נועם ירושלמי על נשים לא

ממזר ספק ממזר הוא כו' אלא לאו חד וטעמא דאתי' בי תרי אכחשוה הא לאו הכי מהימן

וע"כ אומר בירושלמי מה את מקיים לה בעד א' או בשני עדים אין תקיימנה בעד א' כו' מתירה ליבם אין תקיימנה בשני עדים הוה פליגא על רב דאמר בשם ר"י בשם רב נישאת עפ"י שנים עדים אפי' דהוא אתי אפ"ה אינם יכולים להכחיש:. וא"כ ע"כ מיירי בעד א' (ולא ניחא להירושלמי לתרץ דמיירי בעדי הזמה) וא"כ ניחא מתניתין דע"כ הולד ממזר משום דהשנים האחרונים מכחישין את הראשון דלרבנן דהמן צריך לאוקמי בעד א' (דאלו"ה אינם יכולים להכחיש משום דניסת בעדות ברורה ואפי' בא הבעל) משא"כ לשיטת הש"ס דילן אמרינן ביבמות (דף פ"ח) מחכו עלה במערבא אתי גברא וקאי ואת אמרת לא תצא. וכן אמרינן בב"ק (דף ע"ד) עדים שהוכחשו בנפש לוקין עליו כו' תרי ותרי נינהו מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני אמר אביי בבא הרוג ברגליו אלמא דאם בא ברגליו לוקין העדים הראשונים ואינם יכולים לומר לא זה הוא

שם (ה"ג) מתניתא פליגא על ר' יוחנן שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה לא תנשא ואם נישאת לא תצא. פתר לה ר' יוחנן שנים אומרים נתקדש שה ונתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה לא תנשא ואם נישאת לא תצא מה בינה לקדמייתא המן הוחזקה אשת איש בפני הכל ברם הכא לא הוחזקה א"א אלא בפני שנים לכשיבואו שנים ויאמרו זהו שקידש כו שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה ר' יונה מדמה לה לחלבין אלו שנים אומרים פלוני אכל חלב ושנים אומרים לא אכל שמא אינו מביא אשם תלוי מספק והכא יתן גט מספק והקשה הק"ע דהא לא דמי לחלבי' דהעמד אשה על חזקתה שהיא בחזקת פנויה וחזקה דאורייתא בין להקל בין להחמיר וחק לומר דאיירי בשנים אומרים נתקדשה קודם שנוצרה כגון שאמר לכשתתעבר אשתך נקבה תהא מקודשת לי ור"מ היא דאמר אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם עכ"ל ותמיהני עליו על שנדחק בזה כל כך דהא איפשר דבזה פליגי ר' יונה ור' יוסי דר' יונה סובר דמדמי לחלבין דמביא אשם תלוי מספק. וה"נ אסורה מספק מטעם דסובר כמו דאמרינן ביבמות (דף ל"א) דתרי ותרי הוי ספיקא דאורייתא ולא מוקמינן אחזקה וע"כ אמר דדומה לחלבין דאלו שנים אומרים אכל ושנים אומרים לא אכל דאמאי לא מוקמינן אחזקה דא"צ אשם תלוי אלא ודאי דבתרי ותרי לא מוקמינן אחזקה והיא באשם תלוי קיימא

ודע דהא דאמרינן בירושלמי שם (פ"י ה"ב) מתניתא פליגא על ר' יוחנן כו' שני' אומרי' נתקדשה ונתגרש' ושנים אומרי' לא נתגרשה לא תנשא ואם נשאת לא תצא מה בינה לקדמייתא המן הוחזקה א"א בפני הכל. ברם הכא לא הוחזקה א"א אלא בפני שנים לכשיבואו שנים ויאמרו זהו שקידש (פי' שלא הוחזקה א"א רק עפ"י שנים האומרים נתקדשה ונתגרשה אם תאמר שהם שקרנים א"כ לא תאמין להם שנתקדשה ג"כ דהכת השני' שאומרים לא נתגרשה אינם מעידין שנתקדשה אלא שהם מכחישים את הכת שאומרים נתגרשה במקום פלוני וע"ז הם מכחישים שלא נתגרשה אשה במקום פלוני אבל אינם אומרים שנתקדשה וע"כ אם נישאת לא תצא משא"כ בקדמייתא שאלו אומרים נתגרשה ואלו אומרים לא נתגרשה ושניהם מודים שהי' אשת איש ע"כ אם נישאת תצא והא דאמר ברם הכא לא הוחזקה א"א אלא בפני שני' לכשיבואו שנים ויאמרו זהו שקידש [ואשגרת דלישנ' הוא מפ"ב דיבמות (ה"א) תמן הוחזקה א"א בפני הכל ברם הכא לא הוחזקה אשת איש אלא בפני שנים לכשיבואו שנים ויאמרו זהו שקידש]

והנה לכאורה נראה דהירושלמי לטעמי' שסובר הכי דשנים אומרים נתקדשה ונתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה במקום פלוני לא הוי כתרי ותרי משום דממ"נ אלו השנים האומרים נתקדשה הרי הם אומרי' נתגרש וא"כ אין עלי' חזק' א"א דאם תאמין להם במה שאומרים נתקדשה הרי הם אומרים נתגרשה ואם אין אתה מאמין להם שנתגרש' מפני כת המכחישות אותם א"כ לא תאמין להם שנתקדשה: ולכאורה אפשר לומר לפן מה דאמרינן בב"ב (ד' ל"א) זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי האי אייתי סהדי דאבהתא דאכלה שני חזקה והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה: אר"נ אוקי אכילה בהדי אכילה ואוקי ארעא בחזקת אבהתא א"ל רבא הא עדות מוכחשת היא א"ל נהי דאתכחש באכילתה באבהתא מי אתכחש א"כ ה"נ אעפ"י דמכחשי אהדדי בגירושין אעפ"כ במה שהם אומרים נתקדשה לא אתכחש א"כ הוי בחזקת א"א

וע"כ נראה לי דאפשר לומר כמו שביארתי בספרי א"ה דרוש כ"ו) דלהירושלמי אפי' נתבטל העדות מחמת דבר אחר לח מחמת קרוב או פסול הוה נמי עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כמו שהבאתי מהירושלמי בכתובו' (פי"א ה"ה) הי' כתובתה ד' מאות זוז ומכרה לזה במנה וזה במנה ולהאחרון יפה מנה ודינר במנה של אחרון מכרה בטל ושל כולן מכרן קים וקאמר שם עד כדון כשמכרה להם בארבע שטרות מכרה להם בשטר אחד. תפלוגתא דר"י ור"ל דאתפלגון כתב לשני ב"א כאחת והי' העדות כשירים לזה כו' עיי"ש וא"כ מוכח מהירושלמי דאפי' נתבטל מכח גוף הענין ולא מכח פסול העדים כגון יפה מנה ודינר במנה דמי לעדות שבטלה מחמת קרוב או פסול דכיון שנתבטל במקצת נתבטל כולה. וע"כ בב' כתי עדים דכיון שהוכחשו א"כ נתבטל העדות של הקידושין ג"כ דאפי' אם נאמר דהם כשירים כמו דס"ל לרב הונא בשבועות (דף מ"ח) דאלו באים בפני עצמה ומעידים ואלו באים בפני עצמם ומעידים וא"כ הוו כשירים אלא כיון דנתבטל אותה העדות מחמת הכחש' אע"פ שלא הוכחשו אלא בגירושין (וכמו דאמרינן בב"ב (דף ל"א) נהי דאתכחש באכילתה באבהתא מי אתכחש) וע"כ לא קיימא בחזקת א"א ואם נישאת לא תצא

שם מתניתא פליגא על ר' ר' יוחנן שנים אומרים נשבית והיא טהורה ושנים אומרים נשבית והיא טמאה לא תנשא ואם נישאת לא תצא אמר ר' יוסי מאחר שאלו אומרים טהורה ואלו אומרים טמאה כמו שאלו אומרים נשבית ואלו אומרים לא נשבית ואנו כחיין מפיה. עיין בספרי נחלת יהושע (ס' כ"ד) שביארתי דהטעם משום דבשבויה הקילו ועיי"ש מה שהבאתי המהרי"ט בקידושין (דף י"ב) ודו"ק

שם שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה ר' יונה מדמי לחלבין אילו שנים אומרים פלוני אכל חלב ושנים אומרים לא אכל חלב שמא אינו מביא אשם תלוי מספק והכא יתן גט מספק. א"ל ר' יוסי לא תדמינה לחלבים שכן אפי' אמר לבי נוקדיני מביא אשם תלוי

הנה בספרי נחלת יהושע (ס' כ"ד) הארכתי שם במה שכתב הק"ע דהרשב"א כתב בתה"א דספיקא דאורייתא לחומרא הוא דאלו"ה אשם תלוי למ"ד דלא בעינן חתיכה אחת מב' חתיכות היכי כו' וקשה הא לר' יוסי ליכא לדמויי שאר ספיקא דאורייתא לאשם תלוי וא"כ מאי מייתי הרשב"א ראי' מאשם תלוי דאשם תלוי אינו רק מחמת שאמ' לבי נוקדיני ועיי"ש במה שהארכתי בזה דהא דאמר בירושלמי דאשם תלוי מתוך שלבו נוקפו הוא רק בספק דלשעבר דהיינו אם אכל או לא אכל דא"כ לבו נוקפו דלמא האמת עם העדים שאמרו שאכל ואעפ"כ דיש להעמידו על החזקה שלא נתחייב באשם תלוי אעפ"כ צריך להביא אשם תלוי משום דלבו נוקפו משא"כ בחתיכה א' אי אמרינן דספיקא דאורייתא לקולא מן התורה א"כ איך מתחייב אשם תלוי כיון דמדאורייתא מותר לכתחילה לאכול א"כ אין בו עון אשר חטא וא"כ איך יתחייב אשם תלוי עיי"ש שהארכתי בזה ודו"ק

ובזה יתבאר דא"כ איך אמרינן בירושלמי (רפ"ד דיבמות ה"ב) רב אמר כל שאיפשר לעמוד על ודאו חייבין על ספיקו אשם תלוי היך עבידא לא כן אמר רב והוא שיוכיח לפניו חלב ברור אע"ג דרב אמר והוא שיוכיח לפניו חלב ברור מודה הוא הכא שיכול לעמוד על ודאו ומתניתא פליגא על רב כו' ר' אלעזר אומר חייבין על חלבו אשם תלוי מה עבד רב פתר לה חלוקין על דברי ר' אלעזר. וא"כ איך אמר הכא דלא תדמינה לחלבין שכן אפי' אמר לבי נוקדיני מביא א שם תלו וא"כ אמאי אמר רב דבעינן שיוכל לעמוד על ודאו ושיוכיח לפניו חלב ברור

ע"כ נראה לי דהא דבעי רב שיוכל לעמוד על ודאו ושיוכיח לפניו חלב ברור היינו רק אם הספק הוא בחתיכות אם הוא חלב או שומן או באשה אם הולד הוא מן הראשון או מן השני בזה בעינן שיהא חייב מן הדין להביא אשם תלוי (ורק ר"א דמחייב על הכוי אשם תלוי) אבל אם הספק הוא בגברא אם אכל חלב או לא אכל ואין הספק בהחתיכה ע"כ כיון שלבו נוקפו אולי אכל או לא אכל ע"כ מתחייב אשם תלוי משום דלבו נוקפו