נועם ירושלמי על נשים ז

פטורות מן החליצה ומן היבום ומיליהון דרבנן מסייעין לר' יסא דר' יסא אמר אתפלגין ר' יוחנן ורשב"ל ר' יוחנן אמר הוא אינו חייב על החלוצה והאחים חייבים בין היא ובין הוא חייבין על הצרה ורשב"ל אמר בין הוא בין אחים אינם חייבים לא על החלוצה ולא על הצרה וע"ז אומר מיליהון דרבנן אמרי חליצה פטור (פי' דאי אמרינן דחליצה קנין א"כ אין האחים בודאי חייבים כרת על החלוצה דכיון דהוי קנין א"כ פקע הכרת מכיון דחליצה הוי קנין ולא קיימה על האחין רק בלאו) ע"כ אומר מיליהון דרבנן אמרי חליצה פטור וע"כ פליגי בזה אי אמרינן דשליחותא דאחים קא עבד וא"כ לא קיימה עלייהו רק בלאו או דאמרינן דזה שחלץ לדידי' קיימא בלאו אבל לגבי האחין קיימא עלי' בכרת

והנה שיטת הירושלמי הוא דלא כשיטת הש"ס דילן דמשמע דמסיק דר' יוחנן סובר דהאחים חייבים על החלוצה כרת דאגלאי מילתא למפרע דלא קיימא לחלוצה גביי' א"כ חייבים משום אשת אח ולשיטת הש"ס דילן ר' יוחנן סובר דבין היא ובין האחים אינם חייבים לא על החלוצה כרת ולא על הצרה כרת וע"כ סובר הירושלמי כמו שנתבאר בסמוך דאימתי הוי מזוקקת אם חולץ לבסוף אבל אם לא בא לידי חליצה בסוף לא הוי זיקה כמו שיתבאר עוד בזה (וכל זה הוא לשיטת הירושלמי אבל לשיטת הש"ס דילן לר' יוחנן שסובר דאין החולץ והאחין חייבין לא על החלוצה כרת ולא על הצרה כרת וכמו דאמרינן ביבמות (דף י') דר' יוחנן אמר בין הוא בין האחים אינם חייבין לא על החלוצה כרת ולא על הצרה כרת דמי איכא מידי דמעיקרא אי בעי האי חליץ ואי בעי האי חליץ והשתא קאי עלה בכרת אלא איהו שליחו' דאחים קא עבדא איהו שליחא דצרה קא עבדה ע"כ אינו סובר דהזיקה תלוי בסוף כמו שיתבאר) ולהירו' אי חלץ לא' ע"כ תפסי קידושין בהשני דאיגלאי מילתא למפרע דלא הי' זקוקה לחלוץ כמו שיתבאר בסמוך בשיטת הירושלמי ודו"ק

(שם) ר' יודן בעא כמאן דאמר בין הוא בין האחים אינם חייבים על החלוצה אבל חייבין על הצרה ניחא הוא אינו חייב על החלוצה שכבר נראה לפטור בה (פי' וא"כ פקע הזיקה לאחר החליצה ואינו אלא בלאו וחייב על הצרה שלא נראה לפטור בה דהא כיון שלא חלצה א"כ לא נראה לפטור וע"כ חייב עלי' כרת) אחין מה בין חלוצה אצלו מה בין צרה אצלו (פי' כיון דהם לא עבדו מעשה דחליצה א"כ מהו הנ"מ בין החלוצה להצרות) חזר ואמר אין את יודע משם מה את מחייבו בו אי משום אשתו של חולץ אי משום אשתו של מת (פי' דא"כ מוכח דיש חילוק בין החלוצה להצרות. אמר ר' יוסי מה את סבור חליצה קנין אינה אלא פטור (פי' דאף לגבי הצרה אינו בכרת רק לגבי החלוץ) אין האחים חייבין משום אשתו של חולץ אבל חייבין עליו משום אשתו של מת (פי' דלגבי האחין אין נ"מ בין החלוצה ובין הצרה דכיון דאינהו לא עבדי מעשה דחליצה א"כ איגלאי מילתא למפרע דלא הוי זקוקה להם וא"כ אין הזיקה מגרע הכרת דנימא דחייבין עליו משום אשתו של חולץ אלא משום אשתו של מת דכיון דלא עבדו מעשה דחליצה א"כ איגלאי מילתא למפרע דלא הוי זקוקה להם ע"כ חייבין עלי' כרת משו' אשתו של מת דהיינו משום אשת אח ודו"ק

(שם) ר' יודן בעי כמאן דאמר הכל מודים בצרה שהוא חייב קידש א' מן השוק את אחת מהן ובא היבם וחלץ לה ובא עליה פקעו ממנה קדושין חלץ לחברתה ובא עליה למפרע חלו עלי' קדושין א"ר שמי לא כן א"ר ינאי נמנו שנשים וכמה זקנים מנין שאין קדושין תופסין ביבמה ת"ל לא תהי' אשת המת כו' וע"ש פי' הפ"מ אשר דבריו אינם מיושבים כלל וע"כ נ"ל שזהו פירושו דהירושלמי ס"ל דהטעם דאין קדושין תופסין ביבמה היינו מפני שהיא מזוקקת ליבם וע"כ אינם תופסין וע"ז אומר הירו' למ"ד הכל מודים בצרה שהוא חייב דכיון שחלץ לאחת נמצאת השניה לא היתה זקוקה לחליצה וע"כ הוי אשת אח וחייב עליה כרת ולא אמרינן דאיהו שליחותא דצרה קא עבדא כמו דאמרינן בש"ס דילן בפ"ק דיבמות ודף י"א) אלא היא עומדת במקומה הראשון וחייב עליה כרת דכיון דחלץ לשני' איגלאי מילתא למפרע שלא הי' זקוקה ליבם וחייב עליה כרת ולא אמרינן כמו דאיתא בש"ס דילן בפ"ק דיבמות (דף י') מי איכא מידי דמעיקרא אי בעי להאי חליץ ואי בעי להאי חליץ והשתא קאי עלה בכרת אלא דאמרינן איגלאי מילתא למפרע שלא הי' זקוקה כלל וע"כ אומר למ"ד הכל מודים בצרה שהוא חייב משום דאיגלאי מילתא למפרע שלא הי' זקוקה ועומדת לחלוצה קידש א' מן השוק את אחד מהן ובא היבם וחלץ לה ובא עליה (פי' דאו או קאמר ולא כמו שפי' הפ"מ דחלץ לה ובא עליה) פקעו מינה קידושין (פי' משום דאיגלאי מילתא למפרע שהיא היתה מזוקקת וע"כ לא תפסי בה קידושין) חלץ לחברתה ובא עליה למפרע חלו עליה קדושין פי' דאם חלץ לחברתה או בא עליה) ונמצא דאיגלאי מילתא למפרע שלא היתה מזוקקת כלל ולהכי דחי לא כן א"ר ינאי נמנו שלשים כו' מנין שאין קדושין תופסין ביבמה שנאמר לא תהיה אשת המת כו' וא"כ אין הטעם משום זיקה אלא שאין קדושין תופסין ביבמה וא"כ לפי"ז סובר הירושלמי דאי אמרינן דהטעם דלא תפסי קדושין הוא משום זיקה ע"כ אגלאי מילתא למפרע דלא היתה זקוקה ותפסי בה קדושין

וכן אמרינן בירושלמי (פ"ד דיבמות ה"ח) החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותיה כו' הוא אסור באמה כו' ואמרינן התם בגמ' מפני שחלץ לה הא לא חלץ לה ומתה מותר באמה א"ר אבינא הדא היא דמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' אלעזר שומרת יבם שמתה מותר באמה זיקה היה לו בה כיון שמתה בטלה זיקתה (פי' שסובר דכיון שמתה בטלה זיקתה למפרע וע"כ מותר באמה משום דפקעה זיקתה למפרע כיון שאינה זקוקה לחליצה לא היה עליה זיקה ולא כמו דאמרינן בש"ס דילן רפ"ב דיבמות (דף י"ז) שומרת יבם שמתה מותר באמה דאמרינן התם דסובר דאין זיקה ומחיים אסור משום ביטול יבמין אבל הירושלמי אינו סובר הטעם משום ביטול מצות יבמין כמו דמוכח בירושלמי (ר"פ ד' אחין) דאינו אומר הטעם משום ביטול מצות יבמין אלא דמחיים אסור משום זיקה אבל אם מתה מותר באמה משום דנפקע הזיקה ולא כמו שסובר הש"ס דילן וכמו שכתבו התוס' שם דלהמסקנא סבירא לי' להש"ס דילן דזיקה בכדי לא פקע וע"ז אומר הירושלמי שם ר' אבין שמע לה מן דבתרה באחותה בזמן שהיא קיימת והאחין מותרין ואחותה אצל האחין לא כמתה היא (פי' שמביא ראי' דאמרינן דכיון דלא חלצה מופקע הזיקה למפרע והראי' דאחין מותרין והטעם כיון דאחין לא חלצו לה איגלאי מילתא למפרע שלא היתה זקוקה להם וע"כ מותרים בקרובי') וע"ז אומר ואחותה אצל האחין לא כמתה היא (פי' דדמי למיתה דאיגלאי מילתא למפרע שלא היתה זקוקה להם וע"כ מותרים באמה) וה"נ אם מתה היבמה ואיגלאי מילתא דלא היתה זקוקה ליבום ע"כ מותר באמה דכיון דלא הוזקקה לבוא לידי מעשה דחליצה אמרינן דאיגלאי מילתא למפרע שלא היתה עומדת לחליצה ולא היה בה זיקה מעיקרא דאם היה בה זיקה ולאח"כ בטלה זיקה מכאן להבא א"כ היה אסור באמה דהא אמה לאחר מיתה נמי אסור אלא וודאי כיון דלא באה לידי מעשה דחליצה אמרינן איגלאי מילתא למפרע שלא היה בה זיקה כלל ולהש"ס דילן לא נראה סברא זו דאיך נאמר דאם מתה אח"כ לא היה בה זיקה מעיקרא וע"כ כתבו התוס' שם ברפ"ב (דף י"ז) בד"ה אבל מחיים כו' דלפי האמת אי יש זיקה לאחר מיתה נמי אסור דזיקה בכדי לא פקע והירושלמי ס"ל להלכה דכיון דלא בא לידי מעשה דחליצה פקע הזיקה למפרע ג"כ

[והכי אמרינן בהדיא בירושלמי (רפ"ב דיבמות) על הא דתנן כיצד אשת אחיו שלא היה בעולמו שני אחין ומת א' מהן ונולד להם אח ואח"כ יבם השני את אשת אחיו ומת ראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו והשניה משום צרתה עשה בה מאמר ומת שני' חולצת ולא מתייבמת ופריך בירושלמי ואין לו בה זיקה (פי' וא"כ בלא מאמר נמי הי' זקוקה והוי צרת אחיו שלא היה בעולמו בזיקה) א"ר חגי קיימתיה כההיא דמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' לעזר שומרת יבם שמתה מותר באמה זיקה היה לו בה כיון שמתה בטלה זיקתו וה"נ כיון שמת זה בטלה זיקתו (פי' דמת אח"כ ולא יבם או חלץ בטלה זיקתו למפרע) אבל הש"ס דילן (בפ"ב דיבמות דף י"ח) פריך נמי דאי אמרת יש זיקה ה"ל צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו בזיקה ומשני הוא הדין אע"ג דלא עבד בה מאמר שני' מיחלץ חלצה יבומי לא מיבמה והא דקתני מאמר לאפוקי מב"ש