נועם ירושלמי על נשים פו

מ"ד לכתובה אבל לא לתנאין (פי' דחד מ"ד סובר דאם החזירה לא חזרה למה שהי' בתחילה וע"כ אינו חייב לזון את בתה) מ"ד בין לכתובה בין לתנאין (פי' אם החזירה הוי כמו שהי' בתחילה וע"כ חייב לזונה) וכן ביארתי בספרי נועם ירושלמי על זרעים (פ"ו דדמאי) שיהיו כל המעשרות כל זמן שהוא לפני (פי' אם מכר כהן ע"מ שיהיו המעשרות שלו) כמו דאמרינן בב"ב (ד' ס"ג) מכרה לאחר אין לו במעשרות (כצ"ל) חזר ולקח ממנו תני ר' חייא אין לו במעשרות תני ר' הושעי' יש לו במעשרות אתי אילין פלוגתא כאילין פלוגתא דתנינן תמן המגרש את האשה והחזירה ע"מ כתובה ראשונ' הוא מחזירה ר' חגא קומי ר' לא תרין אמוראין חד אמר לכתובה אבל לא לתנאים וחרנא אמר בין לכתובה בין לתנאים מ"ד לכתובה אבל לא לתנאים יש לו במעשרות והוא ט"ס וצ"ל אין לו במעשרות) ומ"ד בין לכתובה בין לתנאים אין לו במעשרות (והוא ט"ס וצ"ל יש לו במעשרות) (פי' דמ"ד לכתובה אבל לא לתנאים א"כ לא הוי חזרה כדמעיקרא וע"כ אעפ"י שחזר ולקחה אין לו לכהן במעשרות דכיון שמכרה אעפ"י שלקחה לא חזר לזכותו הראשון אבל למ"ד בין לכתובה בין לתנאים א"כ הכא נמי כיון שחזר ולקחה יש לכהן הזכות במעשרות כמעיקרא ועיין שם בספרי נועם ירושלמי שהארכתי בזה וע"ז אומר אמר ר' מתני' כמ"ד לכתובה אבל לא לתניין ע"כ אמרינן כיון שפשר פשר ואין לבע"ח השני לטרוף אבל למ"ד בין לכתובה בין לתנאים הא חזירה (פי' וא"כ חזרה כמעיקרא ולא הוי קני' חדשה) וא"כ כיון שנסתלק הבע"ח הראשון א"כ חזר השיעבוד למה שהי' בתחילה ואפי' אם אמר לו לא יהא לך פרעון אלא מזה אך כיון דחזרה למעיקרא נמי חזר השיעבוד כמו שהי' בתחילה וע"כ יכול הבע"ח השני לטרוף ודו"ק: אלמנה ניזונת פרק אחד

עשר

(ה"א) דאמר ר' אבא בר רב הונא עשו דברי שכיב מרע כבריא שכתב ונתן והוא שמת מאותו חולי הא הבריא לא ובמסיים ואומר תנו שדה פלוני לפלוני אמר תנו שדה פלוני לפלוני כמו שסיים או עד שיאמר חצי' בצפון וחצי' בדרום וכתב הפ"מ בפ"ק דגיטין (ד' י"ג) תנו מנה לפלוני ומת יתנו לאחר מיתה ומסיק בבבלי שם דבין אומר מנה זה זו ובין אומר מנה סתם דלמנה קבור לא חיישינן ולשיטתא דהאי תלמודא צריך לחלק בין שאמר תנו מנה ובין תנו שדה שצריך לסיים השדה כו' ושגה בזה דהא אפי' לענין קרקע אמרינן בש"ס דילן בכתובות (ד' ק"ט) ההוא דאמר להו דיקלא לברת אזיל יתמי פליג לנכסי לא יהבי לי' דיקלא סבר רב יוסף למימר היינו מתניתין א"ל אביי מי דמי התם כל חד וחד מצי מדחי לי' הכא דיקלא גביי' מאי תקנתייהו ליתבי לי' דיקלא וליהדרי ולפלגו מרישא (ופירש"י ההוא דאמר בשעת מיתתו) ההוא דאמר להו דיקלא לברת שכיבי שבק תרי פלגי דיקלא יתיב רב אשי וקא קשיא לי' מי קרי אינשי ותרי פלגי דיקלא א"ל רב מרדכי לרב אשי הכי אמר אבימי כו' קרי אינשי לתרי פלגי דקלי דיקלא (ופירש"י וע"כ ידה על התחתונה שהנכסים בחזקת יתומים וזו אינה באה עליהם אלא מכח הצוואה אלמא דאפי' בקרקע לא בעינן שיסיים ואיפשר לומר שהוא כמו דאמרינן בב"ב (ד' קמ"ז) אמר רבא אמר ר"נ ש"מ שאומר כו' ואכל פלוני פירות דקל זה לא אמר כלום עד שיאמר תנו בית זה לפלוני כו' למימרא דסבר ר"נ מילתא דאיתא בברי' איתא בשכ"מ דליתא בברי' ליתא בשכ"מ והא אמר רבא אמר ר"נ תנו הלואתי לפלוני הלואתי לפלוני ואע"ג דליתא בברי' ר"פ אמר הואיל ויורש יורשה רב אחא בריה דרב איקא אמר הלואה איתא בברי וכדרב הונא אמר רב דאמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קני אלמא דלשיטת הש"ס דילן לא בעינן שיהא דווקא בזה האופן בברי' אלא כיון שיוכל להיות בבריא ע"כ מהני כשכ"מ וע"כ מהני אפי' בדלא סיים אבל לשיטת הירושלמי בעינן שיהא בזה האופן דווקא בבריא. וע"כ בעינן שיסיים דווקא

שם ר' יודן בעי אמר שרפוני ועבדו בי עבודה ותנו חצי שדה לפלוני אם אין שורפין אין נותנים. וכתב הק"ע כתב הרמ"א בחו"מ (ס' נ"א סעיף ו' בהגה"ה) אם היו כתובים בשטר ב' או ג' דברים ונתבטל השטר לדבר א' השאר לא נתבטל כן כתב מהר"מ כו' ומייתי ראי' בשטר שיש בו ריבית שגובין את הקרן אעפ"י שפסול מקצתו דהיינו הריבית מ"מ לא פסיל שאר השטר כו' וכתב ותימא שהרי מפורש כאן שהוא בעי' דלא איפשטא כו' ושגה בזה דהתם מיירי אם נתבטל לדבר א' שלא הי' חיוב בזה השטר מתחילה וע"כ הביא ראי' שלא נתבטל לכולו והכא מיירי אם לא קיימו אח"כ אם היה בדרך תנאי או לא ותלי בהא דאמרינן בביצה (ד' כ') ההוא גברא דאמר להו הבו לי' ד' מאה זוזי לפלוני ולנסוב ברתי אמר ר"פ ארבע מאה שקיל וברתי' אי בעי נסיב ואי בעי לא נסיב טעמא דאמר הבו לי' ולנסוב אבל אם אמר לנסוב והבו ליה אי נסיב שקיל ואי לא נסיב לא שקיל ופירש"י מצוה מחמת מיתה הוי ועיין ברי"ף שפירש דאם אמר הבו ליה ד' מאה זוזי לפלוני ולנסיב ברתא הוי תרוי' מתנה אבל אם אמר לנסיב והבו לי' הוי בדרך תנאי ע"כ אי נסיב שקיל ואי לא נסיב לא שקיל והכא נמי אמרינן דהוי בדרך תנאי וע"כ אמרינן דהכא נמי הוי בדרך תנאי וע"כ אם אין שורפין אין נותנים ודו"ק

עוד שם ר' יודן כו' אתא עובדא קומי ר' יוסי שכ"מ שאמר ונתנו אותיותי' לפלוני א"ל אין שכ"מ מזכה אלא בדברים שהן נקנין בשטר או במשיכה ואלו נקנין במשיכה ובשטר כהדא דתני ספינה נקנית במשיכה דברי הכל ר' נתן אומר ספינה ואותיות נקנין במשיכה ובשטר כתב ולא משך משך ולא כתב לא עשה כלום עד שיכתוב וימשוך וכתב הק"ע כתוב בש"ע חו"מ (סי' רי"ג סע' כ') וכן אם אמר שס"ח שיש לי על פלוני תנו לפלוני זכה במה שיש בשטר כאילו כתב ומסר אעפ"י שלא משך השטר וכ"כ הרמב"ם (פ"ו מה' זכי') והרשב"א חולק ע"ז ועיין שם בהה"מ ואני תמה שבירושלמי מפורש דלא קנה כדברי הרשב"א ולא ראיתי לא' מן הראשונים שהביא דברי הירושלמי ועיין בח"מ (סי' ס"ו) גם מהש"ס בב"ב (ד' קמ"ח) משמע כן דקאמר מילתא דאיתא בברי' איתא בשכ"מ אבל לפי מה שביארתי תחילה דהירושלמי מחולק עם הש"ס דילן דלהש"ס דילן כיון דאיפשר להיות בברי' אע"ג דבזה האופן ליתא בבריא אפ"ה קונה ולשיטת הירושלמי בעינן דווקא שבזה האופן גופא יהי' בבריא וע"כ בעי שיהא מסיים דווקא השדה וא"כ אין ראי' מהירושלמי כיון דלהירושלמי בעינן שיהא בזה האופן בברי' וע"כ אומר דאינם נקנים במתנת שכ"מ דבעינן כתיבה ומסירה משא"כ לשיטת הש"ס דילן ודו"ק]

שם (ה"ב) רב יהודה בשם רב התובעת כתובתה בב"ד איבדה מזונותי' אמר ר' יוסי ובלבד מן השופי הא באונס לא. עיין (בפ"ט ה"ז) מה שביארתי שם

עוד שם ר יוסי בשם ר' יוחנן הוא שאמרו בתחילה מוכרין מזון י"ב חודש ונותנים לה מזון שלשים יום בסוף שלשים הן אומרים נתנו והיא אומרת לא נטלתי ייבא כהדא דא"ר אבהו בשם ר' יוחנן לוה ממנו י"ב אלף לשנה להיות מעלה לה דינר זהב לחודש פשיטא חודש הראשון נתן וחודש האחרון לא נתן ימים שבנתיים זו היא שאמרו הא בתחילה לא

[והנה הק"ע פי' ימים שבנתיים כלומר עשרה חדשים שבנתיים פי נאמן וע"ז אומר זו היא שאמרו הא בתחילה לא קאי אהא דתנן בב"מ סוף פרק השואל המשכיר בית לחבירו לחדשים ונתעברה השנה בא מעשה לפני ר"ג כו' ואמר שמואל בבא באמצע החודש אבל בא בתחילת החודש כולו למשכיר בסוף החודש כולו לשוכר והכא נמי כיון שבאה בסוף החודש עליו להביא ראי' וכן בהלואה בימים שבנתים הלואה נאמן שהרי הוא מוחזק במעות ואין מוציאין מידו ע"כ והוא דוחק דהתם משום דהוי ספק אי תפוס לשון ראשון או לשון אחרון ע"כ תלוי בהמוחזק והפ"מ פי' פשיטא חודש הראשון כלומר אם יש הכחשה ביניהם הוא אומר נתן והיא אומרת לא נטלתי פשיטא הוא דאמרינן דחודש האחרון כלומר חודש שלא בא עדיין ודאי לא נתן דאינו נאמן לומר פרעתי קודם הזמן ימים שבנתים כלומר על הימים שלמפרע קרי להו ימים שבנתיים שהן משעה שלוה עד שעת התביעה ובהן שייך שפיר לומר אם נולדו הספק והתביעה ביניהן על מי להביא ראיה הא בתחילה כלומר שאומר שנתן לה בתחילה על להבא פשיטא דלא נאמן כדאמרן ועליו להביא ראי' וכן במזונות האלמנה וגם זה הוא דוחק]

ע"כ נראה לי לבאר דהא דאמר פשיטא חודש הראשון נתן (פי' שכיון שעבר החודש ודאי נאמן לומר דנתן) וחודש האחרון לא נתן (פי' על חודש הב' ודאי לא נתן שחזקה שאין אדם פורע בתוך זמנו וכמו דאמרינן בפ"ק דב"ב (דף ה') אמר ר"ל הקובע זמן ואמר לו פרעתיך בתוך זמני אינו נאמן כו' והכי אמרינן בב"מ (ד' ק"ב) בעי מיני' מר' ינאי שוכר אומר נתתי ומשכיר חומר לא נטלתי על מי להביא ראי' אימת אי בתוך זמנו תנינא אי לאחר זמנו תנינא דתנן מת האב בתוך שלשים יום בחזקת שנפדה עד שיאמרו לא נפדה כו' לא צריכא ביומא דמשלים זמני' מי עביד כו' דפרע ביומא דמשלם זמני' או לא כו'. וכן אמרינן בירושלמי דיבמות (רפ"י) כהן שבא על גרושה והוליד בן ומת האב בתוך שלשים יום הבן חייב לפדות את עצמו לאחר שלשים יום חזקה שפדאו אביו וע"כ אומר שחודש הראשון ודאי נתן (שהוא לאחר זמנו) וחודש האחרון לא נתן (שהוא עדיין קודם זמנו) וע"ז אומר ימים שבנתיים מהו (פי' בכל חודש ביום שלשים גופא) והוא כמו דמיבעי' לי' דבעי מיני' מר' ינאי שוכר אומר נתתי ומשכיר אומר לא נטלתי כו' לא צריכא ביומא דמשלם זמני') מי עביד אינש דפרע ביומא דמשלם זמני' או לא א"ל ר' יוחנן תניתוהו שכיר בזמנו כו' שכיר הוא דרמי רבנן כו' אבל