נועם ירושלמי על נשים עט

וע"ז אומר הכא אמר ר' מנא קומי ר' יוסי והדא אשה מכיון שמזונותיה על בעלה לא כמתנת שכ"מ היא (פי' דר' מנא הקשה דאיך הוי מכירה מחיים דהא הבעל אוכל פירות בלאו"ה והיא אינה צריכה למעות דכיון שמזונותי' על בעלה לא כמתנת שכ"מ היא וא"כ האי כמתנת שכ"מ דהקנין הוא לאחר מיתה ובואחריך לא מהני אם הוא לאחר מיתה אמר לי' מזונותי' על בעלה כראוי לה מאכל משח ומלח והיא בעיי' מזבנה ומיכל תרנגולין (פי' שהיא מוכרת מחיי' כדי שתוכל לאכול תרנגולין יתר על מזונות בעלה וא"כ הוי מכירה מחיים). וע"ז אומר הדא אמרה שאם ביקש הראשון מזבנה ומיכל תרנגולין (פי' וא"כ מוכח מזה דהוי מכירה אפי' היא מוכרת לדבר שאין הכרח רק למיכל תרנגולין אעפ"כ הוי מכירה]

עוד שם אמר רבי יעקב בר אחא תני תמן קבורה כמזונותי' כמה דאת אמר תמן מוכר קרקע ולוקח מזונות (פי' אפי' מזונות יתירים כמו שביארתי אף הכא מוכר קרקע ולוקח קבורה) והוא כמו דאמרינן בב"ב (ד' קצ"ו) אמר רב יוסף אמר ר' יוחנן הלכה כרשב"ג ואפי' עשאן תכריכין למת כו' וע"ז אומר לקבורה נמי יכול למכור ודו"ק

שם (ה"ג) מתניתין הניח פירות התלושין מן הקרקע כל הקודם בהן זכה רב ורשב"ל תריהון אמרין בצבורין בסורקי אבל אם צברן בביתו זכה לו ביתו ור' יוחנן אמר ואפי' צבורין בתוך ביתו לא זכה לו ביתו דהוי סב' דאינון דידי' ולית אינון דידי' ואימתי הבעה"ב זכה בפירותיו בשביעית ר' ירמי' סבר מימר משיתנם לתו' כליו אמר ר' יוסי אפי' נתנן לתוך כליו לא זכה בהם דהוי סב' דאינון דידי' ולית אינון דידי' (פי' דבית לא זכה להיורשין דליהוי תפיסה מחמת שהם סוברים דהוי דידהו בלאו תפיסה ע"כ לא הוי תפיסה ודלא כמו הש"ס דילן בכתובות (ד' פ"ד) דפליגי אם מונחים בסימטא אבל בבית ודאי לא הוי תפיסה לר"ט ולקמן יתבאר דמשמעות הירושלמי דסברי דהלכה כר' טרפון ואע"ג דאמרינן (ה"ב) כהדא קריבתי' דר' שמואל בר אבא יהבי לה משום כושל (פי' כר' טרפון) אייתי רשב"ל עבדו דר' יודן נשי' ואפיק מינה ר' יוחנן הוה מסתמיך על ר' שמעון בר אבא א"ל מה נעשה באותה העני' א"ל אייתי רשב"ל עבדו דר' יודן כו' ואפיק מינה יפה נעשה ומסיק דרשב"ל סובר דטעה בדבר משנה חוזר וע"כ אפיק מינה (וכן איתא בש"ס דילן בכתובות (ד' פ"ד) דין דייני כר' טרפון ואהדרי ר"ל לעובדא מינייהו א"ל ר' יוחנן עשית כשל תורה אעפ"כ משמעות הירושלמי שפוסקין דהלכה כר' טרפון וכמו שיתבאר

עוד שם האי ארמלתא תפסה אמהתא אתא עובדא קומי ר יצחק אמר תפסת תפסת (פי' כר' טרפון ר' אימי מפיק מינה דהיא כו' ולית אינון בידה (וא"כ הא דאפיק היינו משום דלא הוי תפיסה אבל בתפיסה גמורה משמע שסובר דהלכה כר' טרפון) וע"ז אומר כהדא אילין בני שמי דדמך אבוהון שבק להן אבוהון עז אתי מרי חובא ונסתה (פי' ותפסה) אתא עובדא קומי ר' אבהו ואמר דידי' נסיב. ופריך לא כן הני יורש ובע"ח שקדם א' מהם ותפס מוציאין מידו דהוו סברי דאינון דידהון ולית אינון דידהון. הנה הפ"מ גריס יורש ובע"ח שקדם א' מהם ותפס מוציאין מידו והא דמשני דהוי תפיסה בטעות קאי אהא דתני דיורש ובע"ח שקדם אחד מהם ותפס מוציאין מידו וע"כ פריך דאמאי אמר ר' אבהו על הבע"ח דידי' נסב הא תפס העז מהיורשין ויורש ובע"ח שקדם א' מהם ותפס אין מוציאין מידו (כצ"ל) (דלא כהפ"מ) וע"ז אומר דהוו סברי דאינון דידי' ולית אינון דידי'

(ה"ז) אמר ר' יוחנן בשם ר' ינאי אין פורעין מנכסי יתומים אלא בשטר שהריבית אוכלת בו ויש אומרים אף לכתובת אשה אמר ר' ינאי מפני מזונות אמר ר' מתני' מאן חש למזונות ר"ש דר"ש אומר במגבה הדבר תלוי. והנה הק"ע גרם מאן חש למזונות ר"ש דר"ש אומר במזונות הדבר תלוי וכן אמרינן לקמן (פי"א ה"ב) ר"ט אומר מן הנשואין מוכרת של בב"ד כו' מיסבר סבר ר"ש במזונות הדבר תלוי והוא דחוק דהא התם קאמר ר"ש דבמזונות הדבר תלוי ומחמת מזונות מוכרת שלא בב"ד ואיך שייך להא דנזקקין לנכסי יתומים להפסיד מזונותי' גם הפ"מ פירש כמו דאיתא בירושלמי מאן חש למזונות ר"ש דר"ש אומר במגבה הדבר תלוי ופירש הפ"מ לקמן פרק אלמנה ניזונית גבי אלמנה המוכרת למזונות קאמר ר"ש משגבתה כתובתה במקצת אין לה מזונות וכתב שם דמאן חש למזונות ר"ש כלומר שחוששין אנו בכל צדדי התקנות לפטור מזונות האשה מנכסי יתומים והוא דחוק וע"כ נראה לי לבאר עפ"י מה דאיתא בערכין (ד' כ"ב) אמר רב יהודא אמר רב אסי אין נזקקין לנכסי יתומים אלא א"כ היתה ריבית אוכלת בהן ור' יוחנן אמר או לשטר שיש בו ריבית או לכתובת אשה משום מזונות כו' אמר לך רב אסי ולר' יוחנן מי ניחא מי שבקינן מזוני דודאי קא מפסידא ונקטינן הכרזה כו' הא לא קשי' בתובעת כתובתה בב"ד כדרב יהודה אמר שמואל דאמר רב יהודה אמר שמואל התובעת כתובתה בב"ד אין לה מזונות כו' וא"כ אם תובעת כתובתה בב"ד אין לה מזונות א"כ אין צריך לחוש למזונות דהא יתומים יכולה לדוחקה עד שתתבע כתובתה בב"ד ותאבד מזונותי' וכמו דאמרינן בב"ב (פ"ט ה"ב) כשם שהאלמנה דוחה לבנות ע"י בנים כך תדחה אלמנה לבנים אמר ראוי' היא לתבוע ולאבד מזונותי' כהדא ארמלתא דר' שובתי הוה מבזבזא בנכסי אחי' אתון בני קרבין לר' אלעזר אמר להון ומה נעביד לכון ואינון עמי' שטיין מי נחתין כו' אמר לון איתחמון זבין מן נכסי ואחת תבעת כתובתה ולית לה מזונין אלמא דאפי' אם תבעה באונס נמי אבדה מזונותי'

[וכבר הארכתי בזה בספרי נ"י (ח"ב דרוש י"ב) על מה שלא הביא הירושלמי הא דאמרינן בירו' (פי"א דכתובות) דאמר רב יהודה אמר רב התובעת כתובתה בב"ד אבדה מזונותיה אך דעלה איתמר אמר ר' יוסי ובלבד מן השופי אבל באונס לא וא"כ לפי"ז לא יתורץ על מה שהקשה דכיון דאלמנה דוחה לבנותי' ע"י בנים כך תדחה אלמנה לבנים (פי' מזונות אלמנה) וע"כ אמר ראוי' היא לתבוע ולאבד מזונותי' (פי' כיון שיכולה לתבוע ולאבד מזונותי' ע"כ לא אלים תקנתא דמזונות) וע"כ אי אמרינן דדווקא מן השופי אבל באונס לא א"כ אלים התקנה דהא בידה שלא לתבוע הכתובה ולא תאבד מזונותי' וע"כ משני ראוי' היא לתבוע מזונותי' כהדא ארמלתא דר' שובתי הוה מזבנא בנכסי' אתו בני קריבין לר' אלעזר אמר ומאי נעביד לכון כו' עבדין גרמיכון מזבנא נכסי וא"כ מוכח דאפי' באונס נמי אבדה מזונותי' וע"כ אינו דוחה האלמנה לבנים דהא יכולים הם לדחותה מזונותי' ועיי"ש שהארכתי בזה ולקמן (פי"ג ה"ב) יתבאר עוד בזה]

והנה אמרינן בכתובות (שם) דפריך על הא דאמר שמואל התובעת כתובתה בב"ד אין לה מזונות ולא והתניא מכרה כתובתה משכנה כתובתה עשתה כתובתה אפותיקי לאחר אין לה מזונות הני אין אבל תובעת לא ומשני הני בין בב"ד בין שלא בב"ד תובעת בב"ד אין שלא בב"ד לא ויש להקשו' דמ"ט לא הקש' ממתני' (ד' צ"ג) דתנן מכרה כתובתה או מקצתה משכנה כתובתה או מקצתה נתנה כתובתה לאחר או מקצתה לא המכור את השאר אלא בב"ד דוקא מכרה מקצתה כו' אבל תבעה מקצתה יש לה מזונות (ועיין בתו' כתובות (ד' נ"ד) ד"ה ולתובעת פי' בקונ' שאם תבעה תוספת אין לה מזונות ולא יתכן פירושו אליבא דרבנן דאמרי לקמן (ד' צ"ד) משכנה או נתנה מקצת כתובתה יש לה מזונו') וא"כ מוכח משם דאליבא דר"ש תבעה מקצתה נמי אין לה מזונות וא"כ אמאי לא מקשה הש"ס ממתניתין אלא דאינו רוצה להקשות ממתני' דהתם ר"ש היא כמו דאמר שם בגמרא עיין שם ודילמא ר' שמעון לית ליה הא דהתובעת כתובה בבית דין דאין לה מזונות וע"כ מקשה מהברייתא דאתי אליבא דרבנן דתנן מכרה כתובתה ומשכנה כתובתה עשתה אפותיקי לאחר אין נה מזונות ומקשה מזה דדוקא מכרה או משכנה אבל התובעת כתובתה בב"ד יש לה מזונות (ויש לדחות)

וא"כ אפשר לומר שבירושלמי לא הביא הברייתא ולית לי' החילוק דמחלק הש"ס בין בב"ד בין שלא בב"ד וע"כ לשיטת הירושלמי מוכח מר"ש שאומר דמכרה מקצתה כו' דהתובעת כתובתה בב"ד יש לה מזונות דדווקא אם גבתה מקצתה אין לה מזונות אבל לא בתבעה. וע"ז אומר אמר ר' מתני' מאן חש למזונות ר"ש דר"ש אומר במגבה הדבר תלוי (פי' שאומר על הא דאמר דלכתובת אשה נמי פורעין מנכסי יתומים ואמר ר' ינאי דהטעם הוא משום מזונות) וע"ז אמר ר' מתני' מאן חש למזונות ר"ש דר"ש אומר במגבה הדבר תלוי דבלאו"ה אין צריך לחוש למזונות דהא יכולים להתראות כמו שמוכרים הנכסים וא"כ תתבע הכתובה ותאבד מזונותי' וכמו שהבאתי מהירושלמי (דפ"ט דב"ב) שאומר אתחמון זבנין מן נכסי' ואתית ותבעת פורנא וא"כ אין צריך לחוש למזונות דהא יכולה להפסיד המזונות