נועם ירושלמי על נשים לד

הכל מודים באשת אחיו שצריכה הימנו גט (פי' אע"ג דליכא למימר גירש זה ונשא זה אפ"ה אסורה משום ריח ערוה דלא פלוג באשה שהלך בעלה למדינת הים ולא מחלק בין דאזלי ארוסתו וגיסו דאיכא למימר תנאה הוי לי' בקידושין ובין דאזלי אשתו וגיסו אלא דאפי' אזלי אשתו וגיסו אפ"ה בעי גט דלא פלוג באשה שהלך בעלה למדינת הים וע"כ כיון דבעי גט ממילא אסור באשתו משום דהו"ל אחות גרושתו וע"ז אומר ר' יוסי כל שפוסל ע"י אחרים פוסל ע"י עצמו והא דאחות אשה שרי' באחותו פנוי' הואיל ואינו פוסל ע"י אחרים אינו פוסל ע"י עצמו (ועיין בתוס' יבמות (ד' צ"ה) בד"ה כל דאינו פוסל מאי עבידתיה ולא מסתבר למימר כל שאינו פוסל ע"י אחרי' כמו באחות אשתו דלישנא דכל שאינו פוסל ע"י אחרים משמע דאיכא אחרים שאינו פוסל על ידו) והירושלמי אינו מדקדק בזה וע"ז אומר דמר ר' הילא בשם רשב"ל צריכה הימנו גט (פי' אפי' באשתו וגיסו אפ"ה צריכה הימנו גט אע"ג דליכא למימר גירש זה ונשא זה דהא הו"ל גרושת אחיו אפ"ה צריכה ממנו גט וכמו שביארתי שיטת הירושלמי לרבנן דהכ' ודו"ק)

(ה"ז) ר' יוחנן אמר מייעדה בין לבנו גדול בין לבנו הקטן בין לדעת בין שלא לדעת רשב"ל אמר אינו מייעדה אלא לבנו הגדול בלבד לדעת בן תשע שנים ויום א' עושה אלמנה לכה"ג גרוש' וחלוצה לכהן הדיוט על דעתי' דר"י דהוא פתר לה ביעודין ניחא יעודין שיש לו בה קנין עושה אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט על דעתי' דרשב"ל דהוא פתר לה בנישואין תהא פטורה מן החליצה ומן היבום והתנינן נשא אשה ומתה ה"ז פטורה אמר ר' אבין אתי' דרשב"ל כריב"י ותני כן בן תשע שנים ויום א' שהביא שתי שערות ה"ז שומא ריב"י אומר הרי אילו סימנים ר' יעקב בר בון בשם ריב"ח והן שעמדו בו בשעת סימני' (וכן אמרינן בש"ס דילן בנדה (ד' מ"ו) אמר ר' כרוספדאי ברי' דר' שבתאי והוא שעודן בו תני' נמי הכי בן ט' שנים ויום א' שהביא שתי שערות שומא מבן ט' ועד י"ב שנה ועודן בו שומא ריב"י אומר סימן) ר' יוסי בעי עמדו בו בשעת סימנים למפרע הוא נעשה איש או מכאן ולהבא ר' אבין פשיטא לי' למפרע הוא נעשה איש כש"כ להבא די פתר הדא דרשב"ל כריב"י (פי' וא"כ מוכח מדמפרש הך ברייתא בן ט' שנים ויום א' דעושה אלמנה לכה"ג וכו' כריב"י א"כ מוכח דלמפרע נעשה איש דאי מכאן ולהבא מאי קאמר דבן ט' שנים ויום א' עושה אלמנה לכה"ג ופריך ולמה לית ר' יוסי פתר הדא דרשב"ל כריב"י א"ר מנא דהיא צריכה לי' ר' יוסי בעי עמדו בו בשעת סימנים למפרע נעשה איש או מכאן ולהבא (ופירשו המפרשים משום דקא מיבעי' לי' אם למפרע נעשה איש או מכאן ולהבא וא"כ לא יכול לאוקמי האי ברייתא כריב"י. אך דא"כ אכתי קשה דלפשוט מזה דלריב"י למפרע נעשה איש. ואתי שפיר אליבא דרשב"ל. וליכא למימר דמוקי האי ברייתא כמו דאמרינן בקידושין (ד' י"ט) בעי ר"ל מהו שמייעד לבנו קטן בנו אמר רחמנא בנו כל דהו או דילמא בנו דומי' דידי' מה הוא גדול אף בנו גדול אמר ר' זירא ת"ש איש פרט לקטן אשר כו' פרט לאשת קטן ואי אמרת מייעד מצינו אישות לקטן כו' אמר רב אשי הכא ביבם בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו עסקינן דמדאוריי' חזי ליה דזה אינו דא"כ דמיירי ביבמה הא בלאו"ה הוי אלמנה לכה"ג (ובספרי נ"י ביארתי על מה שהקשה הק"ע דמאי דוחקי' דהש"ס לאוקמי ביעוד או בנשואין כריב"י הא איכא לאוקמי ביבמה וא"ת מדתני עושה אלמנה לכה"ג ש"מ דאיירי שהיא עדיין בתולה דא"כ בלא"ה אסור לכה"ג וש"מ דאיירי שלא בא עלי' ובקידושין לחוד קנאה וי"ל דקמ"ל דחייב עליו מלקות משום אלמנה ואיסור בעולה אינו אלא בעשה ונראה כמו שכתבו התוס' בקידושין שם דאין ביאת בן תשע ביבמה מדאורייתא כלום אלא מדרבנן הוא כמאמר וברייתא מיירי באיסורא דאורייתא והנה שגה בזה מאוד דהא יבמה בלאו"ה אסורה משום אלמנה לכה"ג ועוד שגה בזה עיי"ש

[וע"כ נראה לי דהא דקאמר דהיא צריכה ליה היינו דמספקא ליה לתנא דברייתא דר' יוסי בעי עמדו בו בשעת סימנים למפרע הוא נעשה איש והוא דבלאו"ה קשיא דכיון דלר' יוסי אם עמדו בשעת סימנים למפרע הוא נעשה איש ע"כ הוי אשת איש למפרע ומתחייב הבא עליה מיתת ב"ד וא"כ איך חני' דעושה אלמנה לכה"ג תיפוק ליה שהיא אשת איש ואפי' למפרע ואפי' לר"ש שסובר דהתראת ס' לא שמה התראה כמו דאמרינן לקמן בירושלמי (פי"א ה"ז) דאתפלגין בשני יו"ט של גליות ר"י אומר מקבלין התרי' על הספק רשב"ל אומר אין מקבלין התרי' על הספק אך לפי מה שכתבו התוספו' ביבמות (ד' פ') בד"ה נעשה סריס למפרע ולקי על חלב שאכל דלא חשיב התראת ספק אע"ג דבשעת התראה היה ספק שמא יביא שערות קודם י"ח דהשתא מיהת איגלאי מילתא למפרע שהיה גדול בשעת התראה ואם כן לפי זה הוי אשת איש והבא עליה חייב וליכא למימר כמו דאמרינן בקידושין (ד' י"ט) א"ר זירא ת"ש איש פרט לקטן אשר ינאף את אשת איש פרט לאשת קטן היינו אי בקדושי יעוד לקטן או ביבם פחות מבן ט' דהני אכתי קטנים נינהו אבל לר"ל דמוקי לה כריב"י דאם עודן בו נעשה גדול למפרע א"כ הוי אשת איש וחייבין עלי' מיתה וא"כ אמאי קאמר בברייתא דעושה אלמנה לכה"ג וע"כ בעי ר' יוסי דאיפשר דלתנא דברייתא מספקא ליה אם למפרע נעשה איש או מכאן ולהבא ע"כ תני בברייתא דעושה אלמנה לכה"ג דילמא למפרע הוא נעשה איש אע"ג דלקחה בביאה קודם אעפ"כ דלמא למפרע נעשה איש וכן גרושה שנשאה וגירשה הוי גרושה דילמא למפרע הוא נעשה איש וכן אם חלצה ומה שכתב הפ"מ דאין חוששין שמא יביא ב' שערות כו' שגה בזה ודו"ק וע"כ אמר דהיינו צריכא ליה]

אך אעפ"כ איפשר לפרש כפשוטו דהיא צריכה לי' וע"כ לא מוקי כריב"י והא דמשמע אי אמרינן דלמפרע נעשה איש ניחא וא"כ הקשה דמ"ט לא קתני דהוי אשת איש למפרע לפי מה שכתבו התוספות דלא הוי התראת ספק דאיגלאי מילתא למפרע ואע"ג דהתוס' כתבו בנדה (ד' מ"ו) במופלא הסמוך לאיש דלכך לוקין דסמכינן שיביא שתי שערות בזמנן דאזלינן בתר רובא ואמאי לא אמרינן דאיגלאי מילתא למפרע כבר חילקתי בזה בספרי עמק יהושע (ס' כ"ב) דזהו דוקא בהתחדשות המעשה דהיינו שיביא שתי שערות ע"כ לא אמרינן איגלאי מילתא למפרע אבל גבי סריס שלא הביא שתי שערות בזה אמרינן דאיגלאי מילתא למפרע דזהו בלא התחדשות דהבאת ב' שערות א"כ צריך לומר איגלאי מילתא למפרע אך איפשר לומר דלפי מה שביארתי דהטעם אם הביא שתי שערות דאיגלאי מילתא למפרע הוא כמו דאמרינן בב"ב (ד' קנ"ה) וכי לא נולדו בו סימני סריס כו' כי אתא לקמיה דר' חייא איכחיש אמר להו ליקרי ואי אברי לכחוש דהיינו סימנים זימנין דאתי מחמת כחישותא וזמנין דאתי מחמת בריאותא וא"כ לפי הגירסא דאיתא ביבמות (דצ"ג) דהני סימנים זימנין דנתרי מחמת כחישותא וזימנין מחמת בריאות' ועיין תוס' יבמות (דקנ"ה) ד"ה הכי כו' וא"כ לפי"ז היה איפשר מתחילה שלא יעמדו בו השערות בשעת הבאת סימנים ואח"כ גרם לו מחמת כחישותא או מחמת בריותא שעמדו בו הסימנים א"כ איפשר דלא אמרינן איגלאי מילתא למפרע והתראת ס' לא שמיה התראה לר"ל

[ועוד איפשר לומר, לפי מה שהבאתי בספרי עמק יהושע (ס' י"ט) מה שתירצו האחרונים שהקשו על התוס' דיבמות (ד' פ') שכתבו דאם אכל חלב מבן י"ג שנה ויום א' עד בן י"ח ונולדו בו סימני סריס ולאחר מכאן הביא ב' שערות דנעשה סריס למפרע דכתבו התוספות דלא הוי התראת ספק שמא יביא ב' שערות קודם י"ח דהשתא מיהת איגלאי מילתא למפרע שהיה גדול בשעת התראה והקשו מתוס' דנדה (ד' מ"ו) שכתבו דמופלא הסמוך לאיש לכך ליקנוס דסמכינן ארובא שיביא ב' שערות ולא מטעם דאיגלאי מילתא למפרע ותירצו דהתם ביבמות (ד' פ') הספק הוא בהחוטא אם הוא בר עונשין ע"כ אמרינן איגלאי מילתא למפרע אבל במופלא הסמוך לאיש הספק בחטא דאם לא הביא ב' שערות בזמנו לא הוי הקדישו הקדש וכל שהספק בחטא לא אמרינן דאיגלאי מילתא למפרע ע"ש שהארכתי בזה וא"כ ה"נ הוי הספק בחטא דאם הוא קטן א"כ לא הוי אשת איש וכל שהספק הוא בחטא לא אמרי' איגלאי מילתא למפרע ועוד דלקמן יתבאר דהירו' סובר דלא אמרי' איגלאי מילתא למפרע כלל וא"כ לא קשה דיהא חייב עליו משום אשת איש כיון דהתראת ספק לא שמי' התראה ע"כ תני' העושה אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט דהיינו אלמנה אם מת קודם גדלות אעפ"כ הוי אלמנה דילמא הוי ב' שערות סימן ואם מת לא היו נושרים בגדלות (ודלא כמו שכתב הפ"מ דמיירי כשהגדיל והיה חי ועודן בו הב' שערות א"כ הוי אשת איש ממש ואם היה חי היו מתקיימין בו הב' שערות א"כ הוי אשת איש ממש וחייבין עליו משום א"א

ע"כ נראה ני דאפי' מת אך דאיפשר דלא הוי שומא רק סימנים ממש ואם הי' חי היו מתקיימין בו הב' שערות ועיין בב"ב (ד' קנ"ד) אמר להם אי אתם רשאי שנוולו ועוד סימנים עשויות להשתנות לאחר מיתה כו' ופי' ר"ת שבחיי' היו השערות לבינות ועכשיו הושחרו לאחר מיתה כו' דשמא בחייו לא הי' בו גומות ומחמת מיחה יש שם גומות ועוד דאיפשר דמיירי דמת ולא בדקו אם היו הב' שערות ולאחר מיתה א"א לבודקו וגרושה נמי איפשר שגירש מקודם ולאח"כ נעשה גדול ועמדו בו בשעת