נועם ירושלמי על נשים פג

נשתעבדו הנכסים א"כ איך מהני דאקני לרבנן ובב"ב (ד' קנ"ז) בעי שמואל דאיקני וקנה מהו אליבא דר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם לא תיבעי' לך דודאי קנה אלא כי תיבעי' לך אליבא דרבנן דאמרי אין אדם מקנה דשלב"ל וא"כ במה הוא משתעבד להנכסים שקנה אח"כ דהא ליתא לכסף]

ע"כ נראה לי דהא דאמר בירו' על דעתין דר"מ בשטר נתחייבו הנכסים על דעתין דרבנן בכסף נתחייבו הנכסים הוא דבין לר"מ בין לרבנן משתעבדי הנכסים דנקנה אח"כ (דאיקני מהני לכ"ע לשיטת הירושלמי וכמו דאמרינן בירושלמי לקמן (ה"ו) בההיא דלא כתב לי' כל דאיקני אלמא דאיקני מהני) וזה יתבאר במאי דאמרינן בירושלמי (פ"ב דקידושין) אמר ר' אלעזר דר"ש בן אלעזר היא (פי' הא דתנן הי' אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהי' באחת מהן שוה פרוטה הוא דרשב"א דתני' התקדשי לי בפיקדון שיש לי בידך והלכה ומצאתה שנגנב או שנאבד אם נשתייר שם שווה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת במלוה שיש לי בידך והלכה ומצאתה שנגנבה או אבדה אפי' לא נשתייר שם שוה פרוטה מקודשת רשב"א אומר משום ר' מאיר מלוה כפיקדון אם נשתייר שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת [והנה לשיטת הירו' סברי חכמים דבמלוה אפי' לא נשתייר שוה פרוטה מקודשת ולר"מ בעינן דוק' שנשתייר שוה פרוט' ודלא כשיט' הש"ס דילן בקידושין (ד' מ"ז) אמר רב המקדש במלוה אינה מקודשת מלוה להוצאה ניתנה כו' מיתבי האומר לאשה התקדשי לי בפיקדון שיש לי בידך והלכה ומצאתה שנגנב או שנאבד אם נשתייר הימנו שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת ובמלוה אעפ"י שלא נשתייר הימנו שוה פרוטה מקודשת ורשב"א אומר משום ר"מ מלוה הרי היא כפיקדון עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר מלוה אע"ג דלא נשתייר שוה פרוטה ומר סבר נשתייר הימנו שוה פרוטה אין ואי לא נשתייר הימנו שוה פרוטה לא אבל דכ"ע המקדש במלוה מקודשת א"ל רבא כו' ומוקים לה דפליגי במילתא אחריתי אבל לשיטת הירושלמי פליגי בזה דלרבנן המקדש במלוה מקודשת אע"ג דלא נשתייר הימנו שוה פרוטה ולר' מאיר בעינן דוקא שנשתייר הימנו שוה פרוטה וכן אמרינן בירושלמי (פרק קמא דקידושין ה"ב) אתי דר"י בר"י כרשב"א דתני בפיקדון כו' מלוה שיש לי בידך והלכה ומצאתה שנגנבה או שנאבדה אפי' לא נשתייר בה שוה פרוטה מקודשת ורשב"א אומר משום ר' מאיר מלוה כפיקדון אם נשתייר שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת כמה דרשב"א עביד מלוה כפקדון כן ר' יוסי בר' יודה עביד יעודים כמלוה ופי' הפ"מ אתי דר"י בר"י כרשב"א דס"ל במלוה עד שישתייר בה שוה פרוטה וה"נ ביעוד אליבא דר"י בר"י וא"כ לשיטת הירושלמי דסוברים דהמקדש במלוה מקודשת אעפ"י שלא נשתייר שוה פרוטה א"כ יכול לשעבד הנכסים בכסף דהא יכול לקנות הנכסים נמי במלוה אעפ"י שלא נשתייר אבל לר"מ שסובר דבמלוה דווקא אם נשתייר שוה פרוטה מקודשת א"כ הכא נמי אינו קונה במלוה רק אם נשתייר]

וע"ז אומר בירושלמי ימים שבנתיים (פי' אם קנה נכסים בנתיים) על דעתי' דר"מ בשטר נתחייבו הנכסים דהא בכסף אינו יכול לשעבד הנכסים דהא הנכסים אינם משתעבדין בדין רק אחר י"ב חודש וא"כ ליכא הכסף ודמי למלוה שלא נשתייר שו"פ וע"כ לר"מ בשטר נתחייבו הנכסים ולרבנן בכסף נתחייבו הנכסים דהא לשיטת הירושלמי סברי רבנן דבמלוה אעפ"י שלא נשתייר שוה פרוטה נמי מקודשת א"כ יכול להשתעבד בכסף ולדברי שניהם משתעבדים הנכסים רק שלר"מ בשטר ולרבנן בכסף והנ"מ בין ר' מאיר לרבנן הוא דלרבנן אם לא כתב דאיקני אמרינן אחריות ט"ס דהא יכול להשתעבד בכסף לפי שיטת הירושלמי ולר"מ דבשטר נתחייבו הנכסים לא הוי אחריות ט"ס אפי' בלא דאיקני (והא דאמר לקמן סוף פרקין בלא כתב דאקני או שאמר לו אל יהא לך פרעון אלא מזה משום דאפשר לומר דבאקני לא הוי אחריות ט"ס) אך כל זה הוא לשיטת הירושלמי אבל לשיטת הש"ס דילן דבמלוה אינה מקודשת וא"כ שיעבוד הנכסים הוא מטעם ערבות כמו שכתב המקנה ע"כ קאמר בב"ב (ד' קנ"ז) דלר"מ פשיטא ד משתעבד בדאקני שמכר פי' דאדם מקנה דשלב"ל וקא מיבעי' לי' אליבא דרבנן ולקמן (ה"ד) יתבאר עוד בזה ודו"ק

[ועוד נ"ל דזה תלוי בהא דפליגי ר"מ ורבנן בב"ק (ד' ל') שטר שכתוב בו ריבית קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הריבית דברי ר"מ וחכ"א גובה את הקרן ואינו גובה את הריבית וכן הוא בירושלמי (פ"ה דב"מ הי"א) תני ישראל שהלוה בריבית לישראל אינו גובה את הקרן ולא את הריבית דברי ר"מ וחכ"א גובה את הקרן ואינו גובה את הריבית וכן הוא בירושלמי (פ"ב דפסחים) והנה אמרינן בב"ק (שם) לימא רב דאמר כר"מ פי' דאמר דקנסו בין בגופן בין בשבחן וזעירא אמר בשבחן אבל לא בגופן) אמר לך רב אנא דאמרי אפי' כרבנן עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא קרן דבהתירא קא אתי לידיה אבל הכא קרן גופא קא מזיק וזעירי אמר לך אנא דאחרי אפי' לר"מ עד כאן לא קאמר ר"מ התם אלא דמשעת כתיבה עביד ליה שומא אבל הכא מי יימר דמזיק וא"כ איפשר דהירושלמי סובר דהטעם של ר"מ הוא משום דבשטר נתחייבו הנכסים וע"כ כיון דבהשטר יש בו ריבית וא"כ בטל השיעבוד אפי' לגבי הקרן נמי כיון דצריך לקרוע השטר וכמו דאמרי' בב"מ (ד' ס"ב) לא מאי קום עשה לקרוע שטרא מאי קסבר אי קסבר שטר העומד לגבות כגבוי דמי והא עבדי איסור' ואי לאו כגבוי הא לא עביד ולא כלום לעולם קסבר שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי והא קמל"ן דשומא מילתא הוא וזהו לר"מ דאומר דבשטר נתחייבו הנכסים וע"כ קניס הקרן אטו הריבית אבל לרבנן דבכסף נתחייבו הנכסים וע"כ כיון שעיקר החיוב הוא בכסף וע"כ אומרים דגובה את הקרן ואינו גובה הריבית ועיין בתוס' ב"ק דגובה את הקרן אפי' ממשעבדי והוא משום דסברי דבכסף נתחייבו הנכסים וע"כ גובה את הקרן ואינו גובה את הריבית ובפ"ק דקידושין יתבאר הירושלמי באופן אחרן

שם (ה"ד) מי שהי' נשוי לשלש נשים ומת כתובתה של זו מנה ושל זו מאתים ושל זו שלש מאות ואין שם אלא מנה חולקות בשוה כו' ובגמ' שמואל אמר שודא דדייני לשני שטרות שיצאו על שדה אחת איזה מהם שירצו ב"ד להחליט מחליטין מתניתא פליגא על שמואל אין שם אלא מנה חולקות בשוה לא שודא דדייני את אמרת והא תני היורשין שירשו שט"ח הבכור נוטל פי שנים עוד יצא עליהן שטר חוב הבכור נוטל פי שנים עוד הא לשודא דדיינא את אמרת והנה הרי"ף כתב (פ' הכותב) דהא דאמר שמואל בשני שטרות היוצאים ביום א' שודא דדייני לאו שטרי בעלי חובות נינהו אלא שטרי קרקעות נינהו כו' אבל בשטרי הודאות והלואות לא אמר שמואל שודא דדייני דהא תנן היו כולן יוצאות בשעה אחת ואין שם אלא מנה חולקות בשוה וליכא למימר דשמואל פליג אמתניתין דאם איתא דפליג שמואל אמתניתין אדמותבינן עלה מברייתא דתני שני שטרות היוצאות בשדה אחת ופריך הא מני ר' מאיר דאמר עידי חתימה כרתי לותבי' ממתניתין אלא ודאי מדלא אותבי' ממתניתין שמעינן דלא פליג שמואל אמתניתין אלא דשמואל לחוד ומתניתין לחוד ואע"ג דחזינן בירושלמי דאקשו בה על שמואל וקאמר הכין מתניתין פליגא על שמואל דאמר מי שהי' נשוי כו' אין שם אלא מנה חולקות בשוה ולית תמן שודא דדיינא והר"ן כתב בפרקין על הירושלמי מתניתין פליגא על שמואל דתנינן ואם אין שם אלא מנה חולקות בשוה ומפרקינן ולא שודא דדיינא את אמרת כלומר הא שמואל לא קאמר אלא במקום שיש להכריע ליפות כחו של זה מזה ומתניתין במקום שאין להכריע מיירי שלא בא התנא אלא ללמוד דין חלוקתם. ובסוף כתב הר"ן ואעפ"י שאין ראיותי' מכריעות דינו נראה כו' דבהודאות והלואות לא שייכא הך פלוגתא אלא לעולם חולקין דאפי' לוה מזה תחילה וכתב ומסר לו ואח"כ כתב ומסר לאחר אפ"ה חולקין לפי שאין שיעבוד השטר חל אלא משעה שמוכיח מתוכו דהיינו מסוף היום כו' עיין שם

וכן כתבו התוס' בכתובות (ד' צ"ד) דאמרינן איתמר כל שטרות היוצאים ביום א' רב אמר חולקין ושמואל אמר שודא דדיינא וכתבו התוס' (פי' של מכר או של מתנה) ושמואל אמר שודא דדייני דלא דמי להא דתנן היו כולם יוצאות בשעה אחת חולקות בשוה דהתם בשיעבוד איירי ואין השיעבוד חל אלא משעה שמוכיח מתוך השטר כשהתחיל השיעבוד דהיינו ממחרת יום שכתב דביום שכתב אין מוכיח מתוך השטר מתי התחיל בבוקר או בערב אבל מתנה או מכר כל הקודם באותו היום זכה. עוד כתבו שם התוס' בד"ה לימא כו' ונראה לרבי דמיירי הכא במתנה או במכר במקום שכותבין את השטר דבמקום שאין כותבין שהקרקע נקנה בכסף ובחזקה ובחליפין והשטר אינו עומד אלא לראיה התם כ"ע מודו דאמרינן שודא דדייני דאין צריך התם שיהא ניכר מתוך החתימה איזה קנה תחילה הואיל ואינו אלא לראיה בעלמא. והנה צריך לבאר במאי פליגי הירושלמי והבבלי שבירושלמי הקשה על זה ממתניתין דתנן היו כולם יוצאות ואין שם אלא מנה חולקות בשוה ובבבלי לא מקשה ע"ז ממתניתין]

וע"כ נראה לי לבאר במה שביארתי תחילה (ה"א) על הא דאמרינן שם ימים שבנתיים פלוגתא דר"מ ורבנן על דעתין דר"מ בשטר נתחייבו הנכסים על דעתין דרבנן בכסף נתחייבו וביארתי שם דר"מ דאית לי' אחריות לאו טעות סופר הטעם הוא משום שסובר דבשטר נשתעבדו הנכסים וא"כ אפי' אם אחריות ט"ס הוא מ"מ כיון שלא נכתב אחריות בשטר לא נשתעבדו הנכסים אבל לרבנן דאמרי אחריות ט"ס היינו משום דאע"ג דלא נכתב האחריות בשטר מ"מ עיקר השיעבוד הוא בכסף

ומה שהקשיתי דא"כ כיון דבכסף נשתעבדו הנכסים א"כ איך משתעבדי ע"י דאיקני ואמרינן לקמן (ה"ו) בדלא כתב דאיקני וא"כ משתעבד בדאיקני וכתבתי דהירושלמי לטעמי' שסובר דהמקדש במלוה מקודשת א"כ יוכל להשתעבד ע"י כסף בדאיקני ג"כ. אך מהירושלמי דקידושין (פ"ב ה"ה) ר' חייא בשם ר"י