נועם ירושלמי על נשים פב

פליגי דהוי מותר כי פליגי בכתובה מתקיף לה רב יוסף אי הכי ר"ע אומר כבר קפצה נחלה אם יש שם מותר דינר מיבעי' לי' והנה צריך לבאר דבהש"ס דילן פריך עלה רב יוסף אהא דאמר דפליגי אם כתובה נעשית מותר לחבירתה אלא דפליגי בא' בחייו וא' במותו אם יש להם כתובת בנין דיכרין ובירושלמי מסיק בהיפך דר' מנא קאמר דפליגי בשיש שם יתר דינר ופליגי בן ננס ור"ע בא' בחייו וא' במותו ור' יוסי בר בון אמר הך דלא תניתא פליגא את עביד לי' פליגא אלא כשאין שם יתר דינר נחלקו והנה הוא בהיפך שיטת הירושלמי משיטת הש"ס דילן

ע"כ נראה לי לבאר והוא כמו שפירש במשניות בתוס' רע"ק דהטעם הוא דאמרינן בבע"ח כ"ע לא פליגי דהוי מותר והוא משום דבע"ח דנוטל מיקרי בזה קיום נחלה דאורייתא אבל בכתובה דהם מקבלין ולא פורעין (והיינו במותר שתיהן לא מקיימי נחלה דאוריית') אלא דאנן קיי"ל דאפי' כתובה נעשית מותר וא"כ יש לומר דהטעם דכשמת והשני' קיימת הי' בזה דין כתובת בנין דכרין כיון דהאם נוטלת דהוי כבע"ח ומשום הכי אף שמתה אח"כ והיורשים דידה מקבלים ולא פורעים מ"מ הוי כמרובים ונתמעטו ועוד ביאר בזה דהטעם דבע"ח נעשה מותר ולא כתובה יש לומר הטעם דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה א"כ קודם שגובה הבע"ח יש כאן מותר דינר ואף דהבע"ח בא וגובה הוי כמרובים ונתמעטו וכיון שכן יש לומר דההפרש בין בע"ח לכתובה כיון דכתובה בחזקת אלמנה לחד תירוצי בתוס' כתובות (דצ"ו) יש לומר דמיד כשמת הוי כשגבתה האלמנ' ולא מקרי מרובים ונתמעטו אלא דאנן קיי"ל דאף כתובה נעשית מותר היינו משום דמכל מקום הוי מחוסר גוביינא ומקרי מרובים ונתמעטו

וא"כ יש לומר דלשיטת הירושלמי פליגי בזה בן ננס ור"ע דבן ננס סובר דבעל חוב וכן כתובה נעשית מותר לחבירתה והטעם דבן ננס לטעמי' שסובר דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה וכמו דאמרינן לקמן בירושלמי (פ"י דכתובות ה"ה) ר אבינא בשם שמואל לשטר א' שיצא על חמשה (כצ"ל) לקוחות כולם חולקים בשוה שסובר כיון דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה א"כ ליכא דין קדימה וכמו שאבאר לקמן וע"כ כיון שבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה א"כ הי' מותר דינר ואח"כ נתמעט ור"ע סובר דמכאן ולמפרע הוא גובה וא"כ ליכא מותר דינר וכמו שאומר אח"כ החוב ממעט ודכוותה החוב מרבה (פי' כיון דלר"ע שהלכה כמותו החוב ממעט והוא דלמפרע הוא גובה וא"כ החוב נמי מרבה דהוי כמו שיש שם מותר דינר דכיון דבע"ח מכאן ולמפרע הוא גובה א"כ הוי כאלו גבו מתחילה וא"כ יש שם מותר דינר) וע"ז אמר ר' יוסי ב"ר בון הך דלא תניתא פליגא את עביד פליגא (פי' דאי כשאין שם מותר דינר רק אם כתובה נעשית מותר לחבירתה א"כ מצינו דפליגי בזה בן ננס ות"ק) והוא דלבן ננס מכאן ולהבא הוא גובה הוי כמו מרובים ונתמעטו ע"כ יש להן כתובה בנין דכרין משא"כ לר"ע דלמפרע הוא גובה א"כ לא הי' מתחילה מותר דינר וע"כ כיון דמצינו דפליגי בזה במשנה אחרת הכי נמי פליגי בזה נמי לענין כתובת בנין דכרין אבל בא' בחייו וא' במותו לא מצינו דפליגי בזה וכל זה הוא לשיטת הירושלמי דפליגי לקמן בן ננס ות"ק אם גובה למפרע או לא אבל לשיטת הש"ס דילן בכתובות (ד' צ"ד) דפליגי בבע"ח מאוחר שקדם וגבה אם מה שגבה גבה ע"כ אמר רב יוסף דפליגי בא' בחייו וא' במותו אם יש להם כתובת בנין דכרין ודו"ק

עוד שם והחוב ממעט ודכותה החוב מרבה כבר ביארתי דהירושלמי סובר (דלא כהש"ס דילן (ד' צ') דאמר רבה ואמינא להו אנא בבע"ח כ"ע לא פליגי דהוי מותר דינר) אלא דפליגי בזה אם בע"ח נעשה מותר דינר וא"כ סובר ר"ע דבע"ח אינו נעשה מותר דינר וא"כ החוב ממעט ולפי מה שביארתי דהטעם הוא דלמפרע הוא גובה א"כ החוב מרבה ג"כ. וכמו דאמרינן בב"ב (ד' ק"מ) ב"ח מהו שימעט בנכסים מי אמרינן כיון דכי מיית נמי אית לי' ממעיט או דילמא כיון דמחוסר גוביינא לא ממעיט וכן אמרינן לקמן בירושלמי (פי"ג ה"ג) כמה דאת אמר חוץ מכתובתה חוץ מקבורתה חוץ ממלוה בעדים שש חוץ ממלוה בשטר אלמא דלענין נכסים מועטים בע"ח ממעיט וע"ז בעי לה החוב ממעט (פי' דאנו רואים כאילו נגבה מתחילה) (ודכותה החוב מרבה) האיך עבידא הי' שם שדה והיא עתידה לחזור ביובל את רואה אותן כאלו היא מוחזרת). והנה המפרשים הק"ע והפ"מ פירשו דהאיך עבידא קאי אהא דקאמר בתחילה ודכותה החוב מרבה וע"ז אומר האיך עבידא הי' שם שדה והיא עתידה לחזור ביובל והוא שהוקשה להם דהא תנן לקמן (ה"ג) היו שם נכסים בראוי אינה כבמוחזק ופי' הרע"ב במשניו' כגון עסקא שביד אחרים או הלוה אך זה לא קשה דאע"ג דגבי בכור הוי מלוה ראוי אעפ"כ לא לענין כל הדברים הוי מלוה ראוי וכמו שכתבו התוס' בכתובות (ד' פ"ד) בד"ה לכתובת אשה תימא דהא דתנן בבכורות (ד' נ"ב) דאין אשה נוטלת בראוי ומלוה הוי ראוי לרבנן וצריך לחלק דדוקא גבי בכור הוי מלוה ראוי ולא לכתובת אשה ועוד לפי מה שביארתי (פ"ד דכתובות ה"ב) דלשיטת הירושלמי לא הוי מלוה ראוי לגבי בכור נמי וכמו דאמרינן בב"ב (ד' קכ"ד) שלחו מתם בכור נוטל פי שנים במלוה אבל לא בריבית כו' לעולם רבנן ומלוה כמאן דגבי דמי' וע"ז אומר ודכותה החוב מרבה כיון דהוה מעיקרא כמאן דגבוי דמי והא דתנן לקמן היו שם נכסים בראוי אינו כבמוחזק היינו כמו שפירש"י שראוי ליפול להם ירושה מאבי אביהם אחר מות אביהם והא דקאמר האיך עבידא הי' שם שדה והיא עתידה לחזור ביובל את רואה אותן כאלו היא מוחזרת היא בעי' בפני עצמה

עוד (שם) האיך עבידא קידש רחל וכנס לאה וחזר וכנס רחל על דעתין דרבנן רחל קודמת (פירוש לרבנן דסברי דכתובה מן האירוסין שוה לכתובה מן הנישואין) על דעתי' דראב"ע לאה קודמת (פי' לראב"ע דאמר התם דמן האירוסין אינו גובה את הכל לאה קודמת). אומר אף ר' לעזר מודי מאחר שחזר וכנס רחל רחל קודמת למה זה דומה לא' שלוה מחבירו ואמר לו אם לא החזרתי לך מכאן ועד י"ב חודש יהיו כל נכסי משועבדין לך הגיע י"ב חודש ולא החזיר נשתעבדו הנכסים מכאן ולהבא אבל אם אמר לא יהיו נכסי משועבדין אלא לאחר כו'

עוד שם ימים שבנתיים תפלוגתא דר"מ ורבנן על דעתיה דר"מ בשטר נתחייבו הנכסים על דעתין דרבנן בכסף נתחייבו (והנה בספרי אבי הנחל כתבתי שהמפרשים הק"ע והפ"מ דבריהם דחוקים וכתבתי שם שנראה לי לבאר במה שכתב המקנה בפ"ק דקידושין (ד' י"ב) דשיעבוד הנכסים דמשתעבדין למלוה אי איפשר דמשתעבדי הנכסים ע"י השט"ח וכמו שנקנים קרקעות בשטר כן משתעבדין בשטר דא"כ קשה לפי מאי דקייל"ן אחריות טעות סופר הוא דאפי' לא כתב אחריות נשתעבדו הנכסים בשטר דא"כ במה נשתעבדו כיון שלא כתב הנכסים בשטר ואפי' תימא דט"ס הוא מ"מ לא נכתבו בשטר ואם כן במה נשתעבדו הנכסים. נהי דהקרקעות שהיה ליה בשעת הלואה איפשר דמשתעבדין על ידי כסף כמו שיקנה ע"י כסף מ"מ לפי מאי דקיי"ל בש"ע (סי' קי"ב) דאמרינן בדאקני נמי ש"ס קשה דבמאי משתעבדי עיי"ש שהאריך בזה וכתב שמשתעבדין מן התורה מדין ערב וכמו שפירש"י בב"מ (ד' ס"ו) גבי הא משכנתא באתרי כו' עיי"ש

ובזה יתבאר הירושלמי דמיבעי' לי' ימים שבנתיים מהו (פי' דקאי אהא דאם לא החזרתי לך מכאן ועד י"ב חודש יהיו כל נכסי משועבדין לך הגיע י"ב חודש ולא חזר נשתעבדו הנכסים למפרע אבל אם אמר לו לא יהיו נכסי משועבדין לך אלא לאחר י"ב חודש לא נשתעבדו הנכסים אלא לאחר י"ב חודש) וע"כ מיבעי' ליה ימים שבנתיים כו' אם קנה נכסים בנתיים אם נשתעבדו אותם הנכסים או לו ותלי בהא אם השיעבוד הוא בכסף א"כ נכסים שקנה אח"כ לא משתעבדי דהא לא הי' בשעת הלואת הכסף שישתעבדו ע"י כסף אבל אם השיעבוד הוא ע"י השטר אז משועבד בשטר נכסים שקנה אח"כ ג"כ דהא כתב לו כל נכסי משועבדין לך וע"כ משתעבדין נכסים שקנו אח"כ דהא כתב לו אם לא החזרתי לך מכהן ועד י"ב חודש יהיו נכסי משועבדין והוי מה שכתב עד י"ב חודש כמו דכתב דאיקני וע"ז אומר על דעתי' דר"מ בשטר נתחייבו הנכסים דהירושלמי סובר דטעמיה דר"מ דס"ל בפ"ק דב"מ (ד' י"ב) אין בהם אחריות נכסים יחזיר שאין ב"ד נפרעין מהם דהטעם כמו שכתב המקנה דאפי' אחריות ט"ס הוא מ"מ כיון שעיקר השיעבוד בשטר א"כ לא נשתעבדו הנכסים כיון דמ"מ לא נכתבו אחריות נכסים בשטר נהי דאחריות ט"ס הוא אעפ"כ ליכא שיעבוד על נכסים אבל לרבנן דסברי דבכסף נשתעבדו הנכסים וע"כ כיון דאחריות ט"ס הוא ע"כ אפי' לא נכתבו אחריות נכסים בשטר נמי מהני וע"כ לר"מ שסובר דבשטר נשתעבדו הנכסים ע"כ הנכסים שקנה אח"כ ג"כ בכלל נכסים אבל לרבנן דאמרי דבכסף נשתעבדו הנכסים ע"כ אינו משועבד רק הנכסים שהי' בעת הלואת הכסף ועיין בב"ב (ד' קנ"ו) ודלא כהק"ע והפ"מ שנדחקו בזה ופירשו הא דר"מ ורבנן בענינים אחרים ופירשו בדחוקים אך דלפי מה שביארתי קשה דא"כ לרבנן דאמרי דבכסף