נועם ירושלמי על נשים לו

ב' שערות מביא ראי' שהוא בן עשרים שנה והוא הסריס לא חולץ ולא מייבם היינו בבן עשרים גופא דכיון שלא הביא ב' שערות הוא הסריס ונעשה גדול למפרע והראי' מדכולהו פירקין תני מעל"ע והכא לא תני אלמא דבן עשרים גופא הוי סריס ונעשה גדול למפרע והוא כמו עולא דאמר דתנן תנן ודלא תנן לא תנן)

וע"ז אמר מתניתא פליגא בין על דין בין על דין (פי' בין לרב ש בין לשמואל) הסריס אינו נעשה בן סורר ומורה שאין בו הקפת זקן ויתרו בו שמא יביא ב' שערות בתוך שלשה חדשים ונראה לי שהוא (ט"ס וצ"ל) ויתרו בו בתוך ג' חדשים שמא לא יביא ב' שערות והוא דמקשה על רב ושמואל דסברי דאם נעשה סריס לרב למעלה מעשרים דהיינו שהוא בן עשרים שנה ויום א' ולשמואל בבן עשרים אם לא הביא ב' שערות נעשה גדול למפרע א"כ אמאי לא יתרו בו שמא לא יביא ב' שערות וא"כ הוי גדול למפרע וא"כ בתוך ג' חדשים הוי בן סורר ומורה דבשלמא אי אמרינן דאפי' יותר מבן עשרים דהוי סריס אעפ"כ לא נעשה גדול למפרע ניחא דאין הזמן אלא שלשה חדשים אחר הגדלות די"ב שנה ויום א' וכיון שהוא קטן עד בן עשרים א"כ לא הוי הזמן של בן סורר ומורה וכמו דאמרינן ביבמות (דף פ') שם מתקיף לה רב יוסף לרב איילונית לר"מ יהא לה קנס א"ל אביי מקטנותה יצתה לבגר כו' דתני' אין הסריס נידון כבן סורר ומורה לפי שאין בן סורר ומורה נידון אלא בחתימת כו' ואין איילונית נידונית כנערה המאורסה לפי שמקטנותה יצא לבגר וכתבו התוס' איילונית לר"מ יהא לה קנס לשמואל ניחא כיון שימי קטנות נמשכים עד י"ח א"כ אין כאן נערות דימי נערות הם בששה חדשים הסמוכים לשתים עשרה כשפוסקין אז ימי קטנות אבל לרב יהא לה קנס שפוסקין בזאת ימי קטנות כמו בשאר נשים. וה"נ בבן סורר ומורה דאי אמרינן דלא נעשה גדול למפרע א"כ ניחא דע"כ אין נידון כבן סורר ומורה דזמן בן סורר ומורה בתוך ג' חדשים היינו סמוך לשלש עשרה שנה ויום א' אבל לבתר הכי לא הוי זמן של בן סורר ומורה אבל כיון שרב ושמואל סוברים דנעשה גדול למפרע א"כ יתרו בו שמא לא יביא ב' שערות וא"כ יהי' גדול למפרע וא"כ יוכל להתרות בו תוך שלשה חדשים מיד שנפסקים ימי קטנות שאז הוי ג' חדשים הסמוכים לקטנות (ואיפשר דלשיטת הש"ס דילן ביבמות (ד' ה') דמשני באיילונית דמקטנותה יצתה לבגר איפשר דבבן סורר ומורה נמי הכי הוי דאין לו הזמן ג' חדשים וע"כ תניא אין הסריס נידון כבן סורר ומורה כו' ואין איילונית נדונית כנערה המאורסה שמקטנותה יצתה לבגר. אבל הירושלמי לא סבר הכי וע"כ מקשה מבן סורר ומורה]

וע"ז משני כמן דמר אין מקבלין התרי' על הספק אבל אם היו מקבלין התרי' על הספק יכול להתרות בו אלא דאתי כמ"ד אין מקבלין התרי' על הספק אך אעפ"כ יש להקשות דאפי' למ"ד דמקבלין התריי' על הספק אעפ"כ הא ספק זה לא יתברר אלא שאם לא יביא ב' שערות עד עשרים או לאחר עשרים שאז נעשה גדול למפרע וא"כ פטור וכמו דתנן בסנהדרין (דף ע"א) ברח עד שלא נגמר דינו ואח"כ הקיף זקן התחתון פטור ופירש"י דתו לא דיינינן לי' כיון דאילו עבד השתא לאו בר קטלא הוא. וע"כ צריך לומר דהקושי' הוא ויתרו בו תוך שלשה חדשים שמא לא יביא ב' שערות היינו שיגמרו את דינו באם שלא יביא ב' שערות עד עשרים יהי' חייב (אך זהו קצת דוחק לגמור דינו באם שלא יביא ב' שערות) ועיין בירושלמי (פ"ז דסנהדרין ה"ח) ר' ירמי' בשם רב שמואל בר רב יצחק זאת אומרת שדנין מספק ופי' הפ"מ ממתניתין דקתני בכל יום היו דנין כו' ואעפ"י שלא שמעו מהעדים שהעידו כו' היו דנים אם כך הוא ואם יאמרו העדים אח"כ כזה חייב הוא כו' עיין שם ודו"ק]. וע"ז משני כמ"ד אין מקבלין התרי' על הספק ואתי שפיר דהא לכאורה בבן סורר ומורה מתרין בו על הספק דהא אם רצה אביו ואמו למחול מוחלין לו וא"כ בלאו"ה הוי התראת ספק אלא דהכא צריך להיות הגמר דין נמי על הספק ובסתם בן סורר ומורה לא הוי הגמ"ד על הספק דהא אם נגמר דינו אינו יכול אביו ואמו למחול לו כמו דאיתא בירושלמי (ועיין בס' עמק יהושע ח"ב מה שביארתי שם דבבן סורר ומורה לא הוי התראת ספק) [ועיין בק"ע שהקשה דאיך יתרו אותו על גניבה שני' הא בעינן שילקה תחילה קודם עדות השני' ותירץ דקאי על התראה הראשונה אך לפי"ז משמע דלא מפרש כפירוש רש"י בסנהדרין (שם) דלא הוי התראה ממש דא"כ הוי התראת ספק עיי"ש אלא דהוי התראה ממש וא"כ לפי מה שביארתי יהא מוכח שהירושלמי סובר דלא אמרינן איגלאי מילתא למפרע אפי' הוא מחמת שלא הביא ב'

שערות

[ומה שהוכיח הק"ע ג"כ דאינו סובר כמו שכתבו התוס' זה אינו לפי גירסתו דמקשה שמא יביא שתי שערות וא"כ אפשר לומר דזהו מחמת התחדשות שיביא אח"כ שתי שערות בזה לא אמרינן איגלאי מילתא למפרע לכ"ע כמו שביארתי בספרי עמק יהושע (ס' כ"ב) אך לפי מה שהגהתי שמא לא יביא ב' שערות בזה יהי' מוכח דהירושלמי אינו סובר כפי' התוס'. והא דקאמר דפליגי אם למפרע נעשה איש אפשר דפליגי אליבא דמ"ד התראת ס' שמה התראה ועוד לענין אם יביא חטאת על חלב שאכל ועוד כיון שבירושלמי אמר סתם למפרע נעשה איש א"כ יש נ"מ לענין אם קידש שחלין הקידושין ועיין במה שביארתי (בה' ז') ודו"ק]

עוד (שם) מתניתא פליגא על שמואל א' בן תשע שנים ויום א' וא' בן עשרים שנה שלא הביא ב' שערות כמה דתימר השע שנים ויום אח' עד י"ב שנים למפרע הוא נעשה איש (הוא ט"ס וצ"ל) מכאן ואילך נעשה איש ודכוותה בן עשרים שנה מכאן ולהבא נעשה איש (פי' וא"כ קשה לשמואל שסובר דבן עשרים שלא הביא ב' שערות נעשה גדול למפרע) וע"ז אומר מה עבד לה שמואל פתר לה סמוך לעשרים שנה (פי' השנה הסמוכה לעשרים מלפני' אז הוא עדיין קטן אם לא הביא ב' שערות ואם הביא ב' שערות נעשה גדול מכאן ולהבא אבל בשנת עשרים גופא נעשה גדול למפרע) ודלא כמו שפירשו הק"ע והפ"מ דהיינו בשנה שאח"כ והק"ע פי' בשלשים שבסוף עשרים וזהו לפי גירסתם בירושלמי אבל לפי מה שהגהתי אפשר לומר דשנה הסמוכה לעשרים היינו שעדיין לא נכנס שלשי' יום בתוך עשרים והוא כמו דאיתא בנדה (ד' מ"ז) ועוד תני ר' יוסי בן כיפר משום ר"א שנת עשרים שיצאו ממנה שלשים יום הרי היא כשנת עשרים לכל דבריו (פי' שנעשה גדול למפרע והוי סריס אבל פחות משלשים יום אינו נעשה גדול אלא מכאן ולהבא) והשת' ניחא לשמואל דאמר בן עשרים שנה שלא הביא ב' שערות יביאו ראי' שהוא בן עשרים והוא הסריס ובכולהו פירקין תני ויום א' והכא לא אלא ודאי דבבן עשרים נעשה ג"כ גדול למפרע וכן הכא ביבמות נמי תנן אחד בן תשע שנים ויום א' וא' בן עשרים שנה שלא הביא ב' שערות היינו אם לא נכנס עדיין שלשים יום בתוך עשרים וע"ז אומר פתר לה סמוך לעשרים שנה או אפשר דדווקא השנה הסמוכה לעשרים וכל החילוקים שבין הבבלי והירושלמי הוא מחמת הקושי' דמתניתין אהדדי דלשיטת הש"ס דילן היינו דווקא אם הביא סימני סריס אז הזמן הוא עשרים כמו דתנן בנדה (ד' מ"ו) דבן עשרים שנה שלא הביא ב' שערות יביאו ראי' שהוא בן עשרים והוא הסריס אבל אם לא הביא סימני סריס ע"ז תנן ביבמות דא' בן תשע שנים ויום א' וא' בן עשרים שנה שלא הביא ב' שערות והירושלמי אינו מחלק בהכי אלא דלרב מיירי ההיא דנדה למעלה מעשרים וההיא דיבמות בעשרים גופא ולשמואל מיירי ההיא דנדה בעשרים גופא וההיא דיבמות בשנה הסמוכה לעשרי' ותרוייהו סברי דנעשה גדול למפרע ולשיטת הש"ס דילן מחולקים בזה רב ושמואל דלרב נעשה סריס למפרע ושמואל סובר דקטן הי' באותה שעה

ודו"ק

[ובזה יתבאר הירו' סנהדרין (פ"ט ה"ו ההורג את הנפשות שלא בעדי' כונסין אותו לכיפה כו' ריב"ח אמר בשאינו יכול לקבל התרי' ופי' הפ"מ בשאינו יכול לקבל התרי' מהן כגון שלא הי' להם פנאי להתרות בו ולא הי' יכול לקבל התרי' מהן או שהמעשה נעשה מרחוק הרבה וכיוצא בו ואין דנין בלא התרי' והנה בש"ס דילן בסנהדרין (ד' פ"א) ושמואל אמר שלא בהתרי' ולא אמר כמו דאיתא בירושלמי בשאינו יכול לקבל התרי'. ע"כ נ"ל לפרש דלא כהפ"מ דהא דאמר בשאינו יכול לקבל התרי' הוא דהיינו אם הי' פחות מבן עשרים ולא הביא ב' שערות כמו דאמרינן הכא וא"כ אינם יכולים להתרות בו דלמא לא יביא ב' שערות עד בן עשרים וא"כ הוא קטן ואינו בר עונשין והירושלמי אינו סובר כמו שכתבו התוס' ביבמות (ד' פ') דלקי על חלב שאכל דלא חשיב התראת ספק אע"ג דבשעת התראה הי' ספק אך דאמרינן אגלאי מילתא למפרע והירושלמי סובר דהוי תחילה התראת ספק וא"כ אינו יכול לקבל התרי' וכמו שאמר בירושלמי כמ"ד אין מקבלין התרי' על הספק וע"כ אף שאח"כ לא הביא ב' שערות רק עד אחר עשרים וא"כ נעשה סריס למפרע אך אעפ"כ לא הי' יכול תחילה לקבל התראה וע"כ אומר שאינו יכול לקבל התראה ובש"ס דילן אומר אמר שמואל שלא בהתראה ולא אמר בשאינו יכול לקבל התראה וכמו שביארתי דלשמואל ליכא למימר הכי אפי' אי לא אמרינן דכה"ג איגלאי מילתא למפרע והא דקאמר אכל חלב כו' היינו לענין לחייבו בקרבן) אעפ"כ הא שמואל אמר ביבמות (ד' פ') דקטן הי' באותה שעה וא"כ כיון שהי' קטן א"כ אינו חייב להכניסו בכיפה כיון שהי' קטן באותה שעה ע"כ אומר סתם בלא התראה ולא שאינו יכול לקבל התראה כמו שביארתי ודו"ק]: נושאין פרק אחד עשר

יבמות

(ה"ב) מה פליגין כו' שהי' הורתה שלא בקדושה ולידתו בקדושה אבל כו' הי' הורתו ולידתו בקדושה אף ר"י הגלילי