נועם ירושלמי על נשים ס

(ה"ד) בא עלי' עד שלא נתארסה ונתארס' לית מילתא דר' אחי אמרה שהוא נותן והתני תחת אשר ענה לרבות את היתומה לקנס דברי ריה"ג אמר ר' אחי תיפתר שבא עלי' עד שלא מת אבי' ומת אבי' כבר נראה ליתן לאביה הוא בא עליה עד שלא מת אבי' ומת אבי' והוא בא עלי' עד שלא נתארסה ונתארסה (פי' דכמו שבא עלי' עד שלא מת אבי' ומת אבי' אעפ"כ צריך ליתן לה קנס אע"ג שאם הי' בא עלי' משמת אבי' הי' פטור לריה"ג וה"נ אם בא עלי' עד שלא נתארסה ונתארסה חייב ליתן קנס אע"ג דאם הי' בא עלי' משנתארסה ונתגרשה הי' פטור ליתן קנס אעפ"כ כיון דבא עלי' עד שלא נתארסה חייב) ר' זעירא אמר רב חסדא בעא בא עלי' עד שלא נישאת ונישאת ממה דתימר תמן (כלומר בארוסה) דנמי תחת בעלה היא ונותן לאבי' וה"נ אעפ"י שתחת בעלה היא נותן לאבי' וכתב הפ"מ בבבלי (ד' ל"ט) קא פשיט לה דבשנתארסה דנותן לאבי' וכשנישאת לעצמה מטעמא דנשואין מוציאין מרשות האב לגמרי ואירוסין אין מוציאין מרשות האב כו' ומיהו האבעי' אליבא דר"ע מיתפרשא אם נימא עד שלא נישאת וניסת דמי לנתארסה וכדפי' התוס' שם והכא הבעי' שני' נמי אליבא דריה"ג כמו הבעי' ראשונה כו'

[והנה התוס' בכתובות (ד' ל"ט) כ' דלר' יוסי הגלילי נהי דאמר אין לה קנס או משו' מיפק מרשו' דאב היא אלא גזה"כ דאין לה קנס וע"כ נא מבעי' לריה"ג דאפילו נתארסה הוי לאביה והירושל' מיבעי' לי' אליבא דריה"ג. אך הק"ע הקשה דמאי ראיה מייתי מאירוסין לנשואין וכמו דמחלק הש"ס דילן בכתובות (ד' ל"ט) הכי השתא התם הואיל ובוגרת מוציאה מרשות האב ונשואין מוציאה מרשות האב מה בוגרת בא עליה ובגרה לעצמה אף נשואין בא עליה ונישאת לעצמה אלא אירוסין מי קא מפקא מרשות האב לגמרי וא"כ מאי ראיה מייתי מאירוסין לנשואין ועוד יש לדקדק הא דקאמר כמה דתימר תמן תחת בעלה הוא נותן לאביה דאם קאי אהא דאירוסין מהו דקאמר תמן

ע"כ אפשר לומר דקאי אהא דאמר לקמן (פ"ד דכתובות ה"ג) ר' יעקב בר אחא בשם ר' יצחק ממוציא שם רע למד ר"מ והתני ר' חיי' כו' ר' מנא בעא קומי ר' יוסי הגע עצמך הוציא שם רע עודה נערה ובגרה א"ל שמענו שנותן לאביה והוא כיון דמוציא שם רע היא תחת בעלה ואפ"ה הקנס לאביה ה"נ בבגרה והא ששאל אותו אם בגרה אע"ג דנכנסה לחופה א"כ נמי יצתה מרשות אביה אעפ"כ הוי לבעלה וא"כ ה"נ בגרה. אך דאיפשר לחלק כמו דאמרינן בכתובות (ד' מ"ה) דילמא כי חדית רחמנא היכא דלא אישתני גופא אבל אישתני גופא לא ובגרה אישתני גופא וע"ז אומר כמה דתימר תמן תחת בעלה הוא נותן לאביה והכא נמי תחת בעלה הוא נותן לאביה והא דאמר לקמן עודה נערה ובגרה יתבאר לקמן ודו"ק]

(ה"ה) ר' אלעזר שאל בנות אנוסה מהו שיהי' להן בתנאי כתובה פשיטא לי באנוסה דלית לה בנן דיכרין (ופי' הפ"מ כיון דאין לה כתובה פשיטא דלית לה כתובת בנן דיכרין) במפותה דלית לה בנן נוקבין וגריס הפ"מ ופי' במפותה דאית לה בנן נוקבין דבמפותה ודאי לא קא מיבעי' לן דהבנות ניזונות בתנאי כתובה דהא מפותה יש להן כתובה וכן תנאי כתובה אין תימר תריהון צריכין לה נשאול בנות אנוסה ובנות מפותה מהו שיש להן בתנאי כתובה (ופי' הפ"מ כלומר וכי תימא מאי חזית דאנוסה קא מיבעי' לך ובמפותה פשיטא לך ואמאי לא תיבעי לי' בתרוייהו) הן דצריכה לי' כרבנן (ופי' דאמרי דאנוסה לית לה כתובה) הן דפשיטא לי' כר' יוסי ב"ר יהודא דתני ר' יוסי בר יהודה אומר האונס נותן כתובת מנה והק"ע גריס פשיטא לי באנוסה דלית לה כתובת בנן דיכרין כמפותה (כיון דכבר קפצו עליהן בני אדם ודאית לה בנן נוקבין כר' יוסי בר"י אין תימר תריהון צריכה לי (ופי' איכא דאמרי דבשניהם קא מיבעי' לי') בנות אנוסה ובנות מפותה מהו שיש להן בתנאי כתובה וקאמר הן דצריכה לי' כרבנן ופי' האי דקא מיבעי' לי' בבנות אנוסה היינו כרבנן (פי' דאמרי דאנוסה לית לה כתובה) ומאי דפשיטא לי' כר' יוסי ב"ר יהודה (שסובר דבאנוסה יש לה כתובה)

(ולי נראה שלחנם הגיהו כל כך בירושלמי (וכצ"ל) ר' אלעזר שאל בנות אנוסה מהו שיהא לה בתנאי כתובה פשיטא לי באנוסה דלית לה כתובת בנן דיכרין אין תימר תריהון צריכא ליה (שאיל בנות אנוסה ובנות מפותה מהו שיהיה לה בתנאי כתובה (פי' ששאל אם בנות אנוסה יהיה להן מזונות בתנאי כתובה דבנן נוקבין דכיון דאין לה כתובה אין לה תנאי כתובה נ"כ או לא אבל בבנות מפותה לא קא מיבעי' ליה דכיון דיש להן כתובה ודאי אית לה תנאי כתובה אך איפשר לומר דודאי בבנות מפותה לא קא מיבעי' ליה דכיון דאית לה כתובה אית לה תנאי כתובה אבל בכתובת בנן דיכרין דהטעם הוא כדי שיקפוץ האדם ויכתוב לבתו כבנו וכמו דאמרינן בכתובות, (דף נ"א) וכן בירושלמי כדי שיהא האדם מצי ליתן לבתו בעין יפה ואיפשר שזהו דוקא בסתם נשואין אבל לא בנשואין של מפותה שזינתה מתחילה בהא לא חשו חכמים שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו ע"כ איפשר דאפילו בבנות מפותה נמי לית לה כתובת בנין דיכרין וע"ז אומר אין תימר תריהן צריכא דבאנוסה מיבעי' ליה בבנות כיון דאין לה כתובה איפשר דאין לה תנאי כתובה ובמפותה לא קא מיבעי' ליה כיון דאית לה כתובה אבל לענין כתובת בנן דיכרין איפשר דאפילו במפותה ג"כ אין לה ע"ז אומר (שאיל בנות אנוסה ובנות מפותה (כצ"ל) מהו שיש להן בתנאי כתובה פי' א"כ ישאול במפותה נמי אם יש להבנים כתובת בנן דיכרין דאיפשר דבזה לא תקנו שיקפוץ אדם כו' אלא מדלא שאל רק על בנות אנוסה ולא בבנו' מפותה לענין כתובת בנן דיכרין א"כ ודאי דבמפותה כיון דאית לה כתובה בודאי יש לה כתובת בנין דכרין נמי וע"כ לא שאל רק בבנות אנוסה לבד ולא בבנות מפותה ואח"כ אומר הא דצריכא ליה כרבנן הא דפשיטא כר' יוסי בר' יהודא דלר' יוסי בר' יהודה דאית לה כתובה בודאי יש לה תנאי כתובה וכן לענין כתובת בנין דכרין דבמפותה נמי יש להן כתובת בנן דכרין (ובזה יתיישב מה שהביא הק"ע מה שכתב הריטב"א בחידושיו ולענין כתובת בנין דכרין פשיטא דאי איכא נדוניא איכא כתובת בנן דכרין דכ"ש באנוסה דלא מפיק לא כייפינן ליה למיתב האב נדוניא אלא בכדי שיזונו בה הבנים והקשה הק"ע דהא הכא איתא בהיפך דכתובת בנן דכרין בודאי יש לה אלא דקא מיבעי' לי' בנן נוקבין אבל לפי מה שביארתי הא דקאמר הירושלמי הוא לענין כתובת בנן דכרין במפותה דיש לה ואיפשר דאפי' באנוסה נמי פשיטא דיש לה כדי שיקפוץ האדם ויתן לבתו כבנו ולא קשה על הריטב"א ודו"ק]

(ה"ז) מתניתין יתומה שנתארסה ונתגרשה ר"א אומר האונס חייב והמפתה פטור אמר ר' יוחנן אתי דר"א כשיטת ר"ע רבו כמה דר' עקיבא אמר יש לה קנס וקנסה לעצמה כן חמר ר"א יש לה קנס וקנסה לעצמה מעתה אפילו במפותה ר' ירמיה בשם ר' אלעזר תיפתר שמחלה לו (פי' כיון שהיא מפותה א"כ מחלה לו) ויש אדם מוחל דבר שאינו שלו (פי' הירושלמי סובר דאפי' בנתארסה ונתגרשה אעפ"י שקנסה לעצמה אעפ"כ בושת ופגם הוי לאביה וכן סובר הרמב"ם והתוס' והרא"ש חולקים ע"ז לפי שיטת הש"ס דילן) פתר לה ביתומה ותני דביה רבי כן היתומה ר"א אומר האונס חייב והמפתה פטור (פי' דביתומה הוי בושת ופגם נמי לעצמה) ויש אדם מוחל דבר שאינו ברשותו (פי' דהא קנס לא הוי ברשותה דעיקר הקנס תלוי בשעת העמדה בדין ע"ז אומר נשמעינה מן הדא דאמר ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא קנס אין בו משעה ראשונה דתנינן תמן עמדה בדין עד שלא מת אביה הרי הן של אב מת האב הרי הן של אחין אם אומר חת כן קנס הוא משעה ראשונה הרי הן של אחין משעה ראשונה ר' בא בשם רב חסדא בבושת ופגם הדא מתניתא (פי' הא דתנן האונס חייב והמפתה פטור הוא רק בבושת ופגם דביתומה בושת ופגם לעצמה) דר' מנא (צ"ל ר' מנא) אמר מהו האונס חייב בכל והמפתה פטור מן הכל (ואיפשר לומר דסובר דהטעם דקנס לא הוי החיוב רק משעת העמדה בדין הוא משום דיכול להודות ולפטור וא"כ במפותה אם יודה פטור לגמרי וכל היכא דפטור לגמרי מתחייב אם באו עדים אח"כ וכמו דאמרינן בב"ק (ד' ע"ה) אמר רב המנונא מסתברא מילתא דרב באומר גנבתי ובאו עדים שגנב פטור שהרי חייב עצמו בקרן אבל אמר לא גנבתי ובאו עדים שגנב וחזר ואמר טבחתי ומכרתי ובאו עדים שטבח ומכר חייב שהרי פטר עצמו מכלום וכן בירושלמי (ספ"ב דשבועות) ריש לקיש אמר ראה עידי גניבה באין ואמר גנבתי מאחר שיש בהודאתו ממש פטור כצ"ל (פי' דהא מחייב עצמו בקרן וא"כ יש בהודאתו ממש) ראה עידי טביחה באין ואמר טבחתי מאחר שאין בהודאתו ממש (פי' דהא בהודאתו פטור לגמרי חייב) ור' זירא בעי ראה עידי אונסין באין ובא ואמר אנסתי אמר ר' חנינא מתניתא כר"ש דאמר עיקר תביעה קנס כמו שאין בהודאתו ממש וחייב כצ"ל (פי' לר"ש שסובר דעיקר תביעה קנס וא"כ פוטר את עצמו מהודאתו לגמרי וע"כ חייב) ורבנן אמרי אין עיקר תביעתו קנס כמו שיש בהודאתה ממש ופטור (כצ"ל). וא"כ הכא נמי כיון שפוטר עצמו מכלום בהודאתו וע"כ חייב בקנס משעה ראשונה וע"כ יכולה למחול ור' אבין אמר שמי בעי מהו האונס חייב והמפתה פטור האונס חייב בכל והמפתה פטור מבושת ופגם וחייב בקנס (פי' או דילמא דהמפתה פטור מן הכל) והא ר' עקיבא אומר האונס פטור מן