נועם ירושלמי על נשים כח

ראוי' ליכול למה אינה אוכלת כו' הנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בפי' הירושלמי הזה וע"כ נראה לי לבאר והוא שמקשה דמפני מה תנן בבת ישראל שניסת לכהן דאם מת ולה ממנו בן לא תאכל בתרומ' נישאת ללוי תאכל במעשר מת ולה ממנו בן תאכל במעשר וא"כ אם הי' לה בן מכהן וישראל אינה אוכלת ובסיפא בבת כהן שנשאת לישראל תנן דמת ולה ממנו בן לא תאכל בתרומה אבל אם נישאת לכהן ולה ממנו בן תאכל בתרומה וע"כ אמר ר' ליונטי בעא קומי ר' יונה ניחא בה כהן שנישאת לישראל חוזרת ואוכלת בת ישראל שנישאת לכהן הואיל והיא ראוי' (פי' בשביל בנה) למה אינה אוכלת

וע"ז אמר לי' כן אמר ר' זעירא רב ענן בשם רב מהו בת כהן מתלמדתה של כהן כמה דתימר בת בבל כו' אלא שעשתה כמעשה בבל. ועל כן תלוי בזה דבת ישראל שניסת לכהן ואח"כ ניסת לישראל אף על גב דיש לה בן מכהן אף על פי כן כיון שכבר לא אכלה מחמת ישראל ע"כ אין הבן יוכל להאכילה אבל בסיפא בבת ישראל שניסת לכהן כיון שכבר אכלה תחת הכהן ולא פסק הרגילות ע"כ יוכל הבן להאכילה בתרומה אעפ"י שיש לה בן מישראל ר' יוסי בר' בון בשם רב שתי בנות אמורות בפרשה אחת חוזרת ואוכלת וא' אינה אוכלת וחוזרת בת כהן שנישאת לישראל חוזרת ואוכלת (פי' זהו סיפא דמתניתין) בת ישראל שניסת לכהן חוזרת ואינה אוכלת אמור מעתה ניסת לכשר חוזרת ואוכלת לפסול חוזרת ואינה אוכלת והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה מאד) ולפי מה שביארתי הפי' הוא שאומר מעתה דאין החילוק בין בת כהן לבת ישראל אלא החילוק איך שהי' באחרונה דבבת כהן אם נישאת באחרונה ע"כ אוכלת בשביל בנה אף שיש לה בן מישראל אבל אם ניסת לכהן תחילה והי' לה זרע ואח"כ ניסת לישראל דהיינו לפסול שפוסלה מן התרומה ע"כ אם מת והניח בן אינה יכולה מחמת בן הראשון שאינה מתלמדותיה של כהן רק אם מת בנה מישראל וכן כתב הרמב"ם (פ"י הי"ז) בת ישראל שניסת לכהן ומת ולה ממנו בן וחזרה ונישאת לישראל לא תאכל בתרומה כו' מת בנה מישראל אוכלת בשביל בנה הראשון ואח"כ כתב בת כהן שנישאת לישראל ויש לה ממנו בן וחזרה ונישאת לכהן תאכל בתרומה ואח"כ כתב (הי"ט) בת ישראל שניסת לישראל תחילה ויש לה ממנו בן וחזרה ונישאת לכהן אוכלת בתרומה מת ולה ממנו בן אוכלת מפני בנה האחרון שהרי הוא מאכילה כמו שהאכילה אבי' והוא מהירושלמי דהכא והכ"מ לא הביא הירושלמי דהכא ודו"ק]: האשה שהלך בעלה פרק עשירי

יבמות

(ה"א) עד כדון ביודעה שהיא אשת איש לא היתה יודעת שהיא א"א נשמעינה מן הדא קטנה שהשיאה אביה נתגרשה והלכה והשיאה את עצמה (כצ"ל) ואמר ר' אילא תני תמן כל העריו' אינן צריכות הימנו גט חוץ מאשת איש בלבד ר"ע אמר אף אחות אשתו ואשת אחיו שני' היא תמן בין שיודעת בין שאינה יודעת והכא לא שני' בין שהיא יודעת בן שאינה יודעת ופי' הפ"מ כלומר וכי יש חילוק התם בין יודעת כו' דודאי אין חילוק דסתמא קאמר דא"א שנשאת בטעות דצריכה הימנו גט והכא נמי במתני' אינו חולק דשמא יאמרו כו' דצריכה גט משניהם והק"ע כתב שני' היא תמן כלומר וכי יש באחות אשתו ואשת אחיו בין שיודעת בין שאינה יודעת הא מסתמא יודעת בנישואי אחותה וגם הבעל יודע מזה והוא הדין לת"ק באשת איש לעולם צריכה גט אפי' באינה יודעת והקשה שם בשירי קרבן וקשה הא אין הנידון דומה לראי' די"ל דר"ע מיירי בנתקדשה לחוד וכדמסיק בבבלי (ד' צ"ד) דר"ע בשקידשה איירי ולא בנשואין ולא דמי רישא לסיפא דאשת איש אף בנשואין איירי וכל דבריהם דחוקים

ע"כ נראה לי שהירושלמי לא נקט רק תחילת המאמר ולא סיים כל המאמר (וכמו דאיתא בירושלמי בהרבה מקומות) והסיום הוא כמו דאמרינן אח"כ דאמר ר' הילא תני תמן כל העריות אינן צריכות הימנו גט חוץ מאשת איש בלבד ר' עקיבא אומר אף אחות אשתו ואשת אחיו ברם כרבנן דהכא ר' אחיי' בשם ר' יוחנן הכל מודים באשת אחיו שהיא צריכה הימנו גט משום הלכה אשת איש (פי' אע"ג דבאשת אחיו לא שייך למיחש שמא גירשה אחיו דהא אם גירשה אסורה לו אעפ"כ אסורה לכ"ע משום הלכות אשת איש) וא"כ ה"נ בקטנה או שאינה יודעת שהיא אשת איש אעפ"כ לרבנן דהכא דלא פליגי באשה אחיו רק באחות אשתו דבזה פליגי ת"ק ור"ע דלת"ק אחות אשתו מותרת דבאחות אשתו לא גזרו וכמו דאמרינן לקמן (ה"ו) כתיב ושכב איש אותה שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה וקאמר שם א"ר מתני' גזרו על דבר המצוי ולא על דבר שאינו מצוי כו' אין דרכה של אשה לצאת למדינת הים. ור"ע סובר דכיון דאחותה צריכה גט משום אשת איש ע"כ אסורה אחותה משום שהיא אחות מגורשת אבל באשת אחיו אע"ג דלא שייך לשמא יאמרו גירש כו' אעפ"כ רבנן נמי מודו וה"נ בשאינה יודעת שהיא א"א נמי אסור משום דלא פלוג לרבנן דתמן ודו"ק

שם והולד ממזר מזה ומזה ניחא דולד ממזר מן השני הולד ממזר מן הראשון ר' בא בשם ר' זעירא אמר דר"ע היא דר' עקיבא אמר הבא על סוטתו הולד ממזר המחזיר גרושתו משנישאת הולד ממזר (ופי' הפ"מ וה"נ המחזיר גרושתו משנשאת היא). ר' יוסי בשם ר' הילא דברי הכל היא הולד כשר כגיטה כן ממזרה (ופי' הפ"מ כלומר מדאורייתא הוי הולד כשר אלא דמדבריהם הוי הולד ממזר) מה נפיק מביניהן נתן לה השני גט ואח"כ בא עלי' הראשון על דעתי' דר' בא בשם ר' זעירא הולד ממזר כר"ע. על דעתי' דר"י בשם ר' הילא דברי הכל הולד כשר והקשה הפ"מ דקשה דטובא איכא בינייהו דלמאן דמוקי כד"ה מדבריהם הוא ואסור בממזרת לכך נראה דלא גרסינן הכא הולד כשר כו'

והנה מה שהקשה דלר"ע הוי הולד ממזר מה"ת ליתא דאפי' לר"ע לפי פירושו דר"ע סובר הולד ממזר במחזיר גרושתו הא הכא לא הוי אשתו של שני שיהא הולד ממזר מחמת מחזיר גרושתו אלא דעשו רבנן הולד ממזר כמו במחזיר גרושתו שלא יאמרו גירש זה ונשא זה:

אך מה שכתב על הא דאמר ר' עקיבא היא דר"ע אמר הבא על סוטתו הולד ממזר המחזיר גרושתו משנישאת הולד ממזר נראה לי דהטעם דדמי להבא על סוטתו הולד ממזר ואע"ג דנישאת עפ"י מה שהורו לה אעפ"כ מפני קנסא עשאוהו כסוטה

ומה דאמר ר' יוסי בשם ר' הילא ד"ה הולד כשר לא כמו שפירשו הק"ע והפ"מ דקאמר דברי הכל הולד כשר היינו מדאורייתא דאפי' לר' יוסי בשם ר' הילא נמי הולד כשר מה"ה דבאמת לא הוי סוטה כיון שעשתה עפ"י הוראת ב"ד רק דאי לאו משום ר"ע דבא על סוטתו הולד ממזר לא הי' להם לקנוס שיהא הולד ממזר כיון דאפי' בסוטה גמורה נמי לא הוי הולד ממזר ע"כ כיון דר"ע אמר בסוטה גמורה דהוי הולד ממזר ה"נ עשאוה כסוטה והא דאמר ר' יוסי בשם ר' הילא ד"ה הולד כשר קאי אסוטה דלא הוי ממזר וכמו דאמרינן ביבמות (ד' מ"ט) אמר אביי הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה שאין הולד ממזר כו' סוטה נמי דהא תפסי קידושין וכמו שפירש"י דאף לאחר שזינתה נמי לא פקעה מינה קידושי הראשונים וע"ז אמר ר' יוסי בשם ר' הילא ד"ה הולד כשר (פי' אפי' בסוטה גמורה) כגיטה כן ממזירה (פי' שהוא רק מטעם קנס שלא יחזירוה). וע"ז אומר מה נפיק מביניהן נתן לה השני גט ואח"כ בא עלי' הראשון על דעתי' דר' בא בשם ר' זעירא הולד ממזר כר' עקיבא דכיון שעשאוהו כסוטה מדרבנן ע"כ הוי הולד ממזר אח"כ נמי על דעתי' דר' יוסי בשם ר' הילא דברי הכל הולד כשר כיון שאפי' סוטה ממש לא הוי הולד ממזר אפי' לר"ע דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין ורק דהוי ממזר משום דכגיטה כן קנסה וע"כ כיון שנתן לה השני גט והוא כדי לברר איסורו של ראשון וא"כ ממילא יוציאה שלא יהי' כמחזיר גרושתו. וא"כ אין צריך לקנוס יותר שיהא הולד ממזר אפי' לאחר הגט

שם אמר ר' ירמי' לוי' שזינתה אוכלת במעשר ותני כן לוי' שנישבית או שבא עליה א' מן הפסולין לה לא כל הימנה ומלוי מאי איריא לוי' אפי' ישראלית נמי כו' אמר ר"פ דאיעבר מעובד כוכבים ולא תימא אליבא דמ"ד אין מזהמין את הולד אלא אפי' למ"ד מזהמין את הולד לוי פסול מקרי). וע"ז אומר לוים המזוהמין מאימן לא חשו להם משום ריח פסול (פי' ופטור מחמש סלעים) והתנינן בת לוי מן המעשר א"ר יוסי תיפתר שבא עליה ישראל וילדה ממנו בן והקשה הק"ע דא"כ פשיטא הוא כיון שיש לה בן מישראל אינה אוכלת במעשר ולי נראה דהנה