נועם ירושלמי על נשים ע

כלל וע"ז אומר הכא את מר נוגע בהתוספת והכא את מר אינו נוגע בהתוספ' פירוש דמקשה דמ"ט ברישא תלינן שהוא הטעות בעיקר הכתובה ע"כ לא נתבטלה התוספת וא"כ מ"ט בסיפא דכתב שנים עשר מנה תחת אלף זוז א"כ נמצא טעות בזה דהא פיחת א"כ יתבטל מה שכתב בהכתובה היה חייב להוסיף לה כפי הדין (וכן אפי' בסיפא אע"ג דאין צריך להוסיף יותר מכדי שבע מאות ומחצה אעפ"כ השבע מאות ומחצה צריך ליתן והכא נמי נתלה בטעות ויתחייב להוסיף כפי הדין דסלע נעשה ששה דינרין) וע"ז משני התם הוסיף ולא פיחת והטעות היה ע"י הוספה ע"כ אמרינן דצריך לנכות ואינו נוגע בהתוספת והתוספ' חייב לשלם אבל הכא דרואים אנו שפיחת ממה שצריך ליתן ע"כ לא תלינן בטעות שליש אלא שרוצה לפחות והיא מחלה לו ע"כ יכול לפחות ובלבד שלא יפחות לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה ודו"ק

(ה"ז) מתניתין המשליש מעות לבתו והיא אומרת נאמן עלי בעלי יעשה השליש מה שהשליש בידו דברי ר' מאיר אמר ר' יוסי וכי אינה אלא שדה אחר והוא רוצה למוכרה והרי היא מכורה מעכשיו כו' מתניתא בפסק מן הארוסין אבל אם פסק מן הנשואין אף ר' מאיר מודי השליש מן הנשואין הוא המחלוקת

והנה הק"ע והפ"מ נדחקו בפי' הירושלמי הא דקאמר. השליש מן הנשואין הוא המחלוקת וכתב הק"ע וקשה מ"ט דר"י דהא חזינן שהקפיד האב שלא יקחם הבעל דלמה ליה להשלישם יתנם ביד הבעל ואיפשר לומר דקסבר ר' יוסי שלא השלישם אלא כל זמן שהוא חי אבל כשימות תזכה בהם בתו לעשות בהם כרצונה כו' והוא דוחק

[וע"כ נראה לי דהא דקאמר השליש מן הנישואין הוא המחלוקת קאי אהא דלקמן דאמר אח"כ האומר תנו לבני שקל בשבת והן ראוים ליטול סלע נותנים להם סלע אל תתנו להן אלא שקל נותנים להם שקל ולמזון האשה והבנות בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו נותנין להם שקל תני רשב"ג אומר ר' מאיר היה אומר האומר חנו לבני שקל בשבת והם ראוים ליטול סלע נותנים להן שקל והשאר מתפרנס מן הצדקה וחכמים אומרים גובין והולכין עד שיכלו הנכסים והשאר יתפרנסו מן הצדקה וע"ז אומר תחילה השליש מן הנשואין הוא המחלוקת (פי' זהו המחלוקת של ר"מ וחכמים דלר"מ אף שהן צריכין לקבל מן הצדקה אף עפ"כ לא יתן השליש והוא משום דמצוה לקיים דברי המת ולחכמים צריך ליתן כיון דבלא"ה יהיו נצרכין להתפרנס מן הצדקה)

עוד שם אמר ר' יוסי הדא פשטא שאילתא דאילפי אמרי אייתיבון על גוף נהרא דלא אפקית מתניתא דר' חייא רבה מן מתניתין יזרקוני לנהרא מה הוי מימר יעשה שליש מה שהוא בידו והוא כמו דאמרינן בכתובות (ד' ס"ט) אילפא תלי נפשי' כו' אמר איכא דאתי דאמר לי מילתא דר' חייא ור' אושעי' ולא פשיטנא לי' ממתניתין נפילא מאסקרי' וטבענא אתא ההוא סבא תנא לי' האומר תנו שקל לבני בשבת וראוים ליתן להם סלע נותנים להם סלע ואם אמר אל תתנו להם אלא שקל אין נותנים להם אלא שקל ואם אמר אם מתג יירשו אחרי' תחתיהם בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו אין נותנים להם אלא שקל אמר ליה הא מני ר' מאיר היא דאמר מצוה לקיים דברי המה)

עוד שם מתו יירשו אחרים לא כן א"ר אבהו בשם ר"י כל הלשונו' אדם מזכה חוץ מלשון ירושה לית כאן ירתון אלא יטלון (פי' כיון שאינם יורשים א"כ איך מזכה להם בלשון ירושה וע"כ אמר ר' יוחנן לית כאן ירתון אלא יטלון)

עוד שם ר' זעירא בעא קומי ר' מנא כאן במתנ' (פי' כיון שאמר תחילה תנו להם שקל לבני כו' ע"כ מהני ללשון ירושה שאח"כ) וע"ז אמר אתפלגון כתב כל נכסיו לשני בני אדם כאחת כתב לזה בלשון מתנה ולזה בלשון ירושה אמר ר' אלעזר מכיון שזכה בו בלשון מתנ' זכה זה בלשון ירושה אמר ר' יוחנן נראים דברים בלשון מתנה זכה בלשון ירושה לא זכה (פי' וע"כ אמר ר' יוחנן לית כאן ירתון אלא יטלון והוא משום שסובר דאין לשון מתנה של זה מהני ללשון ירושה של זה) והוא כמו דאמרינן בב"ב (ד' קכ"ט) דפליגי בזה ר"י ור"א ואמרינן שם אמר רב המנונא לא שנו אלא אדם א' כו' ורב ששת אמר אפילו שתי שדות ושני בני אדם אמר רב ששת מנא אמינא לה דתני' האומר תנו שקל לבני בשבת וראוים ליתן להם סלע נותנים להם סלע ואם אמר אל תתנו להם אלא שקל אין נותנים להם אלא שקל ואם אמר אם מתו יירשו אחרים תחתיהם בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו אין נותנים להם אלא שקל והא הכא דכשתי שדות ושני בני אדם דמי וקתני דקני הוא מותיב לה והוא מפרק לה בראוי ליורשו ור' יוחנן בן ברוקה הוא (ולקמן יתבאר מה דלא משני הירושלמי הכי)

עוד שם אמר ר' פנחס אתא עובדין קומי ר' ירמי' מכיון דר"א אמר אולפן ור' יוחנן אמר נראין הלכה כר' אלעזר (פי' דמהני אם זכה לזה ולזה בירושה כר"א) אמר ר' שמואל לא ר"מ אמרה ואינן נראית שמא כלום היא לא כן אמר ר' יוחנן בשם ר' יסא צמר בכור שטרפו בטל ברוב ואייתי ר' חייא ציפורי קומי ר' אמי ליטרא בשמונה ולא הורי לי' דמר ר' יוסא לא מתניתא היא האורג מלא הסיט מצמר הבכור בבגד ידלק הבגד משער נזיר ומפט' חמור בשק ידלק השק והנה מה שפי הפ"מ והק"ע הם דחוקי' (ועיין בספרי נועם ירושלמי במס' ערלה (פ"ג) דפריך ואין נראית שמא כלום הוא (פי' דפריך על הא דאמר דמכיון דר"א אמר אולפן ור"י אמר נראין הלכה כר"א (פי' דמהני) ולא כר' יוחנן דאמר נראין וע"ז פריך ואין נראית שמא כלום היא (פי' אפי' לר"א דאמר הלכה ולא אמר נראין אעפ"כ אין הלכה כר"א דהא כל הראיה של ר"א הוא מדאמר ר"מ אמר תנו שקל לבני בשבת כו' ואם מת יירשו אחרים תחתי' בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו אין נותנים להם אלא שקל שמזה מוכח דלשון מתנה של זה מהני ללשון ירושה לזה ואין זה ראיה דהא ר"מ הוא דקאמר הכי ורבנן פליגי עלה וע"ז אומר לא כן אמר ר' יסא בשם ר' יוחנן צמר הבכור שטרפו בטל ברוב וחייתי ר' חייא ציפוריה קומי ר' אימי ליטרא בשמונה ולא הורו ליה דמר ר' יסא וכתבתי שם שהוא ט"ס וצ"ל כמו דאיתא בפ"ג דערלה ולא הודו אילולי דאמר ר' יוסי ולאו מתניתא הוא (פי' שלא הודו לר' יוחנן דצמר בכור שטרפו בטל ברוב עד דאמר ר' יוסי ולאו מתניתא היא (פי' שהביא ראי' מהא דתנן האורג מלא הסיט בצמר בכור ידלק הבגד וא"כ דוקא מלא הסיט שהוא דבר חשוב לר"מ אבל בלאו"ה בטל ברוב וא"כ סמכי להביא ראיה מר"ה דצמר בכור שטרפו בטל ואע"ג דההיא מתניתין אתי כר"מ דאמרינן התם בירושלמי מאן תנא סיט כר"מ ברם כרבנן הוא סיט הוא פחות מסיט והוא דרבנן פליגי עליה ואמרו דאינו מקדש אלא ששה דברים בלבד ואפ"ה כיון דבזה לא פליגי על ר"מ ע"כ מביאין ראיה שצמר בכור שטרפו בטל ברוב דרבנן לא פליגי עליה אלא דאפי' סיט נמי בטל משום דאינו מקדיש אלא ששה דברים בלבד וא"כ הכא נמי אע"ג דרבנן פליגי על ר"מ אעפ"כ שזה דמוכח דר"מ סובר דלשון מתנה של זה מהני בזה לא פליגי אלא דפליגי אהא דאמר ר"מ מצוה לקיים דברי המת) וא"כ הלכה כר"א ולא כר' יוחנן ואפי' ר' יוחנן לא אמר נראין רק הלכה נמי הלכה כר"א משום הראיה שהביא מר"מ (ושם פירשתי ואפי' אין נראית שמא כלום הוא (פי' אפי' היה ר' יוחנן אומר בפירוש שאין נראין כר' אלעזר אעפ"כ הלכה כדבריו משום שהביא ראיה מר"מ ואעפ"כ דרבנן פליגי עליה אעפ"כ לא פליגי עליה בזה ודו"ק]

עוד שם מתניתא פליגא על ר' יוחנן כתב בין בתחילה בין בסוף בלשון מתנה דבריו קיימין (וא"כ מוכח דלשון מתנה מהני ללשון ירושה ג"כ] וע"ז משני תמן לזה בלשון מתנה ולזה בלשון ירושה ברם הכא כל א' ואחד בלשון מתנה כל אחד ואחד בלשון ירושה (פי' תמן הוא בדברי ר' יוחנן לזה בלשון מתנה ולזה בלשון ירושה אבל במתניתין הוא לכל אחד בלשון מתנה ולכל א' ואחד בלשון ירושה) וכמו דאמרינן בב"ב שם (ד' קכ"ט)

עוד שם ר חגי בעא קומי ר' יוסי ואינו חב לאחרים א"ל שאין שם אחין ואינו חב לאחי אביו ר' חנניא ברי' דר' הילל רוצה הוא בתקנת ביתו יותר מקרוביו ופי' הפ"מ דקאי על הא דקאמ' דלשון מהנה של זה מהני לשל זה ופריך ואמאי מהני והא חב לאחרים ונימא דבמקום שחב לאחרים אינו מועיל כו' והוא דוחק גם הק"ע פירש דפריך אר' יוסי דמתניתין דאמר שנותן לבעל האשה הא חב לאחרים ופירושיהם דחוק

[ע"כ נראה לי לבאר דמקשה אהא דאמר ר"מ תנו שקל לבני בשבת והם ראוים ליטול סלע ניתנים להם סלע אל תתנו להם אלא שקל אין נותנים להם אלא שקל ואם אמר אם מתי יירשו אחרים תחתיהן בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו אין נותנים להם אלא שקל והטעם כיון דחב לאחרים שאמר אם מתו ירשו אחרים תחתיהן ע"כ בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו אין נותנים להם אלא שקל וע"ז פריך דאפי' אם לא אמר אם מתי יירשו אחרים תחתיהן אעפ"כ כיון שאמר תנו להם שקל איך נותנים להם סלע דהא חב לאחרים היינו לאחיו שאם יתנו לו יותר יפחות להם וכמו שפירש רשב"ם בב"ב (ד' קכ"ט) דמיירי שהלך למדינת הים וא"כ אם יתנו להם יותר למזונות יפחות לשאר היורשים כשימות וע"ז משני כשאין שם אחים וא"כ אינו חב לאחין וע"ז פריך ואינו חב לאחי אביו (פי' דילמא ימות הוא וא"כ לא ישאר