נועם ירושלמי על נשים פה

דין ודברים אין לי עמך במנה אי הכי אימא סיפא של מאתים כו' הי' שם שלש מאות וכו' של מאתים מנה שבעים וחמשה הוא דאית לה אמר שמואל בכותבת בעלת שלש מאות לבעלת מאתים ולבעלת מנה דין ודברים אין לי עמכם במנה וע"כ אומר בירושלמי שמואל אמר במרשות זו את זו זה קאי ארישי' דאמר שמואל ע"ז בכותבת בעלת מאתים לבעלת מנה דין ודברים אין לי עמך במנה והא דקאמר בשהרשת השלישית את השני' לדון עמה במנה קאי אסיפא וע"ז קאמר בירושלמי בשהרשת השלישית את השני' לדון עם הראשונה אמרה לה לא מנה אית לך סב לך חמשין ותיזול ועי' תוס' בד"ה תימא כו'

שם שלשה שהטילו לכיס פיחתו או הותירו כך הן חולקין א"ר אלעזר הדא דאת אמר בשהי' הסלע חסירה או יתירה אבל לשכר ולהפסד כולהון חולקין בשוה כו' תמן תנינן חזר ונגח שור אחר שוה מאתים האחרון נוטל מנה ושלפניו חמשים זוז ושנים הראשונים דינר זהב ר' שמואל בר זעירא וכן לשכר אמר ר' יוסי דר' זעירא פליגא על דר' אלעזר (פי' דלר' אלעזר חולקין בשכר בשוה). ר' מנא אמר קומי ר' יודן לא מודי ר' אלעזר שאם התנו ביניהם שזה נוטל לפי כיסו וזה נוטל לפי כיסו שוורים כמותנים הם (ופי' הפ"מ שהרי לא נשתתפו מרצונם והוי כמו שלקח זה בשלו וזה בשלו ונתערבו ע"כ כל א' נוטל לפי חלקו) חזר ואמרה קומי ר' יוסי א"ל בפירוש פליגין ר' אלעזר אמר סתמא חולקים בשוה ר' זירא אמר סתמא זה נוטל לפי כיסו וזה נוטל לפי כיסו. [ולפ"ז הא שכתבו התו' בכתובות (ד' צ"ג ד"ה הותירו כו' מפרש דלהכי קשיא ליה בכור ופשוט משום שור לחרישה ועומד לחרישה לכ"ע השכר לאמצע משום הכי פריך כיצד יעשו דבזה אין הבכור נוטל פי שנים ומשני עובד לזה יום א' ולזה שני ימים ולא דמי לשור לחרישה ועומד לחרישה דמשום הכי הוי התם השכר לאמצע דמעיקרא להכי נשתתפו אבל גבי בכור דלא שייך האי טעמא כל א' נוטל לפי חלקו והנה התוס' כתבו בפשיטות דהכי מסיק דבבכור ופשוט כיון דלא נשתתפו להכי לא הוי השכר לאמצע ולשיטת הירושלמי פליגי בזה ר"א ור' זירא דלר' אלעזר אפי' בכה"ג שלא נשתתפו מתחילה להכי נמי הוי השכר לאמצע ודו"ק

אך א"כ יש להקשות דלר"א שסובר דאפי' נשתתפו בסתם נמי חולקין בשוה וא"כ צריך לומר דהא דתנן חזר ונגח שור אחר שוה מאתים האחרון נוטל מנה ושלפניו חמשים זוז דדווקא בזה אבל לא בשכר (ואיפשר לומר דהחילוק הוא כיון דקיי"ל סתם שוורים בחזקת שימור קיימ' והכא דמיירי בתם א"כ הוי לא שכיח וע"כ לא שייך ע"ז שותפין וע"כ אם נגח לא אמרינן שיהיה ההיזק בשוה) ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ה דב"ק ה"א) וכן פרה שנגחה את השור ר' בון בר' כהנא בעי קומי ר' אימי מפני שהוא ספק הא אילו ודאי זה נותן מחצה וזה נותן מחצה א"ל במועד היא מתניתא והנה הפ"מ הגיה בעומד היא מתניתא דהיינו לפי ערך וכמו שכתבו התו' בב"ק (ד' מ"ו) עיי"ש ועיין בגליון הירושלמי שביאר כפי הגירסא במועד היא מתניתא עיי"ש אבל לפי מה שביארתי אפ"ל דמשני במועד היא מתניתא והוא דכאן כיון דהוי כנשתתפו לדעת א"כ שוין הן להפסד ולכך זה משלם מחצה וזה משלם מחצה וע"כ כיון שהוא ספק משלם רביעי אך אם מיירי בתם לא נשתתפו לזה וא"כ צריך כל א' לשלם לפי ערך וע"ז משני במועד היא מתניתא וע"כ כיון דהוי כנשתתפו לדעת ע"כ שוין הן להפסד ודו"ק]

שם (ה"ה) מתניתין מי שהי' נשוי ארבעה נשים ומת הראשונה קודמת לשני' ושני' לשלישית כו' אמר בן ננס וכי מפני שהיא אחרונה כו' ובגמ' ר' אבינא בשם ר' שמואל כדברי בן ננס לשטר א' שיצא על חמשה לקוחות כולן חולקין בשוה [פי' משום דסובר דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה ובשעה שהוא גובה הרי כל הנכסים משועבדין בשוה והרי הוא כמו דאמרינן בב"ב (ד' קנז) בלוה ולוה ואח"כ קנה דחולקין בשוה ואמר ר' עקיבא קומי ר' מנא לית הדא פליגא על ר' שמואל דשמואל אמר שודא דדיינא לשני שטרות שיצאו על שדה אחת כו' א"ל לא שמיע ליה דמר ר' אבין בשם שמואל לא שנו בין שטר א' ובין שני שטרות שיצאו על שדה אחת איזה מהן שירצו ב"ד להחליט מחליטין ובירושלמי לא תירץ ע"ז כלום והוא כמו שביארתי בתחילה על הא דקאמר תחילה (ה"ד) לא שודא דדיינא את אמרת והכא ליכא שודא דדייני דהא דאמר שמואל שודא דדייני היינו דסובר כחכמים דבכסף נשתעבדו הנכסים וע"כ כיון דהשטר אינו אלא לראיה ע"כ הוי שודא דדייני משא"כ בכתובה או ביורשין שירשו שט"ח נמי ליכא שודא כיון דבן ננס סובר לשטר א' שיצא על חמשה לקוחו' חולקים כיון דמכאן ולהבא הוא גובה א"כ חל השיעבוד על כולם בשוה וע"כ כיון דחל על כולם בשוה לא שייך בזה שודא דדייני והוי כלוה ולוה ואח"כ קנה אם כתב דאקני כולם חולקות בשוה אלא דלשמואל לפי שיט' הירו' דאקני לא משתעבד משו' דסובר כחכמי' דבכסף נשתעבדו הנכסי' וא"כ בשעה שקנה אח"כ ליתא לכסף שישתעבד וכמו שביארתי ודו"ק

וע"כ אמרינן שם הנהיג רבי בארנונא ובגולגולת ובאנפרות דבן ננס משום דהתם השיעבוד הוא על גברא ולא על הנכסים וע"כ נפרעים מכולם בשוה דלא שייך בזה הנחתי לך מקום לגבות הימנו וכמו דאמרינן בב"ב (דף נ"ה) וה"מ לטסקא אבל לכרגא לא מ"ט כרגא אקרקף דגברי מנח רק לשיטת הש"ס דילן בב"ב שם מסקינן שם דאפי' שערי דכדא משתעבדי לכרגא עיין שם. וע"ז אומר כהדא קרובין דר' יוסי זבנין חקלוון מן אילין דבר תפקין כו' ומזה מוכח דבשאר חובות אמרינן דאינו יכול לגבות מן הלוקח הראשון דהא בשעה שלקח היה בני חורין והניח מקום לגבות

שם (ה"ו) מתניתין מי שהי' נשוי שתי נשים ומכר את שדהו וכתבה הראשונה ללוקח דין ודברים אין לי עמך השני' מוציאה מיד הלוקח והראשונה מן השני' ולוקח מן הראשונה וחוזרת חלילה עד שיעשו פשרה ביניהם ובגמ' אמר ר' יוסי הדא אמרה ההן דיזיף מן תרין כו' אתא תנינא א"ל קומי פושרין א"ל ולית סופי' דקדמי' משמע ומיתי מיטרף יכול לומר פושרין ואין טרף טרף פישר מן השני חזקה שהראשון בא וטורף פישר מן הראשון אמר ר' פנחס אתא עובדא קומי ר' ירמי' אמר פישר פישר (פי' דכיון שפישר עם הראשון אין הבע"ח השני יכול לטרוף משום דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו וא"כ אם הי' הבע"ח הראשון טורף א"כ לא יוכל הבע"ח השני ליטרף וא"כ כיון שזה פשר עם הבע"ח הראשון יש לו כל הזכות של הבע"ח ע"כ לא יוכל הבע"ח השני לטרוף) וע"ז אמר הדא אמרה ההן דיזיף מן תרין כו' והוא כמו דאמרינן בירו' בריש הכותב א"ר אבין בר חייא קומי ר' זעירא מתניתא אמרה כן שאין אדם מאבד את זכותו בלשון הזה (פי' בתמיה) (דהא ממתני' מוכח דמהני אם אמר דין ודברים אין לי על שדה זו) דתנינן מי שהי' נשוי שתי נשים ומכר את שדהו וכתבה ראשונה ללוקח דין ודברים אין לי עמך השני' מוציאה מיד הלוקח הא הראשון לא א"ל כל גרמא שאין אדם מאבד את זכותו בלשון הזה דאל"כ כאן אפי' השניה לא תוציאה מיד הלוקח דהא כיון שכתבה ראשונה ללוקח דין ודברים אין לי עמך וא"כ יש ללוקח כל זכותו של הראשונה אלא ודאי דכיון דלא לקח הזכות רק שאמר דין ודברים אין לי עמך ע"כ תוכל השניה לטרוף מן הלוקח ולמה אין הראשונה מוציאה מיד הלוקח אעפ"י שלא כתבה רק דין ודברים אין לי עמך שפן הוא כותבה לו כל ערר שיש לי בשדה זו אל יהי לי עמך כלום (פי' וע"כ מהני לגבי לוקח ראשון אבל לא לגבי לוקח שני) וע"ז אומר ר' יוסי הדא אמרה ההן דיזיף מן תרין כו' (פי' כיון דבמתני' לא תנן אלא אם אמרה דין ודברים אין לי עמך א"כ משמע דאם פישר מן הראשון ונתן לו דמים יש לו הזכות של הראשון ואין השני בא וטורף (או שהפי' הוא כמו שפירש הפ"מ דקאי על הא דממתניתין דאמרי המאוחר טורף מתחילה אעפ"י שיחזור הראשון ויטרוף כו')

עוד שם אמר ר' יוסי ולא כתב דאיקני (פי' וא"כ אף שאין זכות לבע"ח השני משום שיש לו הזכות מן הראשון היינו לגבי השיעבוד שקדם אבל מכח השיעבוד דלהבא משתעבד אם כתב דאיקני) ואיפשר לומ' דבעי מיניה דאיפשר שסובר כשמואל דאיקני לא משתעבד כמו שביארתי בה"ב) וע"ז אומר לא אתי אלא דהיורש אינו משתעבד בנכסים שקנה אח"כ. או שאמר לו לא יהא לך פרעון אלא מזה (ופי' הפ"מ דשוי' ליה אפותיקו לראשון שאמר לו אל יהא לך פרעון אלא מזה ולפיכך אין השני יכול לטרוף שלא נשתעבד לו מעולם והנה הפ"מ שגה בזה והפי' הוא שכתב להשני לא יהא לך פרעון אלא מזה וא"כ כיון שקנה מן הראשון א"כ יש לו כל זכות של הראשון וא"כ לא משתעבד עוד לשני במה שלקח אח"כ דהא לא זהו הקרק' ששיעבד לו מתחיל' אלא שהיא קניה חדשה וע"כ אין השני יכול לטרוף

עוד שם אמר ר' מתניה אתי כמאן דמר לכתובתה אבל לא לתניין ברם כמ"ד בין לכתובה בין לתנאים הא חזירה והנה הק"ע והפ"מ שגו בפירושם שהם פירשו דהא דקאמר כמ"ד בין לכתובה בין לתנאים קאי על מתניתין דמיירי בכתובה ושגו בזה דקאי על הא דקא' תחילה שאם פישר מן הראשון אין השני בא וטורף וע"ז אומר ר' מתניה דאתי כמאן דאמר לכתובה אבל לא לתניין (פי' דפליגי (ספ"ט דכתובו' בהמגרש את האשה ומחזירה ע"מ כתובת הראשונ' הוא מחזירה דחד אמר לכתובה אבל לא לתנאים וחד אמר לכתובה ולתנאי' לקמן (פי"ב ה"ב) הפקחין היו כותבין על מנת שאזון את בתך ה' שנים כל זמן שאת עמי ואמרי' התם נתגרשה אינה עמו החזירה