נועם ירושלמי על נשים מג

ע"כ נראה לי דצ"ל ר' אלעזר אומר מלמדין את הקטנה שתמאן בו (פי' דהירושלמי אומר דר' אלעזר אומר דמלמדין את הקטנה כו' ולא ר"א דהא ר"א שמותי היא וב"ש סוברים בבעל ולא ביבם) וע"כ אומר ר' אלעזר אומר מלמדין את הקטנה ולא ר"א דהא ר"א שמותי היא ובבעל ולא ביבם ואע"ג דר"א סובר דמלמדין את הקטנה התם בבעל איירי ואיפשר דאפי' מן הנשואין משום דעברה ומיאנה מיאוני' מיאון אבל הכא גרסינן ר' אלעזר או שהפי' הוא דאמר שהגירסא ר"א אומר מלמדין את הקטנה שתמאן היינו שהגירסא הוא ר"א אומר מלמדין ולא בכולן מלמדים ולא קאי רק על בבא האחרונה משום דסובר דאין מלמדין למאן אלא היכי שנוכל לקיים מצות יבום של תורה והיינו בגדולה וקטנה והכי מוכח בירושלמי (ה"ז) בעל החרשת מוציאה בגט והקטנה תמתין עד שתחליץ ועיי"ש

והא דקאמר לשעבר הא בתחילה לא קאי אמתניתין דאח"כ על הא דתנן יבם קטן שבא על יבמה קטנה ונפלו זה עם זה בא על יבמה גדולה תגדלנו ואמרינן ביבמות (ד' קי"א) לימא מתניתין דלא כר"מ דתני' קטן וקטנה לא חולצין ולא מייבמין דברי ר' מאיר אפי' אימא ר' מאיר כי אמר ר' מאיר גדולה לקטן וקטנ' לגדול דחד מינייהו ביאה דאיסורא הוא אבל קטן הבא על הקטנה דתרווי' כי הדדי נינהו לא אמר והא קתני בא על יבמה גדולה תגדלנו ואמר ר' חנינא בא שאני כו' והירושלמי קאמר על הא דאמר יבם קטן שבא על יבמה גדולה שתגדלנו לשעבר הא בתחילה לא (פי' דלמה תנן יבם קטן שבא על יבמה גדולה תגדלנו דדוקא אם בא בדיעבד אבל בתחילה לא (וכן דייק בירושלמי (רפ"ח ה"א) החולץ ליבמתו בלשעבר הא בתחילה לא וכן בפי"א דיבמות ה"ו) לשעבר הא לכתחילה לא (פי' דקאי על הא דתנן הגדילו התערובות שיחררו זה את זה וע"ז מדייק דתנן שיחררו לשעבר אבל לכתחילה לא) והכא נמי מדייק על הא דתנן יבם קטן שבא על יבמה קטנה משמע דוקא בדיעבד אבל לכתחילה אסור יבם קטן לייבם את הקטנה ואמאי הא כתיב יבמה יבוא עליה כל דהו או כמו דאמר רבא ביבמות (ד' קי"א) רבא אמר בלאו"ה נמי לא מצית אמרת מי איכא מידי דהשתא אסורה ולבתר שעתא שריא והאמר רב יהודה אמר רב כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבוא עליה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה וא"כ אמאי תנן יבם קטן שבא על יבמה קטנ' דדוק' בדיעבד וע"ז משני ר' מנא אמר לה סתם ר' יצחק ברי' דר' חייא כו' דר"מ היא דר"מ אמר אין חולצין ואין מייבמין את הקטנה שמא תמצא איילונית והא דתנן יגדלו זה עם זה איפשר לומר כיון דבא ע"כ בדיעבד לא מחמרינן וע"כ אמר יגדלו זה עם זה וכמו דאמרי' ביבמות (ד' קי"א) אמר ר' חנינא חוזאה בא שאני ובפ"ז דסוטה (ה"ד) יתבאר עוד בזה: ועוד איפשר לומר דלשיטת הירושלמי הא דקאמר יגדלו זה עם זה וכן הא דתנן בא על יבמה תגדלנו הוא לשיטת הירושלמי שיגדלו זה עם זה היינו אם יגדלו אז יהיו ניכרין אם הוא סריס או היא איילונית ועד שיגדלו אסור לבוא עלי'

שם (הי"ד) כהדא הוא אומר בעלתי כו' עיין בספרי נחלת יהושע (ס' כ"ב) עיי"ש מה שהשגתי על הק"ע ועיין מה שביארתי (פ"ג דקידושין ה' י"א) חרש שנשא פרק ארבעה עשר יבמות

מתניתין חרש שנשא פקחת ופיקח שנשא חרשת אם רצה להוציא יוציא ואם רצה לקיים יקיים כשם שהוא כונס ברמיזה כך הוא מוציא ברמיזה ובגמ' כיצד הוא עושה רומז והוא נותן לה גיטה כשם שהוא רומז כך היא נרמז מתניתין בשקדשה בכסף אבל אם קידשה בבעילה קידושיה מעשה וגירושיה אינו מעשה:

[והנה בספרי נחלת יהושע (ס' כ') ביארתי זה הירושלמי במה שכתב הא"מ (ס' מ"ג) בענין שנחלקו בזה בתשובות מהרי"ק בבן י"א שנה שקידש לו אביו אשה בטבעת ועדי' שצריכה גט שמצינו בכל מקום שזכין לאדם שלא בפניו וכבר האריך בזה בתשובות נודע ביהודה וכתב שם דלדברי מי שחושש לקידושי תורה משום דזכין לאדם שלא בפניו והיינו לקטן דא"כ קידושי קטן עצמו דהכל יודעים שאין קדושי קטן כלום ואמאי הא קטן אית לי' זכי' מדאורייתא היכי שדעת אחרת מקנה אותו כו' בשלמא בקידושי כסף ניחא דכיון שאין נתינתו בדמים נתינה כמו שכתב (הה"מ פ"ט מה' מכירה) דקטן זוכה לעצמו דבר תורה כשיש דעת אחרת מקנה אותו אבל במקח כיון שאין נתינתו בדמים נתינה אין מעשיו כלום מה"ת אבל במתנה אם זכו לו קונה ד"ת כיון שיש דעת אחרת מקנה (וכן הובא סברא זו ברא"ש פ"ב דכתובות (ד' כ') גבי ההוא בר שטי') וא"כ מה"ט נמי בקטן שקידש כיון שאין נתינתו בדמים נתינה אין מעשיו כלום אך הא תינח אם קדיש בכספא או בשטר כיון שאין נתינתו בדמים נתינה וכן אין נתינתו בשטר כלום דאע"ג דקידושי שטר לא צריך שוה פרוטה אבל נתינה בעי ונתינת קטן לא שמי' נתינה לכן אין חוששין לקדושין אבל קידש בביאה מא"ל ואח"כ כתב עפ"י מה שכתב הר"ן בנדרים (ד' כ"ט) דכיון שהתורה אמרה כי יקח איש אשה ולא כי תלקח אשה לאיש לא כל הימנה שתכניס עצמה לרשות הבעל כו' אלמא כיון שהיא מסכמת ומבטלת רצונה לקידושי האיש הרי משוה עצמה לבעל כדבר של הפקר והבעל מכניסה לרשותו הילכך אין אנו דנין בקידושין מצד האשה אלא מצד האיש כו' עיין שם. והעלה אח"כ שזה תלוי במחלוקת רש"י ותוס' דלרש"י דהפקר הוי דעת אחרת מקנה בפ"ק דב"מ (ד' י"ב) ע"כ בקטן שקידש בביאה הוי מדאוריי' והביא שם בשם רש"י בכתובות (ד' ע"ג) דקטן שקידש בביאה הוי דאורייתא אבל לדעת התוס' דלא הוי דעת אחרת מקנה ע"כ לא הוי מדאורייתא וכתב שם אח"כ שוב ראיתי בחידושי הרשב"א ליבמות ר"פ חרש וז"ל רצה יוציא רצה יקיים ירושלמי מתניתין בשקדשה בכסף אבל אם קדשה בביאה קידושי' מעשה וגירושי' אינו מעשה עכ"ל וא"כ נראה דה"ה בקטן דחרש דין קטן אית לי' אלא דלפי מ"ש נראה דבחרש לא מהני זכי'. ולפי"ז איפשר לומר הא דמחלק בירושלמי בין קידושי כסף לקידושי ביאה הוא משום דאם קידש בביאה הוי מעשה משום דע"י דעת אחרת מקנה אית לי' זכי' אבל בקידושי כסף אין החרש יכול להקנות הכסף דאין נתינתו בדמים נתינה אך מהרא"ש בפ"ב דכתובות שכתב במתנה זכין לאדם שלא בפניו ואית לי' זכי' לשוטה מידי דהוי אקטן דאית לי' זכי' הואיל ואתא לכלל דעת גם זה הי' עתים חלים משמע דלחרש לית לי' זכי' ולקמן (ה' ב') יתבאר עוד בזה]

שם ר' אלעזר שאל לר' יוחנן אשתו של חרש ושל שוטה א"ל אפי' אשם תלוי אין בה ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן ר' הילא בשם ר' אלעזר אפי' אשם תלוי אין בה מכיון דאת אמר אפי' אשם תלוי אין בה ובא אחר וקידשה תפסי בה קידושין גירש מותרת להנשא לראשון הנה המ"ל פי' דע"כ גירש מותרת להנשא לראשון הוא דכיון שיודעים שאין לחרש קידושין מה"ת וע"כ יתלו שמה שקידש השני אינו מחמת דגירשה הראשון אלא מחמת דקדושי השני קידושי תורה וע"כ תופסין בה קידושין וכמו שאומר מכיון דאת אמר אפי' אשם תלוי אין בה ע"כ אם קידש השני תפסו קידושין וע"כ אם גירשה מותרת להנשא לראשון אך שנדחקו בזה שאומר כהדא דתני ר' חייא אשתו של חרש שגירשה והלכה ונישאת לחרש או לפיקח קורא אני עליו לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה אשת של פקח שגירשה והלכה ונישאת לחרש איני קורא עליו לא יוכל בעלה הראשון (לפי גירסת הרמב"ם) דלא אתי נשואי חרש מדרבנן ואסרי אפיקח משום מחזיר גרושתו וא"כ לא דמי להא דאמר תחילה גבי מכיון דאת אמר אפי' אשם תלוי אין בה ובא אחר וקידשה תפסו בה קידושין גירש מותרת להנשא לראשון וכמו שביארתי שלא יתלו שהראשון גירשה אלו שנתפסו בה קידושין וא"כ איך אתמר כהדא דהא התם אם נישאת אח"כ לפיקח קורא אני עליו לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה וא"כ איך אומר כהדא דתני ר' חיי' (והפ"מ נדחק בזה)

[ולי נראה דקאמר ר' אלעזר שאל לר' יוחנן אשתו של חרש ושל שוטה א"ל אפי' אשם תלוי אין בה ר' אחא בשם ר' יוחנן ר' הילא בשם ר' אליעזר אפי' אשם תלוי אין בה כו' ובא אחר וקידשה נתפסו בה קידושין וא"כ משמע דאם הי' חייב אשם תלוי ובא אחר וקידשה לא נתפסו בה קידושין ואמאי הא כיון דהוי ספק קידושין א"כ אם בא אחר וקידשה בודאי תפסי קידושין שני. ע"כ נראה לי כמו שכתב השעה"מ (פ"ז מה' אישות ה"ב) שיש לומר שאם יש ס"ס לחומרא בקדושין לא תפסי קידושי שני דכיון דאיכא ס"ס להחמיר חשיבה ההוא צד דלא נתקדשה כמיעוטא דמיעוטא ולא חיישינן לקידושי שני וע"כ שאל ר' אלעזר מר' יוחנן אשתו של חרש ושל שוטה (פי' דמיבעי' לי' אם היא אשתו של חרש וא"כ יש ספק דילמא דעתא צלותא הוא) וכמו דאמרינן ביבמות (ד' קי"ג) מ"ט דר"א מפשט פשיטא לי' דחרש דעתא קלישתא הוא ומיהו מספקא לי' אי דעתא צלותא ולעולם חדא דעתא היא או דילמא פשיטא לי' דדעתא קלישתא כו' והכא היינו טעמא כיון דעתים חלים ועתים שוטה עכ"פ איך שהוא יש ספק בחרש דילמא הוי קידושין וא"כ אם נשאה אח"כ ולפי מה שאומר תחילה מתניתין בשקידשה בכסף אבל אם קידשה בבעילה קידושין מעשה וגירושין אינו מעשה א"כ איפשר לומר דהיא נתכוונה אח"כ לקידושין וא"כ הוי דעת אחרת מקנה ואפי' הקידושין שמתחילה לא הוי קידושין כלל [וכמו דאמרינן ביבמות (ד' קי"א) קטנה שלא מיאנה הגדילה עמדה ונישאת רב אמר אינה צריכה גט משני ושמואל אמר צריכה גט משני