נועם ירושלמי על נשים ו

חרס שנטמאו בשרץ אוכלין עצמם שנטמאו בשרץ מניין ודין הוא ומה אם הכלים שאינם מטמאים באויר כלי חרש שנטמאו בשרץ הרי הם מטמאים בשרץ לטמא אוכלים אוכלים עצמם שנטמאו בשרץ אינו דין שיטמאו בשרץ לטמא אוכלין וא"כ יליף בק"ו וע"ז אומר עד כדון כר' עקיבא כר' ישמעאל (פי' דר' ישמעאל סובר דאין עונשין מק"ו וא"כ איך יליף לענין אוכלים עצמם שנטמאו בשרץ מכלים שנטמאו בשרץ מחמת ק"ו). ע"ז אומר תני ר' ישמעאל והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל זה ראשון שיגע בכל טמא לא יאכל זה שני כו' וא"כ יליף לענין אוכלים עצמם שנטמאו בשרץ מקרא כו' וע"ז אומר דנין לו דין מן הדין שיהא הכל משועבד להלכה. והנה הק"ע הקשה דהא דבר הבא מק"ו מלמד בק"ו כמו דאמרינן בזבחים (ד' נ') אף לפי מה שביארתי ניחא דכיון דהא דקאמר עד כדון כר' עקיבא כר' ישמעאל הוא משום דר' ישמעאל סובר דאין עונשין מק"ו א"כ איך קאמר דיליף לענין שלישי ורביעי ע"י ק"ו מדבר הבא בק"ו וע"כ אומר שיהא הכל משועבד להלכה הוא דכיון דילפינן לענין אוכלים אם נטמאו בשרץ עצמו מהא דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל א"כ נכתב בקרא דהבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל ע"כ יליף ק"ו לענין שלישי ורביעי בקודש דזה נקרא טמא וא"כ לא הוי רק גילוי מילתא דזה טמא וא"כ נכתב בקרא דוהבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל וע"כ ניחא אפי' לר' ישמעאל ג"כ

ובזה יתבאר הירושלמי פ"ק דפסחים (ה"ז) א"ר מנא קומי ר' יוסי ר' עקיבא כדעתיה דר"ע אומר יטמא יטמא דבר תורה אמר ר' יוסי בר' בון אע"ג דלית ליה לר"י יטמא יטמא באוכלים אית ליה יטמא יטמא בכלים. והנה הק"ע והפ"מ לא פירשו הא דאמר ר' יוסי בר' בון אע"ג דלית ליה לר' ישמעאל באוכלים אית ליה יטמא יטמא בכלים. ולפי מה שביארתי הפירוש הוא דאמר ר' מנא על הא שאמר מאן אית ליה יטמא יטמא ר"ע וא"כ משמע דר' ישמעאל פליג על הא שסובר ר"ע דיטמא יטמא. ע"ז אומר דר' ישמעאל לא פליג על הא שסובר ר"ע דיטמא יטמא אך דר' ישמעאל פליג על דר"ע דנפקא לי' באוכלין עצמם שנטמאו בשרץ מקל וחומר ור' ישמעאל סובר דאין עונשין מק"ו וא"כ נפקא ליה לאוכלים עצמם שלטמאו בשרץ מהא דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל כמו דאמרינן פ"ה (דסוטה) אבל אם נטמאו ע"י כלים לא פליג בזה על ר' עקיבא שסובר דיטמא יטמא אלא דלאוכלים עצמם שנטמאו בשרץ יליף מקרא

וע"ז אומר אע"ג דלית ליה לר' ישמעאל יטמא יטמא באוכלים (פי' אם אוכלים עצמם נגעו בשרץ משום דסובר דאין עונשין מק"ו וע"כ לא יליף מק"ו דר' עקיבא) אית ליה יטמא יטמא בכלים פי' אם נטמא ע"י כלים שנגעו בשרץ סובר נמי כר"ע דדריש יטמא יטמא וא"כ אמאי אומר ר' יוסי כר' עקיבא דאמר יטמא יטמא דבר תורה וא"כ משמע דר' ישמעאל פליג ע"ז אומר ר"י בר' בון דר' ישמעאל לא פליג בכלים פי' אם נטמא ע"י כלים אלא דפליג על ר"ע באוכלים (פי' אם נגעו בשרץ דר"ע יליף מק"ו ור' ישמעאל יליף מקרא) וכמו שביארתי ודו"ק]

עוד שם מה נפיק מן ביניהן אלמנה לכה"ג מאן דמר ערוה שיש לה היתר לאחר איסורו זו הואיל ואין לה היתר לאחר איסורו הרי היא אסור' להתייבם מאן דמר ערוה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת ה"ז אסורה להתייבם וזו הואיל ואין חייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת תהא מותרת להתייבם: והנה המפורשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה דמ"ט אומר אלמנה לכה"ג איכא בינייהו דאמאי לא קאמר שאר חייבי לאוין שאין להם היתר לאחר איסורה וא"כ אסורה להתייבם דהא אמרינן ביבמות (ד' ט') והרי איסור מצוה ואיסור קדושה דפליגי ר"ע ורבנן וקתני בפרקין קא אמרינן וא"כ לר"ע חייבי לאוין נמי פטורים מן החליצה והיבום והק"ע כתב דלאו דווקא אלמנה לכה"ג

ולי נראה דהירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דלר"ע דסובר דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין חייבי לאוין נמי פטור מן החליצה והיבום. רק כמו שהקשו התוס' שכתבו בכל דוכתא פשיטא לי' הש"ס דחייבי לאוין לר"ע דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין לאו בני חליצה ויבום נינהו כמו חייבי כריתות הכא ובהערל (ד' ע"ט) גבי פצוע דכה וכרות שפכה כו' ותימא לר"י דאמאי לא אמרינן לר"ע דליתי עשה ולדחי ל"ת: וכן סובר הירושלמי דאפי' לר"ע חייבי לאוין בני חליצה ויבום נינהו וע"כ לא הקשה הירושלמי במתניתין (פ"ח ה"ז) דתנן אמר ר' עקיבא אני אפרש סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו שהי' לו שעת הכושר כו' ואמאי לא מקשה הירושלמי כמו דמקשה בש"ס דילן (ד' פ') מכדי שמעינן לר"ע דאמר חייבי לאוין כחייבי כריתות דמי וחייבי כריתות לאו בני חליצה ויבום נינהו ומשני כגון שנשא אחיו כו' ואמאי לא מקשה בירושלמי ולתרץ כגון שנשא אחיו כו' אלא ודאי דהירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דלר"ע חייבי לאוין לאו בני חליצה ויבום נינהו כמו חייבי כריתות

[ואפשר לומר דהטעם כמו שכתב בא"מ דהטעם הא דלא אמרינן דאתי עשה ודחי ל"ת הוא כמו שכתב רש"י ביבמות (ד' מ"ט) בהא דאמר אביי הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה שאין הולד ממזר נדה דהא תפסו בה קדושין כו' סוטה נמי דהא תפסי קדושין ופירש"י דהא תפסי בה קידושין לאשה דאף לאחר שזינתה לא פקעי ממנה קידושין הראשונים והיינו כיון דסוטה בעי גט מה"ת כו' מוכח דלא פקעי קידושין הראשונים ואי נימא דאין קדושין תופסין בסוטה הוי ראוי להיות פקעי קידושין מכי נעשית סוטה וכן כתב בנימוקי יוסף שם כפרש"י דהיכא דאין קדושין תופסין אפי' הוי תחילת קידושין בהיתר ואח"כ נעשת חייבי לאוין דלר"ע פקעי קדושין הראשונים כיון דנעשת חייבי לאוין והנה אי נימא דאתי עשה ודחי ל"ת לא דחי אלא ביאה ראשונה דהוא עשה וכדאמרינן ביבמות (ד' כ') גזירה ביאה ראשונה כו' ועיי"ש בתוספת ד"ה אטו ביאה כו' וכתבו שם דהיכא דביאה ראשונה לא הותרה אלא משום דאתי' עשה ודחי ל"ת ביאה דמצוה דחי ביאה דלאו מצוה לא דחי וא"כ לר"ע שסובר דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין נהי דביאה ראשונה הותרה מתום דאתי עשה ודחי ל"ת אבל ביאה שניה לא הותרה בחייבי לאוין וכשנעשה חייבי לאוין פקעי קדושין יבום ותו לא מצי חייל קידושי יבום בביאה רק לשעתו דלאח"כ לא מהני ביאה דהוי כאומר היום את אשתי ולמחר אי את אשתי דלא הוי קדושין כלל וכמה שכתב הר"ן בנדרים (ד' כ"ט) כטעמא דהאי דמשום דאי לא הוי אשתו לעולם לא קני בה קנין הגוף וקנין דמים באשה לא כו' ואי איפשר שתהיה אשתו לזמן ידוע בלבד שכל כיוצא בזה אינו קנין הגוף וא"כ בחייבי לאוין דלא קני ביבמה רק בביאה ראשונה לשעתו ואחר כך פקעו קידושין מחמת חייבי לאוין לר"ע דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין ואי איפשר לקנות אשה לשעה ומשום הכי לר"ע ליתא ליבום בחייבי לאוין וא"כ זהו דווקא לשיטת הש"ס דילן ביבמות (ד' מ"ט) דאמר אביי הכל מודים בסוטה שאין הולד ממזר והטעם משום דסוטה תפסי בה קדושין. ואם לא תפסי בה קדושין הוי פקעי משא"כ לשיטת הירושלמי דאמרינן (רפ"ו דיבמות ה"א) ר' בא בשם ר' זעירא אמר דר"ע היא דר"ע אמר הבא על סוטתו הולד ממזר וא"כ סובר דאעפ"י דלא תפסי בה קדושין לר"ע אעפ"כ לא פקע וא"כ איפשר לומר דאפי' לר"ע דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין אעפ"כ אתי עשה ודחי ל"ת ולבתר הכי נמי לא פקע אע"ג דלא תפסי [ועיין בפ"ד דנזיר (ה"ו) הכל מודים שאם יבוא עונת נדרים שאינו מדירו אע"ג דאם הדירו אביו מקודם בנזיר לא פקע אע"ג דנעשה אח"כ מופלא הסמוך לאיש ובש"ס דילן לא מחלק בזה והטעם משום דהש"ס דילן סובר דאם לא יכול להדירו במופלא הסמוך לאיש א"כ פקע מה שהדירו בתחילה ושיטת הירושלמי דאע"ג דאינו יכול להדירו במופלא הסמוך לאיש אעפ"כ אם הדירו מתחילה לא פקע ויש לדחות]

שם בירושלמי יצחק בר אסטיין אמר ר' שמעון בן לקיש בעי ניתני שש עשרה נשים חליצה פוטרת צרתה (פי' אם חלץ ליבמתו וחזר וקדשה ומת בלא בנים) אמר ר' יעקב דרומיה קומי ר' יוסי ולמא לא תנינתה בגין ר' עקיבא דאמר ר' עקיבא יש ממזר בחלוצה (וא"כ אין קידושין תופסין בחלוצה). ניתנינה על דרבנן ומשני לא אתינן מתני אלא מילוי דכל עמא מודו בהון (פי' וע"כ כיון דלא אתי כר' עקיבא ע"כ לא תני שש עשרה נשים) אתי דיצחק בר אסטיין כר' אמי ר' אסי אמר איתפלגין ר' יוחנן ורשב"ל ר' יוחנן אמר הוא אינו חייב על החלוצה והאחים חייבים על החלוצה בין הוא ובין האחים חייבין על צרה ר' שמעון בן לקיש אמר בין הוא בין אחים אינם חייבים לא על החלוצה ולא על הצרה (פי' דבין הוא ובין אחים אינם חייבים על החלוצה כרת משום דאיהו שליחותא דאחים קא עביד וא"כ לא הוי אלא בלאו) ר' אמי מיחלף שמועתא (פי' דר' אמי מחליף דר' יוחנן סובר דבין הוא ובין האחים אינם חייבים לא על החלוצה כרת ולא על הצרה כרת ור"ל סובר דהוא אינו חייב על החלוצה כרת והאחין חייבין על החלוצה כרת) אלא דעון אית ליה לר' יוחנן ואפי' תימר דעון דעון אית ליה לר' יוחנן דעון דעון אית ליה לרשב"ל

וע"ז אומר מילתי' דיצחק בר אסטיין אמר ר' שמעון מסייע לר' אמי (פי' דמילתי' דיצחק בר אסטיין דאמר דר' שמעון בן לקיש בעי ניתני שש עשרה נשים חליצה פוטרות צרותיהן מסייע לר' אמי דמחליף שמועתה דר"ל סובר דהוא אינו חייב על החלוצה והאחין חייבין על החלוצה ובין הוא ובין האחים חייבין על הצרה) וע"כ אמר דר' שמעון בן לקיש בעי ניתני שש עשרה נשים משום דסובר דהאחים חייבים על החלוצה כרת דאל"כ איך יקשה ר"ל דליתני שש עשרה נשים איך יהיו