נועם ירושלמי על נשים ה

סובר דעובד כוכבים ומזלות ועבד הוא דלא מהני מה דלא תפיס קדושין אבל זהו דוקא לר"ע (וע"כ מוקי לה בעובד כוכבים ומזלות פסול ועבד פסול). ע"כ הולד ממזר דלא מהני מה דאין קדושין תופסין לכ"ע אבל לרבנן דקדושין תופסין בחייבי לאוין ע"כ לא הוי ממזר מעובד כוכבים ומזלות ועבד דמחמת שאין לה קדושין אין הולד ממזר כיון דלא תפסי קדושין לכ"ע וע"כ סובר הירושלמי דדוקא בפנוי' אבל לא בא"א דבזה הוי ממזר וכמו שאבאר לקמן וע"כ אומר רב דהולד כשר מחמת דסובר כרבנן דמחייבי לאוין לא הוי

ממזר

[וע"כ אמרינן שם בירושלמי (פ"ג דקידושין ה' י"ב) דיש חילוק בין פנוי' ובין אשת איש וכמו דאמרינן שם א"ר יעקב בר אחא תני' תמן הפוסל פוסל בפנויה והמכשיר מכשיר אפי' באשת איש ר' תנחום בר פפא שלח שאל לר' יוסי תרין עובדין מן אלכסנדרין א' בפנויה וא' בא"א באשת איש שלח ליה כתיב לא יבוא ממזר בקהל ה' בפנויה שלח ליה כתב מבדין אתם שאין אתם מוזהרין על בנות ישראל הקדשות. א"ל לר' מנא סב וחתים וחתם (פי' שבא"א פסול) א"ל לר' ברכיה סב וחתום ולא קיבל עליה מן דקמון קם ר' מנא עם ר' ברכי' א"ל למה לא חתמת. א"ל לא כן אמר ר' יעקב בר אחא תנוי תמן הפוסל פוסל בפנויה והמכשיר מכשיר אפי' באשת איש כו' וא"כ פליגי בזה הירושלמי והבבלי דלשיטת הירושלמי פסול אם בא עובד כוכבים ומזלות על א"א. דאע"ג דעובד כוכבים ומזלות ועבד לא תפסי קידושין היינו דווקא בפנויה ואע"ג דלא תפסי קידושין אך הא דלא תפסי קידושין הוא לאו משום חומר הערוה אלא דלית להו קידושין. אבל מ"מ אינו מגרע שאם בא על אשת איש וא"כ הוי חייבי כריתות ע"כ אף שאין להם ולא על אחרים קידושין אפ"ה הולד ממזר אבל הש"ס דילן מסיק ביבמות (ד' מ"ה) דהלכתא עובד כוכבים ומזלות ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר בין בפנויה בין בא"א והטעם דילפינן מאשת אב מה אשת אב דלדידיה לא תפסו קידושין לאחריני תפסי קידושין לאפוקי עובד כוכבים ומזלות ועבד דלא תפסי בה קדושין כלל וע"כ מסיק דאפי' בא"א נמי לא הוי הולד ממזר וע"כ אומר בירושלמי לא כן אמר רב אחא בר יעקב תניי תמן (פי' בבבל) הפוסל פוסל בפנוייה והמכשיר מכשיר באשת איש) אבל לשיטת הירושלמי דדוקא בפנוייה אבל באשת איש הולד ממזר]

ובזה יתיישב הירושלמי הכא מה אבא שאול כר' עקיבא דר' עקיבא אמר יש ממזר ביבמה [וכמו שביארתי דיבמה לא תפסו בה קידושין כלל וא"כ איך אמר אבא שאול הכונס את יבמתו לשם נוי לשם אישות ה"ז בעילת זנות וקרוב להיות הולד ממזר דכיון דלא תפסו קידושין כלל לא הוי הולד ממזר וע"ז משני מה דאמר ר' עקיבא ביבמה שזינתה מה דאמר אבא שאול ביבמתו (פי' דאעפ"י דרבנן פליגי ביבמה שזינתה היינו משום דהתם לא הוי רק חייבי לאוין ובחייבי לאוין ס"ל לרבנן דאין הולד ממזר ואע"ג דכאן לא תפסי קידושין אעפ"כ לא הוי הולד ממזר משום דלא תפסו קידושין כלל לא ליבם ולא לאחרים וע"כ לא הוי הולד ממזר אע"ג דלא תפסו קידושי) וע"ז אומר מה דאמר אבא שאול ביבמתו (פי' דכיון דיבמתו אינו מתכוין למצוה א"כ הוי כמו חייבי כריתות. ובחייבי כריתות הוי הולד ממזר אע"ג דלא תפסו קידושין כלל דכיון דהוי חייבי כריתות אינו מגרע במה דלא תפסו קידושין כלל כמו שביארתי לשיטת הירושלמי ודו"ק

(שם) מה כדון יבמה יבוא עלי' מה עלי' שנאמר להלן ביבמה אף עלי' שנאמר כאן אפילו ביבמתו אמרה תורה ואשה אל אחותה לא תקח אין לי אלא היא צרתה מניין ת"ל לצרור לא לצרתה ולא לצרת צרתה אין לי אלא אחות אשתו שאר כל העריות מניין ר' זעירא בשם ריב"ח כו' מה אחות אשתו מיוחדת ערוה שיש לה היתיר לאחר איסורא הרי היא אסורה להתייבם שאר כל העריות שאין להם היתר לאחר איסורן לא כש"כ מה זו ערוה פוטרת צרתה אף כל שאר עריות פוטרות צרותיהן עד כדון כר' עקיבא כר' ישמעאל תני ר' ישמעאל מה מצינו אחות אשתו מיוחדת ערוה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת הרי היא אסורה להתייבם אף כל ערוה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת ההא אסורה להתייבם מה נפיק מביניהן אלמנה לכה"ג מאן דמר ערוה שיש לה היתר לאחר איסורה זו הואיל ואין לה היתר לאחר איסורה הרי היא אסורה להתייבם. מאן דמר ערוה שחייבין על זדונה ועל שגגת' חטאת הרי זו אסורה להתייבם זו הואיל ואין חייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת תהא מותרת להתייבם

והנה בהא דקאמר עד כדון כר"ע פי' הפ"מ זו היא לשיטת ר"ע דיליף מק"ו כר' ישמעאל אבל לר' ישמעאל מצינו ברייתא דיליף במה מצינו והוא דוחק דבכל מקום דקאמר עד כדון כר' עקיבא כר' ישמעאל (פי' דר"ע דריש לשונות כפולין כר' ישמעאל (פי' לר' ישמעאל שסובר דדברה תורה כלשון בני אדם א"כ לא יכול ליליף מזה) וא"כ היכן מצינו שנחלקו בזה במקום אחר והק"ע פי' עד כדון כר' עקיבא דסובר דאפילו חייבי לאוין פטורין מחליצה ויבום אלא כר"י דפליג וסובר דחייבי לאוין חולצת ולא מתייבמת וא"כ אף חייבי לאוין פטורין שהרי אין היתר לאיסורן ובסמוך יתבאר שאין שיטת הירושלמי כן

ע"כ נראה לי דהא דקאמר עד כדון כר' עקיבא כר' ישמעאל הוא כמו דאמרינן בירושלמי (פי"א דיבמות ה"א) עד כדון בת בתו בתו מניין רב אמר אם על בת בתו הוא מוזהר לא כש"כ על בתו כו' וכר' ישמעאל דר' ישמעאל אמר למידין מק"ו ואין עונשין מק"ו מנלן ואתי' כההיא דתני חזקי' ובת כהן כי תחל לזנות מה ת"ל איש להביא את הבא על בתו שתהא בשריפה אמר ר"י ב"ר בון אפי' לאזהרה את ש"מ. ואם כן פריך לר' ישמעאל דס"ל דלמידין מק"ו ואין עונשין מק"ו והנה לכאורה הוא דלא כשיטת הש"ס דילן דאמרינן במכות (ד' י"ז) אפי' למ"ד עונשין מן הדין אין מזהירי' מן הדין ואיפשר דקאמר למידין מן הדין היינו לענין מצות אבל אין עונשין מ"ה ואיפשר דאין מזהירין נמי עכ"פ סובר הירושלמי דר' ישמעאל סובר דאין עונשין מן הדין וע"כ פריך דבתו מנ"ל לר' ישמעאל שסובר דאין עונשין מן הדין ובסנהדרין (ד' ע"ו) אמרינן וכי עונשין מן הדין גלוי מילתא בעלמא הוא רבא אמר כו' וע"כ פריך הירושלמי דלר' ישמעאל שסובר דאין עונשין מק"ו א"כ מניין יליף לבתו

וע"כ קאמר הכא נמי עד כדון כר' עקיבא כר' ישמעאל (פי' דלר"ע ניחא שפיר דיליף מק"ו מה אחות אשתו שיש לה היתר אחר איסורה הרי היא אסורה להתייבם שאר כל העריות שאין לה היתר לאחר איסורן לא כש"כ מה זו פוטרת צרתה אף כל שאר העריות פוטרות צרותיהן) וע"ז אומר עד כדון כר' עקיבא (פי' דר"ע סובר דעונשין מן הדין) אבל כר' ישמעאל (פי' דס"ל דאין עונשין מן הדין א"כ ליכא למילף מק"ו דא"כ לא יענשו ע"ז דהא אין עונשין מן הדין) (ואיפשר דס"ל דכש"כ דאין מזהירין מן הדין כמו שביארתי). ע"ז אומר תני ר' ישמעאל מה מצינו אחות אשתו מיוחדת ערוה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת היא אסורה להתייבם אף כל ערוה שהיא חייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת תהא אסורה להתייבם וא"כ יליף במה מצינו אבל לא בק"ו משום שר' ישמעאל סובר למידין מק"ו ואין עונשין מק"ו

[ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ה דסוטה ה"ב) עד כדון באוכלין שנטמאו באויר כלי חרס שנטמאו בשרץ (פי' הפ"מ עד כדון לא שמענו מדרשת ר"ע לטמא אחרים אלא באוכלין שנטמאו באויר כלי חרס כו' כדכתיב וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו כו') אוכלין עצמם שנטמאו בשרץ מניין ודין הוא מה אם הכלים שאינם מטמאים באויר כלי חרס שנטמא בשרץ הרי הן מטמאין בשרץ לטמא אוכלין אוכלין עצמ' כו' עד כדון כר"ע כר' ישמעאל תני ר' ישמעאל והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל זה ראשון שנגע בכל טמא. לא יאכל לרבות את השני השלישי מניין ודין הוא מה אם טבול יום כו' שני שפוסל את התרומה אינו דין שיפסיל בתרומה רביעי בקידש מניין ודין הוא מה אם מחוסר כיפורים כו' שלישי שהוא פוסל בתרומה אינו דין שיפסול בקודש הא למדנו לראשון ולשני מן הכתוב ולשלישי מן הדין ולרביעי מק"ו דנין לו דין מן הדין שיהא הכל משועבד להלכה שיהא השלישי פסול בתרומה והרביעי בקודש

והנה גם שם נדחקו הק"ע והפ"מ דהיכן מצינו דר' ישמעאל לית ליה יטמא יטמא וע"כ כתב הפ"מ שם שאומר עד כדון כר' עקיבא כר' ישמעאל היינו דלא פליגי בזה במ"א אלא שאומר דר' ישמעאל פליג על זה והביא ראיה מהא דריש יבמות שאומר עד כדון כר"ע כר' ישמעאלי והנה לפ"מ שביארתי שהפי' הוא על ד"ר ישמעאל שאומר דלמדין מק"ו ואין עונשין מק"ו והנה (בסוטה) ג"כ הפירוש הוא עד כדון כר' עקיבא כר' ישמעאל כו' והוא משום דר' ישמעאל סובר דאין עונשין מק"ו וקאי על הא דאמר שם עד כדון באוכלין שנטמאו באויר כלי