נועם ירושלמי על נשים נט

וע"כ מיבעי' לי' לר' יוסי אם אמרה א"א הייתי ונתגרשתי במקום פלוני באותו היום ובאו שנים ואמרו נתגרשה אשה במקום פלוני ובאו שנים ואמרו לא נתגרשה אשה במקום פלוני כהכחיש עדות בתוך עדות ואנו כחיין מפי' היום היינו דמספקא לי' אי אמרינן מיגו במקום תרי ותרי וכמו דאמרינן ביבמות ד' ל"א) דתרי ותרי הוי ספיקא דרבנן דאמרינן אוקי הרי לבהדי תרי ואשה אוקמא אחזקה וה"נ מיבעי' לי' במיגו

[ואף דבתרי ותרי במקום חזקה קייל"ן דמדרבנן אסור וכמו שפסק הש"ע באה"ע (ס' מ"ז) בשנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה דלא הנשא ואם נשאת תצא וע"כ איפשר לומר דמיבעי' לי' במיגו במקום עדים תרי ותרי שתנשא לכתחילה דמיגו עדיף מחזקה וכמו דאמרינן בקדושין (ד' ס"ד) ר' סבר מה לי לשקר כי עדים דמי ואתו עדים עקרי לחזקה ור' נתן סבר מה לי לשקר כי חזקה דמי לא אתא חזקה ועקרה חזקה לגמרי וכן בפ"ק דב"ב (ד"ה) אי אמרינן מיגו במקום חזקה אך חזקה דהתם לא הוי כשאר חזקות דסברא היא דלא פרע אינש בתוך זמנו

ועוד דלשיטת הירושלמי דבירושלמי אמרי' דר' יוסי אית לי' דבשנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה דתנשא לכתחילה דאמרינן בירו' (פ"ב דכתובות ה"ב) שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה ר' יונה מדמי לחלבים אילו שנים אומרים פלוני אכל חלב ושנים אומרים פלוני לא אכל חלב שמא אינו מביא אשם תלוי מספק וכא יתן גט מספק א"ר יוסי לא תדמינה לחלבים שכן אפי' אמר לבי נוקפני מביא אשם תלוי מתניתא פליגא על ר' יוסי שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה לא תנשא כו' אלמא דר' יוסי סבירא לי' דבתרי ותרי אוקמינן אחזקה שתנשא לכתחילה וע"כ מיבעי' לי' במיגו במקום תרי ותרי אך דהתם קאמר ר' מנא לא דר' יוסי אומר תינשא ולא ר' יונה אמר אם נשאת תצא לא א"ל אלא לא תדמינ' לחלבים שכן אפי' אמר לבי נוקפני מביא אשם תלוי (פי' דשניהם מודים דלא תנשא לכתחילה אלא דא"ל לא תדמינה לחלבים דמחלבים אין ראי' שכן אפי' אמר לבי נוקפני מביא אשם תלוי וע"כ מיבעי' לי' הכא תרי ותרי משום דמיגו עדיף מחזקה)

וא"כ כיון דכל הבעי' דר' יוסי הוא אי אמרינן מיגו במקום תרי ותרי ואמרינן בכתובות (ד' כ"ג) ואם יש עדים שנשבית והיא אומרת טהורה אני אינה נאמנת ואם משנישאת באו עדים כו' ר' אושעי' מתני לה ארישא כו' וע"כ לא יוכל למיבעי' אלא באופן כגון שאמרה א"א הייתי ונתגרשתי במקום פלוני ובאו שנים ואמרו לא נתגרשה אשה במקום פלוני וא"כ העדים שמעידין שלא נתגרשה אשה במקום פלוני אינן יודעים שהי' א"א אלא דאלו אומרים שנתגרשה אשה במקום פלוני ואלו אומרים שלא נתגרשה אשה במקום פלוני וע"כ מיבעי' לי' אי אמרינן מיגו דאי בעי לא אמרה שהי' א"א וע"כ אית לה מיגו אבל אם היו אומרים לא נתגרשה וא"כ שני כיתי עדים מעידים שהי' א"א ובזה לא מכחשי אהדדי וא"כ ממילא ליכא מיגו ע"כ מיבעי' לי' דווקא שאינם יודעים מזה האשה כלום אלא אם נתגרשה אשה במקום פלוני או נתגרשה אשה במקום פלוני

אבל לעיל (בפ"ב דכתובות) גבי שבוי' אין הטעם שאמר ר' יוסי מאחר שאלו אומרים טהורה ואלו אומרים שהיא טמאה כמו שאלו אומרי' נשבית ואלו אומרים לא נשבית שנאמנת במיגו דהא לית לה מיגו כיון שהעדים יודעים שנשבית אלא דמותרת כמו בהכחשה דעד לגבי עד וע"כ בתרי לגבי תרי נמי טהורה שאנו סומכים על השנים שאומרים שמותרת ומטעם דמוקמינן אותה אחזקת כשרות וכמו שכתב המהרי"ט בפ"ק דקידושין בכונת התוס' בקידושין (ד' י"ב) וז"ל ואפשר לתרץ דבריהם ולומר דאם הקילו בשבוי' לפי שיש להעמיד בחזקת כשרות דאפי' נחשיב זה הקול כס' דתרין אמרין נטמאת ותרין אמרין לא נטמאת אמרינן אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי אתתא בחזקתה דמה שראינו שנשבית לא בשביל כך אתרע חזקתה דמ"מ אין אנו יודעים אם נטמאת ואינה אסורה מה"ת ניקל בא"א דאי איכא סהדי דאותה אבני דכוחלא אית בה שוה פרוטה כו' אעפ"י שיש שם עדים אחרים כו' דאין להעמידה על חזקת היתר שהרי יצתה מכלל פנוי' עיי"ש וע"ז אמר בירושלמי כיון דאילו אומרים טהורה ואלו אומרים שהיא טמאה כמו שאלו אומרים נשבית ואלו אומרים שלא נשבית מעמידין אותה על חזקתה ה"נ באלו אומרים נטמאת ואלו אומרים שלא נטמאת מעמידין אחזקתה דבמה שנשבית לא יצתה מכלל החזקה כמו שכתב המהרי"ט ולא מטעם מיגו דהא הכא ליכא מיגו כיון שיש עדים שנשבית

וע"כ אמר תחילה בירושלמי ר' יודן בעי א"א הייתי ונתגרשתי במקום פלוני ובאו שנים ואמרו לא נתגרשה אשה במקום פלוני מכחישין הן אותה ופי' הפ"מ אי הוי הכחשה דעבדי אינשי דמגרשי בצינעא ולא נראה לי דכיון שאמרו במקום פלוני והן אמרו שלא נתגרשה ודאי הוי הכחשה וכמו שהביא המ"ל ברמב"ם (פ"ט מה' אישות) שים היו כולם במעמד א' כשנתגרש' דאותן שאומרי' לא ראינו דהוי הכחשה וגם לא ניחא לפרש דהאיבעי' הוא אי אמרינן מיגו במקום עדים כמו דאיתא בב"ב (ד' ל"א) ע"כ נ"ל שהבעי' הוא כמו שכתב הר"ן בשבועות (ד' מ"א) גבי ההוא דאמר לחברי' הב לי מאה זוזי דמסקינא בך א"ל לא פרעתיך בפני פלוני ופלוני אתא פלוני ופלוני כו' א"ל רבא כל מילתא דלא רמי' עלי' דאינש לאו אדעתי' וכתב הר"ן בשם הרשב"א דאע"ג דאמרינן בב"ב (ד' ק"ע) דצריך לברר ואם לא בירר הפסיד היינו דווקא בשטר וחזקה דחזקה מכח שטרא קא אתי אבל בב' כיתי עדים אמרינן דא"צ לברר והכא דומה לשתי כיתי עדים דטענת הפירעון אינו באה מכח העדים אלא מילתא יתירא היא דאמר הילכך אפי' באו עדים ואמרו לא היו דברים מעולם נאמן ועיין בסנהדרין (ד' כ"ג) וה"נ כיון שא"צ לומר באיזה מקום נתגרשה ע"כ אפי' באו עדים ואמרו לא נתגרשה אשה במקום פלוני איפשר דלא הוי הכחשה ובמ"א יתבאר בזה באורך וע"ז בעי ר' יוסי א"ת דהוי הכחשה אמרה א"א הייתי ונתגרשתי במקום פלוני כו' אנו כחיין מפי' אי אמרינן מיגו במקום תרי ותרי וכמו שביארתי ודו"ק]

(ה"ז) תני רשב"ג אומר כשם שהתרומה חזקה לכהונה כך מעשר ראשון חזקה לכהונה והחולק כו' ופי' הק"ע והפ"מ דהיינו בתר דקנסינהו עזרא ללוים ויהבי מעשר לכהנים עיין (בסוף סוטה) שהארכתי בזה אם הירושלמי סובר כשיטת הש"ס דילן דקנסינהו עזרא דיהבי לכהנים ושם הארכתי: אלו נערות פרק שלישי כתובות

שם שוגג בתרומה ומזיד בחמץ עיין בספרי נועם ירושלמי (פ"ז דתרומות) מה שביארתי בזה

שם ר' יהודה בן פזי בעי מכות וכרת מה אמרין בה אילין תנאי אמר ר' יוסי צריכה לרבנן ר' יונה בעי למה לא שמע לה מן הדא דתני רשב"י דתני רשב"י ר"ט אומר נאמר כרת בשבת ונאמר כרת ביוה"כ מה כרת שנאמר בשבת אין מכות אצל כרת אף כרת שנאמר ביוה"כ אין מכות אצל כרת א"ר מנא קומי ר' יוסי מה צריכא לא כרשב"ל פי' דהאיבעי' הוא רק לר"ל דאמר דחייבי מיתות שוגגין נמי פטורין וע"כ מיבעי' לי' אם יש מכות אצל כרת ברם כר' יוחנן מה מכות אצל מיתה יש לו כש"כ מכות אצל כרת (פי' דחייבי מיתות שוגגין ודאי דחמיר מכרת וא"כ כיון דחייבי מיתות שוגגין חייבין א"כ מה הוא האבעי' לענין כרת אם יש מכות במקום כרת) דאתפלגון השוחט אותו ואת בנו לעבודת כוכבים ומזלות ר' יוחנן אמר התרו בו משום אותו ואת בנו לוקה משום עבודת כוכבים ומזלות הי' נסקל רשב"ל אמר אפי' התרו בו משום אותו ואת בנו אינו לוקה מאחר שאלו התרו בו משום עבודת כוכבים ומזלות הי' נסקל א"ל אפי' כר' יוחנן צריכא לי' תמן שני דברים וכא דבר אחד ומשמע מהמפרשים הק"ע והפ"מ דמחלק לענין קים לי' בדרבה מינה בין שני דברים לדבר א' ולי נראה דהא דקאמר תמן שני דברים וכא דבר א' (פי' דתמן בשני דברים ע"כ קאמר ר' יוחנן דאם התרו בו משום אותו ואת בנו ולא משום עבודת כוכבים ומזלות לוקה דבשוגג לא אמרינן קם לי' בדרבה מינה) והא דקאמר ר' טרפון נאמר כרת בשבת ונאמר כרת ביוה"כ מה כרת שנאמר בשבת אין מכות. אצל כרת אף כרת שנאמר ביוה"כ אין מכות אצל כרת הוא כמו דאמרינן במכות (ד' י"ג) ר' עקיבא אומר חייבי כריתות ישנן בכלל מלקות ארבעים שאם עשו תשובה ב"ד שלמעלה מוחלים להם חייבי מיתות ב"ד אינן בכלל מלקות ארבעים שאם עשו תשובה אין ב"ד שלמטה מוחלין לו וא"כ חייבי מיתות ב"ד אינן בכלל מלקות ארבעים אפי' התרו בהם למיתה רק למלקות אינן בכלל מלקות ארבעים אפי' לר' יוחנן ובפרט לפי מה דמסיק רבא דאמר אתרו בי' לקטלא כולי עלמא לא פליגי דאינו לוקה ומת כי פליגי דאתרו בי' למלקות ר' ישמעאל סבר לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לוקין עליו ור"ע סבר לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין עליו וא"כ למאי דמקיש ר' טרפון כרת למיתה היינו באותו דבר גופא ובאותו דבר אפי' חייבי מיתות שוגגין נמי אין לוקין ואפי' לר' יוחנן וע"כ מקיש דבחייבי כריתות ליכא מלקות נמי ודו"ק

שם (ה"ג) ונתת נפש תחת נפש ומה ת"ל אם יהי' אסון לרבות את המזיד בהתריי' (והנה הפ"מ נדחק בזה) והק"ע הגיה לרבות את המזיד שלא בהתריי' [ולי נראה שצ"ל לרבות את המזיד כהתריי' (פי' לרבות את המזיד בלא התרי') כהתריי' ממש א"ר יוסי ולאו מתניתא שכל המתחייב בנפשו אינו משלם ממון וההיא ודאי מיירי בלא התראה וכמו דמשני ר' יוחנן שבריש פירקין תמן תנינן האוכל תרומה מזיד משלם את הקרן ואינו משלם את החומש ותנינן אלו הן הלוקין הכא את אמר לוקה וכא את אמר משלם א"ר יוחנן לצדדין היא מתניתא אם התרו בו לוקה לא התרו בו משלם כו' וא"כ ר' יוחנן מוקי לה בלא התראה וא"כ מאי קמ"ל ר' ירמיה בשם ר' אלעזר וע"ז משני דלא אתי אלא בשוגג (פי' דקמ"ל דאפי' בשוגג לגמרי נמי פטור ודו"ק):