נועם ירושלמי על נשים מב

על דעתין דרבנן דתמן ביאה בין שהיא לאחר המאמר בין שהיא לאחר הגט פוטרת ועל דעתין דרבנן דהכא ביאה שהיא לאחר המאמר פוטרת שהיא לאחר הגט אינה פוטרת וע"ז אמר ר' הילא על הא דאמר עבר ובא על החרשת יוציא בגט והותרה כההיא דאמר ר' הילא מפני תקנתה (פי' מחמת שאין לה תקנה אחרת ע"כ אם עבר ובא עלי' אף שהיא פסולה אעפ"כ פוטרת): וכן לקמן (ה"ח) כיצד הוא עושה כו' ואם בא על הקטנה מוציאה בגט והחרשת אסורה איסור עולם (פי' דלחלוץ לה אי אפשר לכונסה אסור מאחר דנתן גט לקטנה קאי עלה בלא יבנה) עבר ובא על החרשת (פי' לאחר שהוציאה את הקטנה בגט מוציאה בגט והותרה) אמר ר' הילא מפני תקנתה (פי' דלא תקשה דהא ביאה פסולה היא ורבנן דהכא סברי דאפי' ר' נחמי' דאמר ביאה פסולה פוטרת היינו דווקא ביאה שלאחר המאמר אבל לא ביאה שאחר הגט) וע"ז אמר ר' הילא מפני תקנתה (פי' מפני שאין לה תקנה אחרת ע"כ אם עבר ובא עלי' אפי' ביאה פסולה נמי פוטר' וכה"ג כ' התו' ביבמו' (ד' קי"א) ד"ה תיתיב כו'

שם כיני מתניתא והקטנה תמתין עד שתגדיל ותגיע לפרק ותנשא ופי' הפ"מ כלומר דכן אנו מפרשין מתניתין הא דקתני והקטנה תמתין עד שתגדיל ותגיע לפרקה ותנשא היינו שתבעל לו דאז תצא הגדולה משום אחות אשה דקידושי קמאי לאו כלום הן ולפיכך צריכה שתבעל לאחר שגדלה וכן הק"ע נדחק בזה ושגה בזה דהפי' הוא כיני מתניתא והקטנה תמתין עד שתגדיל ותגיע לפרק הוא כמו שכתבו התוס' ביבמות (ד' י"ח) בתוס' ד"ה מיאנה מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדיל ופי' בקונט' תמתין גדולה עד שתגדיל הקטנ' ואין הלשון משמע כן דלא הו"ל למימר הלזו אלא ותצא משום אחות אשה הואיל דתמתין אגדולה קאי אלא נראה דתמתין הקטנה מלבעול עד שתגדיל אבל בקטנות' אסור לבעול אע"ג דסובר אין זיקה דמכוער הדבר כיון דבהאי ביאה לא מיפטר הגדולה וע"ז אומר בירושל' כיני מתניתא והקטנה המתין עד שתגדיל והגיע לפרק (פי' שהמתין קאי אקטנה דאסור לבעול כמו שכתבו התוס') ותנשא אמר ר' אלעז' לית כאן תנשא אלא תתארס (פי' כיון דאמרי' כיני מתניתא והקטנה המתין שאסור לבעול א"כ איך יבעול אח"כ) ע"ז אומר אמר ר' אלעזר לית כאן תנשא אלא תתארס והוא כמו דאמרינן ביבמות (ד' ק"ט) בעא מיני' ר"א מרב מ"ט דר"ג משום דקא סבר המקדש אחות יבמה נפטרה יבמה והלכה לה אי בעל אין אי לא בעל לא וע"ז אמר ר' אליעזר לית כאן הנשא אלא תתארס משום דקסבר קידושי קטנה גדלי בהדה אמר ר' יוחנן זו דברי ר"ג המקדש אחות יבמתו נפטרה יבמתו מן החליצה ומן היבום הוי ההיא דתנינן תמן שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה דלא כר"ג. דהא לר' יוחנן דאמר דדוקא תנשא ואם בעל אין אי לא לא אלמא אע"ג דזהו לאחר שהוזקקה ליבום אפ"ה מהני א"כ הא דתנינן ביבמות (ד' מ"א) שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה משום ר' יהודה בן בתירה אמרו אומרים לו המתין עד שיעשה אחיך מעשה אלמא דלא מהני מה שקידש אחותה אח"כ לדחות הזיקה הוא דלא כר"ג. וזה דלא כמו שכתבו התוס' ביבמות (ד' כ"ט) בד"ה אי כר"ג דאמר תמתין עד שהגדיל ויבעיל ותצא הלזו משום אחות אשה אע"ג דקידושי קטנה דרבנן מ"מ הקילו בה מבעלת מאמר משום דכנוסה היא אצלו קודם זמן הגדולה א"כ איפשר דאף ריב"ב מודה בזה

שם ר' יוסי בשם ר' יוחנן הלכה כר"ג מודה ר' יהושע לר"ג אם מיאנה מיאנה ואם לאו המתין עד שתגדיל ואם לאו מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה וזהו דלא כשיטת הש"ס דילן ביבמות (ד' י"ח) דקאמר ואי אין זיקה תבטל דהא ר"ג אמר אין זיקה ומותר לבטל מצות יבמין (פי' מדקאמר דתמתין עד שתגדיל ותנשא והיינו שתבעול וא"כ אם יש זיקה היכי שרינן שיבעול) ע"ז אומר דר"ג סובר דיש זיקה כמו דאמרינן ביבמות (ד' כ"ט) שומרת יבם בין יבם א' בין שני יבמין ר"א אומר יפר ר' יהושע אומר לא' ולא לשנים כו' והוינן בה בשלמא ר"ע סבר אין זיקה אפי' לחד לר' יהושע לחד יש זיקה לתרי אין זיקה כו' וא"כ קסבר ר' יהושע דלחד יש זיקה וא"כ איך אמרינן בירושלמי דר' יהושע מודה לר"ג. אך הירושלמי לשיטתי' שביארתי בפ"ק דיבמות (רפ"ב) דהירושלמי סובר מאימתי הוי זיקה היינו דוקא אם בא לבסוף לידי חליצה ויבום אבל אם לא בא בסוף לידי חליצה ויבום לא הוי זיקה כלל וכמו דאמרינן בירושלמי (ריש פ"ב דיבמות הלכה א') ואין לו זיקה בה אמר ר' חגי קיימתי' כההיא דמר ר' יעקב בר אחא בשם רבי אלעזר שומרת יבם שמתה מותר באמה זיקה היה לו בה כיון שמת בטלה זיקתה והכא כיון שמת בטלה זיקתו וא"כ ה"נ אם בועלה אח"כ כשתגדיל א"כ יוצאה השני' משום אחות אשה א"כ לא בא לידי חליצה ויבום וא"כ לא הוי זיקה (ועיין ברפ"ג דיבמות בירושלמי במה שביארתי ודו"ק]. וע"כ אומר דאף ר' יהושע ור"ג מודו בה דאם מיאנה מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדיל (פי' המתין הקטנה ואסור לבעול כיון דבבעילה זו לא נדחית הגדולה ממצות יבום ע"כ אסור לבעול) וכמו דאיתא בירושלמי כיני מתנית' והקטנה תמתין וכמו שביארתי שהפי' הוא שהקטנה תמתין. רק אם אינו רוצה למאן וגם שאינו רוצה להמתין ע"ז אמר ר' יהושע אוי לי על אשתו ואוי לי על אשת אחיו מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה אבל לשיטת הש"ס דילן ביבמות (ד' י"ח) דשומרת יבם שמתה אסור באמה כו' דזיקה בכדי לא פקע ע"כ סובר הש"ס דילן. דר"ג סובר דאין זיקה וא"כ ר' יהושע לא מצי סבר כר"ג. וכמו דאמרינן ביבמות (ד' כ"ט) זו היא למעוטי מאי למעוטי הך דר' יהושע דלא עבדינן כותי' אלא אי כר"ג אי כר"א ודו"ק

(הי"ג) גדולה וקטנה בא יבם על הגדולה וחזר ובא על הקטנה או שבא אחיו על הקטנה כו' בא יבם על הקטנה וחזר ובא אחיו על הגדולה פסל את הקטנה ר"א אומר מלמדין את הקטנה שתמאן בו ובגמ' אפי' לא בא על גדולה פסל את הקטנה כו' ר"א אמר מלמדין את הקטנה שתמאן בו לשעבר הא בתחילה לא ר' מנא אמר לה סתם ר' יצחק דר' חייא כתוב' בשם דר' יוחנן דר' מאיר היא דר"מ אמר אין חולצין ולא מייבמין הקטנה שמא תמצא איילונית [והנה הפ"מ נדחק בזה מאוד וכתב דקאי אמתניתין דדוקא אם בא על הקטנה בדיעבד אבל לכתחילה אין לייבם את הקטנה דר"מ היא והוא דוחק ושגה בזה דהא ר"מ מיירי בקטנה שנתקדשה ע"י אביה קדושין דאורייתא והכא מיירי בקידושי קטנה דהוא דרבנן שאסור ליבמה מחמת הגדולה שאינה נפטרת בזיקתה וע"כ ודאי הוא כמו שכתב הק"ע דהא דר' מנא אמר לה סתם (פי דר"מ היא) זה קאי אמשנה שאח"כ והכא קאמר על הא דתנן ר"א אומר מלמדין את הקטנה שתמאן בו לשעבר הא בתחילה לא ופירש הק"ע דדוקא בדיעבד שבאו על שניהם כדי שלא לדחות שניהם הוא דמלמדין את הקטנה שתמאן דיש להתרחק מן המיאונים ועיין בשירי קרבן מה שכתב על שכתב הרמב"ם היה אחת חרשת וא' קטנה אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה וכיצד תקנתן מלמדין את הקטנה שתמאן בו וכונס את החרשת כו' והקשה הק"ע דהא אף ר"א לא קאמר שתמאן אלא בדיעבד אבל לכתחילה לא ותירץ דזהו כדיעבד שלא לעגן את החרשת לעולם והרמב"ם מפרש הא דאמרינן הכא לשעבר הא בתחילה לא היינו טעמא דר"א שמותי הוא מתלמידי ב"ש ותנן בריש פירקין בש"א אין ממאנים אלא ארוסות חבל לא נשואות וקטנה זו נשואה היא דהא בבא עליה היבם איירי הילכך דווקא בדיעבד יכולה למאן אבל לא לכתחילה ומכאן קשה לי אמאן דאמר לעיל בריש פירקין הדא אמרה על דב"ש עברה ומיאנה מן הנשואין אין מיאוני' מיאון והכא מוכח דמיאוני' מיאונים

והנה שגה בזה הרבה דהא שכתב דר"א שמותי הוא מתלמידי ב"ש ותנן בריש פירקין ב"ש אומרים אין ממאנים אלא ארוסות כו' והכא בבא עליה היבם איירי דוקא בדיעבד יכולה למאן אבל לא לכתחילה שגה בזה מאוד דהא הכא ר' אלעזר היא ולא ר' אליעזר וכמו שכתב רש"י ביבמות (ד' קי"א) וכן מוכח בפ"ק דנדה (ד' ח') אלא משום דקאי ר' אלעזר כותיה וכן הא דקאמר דהא בנשואה היא דהא בבא עליה היבם איירי ואמאי לא קאמר דב"ש סברי דאין ממאנים אלא בבעל ולא ביבם גם מה שכתב דב"ש אומרים דבדיעבד אין מיאוני' מיאון הא גרסינן לעיל בירושלמי הדא עברה ומיאנה מן הנשואין על דב"ש מיאוניה מיאונין והק"ע גריס אין מיאוני' מיאון ואפשר שהגירסא היא כמו שהיא מיאני' מיאון (פי' דתחילה היה סבור דעד שתגדיל ותמאן בו ותנשא וא"כ קשה דהא משתגדיל בלאו"ה אינה יכולה למאן) ע"ז אומר הדא אמרה עברה ומיאנה מן הנשואין על דב"ש מיאוני' מיאון והפי' הוא דאעפ"י שתנשא אפ"ה כיון שבדיעבד עבד מיאוני' מיאון ע"כ בעינן דוקא עד שתגדיל ור' אחא אמר קול יוצא לנשואה ואין קול יוצא לארוסה יכולה האשה להטמין עצמה ולומר לזו נתארסתי ואינה יכולה להטמין עצמה ולומר לא נשאתי וע"כ הפי' הוא של המשנה דעד שתגדיל אז יכולה ליארס דהא אינה יכולה עוד למאן משתגדיל ותנשא (פי' שאז תנשא דאז ג"כ אינה יכולה למאן ותחילה הי' סבור דחדא קתני והוא כמו דאמר שמואל ביבמות (ד' ק"ז) ורב אחא משני דתרתי קתני והוא כמו דעולא אמר תרתי קתני אך אעפ"כ הוא דוחק דמאי הוא הא דקאמר הא בתחילה לא דאם לא בא על הקטנה בודאי דהדין הוא שייבם את הגדולה והקטנה נפטרת]: