נועם ירושלמי על נשים כט

בש"ס דילן ביבמות (ד' צ"א אמרינן בת ישראל נפסלת מן הכהונה פשיט' בת לוי מן המעשר נפסלה בזנות והתני לויה שנישבית או שנבעלה בעילת זנות נותנין לה מעשר ואוכלת אמר רב ששת קנסא וא"כ אמאי לא משני הירושלמי נמי דהוי קנסא אך שהירושלמי סובר דכיון דאפי' זינתה במזיד נמי אינה נפסלת ע"כ אין שייך לקונסה כיון דלויה אינה נפסלה בבעילת זנות וע"כ משני כגון דילדה בן מהישראל ואע"ג דזה ודאי דנפסלת מן המעשר אך דהכא מיירי שהיה בעלה ג"כ לוי ואח"כ בא עליה וילדה הימנו בן וכבר ביארתי (ספ"ט דיבמות) דאם בעלה אחרון כהן וילדה ממנו בן אוכלת בתרומה וכן אם בעלה האחרון הוא לוי וילדה הימנו בן אוכלת במעשר אעפ"י שיש לה בן מהישראל. וא"כ הו"א דכיון דילדה הימנו בן (אע"ג דהוי ממזר מדרבנן) אעפ"כ הממזר פוסל ומאכיל וע"כ תני במתניתין דנפסלת מן המעשר דבזה קנסוה דלא תאכל משום הבן שילדה אח"כ מהלוי דכיון דצריך להוציאה ע"כ נפסלת מן המעשר ודו"ק

] שם ר' ביסנא בשם ריב"ל כהנת שזינתה אוכלת במעשר (פי' אע"ג דהוי חללה אינה חללה רק לענין כהונה אבל לא גרע מלוי' ואוכלת במעשר אי אמרינן דנותנים במעשר לכהונה כמו דאמרינן ביבמות (דף פ"ו) ואידך כדריב"ל דאמר בעשרים וארבע מקומות נקראו הכהנים לוים כו' וביארתי (ספ"ט דיבמות בירושלמי) וע"ז פריך ולאו מתניתא היא בת כהן מן התרומה הא במעשר אוכלת כמאן דאמר אין נותנים מעשר לכהונה (פי' וא"כ לא שייך למידק הא במעשר אוכלת כיון דכהנים לא איקרי לוים) וע"כ קמל"ן דאינה נפסלת מן המעשר וא"כ אוכלת במעשר [ובזה יתיישב הא דמקשה הש"ס ביבמות (ד צ"א) פשיטא דקמ"ל דאוכלת במעשר) א"ר נסא מיליהון דרבנן פליגין דאמר ר' הונא כו' כהן שבא על גרושה והוליד בן ועת האב בתוך שלושים חייב הבן לפדות את עצמו לאחר שלושים חזקה שפדאו אביו כו' וא"כ אי אמרינן דכהנת שזינת לא נחללה רק מכהונה אבל לא מלויה. א"כ הוי הבן לוי וא"כ פטור מפדיון הבן אפי' בתוך שלושים אלא ודאי דחלל לא הוי רק זר וע"כ חייב בתוך שלשים יום ועיין בספרי נחלת יהושע (ס"ז) דהירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן בבכורות (ד' מ"ז) דיכול לומר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדיה הוא משום דזהו דווקא בטבלים שמסויים המעשר והתרומה שיש בתוכו וע"כ יכול לומר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדי' אבל בפדיון הבן כיון שעדיין לא הופרש לא שייך לומר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדיה ועיי"ש במה שביארתי על הירושלמי (פ"ו דתרומות) תמן מעשרות מסויימין תרומה אינה מסויימת מה דמי לה פטרי חמורות ועיין בפ"ק דבכורות (ד' י"א) אי אשמועינן הכא דאפשר לעשריה מיניה וביה דהא מנח אבל הכא דשה מעלמא בעי אתויה ומפריש אימא לא כו' וע"כ סובר הירושלמי דדוקא לאחר שלושים יום משום שחזקה שפדאו אביו וע"כ יורש אותם המעות אבל בתוך שלושים דליכא חזקה דפדאו אביו ע"כ חייב ליתן ולפי"ז אין הטעם משום דבתוך שלושים יום דלא מטי עדיין זמן חיובא אינו יכול לומר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדיה אלא אפי' בתוך שלושים יום נמי איפשר דיורש אותו הזכות אלא משום דבהא לא שייך אתינא מכח גברא וזה יתבאר בארוכה בירושלמי (רפ"ז דקידושין לא דמי עולה לאשה עיי"ש ועיין בספרי נחלת יהושע (סי' י"ז) ודו"ק]

שם סוטה כשם שהיא אסורה לבעל כך אסורה לבועל כשם שהיא אסורה לאחיו של בעל כו' יכול כשם שצרת סוט' אסורה לאחיו של בעל כך תהא אסורה לאחיו של בועל נשמעינה מן הדא האשה שהלך בעלה למדינת הים באו ואמרו לה מת בעליך והי' לה יבם כאן ויבמה ומת ואח"כ בא בעלה אסור בה ומותר בצרתה אסור בה ומותר באשת אחיו ואשת אחיו לא כצרת סוטה היא הדא אמרה שצרת סוטה מותרת לאחיו של בועל אמר ר' יודא אתי כרבנן דתמן דבאמת צרת סוטה אסורה לאחיו של בועל אך דאתי כרבנן דתמן דאמר ר' הילא ותני תמן כל העריות אינה צריכה הימנו גט חוץ מאשת איש בלבד ר' עקיבא אומר אף אחות אשתו ואשת אחיו (פי' אבל לת"ק אשת אחיו מותרת מחמת שאי אפשר לומר גירש זה ונשא זה דהא ה"ל גרושת אחיו ואסורה עליו וע"כ לא בעי גט) וא"כ אין ראי' מזה ברם כרבנן דהכא ר' אחיי' אמר בשם ר' יוחנן הכל מודים באשת אחיו שהיא צריכה הימנו גט משום הלכה אשת איש ע"כ איפשר דהיא אסורה משום דצרת סוטה אסורה לאחיו של בועל

[והנה כבר ביארתי הפלוגתא דבין רבנן דהכא ובין רבנן דתמן דלרבנן דתמן אינה אסורה אלא דווקא במקום דאיכא למימר גירש זה ונשא זה. אבל לרבנן דהכא לא פלוג ואפי' במקום דליכא למימר גירש זה ונשא זה והוא כמו דאמרינן ביבמות (ד' צ"ה) איתמר יבמה רב אמר הרי היא כאשת איש ושמואל אמר אינה כאשת איש ושריא ליה והיינו משום דרב סובר דכיון דקידש ע"כ אפי' ביבמה דליכא למימר גירש זה ונשא זה אפ"ה אסורה משום דאיפשר לומר תנאה הוי ליה בקידושין ושמואל סובר דמותרת משום דלא אמרינן דתנאה הוי ליה בקידושין וזהו לשיטת הש"ס דילן אבל לשיטת הירושלמי אמר ר' אחיא בשם ר' יוחנן הכל מודים באשת אחיו שהיא צריכה הימנו גט דהחמירו באשת איש אע"ג דליכא למיחש שמא גירש זה ונשא זה רק לשיטת הש"ס דילן מחלקינן בין ארוסה לנשואה. וכמו דאמרינן (שם ביבמות ד' צ"ד) תא דאזלי אשתו וגיסו הא דאזלה ארוסתו וגיסתו. ובירושלמי לא מחלק בזה וסובר דר"ע לא פליג אלא באחות אשתו אבל באשת אחיו צריכה הימנו גט משום הלכות אשת איש

וע"ז אמר ר' חנניה אפי' כרבנן דהכא אתיא בה קנסו ולא קנסו ביורשיה (פי' דאפי' לרבנן דהכא אין ראיה שצרת סוטה מותרת לאחיו של בועל דהא הכא לא הוי צרת סוטה גמורה דהא נישאת עפ"י ב"ד אלא דקנסוה וע"כ לא קנסו בצרה) אמר ר' חנניה בריה דר הילל אם כרבנן דתמן יהא מותר בה (פי' יהא מותר אפי' בה דלרבנן דתמן כיון דליכא למגזר משום שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ע"כ מותר אפי' בה). והיינו כשמואל ביבמות (ד' צ"ה) (ושם) דיבמה אינה כאשת איש ושריא ליה וכמו שכתבו התוס' שם בד"ה וקאמר כו' וסבר לה כר' יוסי בחדא דהיכא דלא בעי גט לא דמי למחזיר גרושתו ולא מיתסרא משום קנס ודו"ק]

שם (ה"ב) ר' בא רב המנונא ור' זעירא כו' זהו ראשו של פרק (פי' שהוא כמו דאמרינן ביבמות (ד' צ"ה) א"ר אמי ארישא ניסת עפ"י ב"ד תצא ופטורה מן הקרבן עפ"י עדים תצא וחייבת בקרבן וע"ז קאמר ר' יוסי כל שפוסל ע"י אחרים דהיינו עפ"י ב"ד וא"כ צריכה הימנו גט וא"כ ה"ל אחות גרושתו ע"כ פוסל ע"י עצמו וכל שאינו פוסל ע"י אחרים אינו פוסל ע"י עצמו דהיינו שניסת עפ"י עדים) (וכן פי' הק"ע ולא כמו שפי' הפ"מ) וע"ז אומר הדא אמרה לא חלוק ר' יוסי בשאר כל הדברים כו' וא"כ מוכח דר' יוסי אינו חולק בכל הדברים דעפ"י ב"ד קניס רק בכתובה משום דנפלה לה בדרך היתר ודו"ק

שם מתניתין ניסת כו' ופטורה מן הקרבן ושלא כו' תצא וחייבת בקרבן יפה כח ב"ד שפטורה מן הקרבן כו' ואמר ר' יוחנן לית כאן פטורה אלא חייבת התיב ר' חגי קומי ר' יוסי ויהא כן בהורי' בשהורו ב"ד מותר לבוא על אשת איש: ולא עקירת הגוף הוא בשהורו עד חמש שנים אסור' מכאן ואילך מותרת ויהא כן בקילקול הקילקול דומה לאכילת חלב ודם בשהורו מותר לאכול חלב ודם

[והנה הפ"מ פירש דר' יוחנן פליג דאין הלכה כר"ש ולית כאן פטורה אלא חייבת והנה כל דבריו דחוקים וכבר הבאתי בספרי נועם ירושלמי על זרעים (פ"ח דתרומות) הירושלמי (פ"ק ה"א) חברי' בשם שמואל יחיד משלם לרוב ציבור הוא מתניתא אבל כל יחיד ויחיד שעשה בפני עצמו מביא כשבה או שעירה ועיי"ש שהגהתי אמר ר' יוחנן אפי' כל יחיד ויחיד שעשה בפני עצמו פטור עיי"ש אלמא דר' יוחנן סובר דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור עיי"ש]

ע"כ נראה לי שהוא כמו דאמרינן ביבמות ו(ד' צ"ג) אמר זעירא ליתא למתניתין מדתני בי מדרשא דתני בי מדרשא הורו ב"ד ששקעה חמה ולבסוף זרחה אין זו הוראה אלא טעות וע"ז אמר ר' יוחנן לית כאן פטורה אלא חייבת (פי' משום דאין זה הוראה אלא טעות)

וע"ז אומר ויהא כן בהוריי' בשהורו מותר לבוא על אשת איש ולא עקירת הגוף היא בשהורו עד חמש שנים אסורה מכאן ואילך חייבת. והנה הק"ע והפ"מ נדחקו בזה ולי נראה דפריך ויהא כן בהוריי' (כצ"ל) (פי' אמאי קאמר ר' יוחנן דליה כאן פטורה אלא חייבת ואמאי לא תהא כהוריי' ובהוראת ב"ד סובר ר' יוחנן דפטור (בהוריות שם) וע"ז משני בשהורו מותר לבוא על אשת איש (פי' איך איפשר שזהו הוראה דהא ב"ד לא הורו לבוא על אשת איש אלא רק מטעם דהאמינו לדברי העד אבל אם היו יודעים שהעד הוא משקר היו מורים לו לבוא על אשת איש א"כ אין זו הוראה אלא טעות) וכמו דאמרינן ביבמות (ד' צ"ב) אמר רבא תדע דטעות הוא דאלו הורו ב"ד בחלב ודם להתירא והדר חזו טעמא לאיסורא כו' לא משגיחין להו ואלו הכא דאתי עד א' שרינא אתי' תרי כו' וא"כ ה"נ אם היו באים ב"ד ומכחישים את העד לא היו מורין כן וא"כ הוא טעות וע"ז פריך ולא עקירת הגוף (פי' דלמה לתרץ דברי ר' יוחנן דע"כ אמר לית כאן פטורה אלא חייבת תיפוק לי' דהוי עקירת הגוף אם הורו מותר לבוא על אשת איש ובעקירת הגוף לא הוי הוראה ולא הוי תולה בהוראת ב"ד) וע"ז משני בשהורו עד חמש שנים אסורה מכאן ואילך חייבת (פי' דהא לא הורו אלא כל זמן שלא הוכחש העד אבל אם יוכחש העד או שיבוא הבעל בזה לא הורו א"כ הוי כמו שעד חמש שנים