נועם ירושלמי על נשים לה

סימנים ועיין בפ"מ במראה הפנים ושגה בזה וגם בחליצה איפשר שחלץ מקודם ואח"כ עמדו בו בשעת הסימנים וע"כ לא פריך אח"כ רק לר' יוחנן דקאמר ניחא אלמנה וגרושה תיפתר שבא עליה ומשהגדיל נותן לה גיטה וחלוצה תיפתר שבא עלי' ומת וחלצו לה אחין ועל ידו היא נעשית חלוצה ומשמע דלא קשי' רק לר' יוחנן אבל לא לר"ל

אך שצריך לבאר דא"כ איך יתיישב חלוצה לר"ל לפי מה שביארתי שחלץ לה ואח"כ איגלאי מילתא למפרע שהיו סימנים שעמדו בו בשעת סימנים והא ר"ל סובר דחליצה מעוברת לא שמי' חליצה ביבמות (ד' ל"ה) ולפי מה שכתבו התוספות דספק זה אין ראוי להתברר עכשיו כו' וא"כ ה"נ איך הוי חליצה הא בעינן שיעמדו בו בשעת סימנים אך אפשר דלפי מה שביארתי שיטת הירושלמי דהטעם הוא כמו דאמרינן (רפ"ז ה"א) דבעינן שתדע במה היא ניתרת אם בעובר אם בביאה אף הכא צרתה לא תנשא עד שתדע במה היא ניתרת אם בביאה אם בחליצה אבל הכא אין הספק אלא אם הוא חליצה מעולה אבל חליצה ודאי בעי ע"כ אמרינן איגלאי מילתא למפרע לפי שיטת הירושלמי

ועוד איפשר לומר דהא דלא אמרינן בחליצה אגלאי מילתא למפרע לא אמרי' היינו שתהא נפטרת בהחליצה אבל לפוסלה מן הכהונה אמרינן וכמו דאמרינן ביבמות (ד' ל"ו) איתבי' ר"ל לר' יוחנן אין הולד של קיימא הוא אסור בקרובותי' ופסלה מן הכהונה בשלמא לדידי דאמינא חליצת מעוברת לא שמי' חליצה היינו דקתני פסולה מן הכהונה לחומרא ולא קתני אינה צריכה חליצה מן האחין אלמא דלחומרא אמרינן איגלאי מילתא למפרע וה"נ לחומרא אמרינן איגלאי מילתא למפרע והוי חלוצה

ובזה יתיישב נמי מה שהבאתי בס' עמק יהושע (ס' י"ד) מה שנסתפק המ"ל ברמב"ם (פ"ו מה' גירושין) אם קידש על תנאי אם יכול לגרש קודם חלות התנאי ועיי"ש (ס' י"ד) ועיין בספרי נחלת יהושע (ס' ט"ז) וא"כ לפי מה שביארתי דלר"ש דמוקי להברייתא כריב"י והא דעושה גרושה היינו אם גירש קודם שנתגדל ולאחר שנתגדל עמדו בו הסימנים וע"כ הוי קידושין למפרע קידושין וכן הגט ואע"ג דלשיטת הרבה פוסקים אינו יכול לגרש קודם חלות התנאי אך לחומרא אמרינן איגלאי מילתא למפרע ועיין בספרי נ"י (ס' כ"ב) מה שהבאתי הירושלמי (פ"ג דקידושין ה"ג) קידש בתוך סימפון הרי אלו קדושין גמורין (פי' אם קידש על תנאי ואח"כ קידש קדושין גמורים חלים הקידושין השניים דכיון שנתבטל הקידושין הראשונים מחמת התנאי ע"כ חלו הקידושין השנים כו' גירש תלמידי דר' יונה אמרי נגעו בה גירושין ר' יונה אמר לא נגעו בה גירושין כד דמיך ר' יונה עבדין תלמידי' כותי' ואמרין לאחר שלשים יוצאה בלא גט ואת אמרת נגעו בה גירושין ומפרשי הירושלמי פירשו לענין ריח הגט ואפי' אם לא בא עלי' וביטל הקידושין ע"י התנאי אעפ"כ הוי ריח הגט שפוסל בכהונה וכתבתי שם דודאי אם לא בא עלי' לא הוי גט אפי' לכהונה ומ"ש מהמגרש על תנאי דאמרינן בגיטין (ד' פ"א) דהמקדש על תנאי ולא נעשה התנאי דלא פסלה מן הכהונה וא"כ ה"נ כיון דלבסוף איגלאי מילתא למפרע דלא הוי קידושין א"כ לא הוי ריח גט וכתבתי שם דפליגי אם נתקיים התנאי אם הוי גט עיי"ש אך משמעות הירושלמי שאמר נגעו בה גירושין משמע לשון ריח הגט וע"כ נראה לי דלענין ריח הגט לפסול לכהונה אמרינן איגלאי מילתא למפרע לחומרא וכמו דבחליצה אמרינן לחומרא דחליצת מעוברת שמה חליצה לפוסלה לכהונה ה"נ לענין גט ובזה פליגי בירושלמי אם נתקיים התנאי וה"נ קאמר דבן ט' עושה גרושה וחלוצה אם יעמדו בו הסימנים בשער סימנים ע"כ עושה גרושה וחלוצה למפרע לפוסלה מן הכהונה ולא קאמר דגיטו הוי גט משום דלא אמרינן איגלאי מילתא למפרע גבי גט כמו בחליצה וכמו שנסתפק המ"ל ברמב"ם ודו"ק

וע"ז אומר ניחא אלמנה (פי' לר' יוחנן שמפרש ביעוד ניחא אלמנה דכיון דיכול ליעדה לבנו קטן ע"כ הוי אלמנה) וגרושה (פי' דאיך הוי גרושה הא הוא קטן) וע"ז אומר תיפתר שבא עלי' משהגדיל נתן לה גיטו (ומה שפי' הפ"מ שבא עלי' משהגדיל ונתן לה וכתב ולקמן התיב עלה אי הכי אפי' פחות מבן ט' נמי שגה בזה דהא א"צ לתרץ דבא עלי' משהגדיל דהא ביעוד אפי' בן ט' נמי אלא דבגירושין בעינן שנתן נה גיטה משהגדיל ע"כ הפי' הוא תיפתר שבא עלי' ומשהגדיל נתן לה גיטה ע"כ הוי גט לאוסרה לכהן וחלוצה (פי' דפריך איך היא חלוצה) ומשני תיפתר שבא עליו ומת וחלצו לה אחין ועל ידיו היא נעשית חלוצה (וכל זה הוא לר' יוחנן שמפרש דמיירי ע"י יעוד אבל לר"ל דמוקי כריב"י כבר ביארתי דגרושה וחלוצה היינו מה שהוא גירש ומה שהוא חלץ ולמפרע הוי גיטו גט וחליצתו חליצה לחומרא כמו שביארתי) רק לר' יוחנן צריך לומר דמשהגדיל נתן לה גיטה וחליצה היינו שמת וחלצו לה אחין ועל ידו נעשית חליצה (וכבר ביארתי דלר' יוחנן דמיירי ע"י קידושי יעוד אמאי לא קאמר דחייבין עליו מיתה משום אשת איש אך כבר ביארתי והבאתי הא דאמרינן בקידושין (ד' י"ט) ת"ש איש פרט לקטן אשר ינאף את אשת איש פרט לאשת קטן וא"כ אינם חייבין עליו מיתה משום אשת איש וע"כ אומר דעושה אלמנה וגרושה וחלוצה וע"ז פריך מעתה אפי' פחות מבן תשע נמי (פי' אם מייעד ע"י הכסף ולא ע"י ביאה אפי' פחות מבן ט' נמי עושה אלמנה וגרושה וחלוצה) אלא בגין דתני כולהון תשע תנא אף הוא עמהון דבכל הפסולים פוסלין ע"י ביאה ואינהו לא פסלי בפחות מבן ט' אבל הכי נמי אם מייעדה ע"י הכסף שנתן לה הוי ייעוד אפי' פחות מבן תשע נמי ודו"ק]

(ה"ח) פשיטא הדא מילתא פחות מבן עשרים שהביא שתי שערות למפרע הוא נעשה איש ויותר מבן ך' שהביא שתי שערות מכאן ואילך הוא איש מה פליגי בבן עשרים שמואל אמר למפרע הוא נעשה איש רב אמר מכאן ואילך הוא איש מתני' פליגא בין על דין בין על דין הסריס אינו נעשה בן סורר ומורה שאין בו הקפת זקן ויתרו בו שמא יביא שערות בתוך שלשה חדשים מתנית' פליגא על שמואל אחד בן תשע שנים ויום א' ואחד בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות כמה דתימר בן ט' שנים ויום א' ועד בן שתים עשרה שנה ויום א' שהביא שתי שערות למפרע הוא נעש' איש ודכוותה בן עשרים שנה שלא הביא ב' שערות מכאן ואילך הוא נעשה איש ומה עבד לה שמואל פתר לה סמוך לכ' שנה

והנה בספרי נועם ירושלמי (פ"ב דשבת) הבאתי הירושלמי הזה כמו שפירשו המפרשים הק"ע והפ"מ שהירושלמי מחולק עם הש"ס דילן דלהש"ס דילן אינו נעש' גדול רק מהבא' שתי שערו' ואילך ולהירושלמי נעשה גדול למפרע והק"ע כ' ולא ראיתי להפוסקים שביארו דין זה ובאמת מוכח מכמה מקומות בש"ס דאינו נעשה גדול אלא מכאן ולהבא ובנדה (ד' מ") לא חיישי' אלא שמא נשרו וע"כ הוי גדולה אבל לא חיישינן דילמא תביא אח"כ ב' שערות ותהי' גדולה למפרע והירושל' הזה מתפרש בדוחק גם אינו נ"ל שיהא הש"ס הזה מחולק עם הש"ס שלנו בענין דאם הביא ב' שערות אח"כ שיהי' גדול למפרע ע"כ נראה לי שיש ט"ס בירושלמי (וכצ"ל) פשיטא הד מילתא פחות מבן עשרים שנה שהביא שתי שערות למפר' הוא נעשה איש (והוא ט"ס וצ"ל) מכאן ואילך הוא איש ויותר מבן עשרי' שהביא שתי שערות מכאן ואילך הוא איש והוא ט"ס וצ"ל למפרע הוא נעש' איש) פי' שנעשה גדול למפרע והוא סריס וע"כ הוי גדול למפרע והוא כמו דאמרינן ביבמות (ד' פ') איתמר אכל חלב מבן שתים עשרה שנה ויום א' עד בן שמונה עשרה ונולדו בו סימנים סריס ולאחר מכאן הביא ב' שערות רב אמר נעשה סריס למפרע ושמואל אמר קטן הי' באותה שעה ועל זה אמר ויותר מבן עשרים שהביא שתי שערות למפרע הוא נעשה איש דבזה אפילו שמואל נמי מודה לשיטת הירושלמי דנעשה גדול למפרע. מה פליגין בבן עשרים שמואל אמר למפרע הוא נעשה איש רב אמר מכאן ולהבא הוא נעשה איש (פי' דפליגי בבן עשרים דשמואל אמר למפרע הוא נעשה איש שהוא ודאי סריס וע"כ הוי גדול למפרע ורב סוב' דמכאן ואילך הוא נעשה איש והוא משום שסובר דאינו נעשה סריס אלא לאחר עשרים אבל לא בעשרים גופא)

ונ"ל שטעם מחלוקתם בשנת העשרים אם הוא נעשה סריס או שנעשה סריס לאחר עשרים הוא כמו דאמרינן ביבמות (ד' צ"ז) אחד בן ט' שנים כו' ורמינהו בן עשרים שנה שלא הביא ב' שערות יביאו ראי' שהוא בן עשרים והוא הסריס לא חולץ ולא מייבם כו' הא איתמר עשה אמר ר' שמואל בר יצחק אמר רב והוא שנולדו בו סימני סריס אמר רבא דיקא נמי דקתני והוא הסריס ש"מ וכי לא נולדו בו סימני סריס עד כמה תני ר' חייא עד רוב שנותיו כו' ולשיטת הירושלמי הוא מאי דאמרינן א' בן ט' שנים ויום אחד וא' בן עשרים שנה שלא הביא ב' שערות הוא לדברי רב דאמר מכאן ואילך הוא איש וא"כ הא דאמר בן עשרים שנה היינו כל שנת העשרים הוא עדיין קטן כמו בן ט' ואם הביא ב' שערות נעשה גדול על להבא כמו בבן ט' שאם בא לכלל גדלות אינו נעשה גדול אלא מכאן ולהבא וא"כ ניחא דהא דתנן בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות יביאו ראי' שהוא בן עשרים שנה והוא הסריס מיירי בשנת העשרים גופא דנעשה סריס למפרע והא דתנן א' בן י"ט שנים ויום אחד וא' בן יום עשרים שלא הביא ב' שערות היינו בהשנה הסמוכה לעשרים דאז הוי קטן עדיין אבל לא בשנת עשרים גופא

ובזה יתבא' במה דאיתא בנדה (ד' מ"ז) אמר רב הלכתא בכולה פרקין מעל"ע ועולא אמר דתנן תנן ודלא תנן לא תנן בשלמא לעולא היינו דקתני יום א' והכא לא קתני אלא לרב ליתני ועוד תני ר' יוסי בן כיפר אומר משום ר' אליעזר שנת עשרים שיצאו מהן שלשים יום הרי הוא כשנת עשרים לכל דבר וע"כ סובר רב דהא דתנן בן עשרים שנה שלא הביא ב' שערות יביאו ראי' שהוא בן עשרים שנה דבעינן מעל"ע וכמו דאמר רב בנדה (ד' מ"ו) הלכתא בכולי פירקין מעל"ע והא דתנן ביבמות (ד' צ"ו) א' שהוא בן ט' שנים ויום אחד וא' שהוא בן עשרים שלא הביא ב' שערות היינו בבן עשרים גופא וע"כ אינו גדול אלא מכאן ולהבא ולא הוי סריס ושמואל סובר דהא דתנן בנדה (ד' מ"ז) בן עשרים שנה שלא הביא