נועם ירושלמי על נשים עב

יקיים שלשה יוציא ויתן כתובה היינו בסוף שלשה וע"ז אומר ותני כן בסוף שלשה דברי הכל ולא נחלק בזה ר' יהודה עם ר' מאיר (ובש"ס דילן בכתובות ד' ע"א) אמרינן ר' יהודה היינו ת"ק אמר אביי כהנת אתי לאשמועינן ורבא אמר חודש מלא וחודש חסר איכא בינייהו והירושלמי מתרץ לה באופן אחר ודו"ק]

שם (ה"ג) מתניתין המדיר את אשתו שלא תתקשט באח' מכל המינים יוציא ויתן כתובה ר' יוסי אומר בעניות שלא נתן קצבה אבל בעשירות שלשים יום ובגמ' רב הונא אמר כיני מתניתא בעניות שלא נתן קצבה והנה הק"ע כתב בעניות שלא נתן קצבה ולא גרסינן בעניות שלא נתנה קצבה דהך מתניתין לא איירי בשנדרה איהי וקיים לה הוא דקסבר קישוט לאו דברים שבינו לבינה הן ואין הבעל יכול להפר ולמה יוציא אי נמי קסבר רב הונא אף דברים שבינו לבינה אין הבעל יכול להפר

[והנה שגה בזה דהא אמרינן בכתובות (ד' ע"א) דאיתמר דברים שבינו לבינה רב הונא אמר הבעל מיפר רב אדא בר אהבה אמר אין הבעל מיפר וא"כ אף שזהו מסוגיות הפוכות כמו שכתבו התוס' במנחות (ד' נ"ח) אעפ"כ איפשר לומר דהירושלמי סובר דרב הונא סובר דהבעל יכול להפר משום דברים שבינו לבינה ועוד דהא איתא בירושלמי (פי"א דנדרים ה"א) ר' זעירא ור' הילא תריהון אמרין מיפר נדרים שיש בהן עינוי נפש אם ארחץ אם לא ארחץ אם אתקשט ואם לא אתקשט אמר ר' יוסי אין אילו נדרי עינוי נפש וע"ז אומר ר' זעירא ור' הילא תריהון אמרין דר' יוסי לא פליג אלא שאין אלו נדרי עינוי נפש אבל מ"מ מיפר משום דברים שבינו לבינה וא"כ סובר ר' יוסי דקישוט הוי דברים שבינו לבינה וא"כ הכא נמי מיירי כשנדרה אשתו ושמע בעלה ולא היפר לה וכמו דמשני תחילה ואפי' כמאן דמר היא נתנה אצבע בין שיני' תצא שלא בכתובה מודה במקניטה ונדרה וע"כ נראה לי דצריך לגרוס אמר רב הונא כיני מתניתין בעניות שלא נתנה קצבה דהא כיון דמיירי בנדרה היא ע"כ אומר כיני מתניתא בעניות שלא נתנה קצבה והש"ס דילן דמשני בכתובות (ד' ע"א) דתלינהו לקישוטי' בתשמיש המטה היינו משום דסובר דלר' יוסי אינו מיפר אפי' משום דברים שבינו לבינה והא דאומר בירושלמי עולא בר ישמעאל אמר בעניות שלא נתן קצבה אבל אם נתן קצבה אפי' עד עשר שנים מותרות שאין שועל עפר פרין מת אין הטעם דאינו מיפר משום דברים שבינו לבינה כמו דאיתא בכתובות (ד' ע"א) רב אדא בר אהבה אמר אין הבעל מיפר משום דברים שבינו לבינה שלא מצינו שועל שמת בעפר פיר דהא הירושלמי סובר דמיפר משום דברים שבינו לבינה אלא שאומר דבעניות אם נתנה קצבה אפילו עד עשר שנים מותרות שאין שועל עפר פרין מת והיינו בעניות מתוך שהורגלה שלא להתקשט ע"כ אפי' עד עשר שנים מותרות]

(ה"ו) מתני' אלו יוצאות שלא בכתובה העוברת על דת משה ויהודית ואיזו היא דת משה מאכילתו שאינו מעושר כו' תני' ר' חנן בשם ר' שמואל א' נשים שאמרו אין להם כתובה וא' נשים שאמרו יוצאות שלא בכתובה כגון היתומה והשני' והאיילונית לא שנו אלא כתובת מנה ומאתים אלא אפילו היתה כתובה של אלף דינר מאבדת וע' בפ"מ שהביא גירסת הר"ן דהיינו נשים שאין להם כתובה כגון היתומה והשני' והאיילונית לא שנו אלא כתובה מנה ומאתים אבל כתובתה של אלף דינר נוטלת וכ' הפ"מ ולפי גירסא זו אתי כמסקנא דלקמן ומדלקמן מוכח כגירסת הספר והך ברייתא פליגא ולי נראה ג"כ כגירסת הספר וכמו שיתבאר לקמן והמפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו שם ויתבאר לקמן (וכצ"ל) תני ר' חנן בשם שמואל א' נשים שאמרו אין להם כתובה וא' נשים שאמרו יוצאות שלא בכתובה לא שנו אלא כתובה מנה ומאתים אלא אפי' היא כתובה של אלף דינר מאבדת את הכל ואין חילוק בין נשים שאמרו אין להם כתוב' ובין נשים שאמרו יוצאות שלא בכתובה דאין להם אפי' התוספת (וכן מוכח ממה שאבאר לקמן)

עוד שם ר' יסא ר' בא בר כהן מטי בה בשם ר' חנינא בן גמליאל נשים שאמרו יוצאות שלא בכתובה לא שנו אלא כתובה מנה ומאתים אלא אפי' היתה כתובתה של אלף דינר מאבדת ר' סימון אמר ר' יוחנן כל המשניות מחוברות במשנה זו אמר ר' מנא קימי ר' יסא בהיידא מתניתא בר' חנן דשמואל א"ל דברי הכל היא ותני ר' חייא כן נשים המעברות על הדת מאבדות את הכל. והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו מאוד בהא דאמר ר' יוחנן המשניות מחוברות במשנה זו אמר ר' מנא קומי ר' יסא בהיידא מתניתא בר' חנן דשמואל ע"כ נראה לי לבאר במה שכתב הר"ן (סוף פרק אלמנה ניזונית) נשים שאמרו חכמים אין להם כתובה כגון הממאנת והשניה והאיילונית אין להם מנה ומאתים אבל תוספת יש להם לומר דאפי' איילונית שאעפ"י שלא הכיר בה והי' מקח טעות אפילו הכי אית לה תוספת שכיון שהוסיף מדעת ולא חשש לשמא תמצא איילונית רצה לזוק בנכסי ולישנא דחברותי' הכי משמע דאפי' אאיילונית קאי אבל הראב"ד כתב דאשני' דוקא דמשום דאיכא שניות טובא קרי להו חברותי' כו' ולאו דוקא דאיילונית שלא הכיר בה כיון שהוא מקח טעות אפי' תוספת אין לה כו' ועוד דבירושלמי מפורש כדברי הרי"ף ז"ל דגרסינן התם נשים שאמרו חכמים אין להם כתובה כגון היתומה והשני' והאיילונית לא שנו אלא כתובה מנה ומאתים אבל כתובה של אלף דינר נוטלת כו' (וכבר כתבתי דגירסת הירושלמי שלנו הוא שלא כגירסת הר"ן) וכי תימא אמאי והא אמרינן בסיפא דעוברת על דת וחברותיה אין להן תוספת. היינו נמצא עלי' נדרים או מומין אלמא כל שמקחו מקח טעות אפילו תוספת אין להם ומאי שנא איילונית כשלא הכיר בה יש לומר דלא דמי דהתם כיון שהי' יודעת במומין והדבר ידוע שאין אדם נתפייס במומין כו' עלה דידה רמי לגלויי ועלי' סמיך ולא חשש לבדוק אחרי' חבל באיילונית לא הוי הדבר מוטל עלי' שהרי לא היתה יודעת בכך וכן הדין באלמנה לכה"ג כו' שאעפ"י שלא הכיר בהן יש להן תוספת שלא הי' הדבר מוטל עליהן לגלות דסברי שאפשר שיערב עליו המקח ואעפ"י שיש איסור כו' משא"כ במומין כו' שאין אדם נתפייס בהן

ובזה יתבאר הירושלמי ר' סימון אמר ר' יוחנן כל המשניות מחוברות במשנה זו אמר ר' מנא קומי ר' יסא בהיידא מתניתא דר' חנן דשמואל והוא דאי אמרינן דנשים היוצאות בלא כתובה אין להם תוספת והוא כגון עוברת על דת וחברותי' (ופירש"י וחברותי' נמצאו עלי' נדרי' או מומין כו' וא"כ כל שהוא מקח טעו' להם לא מנה ומאתי' ולא תוספ' ונשי' שאמרו חכמי' אין להם כתוב' מנה ומאתים אבל תוספת יש להן וא"כ קשה מאיילונית דהא איילוני' הוי מקח טעות ואפשר שקשה ג"כ מהא דתנן אלמנה גרושה וחלוצה לכהן הדיוט יש להם כתובה וקאי אהכיר בה אבל לא הכיר בה אין לה כתובה וא"כ יהי' ג"כ הדין דאין להם כתובה אבל מנה ומאתים יש לה וא"כ קשה דהא הוי מקח טעות דסובר ר' יוחנן דמחמת איסור הוי נמי מקח טעות אבל אי אמרינן דבין נשים שאמרו חכמים יוצאות שלא בכתובה ובין נשים שאמרו חכמים אין להם כתובה אין להם אפי' תוספת ג"כ א"כ אתי שפיר דבאיילונית אין לה אפי' תוספת בלא הכיר בה

וע"כ אמר ר"י כל המשניות מחוברות במשנה זו אמר ר"מ בהיידא מתני' דר"ח דשמואל (פי' בהא בריי' דר' חנן בשם ר' שמוא' דא' נשים שאמרו אין להם כתוב' וא' נשים שאמרו יוצאות בלא כתוב' כגון היתומ' והשני' והאיילונית לא שנו כתובה מנה ומאתים אלא אפי' כתובתה של אלף דינר מאבדת) וא"כ ניחא שפיר כל המשניות אבל לפי מה דאמר ר' הילא ר' יסא ר' בא מטי בה בשם ר' חנינא בן גמליאל נשים שאמרו יוצאות שלא בכתובה לא שנו אלא כתובה מנה ומאתים אלא אפי' הי' כתובתה אלף דינר מאבדת את הכל ובנשים שאמרו אין להם כתובה יש להם מנה ומאתים וא"כ הקשה מאיילונית ומאלמנה לכה"ג שלא הכיר בה אמר לי' ד"ה היא (פי' דהא דאמר נשים שאמרו חכמים יוצאות שלא בכתובה אפי' תוספת אין להם לא אתי למעוטי הני דאין להם כתובה דכיון שהוא מקח טעות בודאי אין להם כתובה ולא תוספת וכן באיילונית) (ועיין בתו' יבמות (ד ב') שתירצו דהא דאמר בכתובות (ד' ק') הממאנת והשני' והאיילונית אין להם כתובה משמע אבל גיטא בעי כתבו דנקט האי לישנא משום דלא מצי למינקט אינן צריכין גט משום שני' דקתני בהדייהו כו' וא"כ כיון דיש לומר דאינה צריכה גט א"כ בודאי דאין להם אפי' תוספת אלא דאתי לאשמועינן שנשים שיוצאות שלא בכתובה נמי אין להם לא כתובה ולא תוספת וע"ז אומר תני ר' חייא כן נשים המעברות על הדת מאבדות את הכל ומתניתין שאח"כ דנמצאו עלי' מומין הוי מקח טעות בודאי דאין להם תוספת וכן באיילונית וכמו שכתב הראב"ד. ואפשר דכן באלמנה לכה"ג נמי אם לא הכיר בה הוי מקח טעות לשיטת הירושלמי אך בירושלמי דגיטין (פ"ד ה"ח) אמרינן אמר ר' זעירא תדע לך שעילה הי' רוצה לגרשה שהרי כמה נשים נשואין איילונית ועל ידי שיש להם נחת רוח מקיימין אותן אך אפשר דהתם בספק איילונית שאין הסימנים ניכרים יפה שיש להם רפואה וכמו שחילקו התוס' ביבמות דהא קתני סיפא נישאת לאחר והיו לה בנים. אבל בודאי איילונית בודאי אין שום אדם מוחל והוא דלא כשיטת הש"ס דילן לשיטת הרי"ף. ובזה הי' אפשר ליישב הא שהקשיתי בירושלמי (פ"ד דסוטה ה"א) קינא לה עודה ארוסה וכנסה ונסתרה (והוא ט"ס וצ"ל ונסתרה וכנסה) וכן הגיה הק"ע וידע בה תצא בכתובה ואם לאו תצא שלח בכתובה ופי' הק"ע משום