נועם ירושלמי על נשים נא

והיה מקחו מקח טעות עד שלא תתארס אין משתארס לא ואמאי לימא כאן נמצא כאן היה אבל לפי מה דמתרץ רב אשי רישא מנה לאבא בידך סיפא מנה לי בידך וע"כ כיון שנכנסה לרשות הבעל א"כ אינו מועיל אם יביא ראיה שהיה בבית אביה כיון דעתה היא לאחר הנשואין ולאחר נשואין הוי כמו מנה לי בידך וכן גבי בתולים אף ע"ג שודאי נבעלה בבית אביה אעפ"כ נאמנת משום דלאחר הנשואין הוי כמו מנה לי בידך

וא"כ לר' יוסי דסובר דאין הטעם משום כאן נמצא כאן היה וגם סובר דא"א שהבעל לאחר החופ' אלא מקודם בבית אבי' אינו סובר דכאן נמצא כאן היה וע"כ הוי ס"ס ספק תחתיו וספק אינו תחתיו וספק באונס וס' ברצון וע"כ סובר ר' יוסי דמותר והא דתיקנו שתהא בתולה נישאת ברביעי הוא כמו טעמא דבר קפרא מפני שכתוב בה ברכה וע"כ סובר ר' אליעזר דמצא פתח פתוח אסור לקיימה משום ספק סוטה הוא משום דבמתני' קתני שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לב"ד וא"כ קשה קו' התוס' דתינח באשת כהן או כשקידשה פחותה מבת ג' אבל בשאר נשים איכא ס"ס אמאי תנשא ליום רביעי וע"כ קאמר ר"א דאפי' בשאר נשים נמי אסור לקיימה משום ספק סוטה

[עוד אפשר לומר דהא דסובר ר"א דפתח פתוח אסור לקיימה משום ספק סוטה דאע"ג דאיכא ספק ספיקא אך הוא כמה שכתב ההפלאה בכתובות (דף ט"ו) על מה שהקשה הפ"י על הרשב"א דהא דקיי"ל ספק טומאה ברה"י דאפי' איכא ס"ס אפ"ה טמא ובפ' צפרדעים ושרץ אחד ביניהן טהור אלמא דרוב עדיף מס"ס. והקשה על הפר"ח דסובר דס"ס הוי רובא וכתב ההפלאה דאין מזה ראיה דספק טומאה שאני דילפינן מסוטה כדאיתא בריש מס' נדה (דף ג') דכיון דחזינן דאסרה התורה בפירוש הספק הרי היא כודאי ואינו נכנס בתורת ספק דמה לי שאסרה התורה את הודאי או את הספק לפיכך הרי הוא כודאי וכן מפורש בסוטה בר"פ כשם (ד' כ"ט) דעשאה התורה ספק כודאי וכן בריש נדה (דף ג') א"כ כל שנולד בה הספק הרי הוא כודאי דהרי התורה אסרה בפירוש הספק משא"כ היכא דאיכא רובא. וכתב בזה תירצתי בחידושי מס' שבת הא דהקשו שם התוס' (דף קל"ה) דלמה לי ערלתו ודאי ולא ערלתו ספק דוחה שבת תיפוק ליה דמספיקא לא מחללינן שבתא וכתב דנ"מ היכא דאיכא ס"ס כגון ספק בן שבעה שנולד בה"ש דהוי שני ספיקות דאם הוא בן שמונה הוי מחתך בבשר בעלמא כדאיתא שם (ד' קל"ו) וספק נולד בשבת ואי לאו קרא היה מותר למוהלו בשבת וכיון שאסרה התורה הספק בפי' אפי' ס"ס הכל אסור דכודאי משוי ליה וע"כ אומר ר"א דמצא פתח פתוח אסור לקיימה משום ס' סוטה דספק אנוסה ספק פתוחה מד"ת (פי' כמו בסוטה דהוי ספק אנוסה ספק פתוחה דבסוטה אינו שייך ספק תחתיו ספק אינו תחתיו דהא הסתירה הוא אחר קינוי הבעל וא"כ חזינן דאסרה התורה זה הספק בפירוש ע"כ אפי' נולד בזה ס' אחר אפ"ה אסור)

ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ח דסנהדרין ה"ו) מ"ט דב"ש הבא לי בעלי ואני שותה מ"ט דב"ה הואיל ואין כאן בעל להשקותה החזירה התורה לספיקא וספיקא לספיקא וספיקא לחודא. והנה בספרי נחלת יהושע כתבתי דהו"ל לומר בקיצור כמו דאמרינן בסוטה (ד' כ"ה) וב"ה סברי שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי וביארתי שם כמו שכתבו התוס' בסוטה (ד' כ"ה) דלמאי דפליגי ר"ה ורב יהושע במנה לי בידך והלה אומר איני יודע ר"ה ור"י אמרי חייב וא"כ ה"נ היא טוענת ברי אבל הוא אינו יכול לטעון טענת ברי ותיהוי תיובתא דר"ה ותירצו מאחר שהתורה עשאה ספק עד שתשתה אינה יכולה לטעון טענת ברי וע"ז קאמר בירושלמי דאפי' למ"ד ברי ושמא ברי עדיף אפ"ה הואיל ואין כאן בעל להשקותה החזירה התורה לספיקא (פי דאינו מועיל טענת ברי) עיי"ש שהארכתי בזה ולפי מה שביארתי איפשר לומר מ"ט דב"ה הואיל ואין כאן בעל להשקותה החזירה התורה לספיקא וספיקא לספיקא וספיקא לחודא (פי' דהא דלא מהני ס"ס הוא מכיון שאסרה התורה זה הספק בפירוש שעשאה כודאי וא"כ אפי' נולד בזה ספיקות הרבה אעפ"כ הוי כספק הראשון דהתורה עשאה כודאי)

והא דאמר ר' יוסי ואפי' (צ"ל ואם) תחוש לה משום אנוסה שתי ספיקות ספק אנוסה ספק פתוחה ספק משנתארסה ספק עד שלא תיארס שתי ספיקות מדברי תורה להקל איפשר לומר כמו שהבאתי בספרי שפת הנחל (דרוש י') הירושלמי רפ"ג דתרומות א"ר יוחנן עשו אותה כספק אוכל ר' יונה בעי ולכל הדברים עשו אותה כספק אוכל מטמא טומאת אוכלין ושורפין אותה בטומאה ואין חייבים עלי' חומש ואין לוקין עלי' חוץ לחומה (כצ"ל) עירב בה נעשה חמר גמל תמן אמר ר' יוחנן ככר שנטמא בספק רה"י טמא (כצ"ל) ונגעו ברה"ר טהור והכא טהור שהן שני ספיקות אלמא דספק ספיקא טהור אפי' ברה"י ועיין בספרי שפת הנחל (שם) דלהש"ס דילן מספקא לי' בדר' אלעזר בע"ג (ד' ע') אי סבירא ליה כר' אלעזר דספק ביאה טהור (וכמו שכתבו התוס' בב"ב (ד' ה') דהוא מחמת ס"ם וכמו דאמרינן בע"ג (שם) כי אתא רב דימי אמר עובדא הוה קמי' דר"א (פי' אי משום דס"ל כר' אלעזר דאמר ס' ביאה טהור או משום דסבר כי' אלמא מספקא לי' אי ס"ל כר' אלעזר) ולשיטת הירושלמי סובר ר' אלעזר דלא כר"א דספק טמא ברה"י לפי מה שביארתי (והא דפריך בכתובות ד' פ') ואמאי ס"ס הוא ספק תחתיו ס' אין תחתיו ואת"ל תחתיו ספק באונס ספק ברצון איפשר לומר אי סבירא לי' כר' אלעזר דספק ביאה טהור כמו דמספקא להש"ס דילן בע"ג (ד' ע') אליבא דר"א או ס"ל כר' אלעזר דאמר ספק ביאה טהור והוא דוחק ואיפשר לומר דהש"ס דילן לא מדמי לי' לספק טומאה ברה"י וכמו דאמרינן בירושלמי לקמן (ספ"ק דכתובות) אמר רב חסדא ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם כו' עד דאת מדמי לה לרה"י דמיתה לרה"ר דתני ט' שרצים וצפרדע א' ביניהן ברה"ר כו' ספקו טהור אמר ר"ח לא מצאו כו' אמר ר' אימי קרונה של ציפורן לאו רה"ר היא א"ר יוסי מכיון ששניהם יכולים להתיחד כמאן דהוי רה"י ועיין מה שביארתי בריש סוטה דלשיטת הירושלמי דמקניא לה מב' בני אדם כאחת אלמא דאפי' ג' הוי רה"י ואיפשר לומר דמכיון ששניהם יכולים להתייחד הוי רה"י אבל הש"ס דילן סובר כיון דהוי ספק אם ברה"י או ברה"ר א"כ הוי ספק ברשויו' עצמם וע"כ מותר בספק ספיקא

עוד איפשר לומר דהא דמתיר בירושלמי בס"ס אע"ג דמדמי לה לספק סוטה ברה"י הוא משום דהירושלמי אזיל לטעמיה דאיתא בירושלמי פסחים (פ"ח ה"ח) ובנזיר (פ"ח) נזיר שנטמא בספק רה"י כו' ר' הושעי' רבה אמר הנזיר מגלח ר' יוחנן אמר אין הנזיר מגלח כו' פליגא אם ספק טומאה ברה"י טמא מחמת ספק וא"כ אין הנזיר מגלח או שהוא טמא ודאי וע"כ הנזיר מגלח ור' יוחנן סובר דאין הנזיר מגלח וא"כ סובר דספק טומאה ברה"י ספיקו טמא הוא בתורת ספק ולא בתורת ודאי וא"כ לר' יוחנן כיון דהא דספיקא טמא ברה"י הוא בתורת ספק ולא מחמת שעשאה כודאי ע"כ בס"ס טהור וכמו שביארתי דע"כ בספק טמא ברה"י אע"ג דתשעה צפרדעים ושרץ א' ביניהן אזלינן בתר הרוב הוא רק דהטעם דהתורה עשה ספק כזה כודאי אבל אי אמרינן דספק טמא ברה"י רק בתורת ספק ע"כ מהני ס"ס לר' יוחנן בירושלמי ריש (פ"ג דתרומות) שהבאתי תחילה והש"ס דילן אע"ג דסובר דספק טומאה ברה"י טמא כודאי אעפ"כ סובר דלא דמי לס' טומאה ברה"י כיון שיש ספק דשמא נטמאה ברה"ר ואינו סובר כהירושלמי שאומר (ספ"ק דכתובות אמר ר' יוסי מכיון ששניהם יכולין להתיחד כמאן דהוי רה"י ודו"ק]

שם ר' יונה בשם ר' קריספא בוגרת כחביות פתוחה היא הדא דתימר שלא להפסידה כתובתה אבל לקיימה אינו רשאי משום ספק סוטה ואתי כיי דר' חנינא כו' הדא דתימר שלא להפסידה מכתובתה כו' ואתי כיי דתנינן תמן בתול' אלמנה גרושה וחלוצה מן האירוסין כתובתן כו' בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן הנשואין כתובתן מנה ואין להם טענת בתולים הדא דאת אמר בכתובה מנה ומאתים אבל לקיימה אינו רשאי משום ספק סוטה ואתי כיי דתנינן תמן האוכל אצל חמי' ביהודה לא בעדים אינו יכול לטעון טענת בתולים מפני שהוא מתייחד עמה הדא דמר לכתובה מנה ומאתים אבל לקיימה אינו רשאי מפני ספק סוטה ואתייא כיי דתנינן הנושא את האשה ולא מצאה בתולים כו' ואתייא כיי דתנינן תמן היא אומרת מוכת עץ אני והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את הדא דתימר בכתובה מנה ומאתים אבל לקיימה אינו רשאי משום ספק סוטה וכולהון מן ההיא דאמר ר' הינא בשם ר' אלעזר מצא הפתח פתוח אסור לקיימה משום ספק סוטה על דעתי' דר' אלעזר בוגרת אימתי היא נישאת בתולה מן הנשואין אימתי היא נישאת מוכת עץ כר"מ אימתי היא נשאת כו' ופי' הפ"מ על דעתי' דר' אלעזר דאמר טעמא דמתני' דנישאת ברביעי הוא משום טענת בתולים בוגרת דאין לה טענת בתולים וכן בתולה מן הנשואין וכן מוכת עץ לר"מ דאמר לקמן כתובתה מאתים ואין לה טענת בתולים אימתי היא נישאת כו'

והנה הק"ע כתב אהא דאמרי' בבוגרת אבל לקיימה אינו רשאי משום ס' סוטה כתב הרב במ"ל (ספי"א מהל' אישות) זהו תמי' בעיני כיון דהבוגרת דרכן בכך מאי ספק סוטה איכא וי"ל כיון דשוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא וליכא אלא חד ספיקא אסורה עלי' משום ספק סוטה ולי נראה דהא דקאמר דבוגרת אסורה משום ס' סוטה היינו בשותקת אבל לא בדברת שזהו מחמת בוגרת וכמו דאמרי' לקמן (הלכה ו') הנושא את האשה ולא מצאה לה בתולים היא אומרת משארסתני נאנסתי כו' ר' ירמיה בפי מעתה אין טענת בתולים לא כר"ג וכר"א בשותקת ואפי' תימא במדברת באומרת מצא ואיבד ותהא נאמנת לית יכיל דאמר ר' אילא בשם ר' אלעזר מצא פ"פ אסור לקיימה משום ספק סוטה הכא איתמר נאמנת והכא איתמר אינה נאמנה תמן שניהן מודים בשהפתח פתוח. והנה הר"ן פי' לקמן דהא דאינה נאמנת היינו בשניהם מודים שהפתח פתוח אלא שהיא אומרת מצא ואיבד בכה"ג אינה נאמנת אבל בלאו הכי נאמנת וכתב הפ"מ שמשמע מדברי הר"ן שהירושלמי חזר בו ממה דקאמר דכולה פירקין הוא רק לענין מנה ומאתים אבל לקיימה אינו רשאי משום ס' סוטה. ולי נראה שהירושלמי סובר דלר' אלעזר