נועם ירושלמי על נשים עה

מפני שהם שבח בית אביה ר' אבין בשם רבנן דהמן מתניתא שנפלו לה זיתים ולא קרקען גפנים ולא קרקען אבל אם נפלו לה זיתים וקרקען גפנים וקרקען לא תקוץ שעדיין שבח בית אביה קיים ורבנן דהכא אמרין אפי' נפלו לה זיתים וקרקען גפנים וקרקען לא דמי בית זיתא דנפלו ולא דמי בית כרמא דנפלו מתניתא מסייע לרבנן דתמן כרמא אני מוכר לך אעפ"י שאין בו גפנים ה"ז מכור שלא מכר לו אלא שמו פרדיסא אני מוכר לך אעפ"י שאין בו אילנות ה"ז מכור מפני שלא מכר לו אלא שמו. והנה במה דאמר תחלה בירושלמי לא דמי בית זיתא דנפלו ולא דמי בית כרמא דנפלי מה שפירש בזה הפ"מ הוא דחוק מאוד וגם הק"ע פירש בדוחק ועוד פירש והגיה ולא דמי בית זיתא דפלוני ולא דמי בית כרמא דפלוני וטעמא דר"י קמפרש דכל זמן שהזיתים וגפנים קיימים שבח הוא לה דמתקרי בית זיתא ובית כרמא דפלוני וכל זה הוא דחוק

[ע"כ נראה לי להגיה לא דמי בית זיתים דנפלו ולא דמי בית כרמא שקבלו פי' שאומר דהטעם של רבנן דהכא דאמרינן אפי' נפלו לה זיתים וקרקען גפנים וקרקען קאמר נמי ת"ק דימכרו לעצים כו' והטעם הוא משום שאין שבח בית אבי' קיים וע"ז הביא ראי' ממתניתין דב"מ (ד' ק"ג) המקבל שדה מחבירו כו' אם אמר לו חכור לי שדה בית השלחין זו כו' יבש המעין ניקצץ האילן מנכה לו מן חכירו (וההוא מתניתין מיירי בין בחכירות בין בקבלנות כמו דאמרינן התם תרתי מתניתא קמייתא כן בחכרנותא בין בקבלנותא) ופריך עלה ואמאי לימא לי' שמא בעלמא אמרי לך מי לא תני' האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך אעפ"י שאין בו אלא לתך הגיעו כו' כרמא אני מוכר לך אעפ"י שאין בו גפנים הגיעו וא"כ כיון דשמו עני' אמאי מנכה לו מן חכירו וע"כ אומר בירושלמי דרבנן דהכא חמרין אפילו נפלו לה זיתים וקרקען גפנים וקרקען נמי כיון שהם זקנים ע"כ לא הוי שבח בית אבי' קיים וע"ז אומר ולא דמי בית זיתים דנפלו ולא דמי בית כרמא דנפלו (וכצ"ל דקבלו) (פי' דתנן במתניתין שמנכה לו אלמא כיון דנקצצו לא הוי שמו עני' וא"כ לא הוי שבח בית אבי' קיים וע"כ פליגי בזה נמי). וע"ז חומר מתניתא מסייע לרבנן דתמן כרמא אני מוכר לך אעפ"י שאין בו גפנים ה"ז מכור שלא מכר אלא שמו פרדיסא אני מוכר לך אעפ"י שאין בו אילנות ה"ז מכור שלא מכר לו אלא שמו (והוא הברייתא דמקשה מזה על מתניתין דהמקבל אלמא דאפי' אין בו אילנות נמי שמו עלי' ע"כ אמרי דמתניתא בשנפלו זיתים ולא קרקען כו' אבל אם נפלו לה זיתים וקרקען גפנים וקרקען לא תקוץ שעדיין שבח בית אבי' קיים והוא כמו מתניתא דתני' כרמא אני מוכר לך אעפ"י שאין בו גפנים ה"ז מכור וממתניתין דהמקבל לא קשי' לרבנן דתמן דהיינו רבנן דבבל דהא אמרינן בב"מ (ד' ק"ד ושם) ואמאי לימא ר' שמא בעלמא אמרי לך מי לא תני' האומר לחבירו כו' כרמא אני מוכר לך כו' חלמא ח"ל שמא בעלמא אמרי לך ה"נ לימא שמא בעלמא אמרי לך ומשני שם אמר שמואל לא קשי' הא דאמר לי' מחכיר לחוכר הא דא"ל חוכר למחכיר א"ל מחכיר לחוכר שמא בעלמא א"ל חוכר למחכיר קפידא ורבינא משני אידי ואידי דח"ל מחכיר לחוכר מדקאמר זה מכלל דקאי בגוה עסקינן בית השלחין למה לי' כו' בית השלחין כדקיימא השתא וזהו לרבנן דבבל דמתרצין דלא תקשי מברייתא על מתניתין

וע"כ מתניתא דהיינו הברייתא מסייע לרבנן דתמן וממתניתין דהמקבל אין ראי' כמו שתירצו שמואל ורבינא בש"ש דילן דהיינו רבנן שבבבל אבל רבנן דהכא דהיינו רבנן שבא"י הביאו ראי' ממתניתין דהמקבל דתנן אם אמר לו חכור לי שדה בית השלחין זו או שדה בית האילן יבש המעין נקצץ האילן מנכה לי' מחכירו אלמא דאין שם כרם על זה וא"כ אין כאן שבח בית אבי' והא דהברייתא דכרמא אני מוכר לך אעפ"י שאין בו גפנים הגיעו משום דשמו כרמא ולרבנן דהכא דהיינו רבנן דא"י איפשר לומר דהברייתא אתי כר' יהודה שסובר דעדיין שבח בית אבי' קיים (ועיין בק"ע שכתב על הא דאיתא בירו' מתניתא לרבנן דתמן וכתב הכי גרסינן מתניתא מסייע לרבנן דהכא ושגה שם בפירושו ולחנם הגיה וכמו שביארתי דמתניתא מסייע לרבנן דתמן ודו"ק]

שם (ה"ח) המוציא יציאות על נכסי אשתו הוציא הרבה ואכל קימעא קימעא ואכל הרבה מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל הוציא ולא אכל ישבע כמה הוציא ויטול ר' בא בשם ר' חייא בר אשי אפי' לא אכל אלא מלא חותלה אסי אמר והוא שתהא ההוצאה יתירה על השבח אבל אם השבח יתר על ההוצאה נותן לו את השבח וגריס הפ"מ אסי אמר והוא שתהא השבח יותר על ההוצאה אבל אם ההוצאה יתירה על השבח נותן לו את השבח (פי' רק את השבח) מתניתא פליגא על רב אסי וכולם שמין להם כאריס מתניתא בנטיע' פי' דבנטיעה שמין להם כאריס מה דמר אסי בבנין מתניתא בנטיעה לא כן אמר ר' בא בשם ר"ח בר אסי אפי' לא אכל אלא מלא חותל' א"ל כאן בשאכל כאן בשלא אכל ופי' הפ"מ דברישא מיירי בנטיעה ובסיפא מיירי בבנין והוא דוחק [ע"כ נראה לי שהפי' הוא כאן באכל כאן בלא אכל פי' דבשניהם מיירי בנטיעה וכמו ברישא שאכל אמרינן דהמוציא הוצאות על נכסי אשתו הוציא הרבה ואכל קימעא מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל ואמרינן דמשום שהוא בעלה ע"כ הוציא הרבה ואכל קימעא מה שאכל אכל ומפני שהוא בעלה ע"כ אקני לה המותר והכי נמי אם לא אכל נמי נוטל פחות והא דקאמר רב אסי היינו ביורד לנכסי שבוים דהוי בנכסי אחר ע"כ שמין להם כאריס והוא כמו דאמרינן בב"מ (ד' ל"ט) ומאי שנא מהא דתנן המוציא הוצאות על נכסי אשתו הוציא הרבה ואכל קימעא קימעא ואכל הרבה מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל ומשני הא לא דמי' אלא להא דתנן המוציא הוצאות על נכסי אשתו קטנה כמוציא על אחר דמי אלמא כיון דלא סמכא כו' תקינו לי' כו' (ופירש"י משום דלא סמכה דעתי' שיהא מוחזק בידו דדואג שמא תמאן בו) וע"כ הא דתנן בכתובות הוציא ולא אכל ואמר רב אסי שאם הי' הוצאה יתירה על השבח נותנין לו את השבח והיינו הוצאה שיעור שבח היינו נמי דווקא בבעל דליכא הטעם דלא ליפסדינהו אלא דברישא אם אכל אמרינן מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל ובסיפא דהוציא ולא אכל ישבע כמה הוציא ויטול וע"ז אמר רב אסי דאם הוצאה יתירה על השבח אין לו אלא הוצאה כשיעור שבח. וע"ז חומר אמר ליה כאן בשאכל כאן בשלא אכל פי' דזהו דווקא בבעל אבל לא באחר ודו"ק]

שם (ה"י) הניח לו אחיו מעות ילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות כו ובגמ' אבהו בשם ר' יוחנן לכן צריכה במופקדים אצלו שלא תאמר הואיל ואני הוא היורש שלי הן ר' אבהו בשם ר"י לית כאן שלו (פי הא דתנן במתני' וחכ"א פירות המחוברין לקרקע שלו לית כאן שלו דהא כל נכסיו אחראין לכתובתה אלא שלה (וכמו דאמרינן בכתובות (ד' פ"א) וחכמים אומרים פירות המחוברים לקרקע שנו ואמאי הא כל נכסיו אחראין לכתובתה אמר ר"ל תני שלה) אלא להיידא מילה שאם קדם היורש ותפס מוציאין מידו והפ"מ גריס אין מוציאין מידו וכדמוכח מלקמן כו' ושגה בזה וא"צ להגיה רק כמו דאיתא בירושלמי אלא להיידא מילה שאם קדם היורש ותפס מוציאין מידו (פי' כיון דאמר ר' יוחנן לית כאן שלו אלא שלה) וע"ז אומר להיידא מילה דהא גבי פירות תלושין נמי אמרינן קדמה היא זכתה וא"כ מה נ"מ בין פירות מחוברין לתלושין אלא ודאי דבפירות מחוברין אפי' קדם היורש ותפס מוציאין מידו וע"ז אומר אף בבע"ח כן לא כן תני יורש ובע"ח שקדם א' מהן ותפס מוציאין מידו (והכא צריך לגרוס אין מוציאין מידו דלא כהפ"מ ששגה בזה ופירש כפי גירסת הספר אלא דצריך לגרוס יורש ובע"ח שקדם א' מהן ותפס אין מוציאין מידו (והכי מוכח לקמן פ"ט ה"ג) כהדא אילין בני שמי שבק להון אבוהון עז אתא מרי חובה ונסתה (פי' ולקחה) אתא עובדא קומי ר' אבהו ואמר דידי' נסב לא כן תני יורש ובע"ח שקדם א' מהם ותפס מוציאין מידו (והוא ט"ס וצריך לגרוס לא כן תני יורש ובע"ח שקדם א' מהם ותפס אין מוציאין מידו וא"כ איך זכה בה הבע"ח הא היורש קדם ותפס) וע"ז משק דהוה סבר דאינון דידי' ולית אינון דידי' (פי' דתפיסת היורש לא הוי תפיסה מחמת שהי' סבור דהוי דידי' וע"כ לא תפיס בתורת תפיס') וע"ז פריך הכא נמי לא כן תני יורש ובע"ח שקדם א' מהם ותפס אין מוציאין מידו וע"ז אמר ר' אחא בר עולא נשמעינה מן הדא הקדיש תשעים מנה והי' חובו מאה מנה מוסיף עוד דינר ופודה נכסים הללו ולא סוף דבר דינר אלא אפי' כל שהוא שלא יהא נראה הקדש יוצא בלא פדיון ר' אבהו בשם ר' יוחנן מועלין מעינה גמורה וקשי' אם מועלין בה מעילה יה נפדה בשווה אם אינו נפדה בשווה לא ימעלו בו מעילה גמורה ומה אנן קיימין אם במחובר לקרקע וכי יש מעילה בקרקע אלא כן אנן קיימין בקמה מאחר שאילו עבר הגיזבר ותפס אין מוציאין מידו הוא גיזבר הוא יורש (פי' שמביא ראיה מהא דאמר ר' יוחנן מעילה גמורה וא"כ קשה שיפדה בשוי') ותירץ ע"ז דבקרקע ליכא מעילה וא"כ צריך להיות בקמת קרקע ובקמת קרקע מהני תפיסה וע"כ מועלין בו מעילה גמורה אך אעפ"כ נפדה בכל שהוא כיון דלע"ע לא הפס הגיזבר וא"כ נפדה בכל שהוא

עוד שם ר' אבהו בשם ר' יוחנן אף בשור כן אית לך מימר שור קרקע ר' תנחום בר מרי בשם ר"י שור עשו אותו כהקדש שהזיל והנה הפ"מ פיר' בזה בדחוקים גדולי והק"ע פי' אף בשור כן אם הקדישו ב"ח מוסי' כל שהו' ופודהו אית לך מימר שור קרקע בתמי' דמתניתין איירי בקרקע ודאי דאין קדושת דמים מפקיע מידי שיעבוד משום דקרקע כגבוי דמי אלא שור שהוא מטלטלין למה יפדנה בפחות משוי' הא בשעת ההקדש הי' ברשות המקדיש ומשני שור עשו אותו חכמים מפני תקנת הלוין כהקדש שהוזל וכאילו אינו שוה אלא כפי פדיונו שנתן הבע"ח (עוד כתב הק"ע נראה דפליג ר' יוחנן אהא דאמרי בבבלי בכמה מקומות דאמר רבא הקדש קדושת הגוף מפקיע