נועם ירושלמי על נשים סד

לבניו כו' ברם הכא כל עמא מודו שהן שייכין לעצמה ואין לאחין חלק בהם אלא דזכתה התורה זכותה לאב ואותו זכות הוא מוריש לבניו כו' והוא דוחק בדברי הירושלמי] ע"כ נראה לי לבאר והוא כמו דאמרי' בב"ק (ד' ע"א) בעא מיני' רבא מר"נ גנב שור של שני שותפין וטבחו והודה לא' מהן חמשה בקר אמר רחמנא ולא חמשה חצאי בקר או. דילמא חמשה בקר אמר רחמנא ואפי' חמשה חצאי בקר א"ל חמשה בקר אמר רחמנא ולא חמשה חצאי בקר איתבי' גנב משל אביו וטבח ומכר ואח"כ מת אביו משלם תשלומי ארבעה וחמשה והא הכא כיון דמת האב כמו שקדם והודה לא' מהן דמי וקתני משלם תשלומי ארבעה וחמשה א"ל הכא במאי עסקינן כגון שעמד אביו בדין אבל לא עמד בדין מאי אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה אי הכי אדתני סיפא גנב משל אביו ומת ואח"כ טבח ומכר אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה ניפלוג בדידי' במה דברים אמורים כשעמד בדין אבל לא עמד בדין אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה א"ל הכי נמי איידי דנסיב רישא גנב משל אביו וטבח ומכר ואח"כ מת אביו נסיב סיפא נמי גנב משל אביו ומת אביו ואח"כ טבח ומכר לצפרא א"ל חמשה בקר אמר רחמנא ואפי' חמשה חצאי בקר כו' ואלא מ"ש רישא ומ"ש סיפא א"ל רישא קרינא בי' וטבחו כולו באיסור' סיפא לא קרינא בי' וטבחו כולו באיסורא

ובזה יתבאר הירושלמי שאומר ואתי אילין פלוגתא כאילין פלוגתא דתנינן תמן גנב משל אביו וטבח ומכר ואח"כ מת אביו משלם תשלומי ארבעה וחמשה מתיב ר' חגי לר' יוסי על דעתיך דתימר בעמידת ב"ד הדבר תלוי (פי' ר' יוסי דפליג עם ר' יונה ואמר דקנס מתחייב בסוף דהיינו העיקר הוא העמדה בדין) ניתני גנב משל אביו וטבח ומכר בחיי אביו לא הספיק לעמוד בדין עד שמת אביו משלם תשלומי כפל (פי' ולא ארבעה וחמשה דחמשה בקר אמר רחמנא ולא חמשה חצאי בקר) וע"כ לא פריך דלא יתחייב כפל שיש בתוכו קנס בכפל לבד הקרן שאין הקושיא ממה שאין אדם מוריש קנס לבניו כמו שפירשו המפרשים הק"ע והפ"מ אך עיקר הקושי' הוא מהא דחמשה בקר אמר רחמנא ולא חמשה חצאי בקר וא"כ לא שייך בכפל דמתחייב על כל מה שגנב כפל וע"כ פריך דליתני דאינו מתחייב רק כפל בלא עמד בדין כיון דלא עמד בדין עד שמת אביו וקנס אינו רק בסוף א"כ ה"ל חמשה חצאי בקר דהא מחלקו מיפטר אבל אי אמרינן דקנס חייב משעה ראשונה וע"כ כיון דטבח בחיי אביו א"כ ה"ל חמשה בקר שלימין בשעת החיוב דהיינו הטביחה. אבל לר' יוסי שסובר דקנס אינו מתחייב רק בהעמדה בדין וא"כ כיון דמת אביו קודם העמדה בדין ח"כ ה"ל חמשה חצאי בקר בשעת העמדה בדין דהא כבר מת אביו והוא כמו דמקשה בש"ס דילן בב"ק (ד' ע"א) רבא לר"נ

וע"ז אומר והן אמר מארבעה וחמשה ונראה לי שהוא (ט"ס וכצ"ל אמר לו והן ארבעה וחמשה) (פי' שר' יוסי השיב לדברי ר' חגי שאין הטעם משום דחמשה בקר אמר רחמנא ולא חמשה חצאי בקר אלא דחמשה בקר אמר רחמנא ואפי' חמשה חצאי בקר) וע"ז א"ל והן ארבעה וחמשה (פי' דזה הוי נמי ארבעה וחמשה אלא דהחילוק בין רישא לסיפא הוא דרישא קרינא בי' וטבחו כולו באיסורא משא"כ בסיפא וא"כ לא תלי רק על שעת טביחה אם יש בזה החיוב של טביחה או לא ברם הכא כל עמא מודו דהן של עצמה וצ"ל שהן של עצמה לא צריכא דלא למי הוא נותן לעצמה נותן לאבי' וע"כ כיון דזה תלוי בהעמדה בדין ע"כ קאמר ר' יוסי דקנס מתחייב בסוף (אבל גבי טביחה אין הענין מחמת התשלומין של חמשה בקר אלא מחמת עצם החיוב דאם מת אח"כ הוי טביחה כונו בחיוב משא"כ אם מת קודם שטבחו וכמו שביארתי) ודו"ק

ובזה יתבאר הירו' (פ"ז דב"ק) ר' זעירא בעי מכר חצי' מהי מכר חצי' לזה וחצי' לזה מהו נשמעינה מהדא מכרה חוץ מידה חוץ מרגלה חוץ מגיזתה משלם תשלומי ד' וה' ר"א ב"ש אומר חוץ מקרנה משלם תשלומי כפל חוץ מגיזתה משלם תשלומי ד' וה' רבי אומר חוץ מדבר שהנשמה תלוי' בה משלם תשלומי ד וה' כו' וקשה דמאי מביא ראי' מהברייתא לענין מכרו חצי' מהו או מכרו לזה ולזה אך לפי מה שביארתי ניחא דהבעי' הוא דאם מכרו חוץ מא' ממאה שבו או שהי' בה שותפות פטור היינו משום דחמשה בקר אמר רחמנא ולא חמשה חצאי בקר א"כ אם מכרו כולו רק שלא מכרו בב"א חייב לשלם דמ"מ משלם תשלומי ד' וה' בשלימות והוי חמשה בקר בשלימות וע"כ אם גנב משל אביו ואח"כ מת אביו וטבח ומכר אינו משלם תשלומי ד' וה' משום דחמשה בקר אמר רחמנא ולא חמשה חצאי בקר וע"ז מביא ראי' ממה דפליגי דראב"ש אומר חוץ מקרנה משלם תשלומי כפל כו' רבי אומר חוץ מדבר שהנשמה תלוי' בה ואמרינן בב"ק (ד' ע"ח) דרבי דסובר חוץ מדבר שהנשמה תלוי' בה סובר דדוקא מידי דהוה בטביחה (פי' שמעכב השחיטה דומי' דוטבחו לאפוקי ידה ורגלה למטה מארכובה דלא מעכבי בשחיטה לא ורשב"א סובר דדבר הניתר בשחיטה לאפוקי גיזתה וקרנה) א"כ מוכח דהטעם דומכרו כולו וטבחו כולו ומקשינן מכירה לטביחה וע"כ כמו שבטבחו היינו דווקא בבת א' ה"נ במכירה וא"כ אין הטעם משום דחמשה בקר אמר רחמנא ולא חמשה חצאי בקר ועיין בגליון שפירש קצת באופן אחר אבל לפי מה שביארתי ניחא שפיר ודו"ק]

שם (ה"ב) עמדה בב"ד עד שלא בגרה הרי ן של אב מת האב הרי הן של עצמה ור' שמעון אומר אם לא הספיקה לגבות עד שמת האב הרי הן של עצמה כו' ובגמ' תני רשב"י ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף מלמד שאין האב זוכה אלא בנתינה ר' שמעון אומר במגבה הדבר תלוי ורבנן אמרי בעמידת ב"ד הדבר תלוי ר' שמעון עביד לה כמעשה ב"ד ורבנן עבדי לה כמלוה על דעתי' דר"ש גובה בעדיו' על דעתין דרבנן גובה בבינונו' [פי' דלר"ש שאמר דבמגבה הדבר תלוי א"כ בעמידת ב"ד לא נשתנה הדין דאונס ומפתה דצריך לשלם מן העדיות כמו דאמרינן בב"ק (ד' ד') והאונס והמפתה כו' על דעתין דרבנן גובה בבינונית (פי' דרבנן סברי דבעמידת ב"ד הדבר תלוי וא"כ כיון שעמדו בדין ע"כ הוי לה כמלוה ומלוה דינה בבינונית על דעתי' דר' שמעון אין השביעית משמטתה על דעתין דרבנן השביעית משמטתה (פי' לר' שמעון שאומר דבמגבה הדבר תלוי אין השביעית משמטתה דלא הוי מלוה ע"י העמדה בדין ועל דעתין דרבנן דאמרו בעמידת ב"ד הדבר תלוי וא"כ נעשה כמלוה ובמלוה השביעית משמטתה

) עוד שם על דעתי' דר' שמעון הבכור נוטל פי שנים על דעתין דרבנן אין הבכור נוטל פי שנים (ופי' הפ"מ דלר' שמעון הבכור נוטל פי שנים בירושת קנס כבשאר קנסות ולרבנן אין הבכור נוטל פי שנים כמלוה שראוי הוא ואין הבכור נוטל פי שנים והקשה הק"ע דבמאי קמיירי אי בשגבה האב מחיים מי איכא למ"ד דאין הבכור נוטל פי שנים הא ודאי ממונו הוא ואי בשלא גבה למה יטול פי שנים הא לאו ממונא דאבוה הוא עד שעת נתינה כדאמר ר"ש בסמוך שאין האב זוכה עד שעת נתינה וי"ל מ"מ לענין בכור ממונו הוא עכ"ל

ולי נראה שיש (ט"ס) בירושלמי (וכצ"ל) על דעתי' דר' שמעון אין הבכור ניטל פי שנים על דעתי' דרבנן הבכור נוטל פי שנים והוא דלר' שמעון דאמר דבמגבה הדבר תלוי א"כ ה"ל ראוי ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק אבל לרבנן דאמרו דהוי כמלוה לא הוי ראוי דאע"ג דאמרינן בב"ב (ד' קכ"ה) אמר ר"פ הלכתא כו' ואין נוטל בראוי כבמוחזק ואין הבכור נוטל פי שנים במלוה בין שגבו קרקע בין שגבו מעות אעפ"כ הירושלמי חולק על הש"ס דילן וכמו דאמרינן בב"ב (ד' כ"ד) שלחו מתם בכור נוטל פי שנים במלוה אבל לא בריבית למאן אלימא לרבנן השתא שבחא דאיתי' ברשותא אמרו רבנן דלא שקיל מלוה מיבעי' אלא לרבי ולרבי בריבית לא כו' לעולם רבנן היא ומלוה כמאן דגבי דמי אלמא דשלחו מהתם דאפי' לרבנן הוי מלוה כגבוי. וא"כ כיון דשלחו מתם א"כ שיטת הירושלמי דמלוה הוי כגבוי וכן משמע בירושלמי (פ"ח דב"ב ה"ג) דאמרינן שם כתיב בכל אשר ימצא לו כו' כיצד אין יורש (כצ"ל) בראוי כבמוחזק כיצד מת אביו בחיי אבי אביו נוטל פי שנים מנכסי אביו ואינו נוטל פי שנים מנכסי אבי אביו ולא הביא פלוגתא דר' ורבנן אלמא דראוי לא הוי רק אם מת אביו בחיי אבי אביו זה הוי ראוי. וכן בירושלמי (פ"ה דגיטין ה"א) כרמו פרט לראוי כבמוחזק ר' אלעזר בשם ר' ניסא כשחפר אביו בור והזיק בחיי אביו ונפלו נו נכסים אחר מיתת אביו כו' וזה מקרי ראוי לשיטת הירו' וכן אמרי' בירושלמי לקמן בכתובות (פ"י ה"ד) והא תני' היורשין שירשו שט"ח הבכור נוטל פי שנים עוד יצא עליהן שט"ח הבכור נותן פי שנים (ופי' הפ"מ כיון דמלוה בשטר הוא מוחזק ולא ראוי והבכור נוטל פי שנים) ומביא הברייתא סתם ולא כמו דאמרי' בב"ב (דף קכ"ד) רבי אומר אומר אני בכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים כו' ירשו שט"ח בכור נוטל פי שנים כו' וא"כ הוא אליבא דרבי והירושלמי מביא בסתם אלא דקאמר דדוקא בשטר וא"כ העמדה בדין הוי כשטר וע"ז אומר על דעתי' דר' שמעון הבכור נוטל פי שנים וצ"ל הבכור אינו נוטל פי שנים מחמת שקנס במגבה תלוי ולא בב"ד ע"כ הוי כמו ראוי לר"ש על דעתין דרבנן אין הבכור נוטל (והוא ט"ס וצ"ל הבכור נוטל פי שנים) משום דלשיטת הירו' לא הוי מלוה ראוי וע"כ נוטל פי שנים וכמו שביארתי ודלא כהק"ע והפ"מ]

ר"י אומר הראשונה של אב כו' ור' יעקב בר אחא ממוציא שם רע למד ר' מאיר והתניא ר' חייא זינתה ועודה בבית אביה ומשבגרה הוציא עלי' שם רע הוא אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע אלא או היא או זוממי' מקדימין לבית הסקילה ר' מנא בעי קומי ר' יוסי הגע עצמך הוציא עלי' שם רע עודנו נערה ובגרה א"ל שמענו שנותן לאבי' א"ר ירמי' קומי ר' זעירא ותמי' אני איך רבנן מדמין כתובה לקנס ולא דמי כתובה משעה ראשונה