נועם ירושלמי על נשים ל

מותרת מכאן ואילך אסורה וע"כ לא הוי עקירת הגוף וע"כ צריך לומר דהטעם הוא משום שאין זה הוראה אלא טעות (ועיין בספרי נחלת יהושע (ס' כ"ד) מה שהשגתי שם על הק"ע שכתב מי איכא למ"ד יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב שהוא טעות דהא איתא ביבמות (ד' צ"ב) ודילמא קא סבר יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב וכן אמרינן בהוריות (ד' ג') אמר ר"י זו דברי ר"י אבל חכמים אומרים יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב עליו ע"ש שהארכתי בזה)

וע"ז אומר ויהא כן בקלקול הקלקול דומה לאכילת דם וחלב והנה בזה נדחקו המפרשים הק"ע והפ"מ. ע"כ נראה לי לבאר עפ"י מה שביארתי בספרי נחלת יהושע (ס' כ"ד) דהא דפטור יחיד שעשה בהוראת בית דין אין הטעם משום דהוי אנוס אלא משום דהתורה פטרה יחיד שעשה בהוראת ב"ד עיי"ש שהארכתי בזה

[וע"ז אומר ויהא כן בקלקול (פי' דאם היינו אומרים דהא דפטורה הוא מטעם דאנוסה היא ע"כ הוי ניחא שפיר הא דתנן הורו ב"ד להנשא הלכה וקלקלה חייבת בקרבן והוא כמו דאיתא בשבועות (ד' י"ז) אלימא בת"ח בשלמא אכניסה ליחייב קסבר יכולני לבעול (פי' דהוי שוגג ולא אנוס דכיון דסמוך לוסתה אסור לבעול אע"ג דהוי מדרבנן אעפ"כ לא הוי אנוס אלא שוגג שהיה לו לפרוש) אמר רבא לעולם בסמוך לווסתה בת"ח לזו כו' אלמא אע"ג דהוי מדרבנן אעפ"כ לא הוי אנוס. וע"כ חייב קרבן וה"נ כיון שקלקלה ע"כ אינה פטורה מטעם אנוס וחייבת בקרבן כמו שמחוייבת קרבן על השוגג כיון דעשתה בעבירה ע"כ אינה פטורה מטעם אנוסה אבל כיון שאמר ר' יוחנן לית כאן פטורה אלא חייבת והטעם דלא הוי הוראת ב"ד אלא טעות וא"כ אם היה הפטור מטעם אנוס ע"כ אפי' לא הוי הוראה אלא טעות אעפ"כ כיון שהורו ב"ד א"כ הוי אנוסה וע"כ צריך להיות פטורה מקרבן אלא ודאי דאין הפטור מטעם שהיא אנוסה אלא דבעינן דווקא הוראת ב"ד ויחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור דילפינן מקרא וכמו דאמרינן בשבת (ד' צ"ג) וחד למעוטי יחיד שעשה בהוראת ב"ד וע"כ אינו פטור אלא דוקא בהוראה אבל כיון שאין זה הוראה אלא טעות ע"כ אמר ר' יוחנן לית כאן פטורה אלא חייבת וע"ז פריך ויהא כן בקלקול דא"כ אפי' קלקלה היינו אלמנה לכה"ג נמי תהא פטורה כיון דעל אלמנה לכה"ג ליכא חטאת רק על מה שהיא אשת איש א"כ לתנא דמתניתין שסובר דהוי הוראה א"כ יהא כן בקלקול נמי ואמאי חייבת וע"ז משני הקלקול דומה לאכילת חלב ודם כשהורו מותר לאכול חלב ואכל דם (כצ"ל) (פי' כיון שלא עשתה כמו שהורו לה ב"ד. ע"כ הוי כמו שלא עשתה בהוראת ב"ד וכמו שהורו לה ב"ד לאכול חלב ואכלה דם) ע"כ אף עפ"י דהטעם הוא לתנא דמתניתין משום הוראת ב"ד הוה גזה"כ ולא מטעם אונס אפ"ה אם קלקלה חייבת ודו"ק]

(ה"ג) מתניתין האשה שהלך בעלה ובנה למדינת הים ובאו ואמרו לה מה בעליך ואח"כ מת בנך ונישאת ואח"כ אמרו לה חילוף היו הדברים תצא והולד הראשון והאחרון ממזר ובגמ' מה את עבד לה עידי מיתה או כעידי גירושין אין תעבדינה כעידי מיתה פליגא על רבנן דתמן והוא ט"ס וכן הגיה הפ"מ (וצ"ל) אין עבדינה כעדי מיתה פליגא בין על רבנן דהכא בין על רבנן דתמן ואין תעבדינה כעדי גירושין פליגא על רבנן דתמן (פי' דרבנן דהכא סברי דבעדי מיתה אם נישאת אעפ"י שאמרו עדים אחרים שלא מת אעפ"כ לא תצא ורבנן דהתם סברי דאפי' בעידי גירושין נמי לא תצא). ע"ז אומר דאם דמי הא דמתניתין דאמרו לה מת בעליך ואח"כ מת בנך ונישאת לעידי מיתה ואעפ"כ תנן תצא והולד הראשון והאחרון ממזר א"כ פליגא בין על רבנן דהכא בין על רבנן דתמן ואם דמי לעידי גירושין פליגא על רבנן דהמן

עוד שם א"ר יוחנן ותני כן שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת לא תנשא ואם נישאת לא תצא שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה לא תנשא ואם נישאת תצא (פי' וא"כ מוכח כרבנן דהכא שיש חילוק בין עידי מיתה לעידי גירושין) תמן אמרין לא שני' היא מיתה היא גירושין לא תנשא ואם נישאת לא תצא על דעתין דרבנן דהמן ניחא היא מיתה היא גירושין על דעתין דרבנן דהכא מה בין מיתה מה בין גירושין ר' זעירא אמר לה סתם ר' חייא בשם ר' יוחנן אמר הדעת מכרעת מאחר שאילו יבוא הוא מכחיש

ונראה לי דרבנן דמחלקין בין עידי מיתה לעידי גירושין הוא כמו שאמר הטעם משום דמיתה אינה יכולה מכחישתו וגירושין יכולה מכחישתו וכן אמרינן בכתובות (ד' כ"ב) אמר ר' יוחנן שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת ה"ז לא תנשא ואם נישאת לא תצא שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה ה"ז לא תנשא ואם נישאת תצא כו' רבא אמר לעולם תרי ותרי נינהו וראה ר' יוחנן דבריו של ר' מנחם בר' יוסי בגירושין ולא ראה במיתה מ"ט מיתה אינה יכולה מכחישתו (ופירש"י אם יבוא בעלה אינה יכולה לומר מת אתה הילכך אי לאו דברי לה שמת מירתתה ולא מינסבה) גירושין יכולה מכחישתו ופירש"י אם יבוא ויאמר לא גרשתיך היא תאמר גירשתני הילכך אי שרית לה סמכא אהכחשה ומינסבה לפי עדים הללו מספק ולא מירתתה למידק שפיר)

[והנה נראה לי לבאר דרבנן דהכא ורבנן דהתם אזלי לטעמייהו דע"ד דרבנן דתמן לא מחלקי בין מיתה ובין גירושין כמו רבנן דהכא וכמו דאמר ר' יוחנן הדעת מכרעת בעידי מיתה מאחר שאילו יבוא הוא מכחיש הוא כמו דאמרינן לקמן (ה"ה) מה את מקיים לה בעד א' או בשני יבמים אין תקיימנה בעד א' נמצאת אומר עד א' מתירה ליבם (פי' אם תיקום מתניתין דמיירי בעד א' א"כ מוכח ממתניתין דעד א' מתירה ליבם דהא תנן אמרו לו מת בעליך ואח"כ מת בנך ונתייבמה א"כ מוכח דעד א' מתירה ליבם אין תקיימוה בשני עדים פליגא על הא דאמר רב נחמן בשם ר' יעקב בשם רב נישאת עפ"י שנים אפי' דהוא אתי אמר לית תני (פי' ואין תקיימנה עפ"י שנים עדים א"כ מוכח ממתניתין דאם אמרו אח"כ שני עדים תצא. וא"כ פליגא על הא דאמר ר"נ בשם רב דאם שנים אומרים מת אפי' באו עדים אח"כ והוא בעצמו ג"כ בא אעפ"כ אין יכולים להכחיש השנים הראשונים וכן אמרינן בירושלמי (פט"ו ה"ד) רב נחמן בר יעקב בשם רב נישאת עפ"י עדים שנים אפי' אתון אמרין לה לית אתנו (פי' שאין מכירין אותו שאינם יכולים להכחיש עדים הראשונים) ר' שמואל בר רב יצחק בעי הגע עצמך שהוא אדם מסויים כגון אימי (פי' אפי' אדם מסויים כגון רב אימי) אמר ר' יוסי בר' בון ולית כמן בר נש דמי לר' אמי אתא עובדא קומי דרבנן דתמן אמרין ליה לית אתנו כו' וא"כ כיון דרבנן דתמן סברי דאם באו שנים ואמרו מת ע"כ אפי' באו שנים עדים אחרים וגם בא הבעל אעפ"כ אינם יכולים להכחיש העדים הראשונים וע"כ אמרינן בירושלמי תמן אמרין לא שני' היא מיחה היא גירושין שבגירושין נמי אם נשאת לא תצא כמו במיתה דאינהו לא מחלקי בין מיתה בין גירושין כמו דאמר ר' יוחנן הדעת מכרעת בעידי מיתה מאחר שאילו יבוא הוא מכחיש וע"כ מירתתה וע"כ מהימנא וע"כ אם נישאת לא תצא דהא לרבנן דתמן בעידי מיתה אפי' אם בא הבעל נמי אינו יכול להכחישה לפי שיטת רבנן דתמן וע"כ לא מחלקי בין עידי גירושין ובין עדי מיתה אבל לרבנן דהכא שאומרים דבעדי מיתה אם בא הבעל תצא וכמו דאמרינן ביבמות (ד' פ"ח) אמר רב לא שנו אלא שניסת בעד א' אבל ניסת עפ"י שני עדים לא תצא מחכו עלה במערבא אתא גברא וקאי ואת אמרת לא תצא. ע"כ מחלקי בין עדי מיתה ובין עידי גירושין וכמו שאמר דבעידי מיתה מאחר שאלו יבוא הוא מכחיש ע"כ הימנוה ולא תצא]

עוד שם אמר ר' חזקי' רבנן דתמן כדעתין כמו דרבנן דתמן אומרים בשעה שיצתה בעדות ברורה יצאת כן רבנן דהכא אומרין בשעה שניסת בעדות ברורה ניסת אמר ר' יוסי מסתברא דלא מיחלפא שיטתין דרבנן דהמן לא מודו רבנן דתמן שאילו משעה ראשונה ב' אומרים מת אבי' מתוכה ושנים אומרים לא מת אביה מתוכה שהשדה בחזקת של ראובן אילו אמרו שנים נתגרשה ונישאת ושנים אומרים לא נתגרשה לא תצא יאות (פי' אבל עכשיו דתני שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת לא תנשא ואם נישאת לא תצא משמע דנישאת מקודם ובהא לא אמרו רבנן דלא תצא דכל הטעם הוא משום שניסת בעדות ברורה ניסת וה"מ שלא באו עדים אחרים מתחילה אבל בתחילה באו עדים והכחישום בזה לא אמרי שלא תצא)

והנה לא תירץ ע"ז כלום על הא דאמר מה את עביד עידי מיתה כו' אין תעבדינה כעידי מיתה פליגא בין על רבנן דהכא בין על רבנן דתמן אין תעבדינה כעידי גירושין פליגא על רבנן דתמן אך זה יתורץ במה דאמר לקמן (ה"ה) ואיפשר שצריך לגרוס הכא ההיא דלקמן דקאמר שם מה את מקיים לה בעד א' או בשני עדים אין תקיימנה בעד א' נמצאת אומר עד א' מתירה ליבם אין תקיימנה בשני עדים הוה פליגא על רב דאמר ר"נ בשם רב נישאת עפ"י שנים עדים אפי' דהוא אתי אמר לית תני (פי' שאינה מכירו). א"כ לרבנן דתמן דסברי דאם באו שני עדים והעידו שמת בעלה אפי' בא בעלה נמי לא הוי מוכחשים לגמרי וא"כ אמאי אמרינן תצא והולד ראשון ואחרון ממזר וכן פריך ביבמות (ד' צ"ד) אמר להו רב ששת תניתוה אמרו לה מת בעליך ואח"כ נישאת ואח"כ אמרו לה חילוף הי' הדברים תצא והולד ראשון ואחרון ממזר ה"ד אלימא תרי ותרי מאי חזית דסמכא אהני סמוך אהני ועוד