נועם ירושלמי על נשים לב

ואף דבשנים אומרים אכל ושנים אומרים לא אכל, א"כ צריך למיקם גברא אחזקתי' (ואיפשר שסובר דשנים כנגד שנים הוי ספיקא דרבנן ואוקמי אחזקתי') וכמו דאמרינן ביבמות א ל"א) ותו בשתי כיתי עדים נמי ספיקא דרבנן הוא דאמרינן אוקי תרי לבהדי תרי ואשה אוקמי אחזקה אעפ"כ בשנים אומרים אכל חלב ושנים אומרים לא אכל צריך להביא אשם תלוי משום דהספק הוא בהמעשה ולא בחתיכות אבל באמת תרי ותרי ספיקא דרבנן הוא וע"ז אמר ר' יוסי לא תדמינה לחלבים שכן אפי' אמר לבי נוקפני מביא אשם תלוי (ואיפשר דמחמת זה אפי' בס"ס כגון ספק אכל חלב וספק לא אכל ס' יש בו כשיעור וכמו שכתבו התוס' בכריתות (ד' י"ז) דמביא אשם תלוי היינו נמי מחמת דאם אמר לבי נוקפי כו' והוא דהוי ספק בהמעשה שלו אם עבר עבירה וע"כ לא מוקמינן אחזקתי' כמו בתרי ותרי) וע"ז אומר לא תדמינה לחלבין שכן אפי' אמר לבי נוקפני מביא אשם תלוי אבל בשנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה אוקמינן אחזקת פנוי' וכדמסיק דאם ניסת לא תצא]

שם (ה"ד) אמרו לה מת בנך ואח"כ מת בעלך ונתייבמה ואח"כ אמרו לה חילוף היו הדברים תצא והולד הראשון והאחרון ממזר ובגמ' לא הי' צריכה להנשא אלא להתייבם וזו היא יבמה שנישאת בלא. חליצה ר' ירמי' אמר זה חולץ וזה מקיים ר' יהודה בן פזי בשם ר' יוחנן תצא ר' יוסי בשם ר' הילא תצא ר' יוסי שאיל לר' פינחס האיך סבר רבי אמר לי' כר' ירמי' אמר לי' חזור בך דלא כן אני כותב עליך כו'

והנה צריך לבאר דמ"ט קאמר ר' ירמי' זה חולץ וזה מקיים ואמאי לא אמר דנותן לה השני גט והותרה לו וכמו דאמרי' ביבמות (דף צ"ב) אמר רב אשי השתא דאמר אמימר הילכת' כותי' דשמואל אם הי' יבמה כהן חולץ לה ושרי' לי' איתגורי איתגר א"כ מצינו חוטא נשכר אלא אם הי' יבמה ישראל נותן לה השני גט והותרה לו וא"כ אמאי קאמר ר' ירמי' שזה חולץ וזה מקיים ואיפשר לומר דהא דקאמר זה חולץ וזה מקיים היינו לרבותא דזה נמי שרי וסובר ר' ירמי' בירושלמי דאע"ג דקשה הא איתגורי איתגר היינו דאין לכופו ע"ז שיחלוץ לה אבל אם רצה יבמה לחלוץ זה חולץ וזה מקיים ואיפשר לומר דדווקא קאמר דחולץ לה ושרי לשני. אבל אם השני נותן לה גט אם כן גזרינן שלא יאמרו שחלץ לה ונישאת לזה דאלו"ה לא הי' מצריכין לה גט וא"כ יאמרו שנושא חלוצתו והא דבש"ס דילן אמרינן מיירי בנתקדשה ובנתקדשה כיון דלא עבדה איסורא לא גזרינן אפילו באשה שהלך בעלה למדינת הים אבל הירושלמי דמיירי בנשאת ע"כ יחלוץ לה ותהיה מותרת לשני. אבל אם יתן לה השני גט א"כ יסברו שחלץ לה וא"כ יאמרו שנושא חלוצתו דהא השני נותן לה גט

ועוד איפשר לומר לפי מה שביארתי בספרי נחלת יהושע (ס' כ"ד) דקידושין מפקע הזיקה ועיי"ש שהארכתי בזה והבאתי מה שכתב הא"מ (ס' מ') שנסתפק בא' שקידש אשה לאחר שלשים יום ובא השני וקדשה בתוך שלושים יום ומת השני בתוך שלושים יום וכתב הרמ"א דחזרו קידושי ראשון והוא מהירושלמי דאיתא בירושלמי שאם מת השני והניח אח לאחר שנזקקה ליבם לא חלו עלי' קידושי ראשון וכתב הרמב"ן דהירושלמי לטעמי' דס"ל דאין קדושין תופסין ביבמה אבל לדידן דקייל"ן דיבמה שנתקדשה צריכה גט כמו דאמרינן ביבמות (ד' צ"ב) אף כאן אין הזיקה מועלת לחול קידושי ראשון והובא בר"ן פ' האומר וכתב הא"מ שנסתפק אם היא זקוקה ליבום וחליצה כיון דקידושי הראשון תופסין בה והרי היא איסור ערוה ליבם באיסור אשת איש ונפקה בלא חליצה. מיהו הא דיבמה שנתקדשה צריכה גט אינו אלא מחמת ספק אם קידושין תופסין ביבמה או לא וא"כ ודאי לא נפקא בלא חליצה דספק אין קדושין תופסין ביבמה או לא וא"כ עדיין זקוקה ליבם כו' אמנם נראה דלמ"ד אין קדושין תופסין ביבמה בודאי דאינה זקוקה ליבום וחליצה מהא דאמרינן ביבמות (ד' ק"ט) בהא דאמר ר"נ כו' או דילמא משום דקא סבר המקדש אחותו במה נפטרה יבמה והלכה לה וכתבו התוס' ואפי' אי המקדש אחות יבמה נא נפטרה יבמה מ"מ היכא שהקידושין היו באין ממילא נפטרה יבמה מעצמה וה"נ היכא שהקידושין היו באין ממילא נפטרה יבמה מעצמה וה"נ כיון דלאחר הקידושין באים ממילא ונעשית א"א א"כ נפטרה מחליצה ויבום כיון דנעשית אחות אשה ממילא אך קשה דלפי"ז הא דתנן ט"ו נשים פוטרות והא הוי ט"ז היינו אשת איש שנעשית אחר מכאן עכ"ל ועיין שם שתמהתי אמאי לא הביא התוס' בגיטין (ד' פ"ב) שהביאו הירושלמי דאמאי לא תני ט"ז נשים לר"א ומשני מה"ת אסרתה עלי' ברם הכא הוא אסרה עלי' עיי"ש שהארכתי בזה גם הבאתי שם מה שכתבו התוס' ביבמות (ד' ט"ו] בד"ה צרות כו' שכתבו התוס' דיבמה שנתקדשה לשוק איפשר לתקן ע"י גירושין שתתייבם הילכך לא פקע זיקה ועוד אמר ר"י דלא תהי' אשת המת לאיש זר משמע דאפי' הוי' דהיינו קידושין לא תהי' לאיש זר דלהכי אפקי בלשון לא תהי' ועיי"ש שהארכתי בזה

וא"כ אם נאמר דהקדושין מפקע הזיקה כמו שכתב הא"מ ואף שהא"מ לא כתב באם קידש אח"כ רק שהקידושין באים ממילא אבל לא בנתקדשה אח"כ אעפ"כ לשיטת הירושלמי אי אמרינן דקידושין תופסין ביבמה א"כ אפי' קידש לאח"כ נמי וכמו דאיתא בירושלמי (פי"ג דיבמות ה"ז) אמר ר' יוחנן זו דברי ר"ג המקדש אחות יבמה והלכה לה (והוא משום שסובר כמו דאמרינן ביבמות (ד' נ"ט) דהטעם משום דהמקדש אחות יבמה נפטרה יבמתו והלכה לה) הוי כההיא דתנינן שומרת יבם שקידש אחותה דלא כר"ב ואמרינן התם ר' הילא ר' יוסי בשם ר' יוחנן הלכה כר"ג מודה ר' יהושע לר"ג אם מיאנה מיאנה וא"כ לשיטת הירושלמי שפוסק דהלכה כר"ג א"כ אפי' אם קידש אח"כ נמי מפקע הזיקה וא"כ אי אמרינן דהוי ספק אם קידושין תופסין ביבמה וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ג דקידושין ה"ה) א"ר ינאי נמנו כו' שאין קידושין תופסין ביבמה כו' שמואל אמר בעניותי' צריכה גט וא"כ אם קידושין תופסין ביבמה וא"כ מפקע הזיקה וא"כ לפי"ז אם יתן גט איפשר שלא תחזיר להתירה הראשון וכמו דאמרינן ביבמות (ד' כ"ז) ועוד דכיון דקידושין תופסין ביבמה א"כ נאסרה מחמת אשת איש והוי יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה ע"כ אינה יכולה להתייב' (וע"כ חולץ לה מספק דילמא לא תפסי קידושין ביבמה דהא שמואל אמר בעניותי' צריכה הימנו גט) וא"כ איך יגרש השני ותהא מותרת לראשון לייבמה והא דבש"ס דילן (ד' צ"ב) אמרינן דאם הי' יבמה ישראל נותן לה השני גט והותרה לו היינו משום דבש"ס דילן (ד' מ"א) אמרינן אמר שמואל הלכה כריב"ב וא"כ אם קידש אח"כ לא מפקע הזיקה ומחמת איסורא דאשת איש אמרינן ביבמות (ד' כ"ז) דמתה שני' מותר בראשונה משום דהוי יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להתירה הראשון משא"כ לשיטת הירושלמי וע"כ אמר ר' ירמי' זה חולץ וזה מקיים וכמו שביארתי ודו"ק]

שם (ה"ו) תני' אמר ר' יהודה מודין ב"ש וב"ה בבא על חמותו שפסל את אשתו ועל מה נחלקו בבא על אחות אשתו שב"ש אומרים פסל וב"ה אומרים לא פסל חברי' בשם ר' יוחנן טעמא דר' יודה באש ישרפו אותו ואתהן מה אנן קיימין אם לענין שריפה אינה נשרפת אלא אחת אלא אם אינו ענין לשריפה תנהו ענין לאיסו' עד כדון כר' עקיבא כר' ישמעאל תני ר' ישמעאל באש ישרפו אותו ואתהן אותו ואת שני' ופי' הפ"מ עד כדון כר' עקיבא זהו אליבא דר"ע כו' כר' ישמעאל אבל לר' ישמעאל מפיק ליה כו' אותו ואת שני' השנית כלומר אפי' אין כאן אלא השנית דאשתו מתה חייב בשריפה על חמותו וכן דריש בבבלי ואת אחת מהן אפי' אחת מהן קיימה וחמותו לאחר מיתה איכא בינייהו והוא כמו דאמרינן בסנהדרין (דף ע"ו) רבא אמר חמותו לאחר מיתה איכא בינייהו ר' ישמעאל סבר חמותו לאחר מיתה בשריפה ור"ע סבר איסורא בעלמא]

[ולי נראה דאפשר לומר דקאמר הכא עד כדון כר' עקיבא דריש מאתהן והא אינה נשרפת אלא אחד מהן ואם כן אמאי קאמר אתהן אלא אם אינו ענין לשריפה תנהו לענין איסורא אבל ר' ישמעאל דמיבעי' לי' לג"ש דאתהן לשון הנה (ולר' ישמעאל בעינן שיהא מופנה וכמו שביארתי רפ"ח דיבמות) ע"ז אומר תני ר' ישמעאל באש ישרפו אותו ואתהן דהיינו אותו ואת השני' דהיינו חמותו והא דכתיב אתהן לג"ש דהנה הנה וכמו דאיתא בירושלמי (ריש פרק י"א דיבמות ע"ש והוא דלא כשיטת הש"ס דילן ביבמות (ד' צ"ד) ובסנהדרין (ד' ע"ו) ודו"ק]

שם והיו ב"ש דנין מה במקום שבא איסור הקל על איסור הקל אסר את אוסריו כיון שבא איסור החמור על איסור החמור' אינו דין שנאסר את אוסריו והיידין איסור קל כו' ר' הושעי' רבה אמר במחזיר גרושתו משנישאת היא מתניתא למה לי משנשאת אפי' משנתארסה בגין דר' יוסי בן כיפר דר"י בן כיפר אמר מן הארוסין מותרת עיין בפ"מ ובק"ע שפירשו דבשביל דר' יוסי בן כיפר פליג ומתיר להחזיר גרושתו משנתארסה לכך מוקי לה משניסת ואליבא דכ"ע עכ"ל ולי נראה שרוצה להוכיח ממה שנאסר ע"י ביאה וא"כ לרבנן כיון שקידש זה ממילא אסורה על השני שאסרה עליו וע"כ מקשה למה לי משנישאת אפילו משנתאר' דאין האיסור מחמת ביאה דהא מחזיר גרושתו אסור אפי' משנתארסה ע"כ קאמר בגין דר' יוסי בן כיפר דקאמר מן הארוסין מותרת וע"כ דוקא אם נשאה דהיינו שבא עלי' וכמו שפירש"י ביבמות (ד' י"א) המחזיר גרושתו מן הנשואין אסורה מן הארוסין מותרת משום שנאמר אחרי אשר הוטמאה ופירש"י הוטמאה נבעלה וע"כ היו ב"ש דנים קו"ח שאם בא על אחות אשתו אסורה וכן יתבאר לקמן כמו שביארתי בספרי נחלת יהושע על הא דקאמר ר' אלעזר שם בירושלמי ר' אלעזר אומר ביבמה שנפלה לשני יבמין היא מתניתא עשה בה א' מאמר ואח"כ בא עליה השני למה לי עשה בה מאמר למה לי בא אפי' לא בא עלי' בגין ב"ש בגין ר"ש עכ"ל והנה הק"ע והפ"מ שגו שניהם בכוונת