נועם ירושלמי על נשים סה

וקנס בסוף ואת אמר אכן אמר ליה מי יאמר לך אפי' קנס משעה ראשונה ואתי דר' ינאי כר' ירמיה דר' יוסי כר' זעירא [ואלולא דמסתפינא הייתי מגיה ממוציא שם רע למד ר"י דעל ת"ק אינו צריך ליתן טעם דכיון שנשאת יצתה מרשות אביה וגם ר' בון בר חייא מפרש נמי שם טעמא דר"י (פי' כמו דבמוציא שם רע צריך ליתן הקנס לאביה אע"פ שנשאת ונפקא מרשותי' אפ"ה צריך ליתן הקנס לאבי' דאזלינן בתר התחלת החיוב כיון שמוציא שם רע שהיא זינתה בבית אבי' ע"כ נותן הקנס לאבי' וה"נ אזלינן בתר התחלת החיוב וכשזינתה הי' בבית האב כיון דהתחלת החיוב הי' עדיין ברשות האב ע"כ נותן לאבי') וקאמר והתני ר' חייא זינתה ועודה בבית אביה ומשבגרה הוציא עליו שם רע הוא אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע פי' דמקשה דא"כ אזלינן בתר התחלת החיוב ושזינתה הי' בבית האב והוא הוציא ע"ז ש"ר א"כ מאי טעמא תני ר' חיי' דאם משבגרה אח"כ הוציא עליו שם רע פטור ליזיל בתר התחלת החיוב והתחלת החיוב הי' עדיין בבית אבי' ולא שני ע"ז כלם דהתם גזירת הכתוב הוא דאימתי מתחייב ההיא שעתא וההיא שעתא בוגרת היא כמו דאמרינן בש"ס דילן בכתובות (ד מ"ה) ר' מנא בעי קומי ר' יוסי הגע עצמך הוציא עליו שם רע ודנה נערה ובגרה (פי' אם אזלינן בתר התחלת החיוב וע"כ צריך ליתן לאבי' משו' שהוציא שם רע על הזנות שברשות אבי' וע"כ אפי' בגרה אח"כ נמי) וע"ז אמר ר' ירמי' קומי ר' זעירא ותמי' אני איך מדמי רבנן כתובה לקנס ולא דמי כתובה משעה ראשונה וקנס בסוף (פי' דאיך תדמי לענין קנס דבקנס לא אזלינן בתר מעיקרא דנימא דכיון דנתחייב איגלאי מילתא למפרע וע"כ לא אזלינן בתר מעיקרא משא"כ בכתובה אזלינן בתר מעיקרא וע"כ אפי' נשאת נמי ועיין במה שביארתי (פ' ג' דכתובות ה"ד)

שם בירושלמי (ה"ד) לעולם אין העדים נסקלין ולא הבעל לוקה ונותן ק' סלע עד שיאמרו עמנו הייתם במקום פלוני והבעל שכרן להעיד עדות שקר כו' הביא האב שני כיתי עדים אחת אומרת עמנו הייתם במקום פלוני ואחת אומרת הבעל שכרן להעיד עדות שקר פשיטא אותן שאמרו עמנו הי' במקום פלוני נסקלין (פי' שחזרו והוזמו הן) ואותן שאמרו הבעל שכרן להעיד עדות שקר נותנים מאה סלע אמר ר' יוסי ב"ר בון ולא ע"י אילו וע"י אילו לוקין ונותנים מאה סלע אלא לוקין משום לא תענה ברעך עד שקר כבר ביארתי בירושלמי בריש סוטה (הל' א') על הא דאמר שם ר' יהודה בשם שמואל אין למידין דבר מדבר בעדים זוממין והוא כמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' כ"ד) ובסנהדרין ד' כ"ו) בד"ה רמיזא לאו כלום הוא גבי ליעודי תורא וליעודי גבר' דמסקינן התם אלא דקא מרמזי רמיזי לא דמי לרמיזה דהכא דהתם מיירי ברמיזה חשובה שכל השלשה ימים באו אלו עדים עם אלו לוקין מרמזי אבל ברמיזה גרועה איירי דלאו מילתא היא אי נמי דיני נפשות שאני וע"ז אמר אין למידין דבר מדבר בעדי' זוממין ע"ש שהארכתי בזה

וא"כ ה"נ אם באו עדים ואמרו שהבעל שכר לעדי' שלו להעיד אעפ"כ אין הבעל מתחייב ללקות ולשלם מאה כסף ע"י עדי' אלו אלא בצרוף העדי' שאמרו עמנו הייתם וא"כ יכולי' לומר שלא באו להעיד שיהא הבעל לוקה ונותן מאה סלע כיון דעדים זוממין לא בעי התראה אלא שלא להפסיד להאשה כתובתה. ואם כן איך יתחייבו לשלם אם הוזמו (וזהו שלא כדברי התוס' בסנהדרין (ד' ח') בד"ה מוציא שם רע כו' שכתבו כגון שהביא הבעל עדים שזינתה והוכחשו דמחייב הבעל השתא ק' סלעים כו' והירושלמי סובר כמו דאמר שם אין הבעל לוקה ונותן מאה סלע עד שיאמרו עמנו הי' במקום פלוני והבעל שכרו להעיד עדות שקר (וע"כ אמר ר' יוסי בר בון ולא ע"י אלו ואלו לוקין ונותנים מאה סלע וא"כ יכולים לומר שלא באו אלא להכחיש את הבעל שלא להפסידה כתובתה ורמיזא לאו כלום הוא) וע"ז אומר אלא לוקין משום לא תענה ברעך עד שקר

עוד שם ר' בון ב"ר חיי' בעא קומי ר' זעירא הביא האב עדים להזים עדי הבעל הוזמו עדי האב לוקה ונותן מאה סלע בשלשה והעדים נסקלים בעשרי' ושלשה (והוא ט"ס וצ"ל לוקין ונסקלים בשלשה) (וכן גריס הק"ע) א"ל אילו לא הוזמו עידי האב לא נמצא הבעל לוקה ונותן מאה סלע ועדים נסקלים בעשרים שלשה (פי' וע"כ אם הוזמו עדי האב נמי לוקין ומשלמין בשלשה ונסקלין בעשרים ושלשה (והוא כמו שיתבאר לקמן דבמוציא שם רע שלוקה ונותן מאה סלע בשלשה והעדים נסקלין בעשרים ושלשה הוא משום דזהו ב' דינים דהבעל לוקה ונותן מאה סלע והוא דינו של הבעל והעדים נסקלין בעשרים זהו דינו של העדים ע"כ הוי ב' דינים לר"מ וע"כ מיבעי' ליה אם הוזמו עדי האב א"כ העדים בעצמם לוקין ונותנים מאה סלע ונסקלין בעשרים ושלשה אם הוי חד דינא או לא כיון דכל הדין הוא בעדים וע"ז אומר אילו לא הוזמו עדי האב לא נמצא הבעל לוקה ונותן מאה סלע והעדים נסקלין בעשרים ושלשה וא"כ אף שהוא הכל בעדי האב אעפ"כ הוי ב' דינים וע"ז אומר סבר ר' זעירא שני דינים הן (והוא משום דסבר פלוגתא דר"מ ורבנן היא בנערה המאורסה דכל הדין הוא בנערה לענין הפסדת כתובתה ולענין אם נסקלת כמו שסובר ר' מנא לקמן אבל לענין מוציא שם רע חכמים נמי סברי דשני דינים הן וכמו שאומר לקמן ר' מנא כר' זעירא) ר' ירמיה בשם ר' אבהו כולו דין א' הוא (פי' שסובר דפלוגתא דר"מ ורבנן הוא במוציא שם רע וא"כ סברי חכמים דדין א' הוא וכמו שאומר לקמן דר' יוסי בר בון כר' אבהו) מתניתא פליגא על ר' אבהו אל זקני העיר זה ב"ד של שלשה השערה זה ב"ד של עשרים ושלשה (פי' וא"כ מוכח דהוי ב' דינים) וע"ז משני התם כר"מ דר"מ אמר לוקה ומשלם וצ"ל לוקה ומשלם בשלשה (ומחמת דאיתא בריש פ"ג דאמר לוקה ומשלם ע"כ איתא נמי הכי כר"מ דר"מ אמר לוקה ומשלם וצ"ל בשלשה) והוא ר"מ דסנהדרין שסובר דב' דינים הן וע"ז אומר תמן תנינן האונס והמפתה והמוציא ש"ר בשלשה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים מוציא שם רע בעשרים ושלשה מפני שיש בו דיני נפשות ור' מנא אמר בנערה המאורסה פליגין ר' מאיר אומר מפסדת כתובתה בשלשה ונסקלת בשלשה ועשרים וחכמים אומרים מקום שנסקלת שם היא מפסדת כתובתה אבל במוציא שם רע כל עמא מודו מקום שהעדים נסקלין שם הבעל לוקה ונותן מאה סלע והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו הרבה בזה הירושלמי ולי נראה דגרסינן אבל במוציא שם רע כל עמא מודו דלא מקום שהעדי' נסקלין שם הבעל לוקה ונותן מאה סלע והוא משום שהם בב' גופין שזה בהבעל וזה בהעדים (והוא כפירש"י בסנהדרין (ד' ח') דקאמר וכי יש בו דיני נפשות מאי הוי אמר עולא בחוששין ללעז קא מפלגי ר' מאיר סבר אין חוששין ללעז ופירש"י דמיירי שהבעל טוען פתח פתוח מצאתי להפסידה כתובתה ורבנן סברי חוששין ללעז)

וע"ז אמר לו ר' יוסי ב"ר בון אנן דלא תניתא (פי' מה דלא נשנה במתניתין את עביד פלוגתא והוא כמו שהקשה ר"ת לרש"י בסנהדרין שם דגבי אונס ומפתה קתני לה שהן קנסות ועוד דבכל דוכתא דקאמר מוציא שם רע הוא לענין ק' סלעי') וע"כ אומר אלא במוציא שם רע פליגין ר"מ אומר לוקה ונותן מאה סלעים בשלשה והעדים נסקלין בשלשה עשרים ורבנן אומרי' מקום שהעדי' נסקלין שם הבעל לוקה ונותן מאה סלע אבל בנערה מאורסה כל עמא מודו מקום שנסקלת שם מפסדת כתובתה (פי' כיון דחד גופא היא) וע"ז אתי ר' מנא כר' זעירא דר' יוסי בר בון כר' אבהו

עוד שם לעולם אין הבעל לוקה ולא נותן מאה סלע עד שיסקלו העדים קנס אימתי הוא מתחייב ר' יונה אמר בסוף ר' יוסי אומר משעה ראשונה מתיב ר' יוסי לר' יונה על דעתיך דתימר בסוף לוקה ונותן מאה סלע בג' ועדים נסקלין בכ"ג א"ר מנא אפי' על ר' יוסי דכי (צ"ל הכי) כמאן דמר עדים זוממין צריכין התראה ולא התרה בהם לוקה ונותן מאה סלע בשלשה והעדים נסקלין בשלשה ועשרים אמר ר' אבמרי מאן דמר דו כן והנה (בה"א) ביארתי שם דמהו הנ"מ אם קנס מתחייב משעה ראשונה או לא עיין שם ואיפשר לבאר עוד כמו שביארתי בס' נ"י (סי' י"ד) והוא דמחולקים אם התחייבות הקנס הוא רק על ע"פ עדים וכל זמן שלא יתבאר בב"ד אינו מחוייב וע"כ אפי' אם העידו לפני ב"ד לא אמרינן בזה אגלאי מילתא למפרע דהחיוב הי' מתחילה אלא החיוב הוא רק משעה שב"ד מחייבין אותו או שכיון שנתברר בב"ד והעידו עדים אגלאי מילתא למפרע שהי' מחויב כמו בד"מ אלא שבד"מ מתחייב נמי ע"פ הודאת עצמו ובקנס אינו מתחייב ע"פ הודאת עצמו אבל מ"מ ע"פ עדים אגלאי מילתא למפרע וע"כ מחויב משעה ראשונה (ועיין בנ"י סי' י"ד)

[והנה המפרשים נדחקו בזה בהא דקאמר ר' מנא אפי' על ר' יוסי הכי אתי מקשיין כמאן דמר עדים זוממין צריכין התראה ולא התרה בהם לוקה ונותן מאה סלע בשלשה והעדים נסקלין בשלשה ועשרים א"ר אבמרי מאן דמר דו כן ע"כ נ"ל לבאר והוא דקאמר מתיב ר' יונה לר' יוסי על דעתיך דתימר בסוף לוקה ונותן מאה סלע בשלשה והעדים נסקלין בעשרים ושלשה (פי' כיון דקנס ג"כ מתחייב בסוף פי' משעה שנגמר החיוב