נועם ירושלמי על נשים סג

ברשות האב וכמו שכתבו התוס' בכתובות (דף מג) והתנחלתם אותם לבניכם כו' מתקיף לה רבה ואימא בפתוי הבת וקנסות וחבלות הכתוב מדבר ופריך חבלות צערא דגופא היא (פי' וצערא דגופא לא זכי לי' רחמנא לאב) אמר ר' יוסי בר' חנינא שפצעה בפני' וכתבו התוס' וא"ת תקשי הך ברייתא לרב ור"ל דמשמע בהחובל (ד' פ"ט) דפליגי אר' יוחנן דאמר פצעה בפניה דהוי דאב וי"ל דבפחת דעד הנערות מודו כ"ע דהוי דאב שמפסיד במה שהיה יכול למוכרה והתם פליגי במה שהיא נפחתת מנערות ואילך וסבר ר' יוחנן דכל הפחיתה דאב הואיל ונעשה לה בעודה ברשות האב כו' וע"כ קאמר בירושלמי דבזה פליגי ר' יוחנן ור"ל (דלא כהפ"מ שנדחק בזה)

עוד שם ר' אבין בשם ר' הילא עד שעת בגרות פליגין אבל מבגרות ואילך כל עמא מודו שהן של עצמה ואיפשר לומר דר' אבין סובר כתירוץ השני שתירצו בתוס' (ד' מ"ג ושם) אי נמי בפחיתת מכירה מודו כ"ע דהוי דאב והתם פליגי במה שנפחתה לקדושין דסבירא להו לרב וריש לקיש דלא זכי ליה רחמנא אלא קדושין ממש וכן סובר ר' אבין דפליגי בזה בפחיתות קדושין וע"ז אומר מתניתא מסייע לדין ומתניתא מסייע לדין מתניתא מסייע לר' יוחנן החובל בבתו ובנו של חבירו של בנו יתן מיד ושל בתו יעשה בהן סגולה (פי' וא"כ מסייע לר' יוחנן למאי דקא אמר ר' אבין דפליגי עד שעת בגרות ולר' יוחנן עד שעת בגרות דאביה הוי וע"כ יעשה בהם סגולה ולשיטת הירושלמי אין הפירוש כמו דאמרינן בש"ס דילן בב"ק (ד' פ"ז) דאמרינן בבנו קטן יעשה לו סגולה שהפי' הוא כיון שהוא קטן עדיין ע"כ יעשו לו סגולה וכמו דאמרינן שם מאי סגולה רב חסדא אמר ס"ת רבה בר רב הונא דיקלא דאכיל מיניה תמרי א"כ הא דעושין סגולה הוא מחמת שהוא קטן אבל שיטת הירושל' הא דאמרינן של בתו יעשה בהם סגולה הוא מחמת דבימי נערות הוי של אב ומבגרות ואילך הוי של עצמה ולר' אבין הוי הפחת שלה שיהיה מזה אחר שתבגור ע"כ אמרינן שיעשה בהם סגולה ועד שעת בגרות הוי לאב ולאח"כ הוי שלה והוא כמו דאמרינן בב"ק (ד פ"ו) איתמר הקיטע יד עבד עברי של חבירו אביי אמר נותן לו שבת גדולה לעבד (פי' דמי ידו) ושבת קטנה לרב רבא אמר הכל ינתן לעבד וילקח בהם קרקע והרב אוכל פירות וא"כ עיקר הקרקע הוא לעבד והרב אוכל פירות בשביל שביטל לו מעשה ידיו (ועיין תוס' בד"ה רבא כו' וברא"ש גירסת הרי"ף ודו"ק) וע"כ קאמר הכא נמי של בתו יעשה בהם סגולה דהיינו שיקחו קרקע והאב אוכל הפירות עד שתבגור וכל מה שפי' הפ"מ בכאן שגה בזה גם מה שפירש דסגולה היינו ס"ת זה אינו לשיטת הירושלמי דבש"ס דילן אמרינן כה"ג בבנו קטן ששייך אליו אך כיון שאין למי ליתן דהא הוי קטן ע"כ עושים לו סגולה והכא הא דתני' עושים להם סגולה היינו מפני שגוף היד לאחר שתבגור שלה ומעשה ידיה עד שתבגור הוי של אב ע"כ עושים סגולה וכמו שהבאתי מהא דב"ק (ד' פ"ו) לענין עבד עברי ודו"ק]

עוד שם אמר ר' יודן אבוי דר"י אבוי דר' מתני' אית מתני' רישא וסיפא מסייע לרשב"ל החובל בבתו קטנה נזקה שלה ופטור מן הבושת ומן הפגם אחרים שחבלו בה נזקה שלה והשאר יעשה בהן סגולה ובושתה ופגמה של אבי' (והא דאמר והשאר יעשה בהן סגולה אין הפי' כמו הש"ס דילן בב"ק שם והוא רק כמו שביארתי דעל נזקה קאמר דהוי שלה (והוא דאפחתא מכספא לענין קידושין וזה שייך רק אלי' דלא זכי לי' רחמנא רק קדושין ממש אבל לא מה שבא על ידי קידושין ובושת ופגם לאבי' דהא אי בעי מסר לה כו' וע"כ בושת ופגם לאבי' והשאר יעשה בהם סגולה (היינו כמו שבת קטנ' שמחמת החולי ושבת גדולה שמחמת היד) ע"כ יעשה בהם סגולה דהיינו קרקע שיהי' שלה ואביה יאכל הפירות עד שתבגור וע"כ קאמר רישא וסיפא מסייע לרשב"ל דתני' דנזקה שלה והיינו דאפחתא מכספא לענין קידושין

עוד שם קנס אימתי הוא מתחייב ר' יונה אמר משעה ראשונה ר' יוסי אמר בסוף וכתב הק"ע דנ"מ לענין אם יכולה למחול והוא כמו דאמרינן בירושלמי (פ"ג דכתובות ה"ז) ויש אדם מוחל על דבר שאינו שלו נשמעינה מן הדא דמר ר' בון ב"ח בשם ר' זעירא קנס אין בו משעה ראשונה וגם הפ"מ נדחק בזה ועיין בספר נחלת יהושע (ס' י"ד) מה שכתבתי בזה וכעת נראה דהנפקא מינה הוא כמו דאמרינן במכות (ד' ה') ואמר רבא באו שנים ואמרו בחד בשבתא כו' דבעידנא דקא מסהדי גברא לאו בר קטלא הוא וכן לענין תשלומי קנס באו שנים ואמרו בחד בשבתא עמנו הייתם אלא בתרי בשבתא גנב וטבח ומכר משלמין דבעידנא דקא מסהדי גברא לאו בר תשלומין הוא באו שנים ואמרו בחד בשבתא עמנו הייתם אלא ערב שבת גנב וטבח ומכר ונגמר דינו ולא עוד אלא אפי' אמרו בחד בשבתא גנב וטבח ומכר ובתרי בשבתא נגמר דינו אין משלמין דבעידנא דקא מסהדי גברא לאו בר תשלומין הוא וכתבו התוס' בד"ה וכן לענין קנס אבל ודאי לענין ממון לא דכשמעידין דבחד בשבת גנב ובאו שנים ואמרו דבע"ש גנב ובחד בשבת עמנו הייתם ודאי אין משלמין ממון דבההיא שעתא דקא מסהדא גנב גברא בר חיובא הוא [וכן אמרינן בירושלמי (פ"ק דמכות ה"י) תנינן הכא מה דלא תנינן בכל סנהדרין הוא והן נהרגין והשני' פטורה והקשה הפ"מ מאי קמל"ן ונדחק שם מאוד ול"נ דהפי' הוא כמו דאמרינן במכות (ד"ה) ואמר רבא באו שנים ואמרו בחד בשבתא הרג פלוני את הנפש ובאו שנים ואמרו בחד בשבתא עמנו הייתם אלא בתרי בשבתא הרג פלוני את הנפש נהרגין דבעידנא דקא מסהדי גברא לאו בר קטלא ופריך מאי קמל"ן תנינא לפיכך אם נמצאת א' מהם זוממת הוא והן נהרגין והשני' פטורה ופי' רש"י מאי קמל"ן דאע"ג דאיהו מקטיל אינהו מיקטלי תנינא במתניתין בפרקין גבי שנים רואים אותו מחלון זה כו' הוא והן נהרגין וע"ז אומר תנינן הכא מה דלא תנינן בסנהדרין דאעפ"י שהוא נהרג אפ"ה העדים נהרגין משום דבעידנא דמסהדי גברא לאו בר קטלא הוא ואגב נבאר כל הירושלמי היו שנים רואים אותו מחלון זה ושנים רואים אותו מחלון זה וא' מתרה בו באמצע בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו עדות אחת ואם לאו הרי אילו ב' עדות אמר ר' ירמי' חמי היך תנינן הכא היו שנים רואין אותו מחלון זה ושנים רואים אותו מחלון זה וא' מתרה בו באמצע בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אילו עדות א' ואם לאו הרי ב' עדות הא שלשה שלשה לא בדא תנינן הכא מה דלא תנינן בכל סנהדרין הוא והן נהרגין והשני' פטורה והנה הפ"מ נדחק בזה מאוד כאשר יראה המעיין והפי' הוא דמדייק דמדתני דווקא בשנים שנים דאם אין המתרה רואה אותן הוי ב' עדות משמע הא שלשה שלשה לא (דהיינו א' רואה אותן מחלון זה וא' רואה אותו מחלון זה וא' מתר' בו באמצע) וכמו שכתבו התו' מכות (ד' ו') בד"ה תני' כו' דאי ממתניתין ה"א דווקא בב' כיתי עדים דכל חדא וחדא חשיב עדות באנפי נפשה אבל בכת א' מצטרפי וע"ז מייתי ראי' דאפי' ג' בכת א' נמי הכי וע"ז אמר בירושלמי אמר ר' ירמי' חמי היך תנינן הכא הי' שנים רואים אותו מחלון זה ושנים רואין אותו מחלון זה וא' מתרה בו באמצע בזמן שמקצתן רואין אלו את אילו הרי אלו ב' עדות הא אם היו ג' ג' לא בדא (פי' א' רואה אותו מחלון זה וא' רואה אותו מחלון זה והמתרה באמצע אעפ"י שאין רואין אותו אלו לאלו נמי מצטרפין וכמו שכתבו התוס' (שם) דה"א דוקא כו' אמר ר' יוסי תנינן שלשה שלשה (פי' תנינן בברייתא אפי ג' ג' וכמו דמסיק) לא בדא תנינן הכא מה דלא תנינן בכל סנהדרין הוא והן נהרגין והשני' פטורה (פי' וע"כ תנא בשנים שנים וא' מתרה באמצע משום סיפא דהוא והן נהרגין והשני' פטורה דתנינן הכא מה דלא תנינן בכל סנהדרין דאע"ג דגברא בר קטלא הוא חייב ע"כ תנינן במתניתין בשנים שנים וא' מתרה באמצע וה"ה אפי' בג' ג' דהיינו א' רואה כו' וא' כו' רק דנקט ב' ב' משום סיפא ודו"ק]:

וכן אמרינן בב"ק (ד' ע"ד) ואי דלא עמד בדין אכתי דמי כולי' עבד לרב בעי שלומי דאכתי גברא לא מחייב אלא דעמד בדין וכתבו התוס' דאין הטעם משום דאי הוה בעי הוי אתי לב"ד ומודה ומפטר דאפי' לשמואל דאומר לקמן (ד' ע"ה) מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב הכא כיון דלא עמד בדין הוי גברא בר חיובא לענין קנס כדפרישית בסוף המניח (ד' ל"ב) בשמעתין דהוחלט השור

וע"כ פליגי בירושלמי דקנס אימתי הוא מתחייב ר' יונה אמר משעה ראשונה וא"כ לענין עידי הזמה אם יאמרו העדים בחד בשבתא גנב ובאו עדים והזימום ואמרו דבע"ש גנב א"כ לא מתחייבים העדים ור' יוסי אמר בסוף וע"כ אפילו אמרו העדים בחד בשבת גנב ובאו עדים והזימום ואפי' אמרו דבע"ש גנב אעפ"כ כיון דלא עמד בדין גברא לאו בר חיובא הוא וחייבים העדים לשלם

וע"ז אמרינן מתיב ר' יוסי לר' יונה על דעתך דתימר משעה ראשונה והא תנן עמדה בדין עד שלא מת האב הרי הן של אב מת האב הרי הן של אחיו (פי' וא"כ תלוי קנס בהעמדה בדין וא"כ מוכח דקנס אין בו משעה ראשונה) וע"ז משני מטינתא לההיא דתני רשב"י ונתן לנערה נותן לאבי הנערה (פי' וא"כ גלי קרא דזה תלוי בהעמדה בדין) כו'

שם ואתי אילין פלוגתא כהדין פלוגתא דתנינן תמן גנב משל אביו וטבח ומכר ואח"כ מת משלם תשלומי ארבעה וחמשה מתיב ר' חגי לר' יוסי על דעתיך דתימר בעמידת בית דין הדבר תלוי ניתני גנב משל אביו וטבח ומכר בחיי אביו ולא הספיק לעמוד בדין עד שמת משלם תשלומי כפל והן אמר ארבעה וחמשה ברם הכא כל עמא מודו שהן של עצמה לא צריכה דלא למי הוא נותן לעצמה נותן לאבי'

[והנה המפרשים הק"ע והפ"מ ביארו הירושלמי שמקשה דאיך חייב לשלם אם מת אביו והא אין אדם מוריש קנס לבניו והוא כמו שהקשו התוס' בב"ק (ד' כ"ב) והתירוץ הוא כמו שתירצו התוס' דבשלמא התם שייכי האחין בדבר שהקנס יוצא ממנו והיינו הבהמה ובכה"ג אדם מוריש לבניו הקנס אעפ"י שלא עמד בדין שהרי הבהמה עצמה מוריש