נועם ירושלמי על נשים מא

אמר ר' יוסה ויאות אילו מי שהיה להם בנים ומתו כו' והוא שתהא צרה לאחר מיתה אעפ"כ צרתה אסורה גירשה כשהיא קטנה והחזיר' כשהיא קטנה מפני שגירושי' גירושין גמורין ואין חזרתה חזרה גמורה (וכמו שכתב הראב"ד דצרתה אסורה דכל היכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתייבמת) ולקמן יתבאר עוד בזה החילוק שבין רבנן דהכא לרבנן דהמן

עוד שם אמר רבא בר ממל מסתברא כמ"ד צרתה מותרת ברם כמ"ד צרתה אסורה מה נפשך צד שקנה כנגד התיר בצרתה וצד שלא קנה כנגדו התיר בצרה א"ר שמי וכי יש מה נפשך בעריות מהו כדון כל יבמה שאין כולו לחוץ צד הקנוי שבה נידון משום ערוה וערוה פוטרת צרתה (פי' דאמר רבא בר ממל מסתברא כמ"ד צרתה מותרת ברם כמ"ד צרתה אסורה מה נפשך צד שקנה כנגדו התיר בצרתה דהא לצד שקנה א"כ הוי קנין וא"כ לא הוי ערוה א"כ בודאי צרתה מותר' והא דהוי ערוה הוא משום צד שלא קנה ואפשר דהירו' סובר דקטנה קנוי' ומשויירת ולא כמו דאמרי' ביבמו' (ד' ק"י) דקטנה קנוי' ואינה קנוי' וע' לקמן בירו' (ה"ז) עבר ובא על החרשת יוציא בגט והותר' כההיא דאמר ר' הילא מפני תקנתה) וא"כ כיון דהוי ערוה משום צד שלא קנה א"כ לגבי קטנה דהוי צד שלא קנה א"כ לא הוי צרתה צרת ערוה) וע"ז אמר ר' שמי וכי יש מ"נ בעריות מהו כדון כל יבמה שאין כולה לחוץ צד הקנוי שבה נידון משום ערוה וערוה פוטרת צרתה

ובזה יתבאר הא דאמרינן אמר ר' אלעזר חזרתי בין על רבנן דהכ' בין על רבנן דתמן לא אשכח' בר נש דכוותי' אלא ר"ל דו אמר צרתה מותרת אע"ג דצריך להיות מותרת וכמו דאמרינן מ"נ צד שקנה כנגדו התיר בצרה. דהא לצד שקנה לא הוי הקטנה ערוה וצד שלא קנה לא הוי צרתה אך לרבנן דתמן ניח' וכמו דאמר ר' שמי וכי יש מה נפשך בעריות מהו כדון כל יבמה שאין כולה לחוץ צד הקנוי שבה נידון משום ערוה וערוה פוטרת צרתה וכמו דאמרי' ביבמות (רפ"ב ה"א) ר' זעירא בשם רב ששת תני המן דברי ר"ש שתיהן אסורות (פי' שמא זיקת ר"ש כמאמר דרבנן) כמה דרבנן אמרי המאמר קונה ומשייר כן ר"ש אומר זיקה קונה ומשיירת וקשי' צד שקנה זיקה כנגדו התיר בצרה דכיון דזיקה ככנוסה א"כ נפלה לי' מאחיו שהי' בעולמו וא"כ מותר בצרה צד שלא קנה זיקה כנגדו התיר בצרה דצד שלא קנה זיקה וא"כ נפלה לי' מאחיו שלא הי' בעולמו וא"כ לא הוי צרת' כלל וע"ז אמר ר"ש וכי יש מה נפשך בעריות מאי כדון דאמר ר"א בשם ר' בון ב"ח כל ערוה שאין כול' לפני' צד הקנוי שבה נידון משו' ערו' כו' אבל לרבנן דהכא דלא סברי להא דדחי וכי יש מ"נ בעריות וא"כ רבנן דהכא יכולים לומר שצרתה מותרת וע"ז אמר ר' אלעזר חזרתי בין על רבנן דהכא בין על רבנן דתמן כו' אלא ר"ל דאמר צרתה מותרת

עוד שם ר' יודן בעי כמה דאת אמר תמן ויחלוץ צד הקנוי שבה ויפטור צרתה אף הכא ויחלוץ צד הקנוי שבקטנה ויכניס צרתה והנה הפ"מ נדחק בזה וגם הק"ע נדחק בזה מאד והפ"מ פי' דר' יודן בעי אמאי דאמר דצרתה אסורה מפני צד קנינה של קטנה הא איפשר לה בתקנה דכמה דאת אמר תמן לקמן במתני' גבי מי שהי' נשוי ב' יתומות קטנות ומת דביאתה וחליצתה של אחת מהן פוטרה צרתה כדמפרש התם דכקנינה של זו כך קנינה של זו וכשחולץ צד הקנוי שבה פוטרת צד הקנוי שבצרתה וכן אם בא על א' מהם וטעמא דנקט הכא חולץ משום דכאן אי איפשר בביאה דהרי היא ערוה לו כו' והנה פירושו דחוק מאוד

[ע"כ נ"ל לפרש הירושלמי והוא דקאי אהא דתנן ביבמות (דף צ"ו) בן ט שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומשהגדיל נשא אשה אחרת ומת אם לא ידע את הראשונה משהגדיל הראשונה חולצת ולא מתייבמת והשניה או חולצת או מתייבמת ופריך ויעשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול ותדחה מייבום כו' תנאי היא הך תנא דד' אחין גזר משום צרה ואשמועי' בגדול וה"ה בקטן כו' והאי תנא דהכא ס"ל עשו ולא גזר משום צרה ואשמועי' בקטן וה"ה בגדול כו' וכן אמרי' בירושלמי (ספ"ו דיבמות ה"ח) שני' למה אינה מתייבמת אמר ר"א דר' מאיר היא דאמר ר"מ כל שאינו מייבמיני אין מייבם צרתו אבל הך מתני' סברה דהראשונה חולצת ולא מתייבמת והשני' או חולצת או מתייבמת אלמא דאפשר לחלוץ להיבמה שהיא קנויה נשני מחמת המאמר ולייבם אידך ולא אמרינן שלא מצינו שתי יבמות א' חולצת ואחת מתייבמת וא"כ הטעם כיון דאינה קנוי' לגמרי ע"כ אמרי' שיחלוץ צד הקנוי שבה (דהא מאמר קונה ומשייר) ומכניס צרתה אף הכא ויחלוץ צד הקנוי שבקטנה ויכניס צרתה. והנה לקמן הקשה הך קושיא דאמרינן לקמן (ה"ח) על הא דקטנה וחרשת אין ביאת א' מהם פוטרת צרתה ר' בון בר חייא בעא קומי ר' הילא מהו מפני תקנתה כמה דתימר יחלוץ צד הקנוי שבה ויכנס צרתה אוף הכא יחלוץ צד הקנוי שבקטנה ויכניס את החרשת (וכמו שפירשתי דתמן קאי אהא דבן ט' שנים ויום אחד דתנן דהשניה חולצת ומתייבמת והראשונה חולצת ולא מתייבמת אלמא דאם אינו קנוי לגמרי אמרי' דחולץ לה ומייבם להשני' והכא נמי בקטנה דקנוי' ומשיירת (לפי שיטת הירו') א"כ ה"נ יחלוץ צד הקנוי שבקטנה ויכניס את החרשת. וע"ז אמר רשב"ל לא מצינו שתי יבמות א' חולצת ואח' מתייבמת והוא דהתם יאמרו דהא דחולץ לה הוא מפני זיקת המת והא דמייבם השני' הוא מחמת נשואי אחיו השני וע"כ הקילו בה דהראשונה חולצת והשני' מתייבמת דהא היא קנוי' ומשויירת ומצד שהיא קנויה א"כ מותרת והא דאסורה הוא מצד זיקת אחיו הראשון וע"כ אסורה דמי שעליה זיקת יבם א' ולא זיקת שני יבמין כמו שפי' רש"י שם דהא אינה קנויה לגמרי להשני ומצד שלא קנה לא הוי צרה ע"כ אמרי' דהצרה מתייבמת אבל לא חיישינן שמא יאמרו ב' יבמות הבאות מבית אחד אח' חולצת ואחת מתייבמת דהא התם נופלת מזיקת אחיו הראשון אבל הכא לא מצינו ב' יבמות הבאות מבית א אחת חולצת ואחת מתייבמת וא"כ ה"נ מתורץ דע"כ אסורה הצרה להתייבם ולא קשי' הא דפריך כמה דאת אמר תמן ויחלוץ צד הקנוי שבקטנה ויכניס צרתה אוף הכא ויחליץ צד הקנוי שבקטנה ויכניס צרתה. שהוא משום דלא מצינו ב' יבמות אח' חולצת וא' מתייבמת והתם ליכא למיחש מחמת שיאמרו דזהו מזיקת אחיו הראשון כמו שביארתי

ובזה יתבאר הא דאמרי' אח"כ עד דאת מקשי' ליה על דר' אלעזר קשייתי' על דר' אליעזר. והנה הפ"מ והק"ע כתבו דהגירסא דאת מקשי על דרבנן קשיית' על דר' אליעזר דאמאי לר"א אסורה הצרה ואמאי לא אמרי' דתמאן הקטנה וייבם צרתה וכמו דתנן ביבמות (דף ק"ט) ר' אליעזר אומר מלמדין את הקטנה שתמאן בו אבל לפי מה שביארתי אפשר לומר דהגירסא היא כמו דאיתא בירו' עד דאת מקשי על דר' אלעזר והוא משום דר"א תירץ על הא דתנן ביבמות (דף צ"ז) דהראשונה חולצת ולא מתייבמת והשני' או חולצת או מתייבמת וכמו דאיתא שם. אזל ר' אלעזר אמר לשמעתי' ולא אמר משמיה דר' יוחנן וכן איתא בירו' (ספ"י ה"ח) א"ר אלעזר דר' מאיר היא כו' אמר ר' יוחנן מני שמעה ר' אלעזר ואמרה. וע"ז אמר עד דאת מקשי על דר' אלעזר (והוא ר"א בן פדת). ועוד אפשר דקאי על הא דר' אלעזר דאמר חזרתי בין על רבנן דהכא בין על רבנן דתמן כו' וע"כ אמר ר' אלעזר שכולם חולקין עליה דצרתה אסורה וע"ז אומר עד דאת מקשי' על דר' אלעזר (פי' דלר"א בודאי צרתה אסורה וכמו שביארתי כבר דאפי' תגדל נמי אסורה דהא לשיטת הירו' סובר ר"א דנשואין הראשונים מפילין וכמו דאיתא בירו' מ"ט דר"א משום שעמדה עליו שעה אחת באיסור וא"כ בקטנה ודאי דצרתה אסורה דלכי תגדל נמי הוי ערוה וא"כ קשיא על דר"א דאמאי לא אמר דמלמדין את הקטנה שתמאן בו וע"ז אומר ליתני יכול למקשי על דר"א שמותי ב"ש אומרי' אין ממאנים אלא ארוסות ועוד אפשר לומר דב"ש סברי בבעל ולא ביבם ודו"ק]

(ה"ז) ולא כן תנינן קטנה וחרשת מת בעל הקטנה בעל החרשת מוציאה בגט והקטנה המתין עד שתגדיל ותחלוץ מיד לית יכיל בגין דר"מ דר"מ אמר אין חולצין ואין מייבמין את הקטנה שמא תמצא איילונית מה בעל החרשת בעל הקטנה מוציאה בגט והחרשת אסורה איסור עולם (דלכונסה אי אפשר מחמת הקטנה דשמא קנוי' היא עבר ובא על החרשת יוציא' בגט והותרה כההיא דאמר ר' הילא מפני הקנתה ופי' הפ"מ כעין דאמר ר' הילא לקמן דאין לה תקנה אחרת באם עבר ובא על החרשת אלא שמוציאה בגט והכא לא שייך למיפרך כדלקמן דהא חיות נינהו והוא דוחק דודאי אם עבר ובא על החרשת צריך להוציאה בגט מפני התקנה וכבר ביארתי (ספ"ה דיבמות) דהא דקאמר ר' הילא מפני תקנתה הוא כמו דאמרינן ביבמות (ד' קי"א) מת בעלה של חרשת קטנה יוצאה בגט וחרשת אסורה לעולם ואם בא על החרשת נותן לה גט והותרה א"א בשלמא חרשת קנוי' ומשויירת וקטנה קנוי' ואינה קנוי' משום הכי דכי בא על החרש' נותן לה גט והותרה דאמרינן ממ"נ אי קטנה קנוי' היא נפקא משום אחות אשה אי לאו קנויה היא שפיר מייבם אלא אי אמרת חרשת קנוי' ואינה קנוי' היא קטנה קנוי' ומשיירת כי בא על החרשת אמאי נותן לה גט והותרה הו"ל ביאה פסולה וביאה פסולה לא פטרה ומשני הא מני ר' נחמי' היא דאמר ביאה פסולה פטרה מחליצה והנה כבר ביארתי שהירושלמי סובר דקטנה קנוי' ומשויירת וכמו דאמרינן כירושלמי (ה"ו) צד שקנה זיקה כנגדו התיר בצרתה וכמו שביארתי) וא"כ אמרינן דאם בא על החרשת נותן לה גט והותרה הא הו"ל ביאה פסולה וביאה פסולה לא פטרה ולא מצי לשנויי כר' נחמי' דהא אמרינן בירו' (ספ"ה דיבמות) תמן אמרין דברי ר' נחמי' ביאה פסולה פוטרת