נועם ירושלמי על נשים נ

דלא מקלקלה נפשה לעשות בני' חללים והוא לפי מאי דמביא ברייתא דר"א פליג דקאמר הואיל והותרה היא הותרה נמי צרתה אבל לשיטת הירושלמי דר"א לא פליג ע"ז ע"כ מתרץ דהטעם משום דחוששין שמא שילח לה גיטה ממדינת הים ופריך ע"ז הגע עצמך דאינסיבא לכהן וא"כ לא מקלקלה נפשה ומשני ע"ז חשודה היא לעשות כמה חללים כדי לעשות בני' ממזרין ודו"ק: מסכת כתובות בתולה נישאת פרק ראשון

בתולה נישאת ביום הרביעי ואלמנה ביום החמישי שפעמים בשבת בתי דינין יושבין בעיירות ביום השני וביום החמישי שאם היה לו טענת בתולים משכים לב"ד ובגמ' בר קפרא אמר מפני שכתוב בה ברכה כו' ר' אלעזר מייתי לה טעם דמתני' שאם היה לו טענת בתולין היה משכים לב"ד מתני' מסייע לר"א מן הסכנה ואילך נהגו לשאת בשלישי ולא מיחו בידן חכמים בשני אין שומעין לו ואם מפני האונס מותר מהו מפני האונס מפני הכשפין מה בין שני לשלישי לא דומה משתהא יום א' למשתה' שני ימים שלא יערב עלי' המקח (ומזה משמע כפירש"י בכתובות (דף ג') דהא דקאמר ובשני לא יכנוס היינו אפי' בשעת הסכנה דאין לעקור בשבילה תקנת חכמים אלא יום א' ולא כמו שפי' ר"י בתוס' ד"ה ובשני לא יכנוס דהאי ובשני לא יכנוס הוא מילתא באנפי' נפשי' ולא איירי בסכנה) ופריך ויערב עליו המקח לית יכיל דאמר ר' אילא בשם ר' אלעזר מצא הפתח פתוח אסור לקיימה משום ספק סוטה וחש לומר שמא אנוסה היא קול יוצא לאנוסה ואפי' תחוש לה משום אנוסה לא ספק א' ספק אנוסה ספק פתותה מדברי תורה להחמיר. אמר ר"י ואפי' תחוש לה משום אנוסה שתי ספיקות ס' אנוסה ספק פתותה ספק משנתארסה ספק עד שלא תארס שתי ספיקות מדברי תורה להקל

והנה יש לבאר דמה טעם שאמר מצא פתח פתוח אסור לקיימה משום ספק סוטה דקאמר ואפי' תחוש לה משום אנוסה לא ספק אחד הוא ספק אנוסה ספק פתותה מדברי תורה להחמיר ואמאי הא הוי ספק ספיקא וכמו דאמר ר' יוסי שתי ספיקות ספק אנוסה ספק פתותה ספק משנתארסה ספק עד שלא תארס שתי ספיקות מד"ת להקל. וכן אמרי' בש"ס דילן בכתובו' (ד' ט') א"ר אלעזר האומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליה ואמאי ס"ס הוא ספק תחתיו וספק אין תחתיו ואת"ל תחתיו ספק באונס וספק ברצון ומשני לא צריכא באשת כהן ואיבעית אימא באשת ישראל וכגון דקביל בה אבי' קדושין פחות' מבת ג' שני' ויום א'

ע"כ נ"ל לבאר במה שכתב בהפלאה בכתובות על קושי' התוס' בכתובות בד"ה שאם היה לו טענת בתולים הי' משכים כו' וא"ת הא תינח אשת כהן או פחותה מבת שלש דליכא אלא חד ספיק' כדאמרי' בגמ' ודף ט') אבל בשאר נשים דאיכא ס"ס אמאי הנשא ליום הרביעי וכ' בהפלא' בכתובות (שם) דהא דמקשה הש"ס לקמן (ד' ט') והא ספק ספיקא הוא ומשני באשה כהן או שקידשה פחות מג' שנים היינו משום דהתם קאי לר"א דס"ל לקמן (ד' ע"ה) תברא מי ששנה זו לא שנה זו כו' אבל לרבא דמשני שם כאן נמצא כאן היה והכי קיי"ל (בס' קי"ז) וכן כתב בית שמואל (בס' ס"ח) וכן הוא בש"ע או"ח (ס' תס"ז) לענין איסור אפי' לקולא כו' נמצא ביש שהות אחר החופה אמרינן כאן נמצא וכאן היה ובכל הנשים אסורה כו' ומה שפירש"י כאן משום שיצא הקול הוא אליבא דר' אלעזר דלית ליה כאן נמצא כאן היה כו' מיהו יש לומר דהתוס' ס"ל דאינו נמצא שתזנה לאחר הנשואין קודם שנבעלה כמ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה בגיטין (ד' י"ח) דאין שהות שתזנה בין יום ללילה וה"נ כל טענת בתולים אינו אלא ביחוד הראשון כדאיתא ביבמות (דף קי"ב

) וא"כ כיון דלרבא דאמר כאן נמצא כאן היה ליכא ס"ס ובכתובות (ד' ט') לא פריך אלא לר' אלעזר דמשני בכתובות (דף ע"ה) אמר ר' אלעזר תברא מי ששנה זו לא שנה זו ולא ס"ל כרבא דהחילוק הוא כאן נמצא כאן היה וא"כ לשיטת הירושלמי לר' אלעזר נמי אמרינן כאן נמצא כאן היה וכמו דאמרינן לקמן בירו' (ה"ו) תמן תנינן היה בה מומין ועודה בבית אביה האב צריך להביא ראיה ר' אלעזר שאל לר' יוחנן מתניתין דר"ג ור"א דלא כר' יהושע ופי' הפ"מ מתניתא דכר"ג ור"א אתי שפיר כולה מתניתין דס"ל דחזקה דגופא עדיפא כדאמרי הכא מהאי טעמא שהיא נאמנת והילכך בסיפא טעמא דמייתי הבעל ראיה שמתחילה היה בה מומין אלו הא לאו הכי האב מהימן דהעמיד הגוף על חזקתו ובלא מומין נולדה ולא תקשי דרישא דקתני האב צריך להביא ראיה הא לאו"ה הבעל מהימן ולא אזלינן בתר חזקה דגופא דשאני התם דכאן נמצא כאן היה כיון דבבית אביה נמצאו בה המומין ואיתרע החזקה ואיכא למימר כאן היה קודם אירוסין אלא לר' יהושע קשיא סיפא דמתניתין דשמעינן מינה דאזלינן בתר חזקה דגופא ע"כ מתניתין דלא כר' יהושע כו' והוא דהא במתניתין תנן הנושא את האשה א"כ כבר נכנסה לרשות הבעל וא"כ צריך לומר כאן נמצא כאן היה כמו גבי מומין דתנן שעל הבעל להביא ראיה אמר ליה דברי הכל היא שני' היא מומין שדרכן להולד

והנה בזה נדחקו המפרשים שהפ"מ פי' שני' היא מומין שדרכן להולד כלומר דשאני התם שאין טענתם בברי ושמא כדמתניתין דהכא אלא בשמא ושמא לפי שדרכן של מומין להולד ויש מומין שהיא עצמה אינה בקיאה לידע מתי נולדו כריח הפה כו' והוא דוחק. גם הק"ע פי' שני' היא מומין שדרכן להולד ולא שייך בהו חזקה והוא פי' לפי גירסתו שמגיה מתניתין דר' יהושע והוא דחוק ואין צריך להגיה וכמו שפירשתי

ע"כ נראה לי דהא דקאמר שני' היא מומין שדרכן להולד היינו שדרכן להולד בכל רגע וא"כ איפשר שנולדו אחר הכניסה לחופה אבל הכא בזנות אינו נמצא שתזנה מיד אחר הנשואין קודם שנבעלה וא"כ אם מצא פתח פתוח בודאי נבעלה בעודה בבית ביה וא"כ לא שייך כאן נמצא כאן היה הכא גבי משארסתני נאנסתי (ולקמן (ה"ו) יתבאר עוד בזה) וא"כ לר"א דאמ' מתני' אתיא כר"ג ור"א ודלא כר' יהושע ומדמה למומין א"כ צריך לומר כאן נמצא כאן היה וא"כ ליכא רק ספיקא א' כספק אנוסה ספק פתותה אבל ספק תחתיו ספק אינו תחתיו ליכא דהא אמרינן כאן נמצא כאן היה וע"כ סובר ר"א דמצא פתח פתוח אסור לקיימה משום ספק סוטה משום דהוי ספק א' אבל ר' יוסי סובר דזה לא נמצא שתזנה אחר הנשואין קודם הבעילה וא"כ ליכא למימר בזה כאן נמצא כאן היה כיון דנבעלה בבית אביה וכמו דאמרינן לקמן בירו' א"ר יוסי מקמי דנן (פי' מן הראשונים) חמיי רבנן מדמי מומין לבתולין אילין ילפין מן אילין ואילין ילפין מן אילין בתולים ממומין שאם בא עליה עודה בבית אביה צריך האב להביא ראיה מומין מבתולין שאם נולדו לה מומין ספק משנכנסה לרשותו ספק עד שלא תכנס לרשותו הבעל צריך להביא ראיה מן אילין בתולין ובתולין וכי בטלו לא בבית אביה בטלו (והוא משום דאינו נמצא שתזנה אחר הנשואין קודם הבעילה) ואת אמר הבעל צריך להביא ראיה (פי' אע"ג דבודאי נבעלה בעודה תחת אבי') וכא הבעל צריך להביא ראיה (וע' תוס' כתובו' ד' ע"ה בד"ה רישא כו ומיירי בענין שיכול להיות שנאנסה תחת בעלה) והירושלמי לא סבר הכי אלא בודאי שנבעל' בבית אביה ואיפשר דסובר ר' יוסי דהא דקשיא רישא לסיפא הוא משום דברישא מנה לאבא בידך ולא מהני חזקתה לגבי האב אבל בסיפא נכנסה לרשות הבעל הוי כמו מנה לי בידך וכמו שתירץ רב אשי בכתובות (ד' ע"ו) וע"כ גבי מומין לא מהני שיביא הבעל ראיה שהיה בה מומין בבית אביה דהא צריך להביא ראיה שעד שלא תתארס היה בה מומין אלו משתארס לא וכמו דמקשה הש"ס דילן בכתובות (ד' ע"ה) איתיבי' אביי נכנסה לרשות הבעל צריך להביא ראיה שעד שלא תארס היה בה מומין אלו