נועם ירושלמי על נשים נח

אותו היום חושש ואם לאו אינו חושש מה בינה ולסרקי לא כן תנא סורקי שהיא מסתפקת יום א' מן האיסור נעשה אותו היום הוכיח לכל הימים סירקית אפשר לה שלא להסתפק וא"כ אותו היינו נעשה הוכיח לכל הימים וכא אני אומר לא הוחזק עם הארץ להיות טוחן שם באותו היום וחושש (פי' בתמי') וכא אני אומר לא ירד הפסול אלא למלאות שם באותו היום וחושש (פי' בתמי') ואע"ג דביום אחר אין ציפורין נעולה אעפ"כ אינו נעשה אותו היום הוכח לכל הימים

עוד שם ובנמצא הולכין אחר הרוב והנה הק"ע והפ"מ נדחקו בזה ע"כ נראה לי לבאר והוא שמקשה דאמאי אמר רב יהודה דבקרונות של ציפורין הוי מעשה והתני' נמצא הלך אחר הרוב והוא כמו דאמרינן בירושלמי דשקלים (פ"ז ה"ג) תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה וא' מוכרת בשר נבילה נתחלפו לו חושש ובנמצא הולכין אחר הרוב והנה המפרשים פירשו דאמאי לא אזלינן כאן בתר הרוב אך לא יתיישב בזה מאי דקאמר מן קושי' מדמי לה רבנן לשרצים

ע"כ נראה לי דמקשה דאע"ג דאמרינן בכתובות (ד' ט"ו) ורוב העיר נמי אי דקא אזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובא פריש לא צריכא דקא אזלה איהי לגבייהו דה"ל קבוע וע"כ חיישינן דילמא אזלא איהי לגבי' והנה אכתי קשה דמ"מ הו"ל רוב וכמו שהקשה הרשב"א הביאו המקנה בקידושין דהא אכתי הוי' לי' רובא כיון דהוי ספק מי הלך אצל מי ואפי' כשהלכה היא אצלם הו"ל פלגא וא"כ איכא רובא להכשיר וא"כ ה"נ ה"ל רובא דדילמא אזלי אינהו לגבה וכל דפריש מרובא פריש ואפי' אי אזלא איהי לגביי' מ"מ הו"ל קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצ' דמי וא"כ איכא רובא להכשיר ואמרינן בפ"ז דשקלים בהא דט' חנויות מוכרות בשר שחוטה וא' מוכרת בשר נבילה דבנמצא הלך אחר הרוב

וע"ז משני מן קו' מדמי לה רבנן לשרצים דתני תשע צפרדעים ושרץ א ברה"י ונגע בא' מהן ואין ידוע באיזה נגע ספיקו טמא פירש לרה"ר ונגע ספיקו טהור חזר לרה"י ונגע ספיקו טמא ולנמצא הלך אחר הרוב (פי' דברה"י נמי אזלינן בתר רוב) וע"כ כיון דמדמין לשרצים ברה"י דהוי ספיקו טמא וע"כ חיישינן דילמא אזלי איהי לגבייהו ואע"ג דהוי ס"ס וא"כ רובא להכשיר אך זה אינו שכבר ביארתי בריש כתובות דכיון דספק טומאה ברה"י הוא כודאי ע"כ לא מהני ס"ס ברה"י אע"ג דרובא מהני ושם ביארתי הטעם דכיון דהתורה אמרה גבי סוטה דהספק הוא כודאי ע"כ אפי' יש ס"ס הוי ג"כ כודאי וע"כ כיון דמדמין לשרצים ע"כ לא הוי רובא מחמת דהוי ס"ס

והא דאמר מן קושי' מדמי רבנן לשרצים הוא מן קושי' מחמת דמקשה אמאי בעינן תרי רובא (ובספ"ד דסוטה ביארתי דמן קושי' מדמי רבנן לשרצים והוא דבאונס לכהן נמי איכא טומאה וע"כ כיון דבאונס נמי איכא טומאה ע"כ דמי לשרצים ע"ש)

וע"כ מביא הברייתא דתני ט' צפרדעים ושרץ א' ברה"י ונגע בא' מהן ספיקו טמא פירש לרה"ר ונגע ספיקו טהור חזר לרה"ר ונגע ספיקו טמא והוא שמזה מוכח דספק טומאה ברה"ר הוא כודאי והוא כמו שביארתי בספרי נחלת יהושע דע"כ אמרינן דאם פירש לרה"ר ונגע ספיקו טהור ואעפ"כ אם חזר לרה"י ונגע ספיקו טמא והוא משום דאין הודאי מכריע את הודאי וע"כ פליג ר"ש בטהרות דר"ה מפסקת והוא דר"ש סובר דספק טומאה ברה"י לא הוי רק בתורת ספק וע"כ הודאי מכריע את הספק וע"כ כיון שהוא כודאי ע"כ לא מהני ס"ס וע"כ אמר מן קושי' מדמי רבנן לשרצים

וע"ז אומר אמר רב חסדא ולא מצאו כל אנשי חיל כו' אמר ר' אימי כו' ואח"כ מפרש הא דאמר רב חסדא ולא מצאו כל כו' הוא מפני שקשה עד דאת מדמי לרה"י דמיתה לרה"ר דתני ט' צפרדעים ושרץ א' ביניהן כו' וא"כ כיון דמחמת טומאה ספק טומאה ברה"ר וא"כ כיון שהוא רק מצד איסור א"כ דמי לנבילה ושחוטה דאזלינן בתר הרוב א"כ הכא הוי כרוב דהא הוי ס"ס להכשיר דדילמא אזלי אינהו לגנה ואפי' אי אזלי איהו לגבייהו מ"מ הו"ל קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה וא"כ איכא ס"ס להכשיר ואמאי בעינן תרי רובא וע"ז אמר בקרונה של ציפורין לאו ר"ה היא (ונתחלפו השורות וצ"ל) קודם שאמר ר' אימי ברוך כו' (פי' וא"כ איכא רוב' להכשיר מחמת ס"ס ואמאי בעי קרונה של ציפורי דהיינו תרי רובא) ובכאן צ"ל אמר ר' אימי ברוך כו' אמר ר' יוסי מכיון ששניהם יכולים להתייחד כמאן דהוי רה"י (פי' וע"כ לא מהני ס"ס כמו בספק טומאה ברה"י וע"כ בעינן תרי רובא) ולא כמו הק"ע והפ"מ שנדחקו בזה הירושלמי ודו"ק]

עוד שם מעשה בתינוקת שראו אותה מושלכת לאשפה אתא עובדא קומי ר' ישמעאל בר יוסי ואמר תיטפל לעיסה ר' ירמי' סבר מימר לעיסה כשירה ר' ישמעאל בר יוסי חלוק על אביו אמר ר' יוסי ואפי' תימר לעיסה פסולה לית ר' ישמעאל בר יוסי חלוק על אביו למה כשירים מזנים ופסולים משליכין וכבר ביארתי דאזלי לטעמייהו אם הוי קבוע בפלטי' כמו בבתים. אך הא דאמר ר' יוסי ואפי' תימא בעיסה פסולה לית ר' ישמעאל בר יוסי חלוק על אביו למה כשירים מזנים ופסולין משליכין. וקשה דאמאי לא קאמר דר' יוסי אומר דדווקא בקרונה של ציפורי דבעינן תרי רובא ואפשר לומר דר' ירמי' לית לי' דבעינן תרי רובא וכמו דאמרינן בכתובות (ד' ט"ו) ולרב חנן אבר רבא דאמר הוראת שעה הי' קשי' מאן דמתני הא לא מתני הא ופירש"י דרב חנן לא מתני דבקרונות של ציפורי הוי מעשה ולא הוי אלא חד רובא וע"כ אומר אפי' תימא לעיסה פסולה לית ר' ישמעאל בר יוסי חלוק על אביו למה כשירים מזנים ופסולים משליכין ואף שביארתי תחילה דאמר ר' יוסי מכיון ששניהם יכולים להתייחד כמאן דהוי רה"י זהו תירוץ על הא דבעינן תרי רובא אפ"ה קאמר לטעמי' דר' ירמי' דלא בעינן רק חד רובא וע"ז אומר אפי' תימא לעיסה פסולה לית ר' ישמעאל בר יוסי חלוק על אביו למה כשירים מזנים ופסולים משליכין (ולפ"ז אפשר לומר דאפי' ר' ירמי' דסובר דסגי בחד רובא אפ"ה סובר כרב דלא שנו אלא להחיותו אבל ליוחסין לא) ואע"ג שסובר דלא בעינן רק חד רובא אפ"ה הא דתנן מצא בה תינוק מושלך אם רוב כו' אם רוב ישראל הוא רק להחיותו אבל ליוחסין לא הוא מפני שכשירים מזנים ופסולין משליכין וע"כ לא אזלינן בתר רוב ודו"ק: האשה שנתארמלה פרק שני כתובות

שם (ה"ב) אמר ר' יוסי מודו רבנן דתמן כו' עיין ביבמות (פ"י ה"ג) ושם ביארתי

שם (ה"ה) האשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת כו' ואם יש עדים שהיא א"א והיא אומרת גרושה אני אינה נאמנת כו' ר' יודן בעא אשת איש הייתי ונתגרשתי במקום פלוני ובאו שנים ואמרו לא נתגרשה אשה במקום פלוני מכחישין הן אותה ר' יוסי בעי אמרה א"א הייתי ונתגרשתי במקום פלוני באותו היום ובאו שנים ואמרו נתגרשה אשה במקום פלוני ובאו שנים ואמרו לא נתגרשה אשה במקום פלוני כהכחיש עדות בתוך עדות אנו כחיין מפי היום

וצריך לבאר דמפני מה דחיק לה בירושלמי בענין הבעי' אי אמרה א"א הייתי ונתגרשתי במקום פלוני באותו היום ובאו שנים ואמרו נתגרשה אשה במקום פלוני באותו היום ובאו שנים ואמרו לא נתגרשה אשה במקום פלוני באותו היום ואמאי לא מיבעי' לי' בפשיטות כגון ששנים אמרו נתגרשה ושנים אמרו לא נתגרשה וכה"ג אמר בירושלמי (פ"ב דכתובות ה"ב) דקאמר התם מתניתא פליגא על ר' יוחנן שנים אומרים נשבית והיא טהורה ושנים אומרים נשבית והיא טמאה לא תנשא ואם נשאת לא תצא. א"ר יוסי מאחר שאלו אומרים טהורה ואלו אומרים טמאה כמו שאלו אומרים נשבית ואלו אומרים לא נשבית ואנו חיין מפי'. וא"כ אמאי לא מיבעי לר' יוסי ה"נ אילו אמרה תחילה א"א הייתי ונתגרשתי ואח"כ אמרו שנים שנתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה אי הוי כהכחשה עדות בתוך עדות ואנו כחיין מפי' כמו שאמר גבי שבויה. והק"ע הקשה דאמאי לעיל גבי שבוי' מסיק דמותרת והכא קא מיבעי' לי' והניח בצ"ע

אך הענין הוא דהא הבעי' של ר' יודן היינו אי אמרינן מיגו במקום תרי ותרי וכמו שכתבו התוס' בב"ב (דף ל"א) בהא דאמרינן שם איתמר שני עדים המכחישים זו את זו אמר ר"ה זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה ור"ח אמר בהדי סהדי שקרי למה לי והקשו התוס' דבין לר"ה ובין לר"ח נהימנינהו לבתראי במיגו דאי בעי פסלי לקמאי בגזלנותא וכתבו התוס' דמיגו במקום עדים לא אמרינן דמיגו לא יכול לסייעם יותר משני עדים ואפי' הוי עמהם ג' עדים אין נאמנים דתרי כמאה. וכן כתבו התוס' בכתובות (דף י"ז) דמיגו במקום עדים הוא אלמא דבתרי ותרי אפי' איכא מיגו נמי אין נאמנים יותר אלמא דלא אמרינן מיגו במקום תרי ותרי ואפשר דלאו דווקא מיגו של העדים אלא אפי' מיגו דהבע"ד בעצמו ואיכא תרי לגבי הרי נמי לא אמרינן מיגו: