענין ולא מכח פסול העדים כגון יפה מנה ודינר במנה דמי לעדות שבטלה מחמת קרוב או פסול דכיון שנתבטל במקצת נתבטל בכולהו ע"ש שהארכתי בזה ושם כתבתי דאפשר לחלק בין שטרי ראיה לשטרי מקנה דבשטרי ראיה לשיטת הירו' דבכסף נתחייבו הנכסים לחרמים דר"מ וע"כ אפי' נתבטל מחמת דבר א' לא נתבטל לשאר הענינים משא"כ בשטרי מקנה. והא שהקשיתי שם דא"כ לר' מאיר שסובר דבשטרי הלואה