נועם ירושלמי על נשים עו

מידי שיעבוד והא דאמר בסמוך דבקמה איירי מתניתין י"ל דווקא בקמה דדמי' לקרקע אבל במטלטלין מודה ר' יוחנן דפודה בשוי' וקשה א"כ מאי מייתי ראי' הרשב"א בחידושיו בגיטין (ד' מ"ח) מסוגין דאף במטלטלין מוסי' עוד דינר עיין שם דאדרבא מדפרי' שור קרקע הוא משמע מפורש כר"ת דמטלטי פודה בשוי' ע"כ (ולא קשה דהא מסי דאף בשור עשו אותו כהקד' שהזיל) אך עכ"ז כל דבריה' דחוקי'

[וע"כ נראה לי לפרש דמקשה על הא דאמר ר' יוחנן מועלין בו מעילה גמורה וע"ז מתרץ דבקרקע אין מועלין אלא בקמה והטעם דמועלין מעילה גמורה הוא משום דאלו תפס הגיזבר אין מוציאין מידו וע"כ נפדה בפחות דהא להקדש הוא שוה בפחות דהא עדיין לא תפסו הגיזבר וע"ז מקשה ר' שמואל ר' אבהו בשם ר' יוחנן אף בשור כן אית לך מימר שור קרקע (פי' דהא שור אם נפדה בעי העמדה והערכה וא"כ צריך לשומו כמה השור שוה ואף דבקרקע נמי אם פודהו מהקדש צריך עשרה כהנים וא"כ הקרקע נפדה ג"כ בשוי' ואף בקמה נמי צריך לפדות בשוי' וכן פליגי ר' יוחנן ורשב"ל (פי"א דכתובות ה"ד) פדה שוה מנה במאתים ר' יוחנן אמר אינו פדוי ורשב"ל אמר פדוי כו' כל גרמא אמרה צריך להעשות דמים מה פליגין להביא קרבן מעילה ר' יוחנן אמר מביא קרבן מעילה רשב"ל אמר אינו מביא קרבן מעילה אעפ"כ לא דמי דאלו קרקע שמין אותה כמה השווי להקדש וע"כ בשדה אחוזה שמין אותה כמה היא שוה עד היובל וכמו דאמרינן בערכין (ד' כ"ה) המקדיש שדהו בשעה שהיובל נוהג כו' המקדיש שתים ושלש שנה לפני היובל נותן סלע ופונדיון לשנה וכן בשדה המקנה נפדית בשוי' עד היובל וע"כ פודה בכל שהוא דהא אינו שוה להקדש רק כל שהוא דהא עדיין לא תפסה הגזבר וע"כ נפדה בכל שהוא אבל בשור דבעי העמדה והערכה א"כ צריך לישום השור כמה הוא שוה וא"כ איך אמר דבשור נמי הדין כן הא בשור בעי העמדה והערכה וא"כ צריך לישום גוף השור וא"כ איך נפדה בכל שהוא וע"כ אומר אית לך מימר שור קרקע דבקרקע השומא הוא כמה השווי להקדש דכיון דקדיש קדשי בדק הבית א"כ כל ההקדש שהקדיש הוא רק השווי וכמו שביארתי בספרי עמק יהושע (ס"ה) אבל בשור שהוא קדוש קדושת הגוף אף שסובר הירושלמי דלא כשיטת הש"ס דילן דקדושת הגוף מפקיע מודי שיעבוד אעפ"כ כיון דהקדישה הוא על גופו א"כ כיון שטעון העמדה והערכה א"כ צריך לישום השור עצמו והשור עצמו הוא שוה יותר וע"ז אמר ר' תנחום בר מרי בשם ר' יוסי שור עשו אותו כהקדש שהזיל דכיון דעדיין לא תפסו הגיזבר עשו אותו לענין הבע"ח כהקדש שהזיל (פי' כאילו הזיל הוא עצמו והוא עצמו פחות יותר וע"כ אף בשור נמי הדין כן דעשו אותו כהקדש שהזיל בעצמו ודו"ק

ולפי"ז לא קשה מה שהקשה הק"ע על הרשב"א שהוכיח מזה הירושלמי דאפי' במטלטלי מוסיף עוד דינר והקשה עליו הק"ע מהא דקאמר אית לך מימר שור קרקע משמע דווקא בקרקע אבל לא במטלטלי דלפי מה שביארתי הפי' הוא דאפי' בקרקע שצריך עשרה וכהן לפדותה אעפ"כ אינו נפדה רק השווי משא"כ בשור דבעי העמדה והערכה א"כ צריך לישום השור עצמו. וע"ז משני עשו אותו כהקדש שהזיל וכמו שביארתי ודו"ק

ומה שכתב הק"ע דהירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דקדושת הגוף מפקיע מידי שיעבוד אף דהכא ודאי מיירי בתם לפי מה שביארתי משום דבעי העמדה והערכה ובבעל מום מעיקרו אמרינן בתמורה (ד' ל"ג) ור' יוחנן אותה למעוטי מאי למעוטי בעל מום מעיקרו וא"כ אין לתרץ כמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' ל"ג) דמיירי בבעל מום אך כבר ביארתי (רפ"ז דכתובות ה"א) דהירושלמי אינו סובר להא דאיתא בכתובות (דף נ"ט) דקונמות מפקיע מידי שיעבוד ואיפשר דזהו דווקא לשיטת הש"ס דילן בנדרים (דף כ"ט) דקדושת הגוף לא פקע בכדי אבל הירושלמי לטעמי' דקדושת הגוף פקע בכדי דאיתא בירושלמי (רפ"ג דקידושין) ר' אבהו בשם ר' יוחנן ה"ז עולה כל שלשים יום כל שלשים יום ה"ז עולה לאחר שלשים יצאה לחולין מאלי' אלמא דהירושלמי סובר דקדושת הגוף פקע בכדי והתוס' בגיטין (ד' מ') כתבו דהא דהקדש מפקיע מידי שיעבוד הוא משום דרבא סובר דמכאן ולהבא הוא גובה וע"כ כיון שחל ההקדש שעה אחת תו לא פקע אבל לשיטת הירושלמי דפקע ע"כ סובר דקדושת הגוף פקע בכדי ועוד יתבאר לקמן שהירושלמי סובר כאביי דמכאן ולמפרע הוא גובה וע"כ סובר דקדושת הגוף אינו מפקיע מידי שיעבוד ודו"ק]

שם (הי"א) מתניתין לא יאמר לה הרי כתובתיך מונחת לך על השולחן כו' החזירה הרי היא ככל הנשים ויש לה כתובה ובגמרא כיצד הוא עושה כונס ומגרש ומחזיר והיא שוברת לו כתובתה אמר ר' יוסי לצדדין היא מתניתא או שוברת לו כתובתה הנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה. [ע"כ נראה לי לפרש משום דהוי קשי' לי' דהא אם שוברת לו כתובתה בודאי דיכול למכור אפי' אם לא כנס והחזיר וכמו דאמרינן בכתובות (ד' פ"א) ר' אבא אומר שאלתי את סומכוס הרוצה שימכור בנכסי אחיו כיצד הוא עושה אם כהן הוא יעשה סעודה ויפייס אם ישראל הוא מגרש בגט ויחזיר ואם כן אם שוברת לו כתובתה ונותנת לו רשות למכור אם כן למאי תני כיצד הוא עושה כונס ומגרש ומחזיר וע"ז אמר ר' יוסי לצדדין היא מתנית' כונס ומגרש ומחזיר ובזה לחודא סגי אף דהן דווקא אם הוא ישראל אבל אם הוא כהן לא יוכל לגרש ע"ז אומר והיא שוברת לו כתובתה (פי' דאפי' אם אינו מגרש אך אם היא שוברת לו כתובה ע"כ יכול למכור ר' זעירא בשם רב המנונא כנסה וגירשה והחזירה אם חידש לה כתובה על נכסיו (פי' אם חידש לה כתובה שכתב כתובה משלו וכתב דקנאי ודקנינא ע"כ הכתובה על שלו) ודלא כהק"ע שכתב אם חידש לה אם הוסיף לה ואם לאו כתובתה על נכסי בעלה הראשון. ר' יוסי בשם ר' בון בשם רב חסדא מתני' אמרה כן המגרש את האשה והחזירה ע"מ כתובתה הראשונה מחזירה וא"כ מוכח דאם חידש לה כתובה יכול למכור א"כ מאי קמ"ל וע"ז אומר סוף דבר עד שיכניס ויגרש ויחזיר (פי' לא זהו החידוש דזה מוכח ממתני' אלא אתא מימר לך אפי' כנסה וגירשה והחזירה אם חידש לה כתובה על נכסיו ואם לאו כתובתה על נכסי בעלה הראשון וא"כ עיקר הרבותא משום סיפא וע"ז אומר אפי' כנסה וגירשה והחזירה אם חידש לה כתובה על נכסיו ואם לאו כתובתה על נכסי בעלה הראשון וקמ"ל רבותא שאין לו תקנה אחרת אם אינו רוצה לחדש כתובתה ולכתוב עלי' דקנאי ודקנינא עד ששוברת כתובתה ואפשר דהחידוש הוא שאינו יכול לומר לה שיעור כתובה משום דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים כמו דאמרי' בכתובות (ד' פ"א): הכותב פרק

תשיעי

(ה"א) מתניתין הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך ה"ז אוכל פירות ואם מתה יורשה א"כ למה כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך שאם מכרה ונתנה קיים כו' ובגמ' ר' יוחנן בשם ר' ינאי בשלא כנס אבל אם כנס אין אדם מאבד את זכותו כו' אמר ר' יוסי בר בון מילתי' דר' חייא האומר ידי מסולקות מן השדה הזו ורגלי מסולקות מן השדה הזו לא אמר כלום אמר ר' אבין קומי ר' זעירא מתני' אמרה כן שאין אדם מאבד את זכותו בלשון הזה דתנינן תמן מי שהיה נשוי שתי נשים ומכר את שדהו וכתביה הראשונה ללוקח דין ודברי' אין לי עמך השני' מוציאה מיד הלוקח הא הראשונ' לא (פי' וא"כ מוכח דאדם מאבד את זכותו אם אומר דין ודברים כו'). וע"ז אומר כל גרמא אמרה שאין אדם מאבד זכותו בלשון הזה אלא כאן אפי' השני' לא תוציא מיד הראשונה (והפ"מ נדחק בזה והוא (ט"ס וצ"ל) אי לא כן אפי' השני' לא תצא מיד הלוקח דאם הוי כמתנה א"כ אפילו השני' לא תוציא מיד הלוקח דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו וכיון שהראשונה קדמה שיעבודה לשני' א"כ הלוקח שלקחו מן הראשון יש לו כל זכות שהוא לראשונה (ועיין לקמן (פ"י ה"ו) אמר ר' יוסי הדא אמרה כו' פשר מן השני חזקה שהראשון בא וטורף פישר מן הראשון כו' פישר פישר והשני אינו יכול לטרוף והוא משום שיש לו זכות שיש לו מן הראשון אלא ודאי משום דאין לשון זה מתנה אלא רק סילוק שהיא סילקה עצמה מדין ודברים וע"כ לא שייך בזה הא דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו) ולקמן יתבאר בזה וע"ז אומר ולמה אין הראשונה מוציא מיד הלוקח (פי' כיון דאין זה מהני) ע"ז אומר ולמה אין הראשונה מוציאה מיד הלוקח שכן היא כותבת כל ערר שיש בשדה זו אל יהי עמך כלום וע"כ מהני אבל זהו דווקא בענין סילוק אבל לא במתנה דא"כ יהי' הדין דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו ואפי' השני' לא הי' מוציאה מיד הלוקח ולקמן יתבאר בזה במה שכתב הרמב"ם (פ"ז מה' ערכין הי"ד) המקדיש נכסיו והיה עליה כתובת אשה ושטרי ב"ח אין האשה יכולה לגבות כתובתה מן ההקדש ולא בע"ח את חובו שההקדש מפקיע את השיעבוד שקדם אבל כשימכור ההקדש את הקרקע כו' הא למה זה דומה לשני לקוחות שכתבה לראשון דין ודברים אין לי עסק ומכר לשני שהיא טורפת מן השני וכתב ע"ז הראב"ד ומניין לו שאם מכר הלוקח הראשון לאחר שהיא טורפת מן השני מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו כו' ואין זה דומה למה שאמרו במשנה ובגמ' עכ"ל

והוא כמו שביארתי שיש חילוק בין אם נסלק בדין ודברים דלא שייך בזה הא דמה מכר ראשון לשני ובין מכר דאמרינן מה מכר ראשון לשני כו' והנה בירושלמי משני שכן היא כותבה לו כל ערר שיש לי בשדה זו כו' וע"כ מהני ובש"ס דילן משני בכתובות (ד' צ"ה) הכא במאי עסקינן בשקני מודה ודו"ק)

שם כתב לה מן האירוסין ומן הנשואין פלוגתא דב"ש וב"ה על דעתין דב"ש תמכור ועל דעתין דב"ה לא תמכור הנה הפ"מ פירש בכאן ב' פרושים הפירוש הא' שסילק עצמו מן הנכסים שנפלו לאחר הנשואין עוד פירש שכתב לה פעם שנית מן הנשואין ושגה בזה דהא לקמן בעי לה ר' ירמי' קומי ר' זירא כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ונפלו לה לאחר מכאן וכן