נועם ירושלמי על נשים כז

וכמו שביארתי וזהו דווקא אי אמרינן דאנדרוגינוס הוא חצי זכר וחצי נקבה אבל לפי מאי דמקשו לר' יוסי מאנדרוגינוס א"כ צריך לומר דסברי דהוי ספק זכר ספק נקיבה וע"כ הקשו לו דתקיעת שופר שבגבולין תוכיח דספיקו דוחה יו"ט וא"כ לא יתיישב הברייתא דיבמות (ספ"ח) וע"ז אומר כמה דצריכת לרבנן קדמאי וקשת (וקמת כצ"ל) בידיהון (והוא כמו שתירצו הבריי' ביבמות) כן צריכת לרבנן אחראי וקשת בידיהון (פי' דלרבנן אחראי דהיינו ר' אחא שאמר דספיקו דוחה יו"ט היינו אנדרוגינוס וא"כ צריך לומר דסברי דאנדרוגינוס הוי ספק זכר ספק נקבה) (ולר' יוסי צ"ל דהא דאמרי' ביבמות ד' פ"א) אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה הוא בתרומה דרבנן או דזהו כמו ר' יוסי דברייתא וכמו דאמר רב ביבמות (ד' פ"ו) ליתא למתניתין מקמי ברייתא דתני ר' יוסי אומר אנדרוגינוס ברי' בפני עצמה הוא) וא"כ אי אמרינן דהוי ספק זכר ספק נקיבה א"כ לא יתיישב הברייתא דיבמות הא דקאמר קידש אין חוששין לקידושיו נתקדש חוששין לקידושיו דלפי זה אין צריך לחוש בשניהם לקידושין אם קידש ג"כ דהיינו אולי הוא זכר וא"כ אינו פוסל מן התרומה) וע"ז אומר דכן צריכת לרבנן אחראי וקשת בידיהון שתקשה הברייתא דקידש אין חוששין לקידושיו נתקדש חוששין לקידושיו דזהו לא יתיישב רק אי אמרינן דאנדרוגינוס הוי חצי זכר וחצי נקיבה ומין במינו פוסל בכל שהוא וכמו שביארתי תחילה ודו"ק

וע"ז אומר על דעתי' דר' אחא אנדרוגינוס מוציא את מינו בתחילה שהוא אומר דאנדרוגינוס הוי ספק זכר ספק נקבה ע"כ אומר דאנדרוגינוס מוציא בתחילה והוא משום דהוי ספק זכר ס' נקבה וע"כ קאמר דמוציא את מינו והיינו לכתחילה ומשום דספיקו דוחה יו"ט על דעתי' דר' יוסי (פי' שהקשה לו אם באנדרוגינוס שתקע בדא אין לו תשובה וכמו שביארתי דקשה לו מה הקשו מתקיעת שופר שספיקו דוחה והוא באנדרוגינוס דתני' דאנדרוגינוס מוציא את מינו כיון שהוא סובר דאנדרוגינוס הוי חצי זכר וחצי נקבה א"כ איך אתי צד נקבות שבו ומפיק צד זכרות וא"כ צ"ל הא דמוציא היינו בדיעבד ובדיעבד לא חששו במה דאתי צד פטור ומפיק צד חובה וא"כ איך הקשו מאנדרוגינוס שמוציא את מינו הא צריך לומר דמיירי בדיעבד וכ"ת אמאי לא מפרשי שהקשו מהא דטומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו אבל לעצמו יכול להוציא דממ"נ יצא אך כיון דאנדרוגינו' מוציא מיירי בדיעבד א"כ איפשר לומר דטומטום נמי מיירי בדיעבד א"כ איך הקשו מאנדרוגינוס וטומטום ודו"ק: יש מותרות פרק תשיעי

יבמות

(ה"א) מתני' יש מותרות לבעליהם כו' ר' ניחא בר סבא בעא קומי ר' יונה למה לינשא ואפי' קידש למה לי אלמנה ואפי' בתולה (ונראה לי שהפי' הוא שמקשה דלמה לי לינשא אפי' קידש נמי (פי' דהוי נמי אלמנה לכה"ג) וע"ז משיב לו למה לי אלמנה אפי' בתולה (פי' דזהו קושיא יותר וכמו שכתבו התוס' ביבמות (ד' פ"ד) בד"ה מאי איריא דתני נשא וכתבו התוס' בכמה מקומות אין דרך הש"ס לדקדק בזה דבפ' ד' אחין (דף ל') בכמה מקומות נשואין שני אחיות והכא דייק משום דבמציעתא קידש קתני). וע"ז משני למה לי אלמנה ואפי' בתולה שזהו קושיא יותר אלא ודאי משום דקא בעי למיתני סיפא כ"ג שנשא אלמנה יש לו אח כה"ג או כהן הדיוט דוקא אלמנה אבל בתולה לא משום הכי קתני אלמנה וכן קתני נשא נמי איידי וכדמתרץ בש"ס דילן. וכה"ג איתא בירו' (פי"ב דשבת ה"ב) הלוקט עצים אם לתקן בו משהו אם להיסק כדי לבשל ביצה קלה המלקט עשבים אם לתקן כל שהוא אם לבהמה כמלוא פי הגדי וקאמר שם בירו' למה לי לתקן כל שהוא למה לי כמלוא פי הגדי וביארתי בספרי נוע"י דפריך למה לי לתקן כל שהוא הא תנן המלקט עצים אם לתקן כל שהוא וע"ז משני למה לי כמלוא פי הגדי הא כבר תנן ס"פ כלל גדול דאם לבהמה השיעור הוא כמלא פי הגדי אלא ודאי דתני חדא משום אידך ע"ש. וה"נ מתרץ ליה דהא דתני קידש היינו משום סיפא ודו"ק

] שם ואילין אינון זו וצרה אית לי' חורנין צרת סוטה מותרת לבעל ואסורה ליבם [והנה הפ"מ פי' זו וצרה דהוא תירוץ לתרץ על מה דמקשה דאמאי תנא בתולה. וע"ז אומר זו וצרה דהיינו סיפא וכמה דברים דחוקים. והק"ע מחקו וגריס ואילין אינון הא אית ליה חורנין צרת סוטה מותרת לבעל ואסורה ליבם ולי נראה דה"ג ואילין אינון אית לי' חורנין צרת סוטה מותרת לבעל ואסורה ליבם זו צרה (פי' דמקשה הא אית לי' חורנין דהיינו צרת סוטה דמותרת לבעל ואסורה ליבם) וע"ז אומר זו צרה (פי' דבסוטה גופא נמי קשיא דאית לי' חורנין וכמו דמקשה אח"כ (ה"ג) ואילין אינון הא אית לי' חורנין סוטה אסורה לזה ולזה וא"כ ליתני בהא דאסורות לזה ולזה). וע"ז אומר הדא מסייע לר' יונה דאמר לית כללי דרבי כללין]

שם (ה"ד) אמר ר' יוסי כל שעה הוי ר' אילא אמר לי תני מתניתך יורשה ומטמא לה ותני כן מטמא הוא אדם לאשתו הכשירה ואינו מטמא באשתו פסולה והנה הפ"מ נדחק בזה במה דאמר תני מתניתך יורשה ומטמא לה ותני כן מטמא הוא לאשתו הכשירה ואינו מטמא לאשתו הפסולה משמע דאינו מטמא לה וגם הק"ע נדחק בזה ע"ש

[ע"כ יראה לי שהביא ראיה דצריך למיתני יורשה אע"ג דבשניות קנסוה וא"כ אפשר דקנסוה רבנן ג"כ שאינו יורשה. ע"ז אומר דא"כ איך תני ומטמא לה הא מטמא לאשתו הכשירה ואינו מטמא לאשתו הפסולה אלא ודאי דתני יורשה ומטמא לה והוא כמו דאמרי' ביבמות (ד' פ"ט) והא הכא דמדאוריי' אבי' מטמא לה ומדרבנן מטמא לה בעל משום דהוי ליה מת מצוה כו' הכא נמי כיון דלא ירתי לה קרי' לה ולא עני לה. וכתבו התוס' משמע דכל היכא דירית לה מטמא לה דה"ל מטמא למת מצוה. ולפי"ז אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט לא ירית לה מדאמר ואין מטמא לאשתו פסולה דאי הוי ירית לה הוי מטמא לה וע"ז אומר תני מתניתך יורשה ומטמא לה דבירושה לא קנסו לדידי' וע"כ מטמא לה וע"ז אומר ותני כן מטמא לאשתו הכשירה ואינו מטמא לאשתו הפסולה וא"כ אם לא הוי ירית לה לא הוי מטמא לה]

שם ר' אבין בעי קומי ר' מנא עבדי שניות מהו שיאכלו בתרומה א"ל שתוק ויפה לך היא אוכלת ועבדיה אינם אוכלין (פי' דבעי מיני' דלפי מאי דאמרינן (רפ"ז דיבמות ה"א) דאלמנה לכה"ג עבדיו לא יאכלו בתרומה ואמרינן התם והכא לאו קנין קנינו הוא ופי' דהוא קנין של הבעל ועבדים לאו קנין קנינו הוא וא"כ אמאי אינם אוכלים וע"ז אומר ר' יוחנן אמר משום קנס כו' וא"כ לפי מאי דאמרינן הכא דבשניות כיון שהוא מדברי סופרים קנסו יותר וע"כ בעי מיני' ר' אבין מר' מנא עבדי שניות מהו שיאכלו בתרומה וע"ז אמר לו שתוק ויפה לך היא אוכלת ועבדי' אינם אוכלין (פי' דקנס לא שייך אלא באלמנה לכה"ג וע"כ קנסו בעבדים נמי משא"כ הכא בשניות שהיא אוכלת ע"כ לא שייך קנס בעבדים)

שם (ה"ה) ניחא בתרומ' לא תאכל במעשר מה נפשך כהנת היא תאכל לוי' היא תאכל ר' הילא בשם ר' יוחנן כמ"ד אין נותנין מעשר לכהונה הוי דו אמר נותנים מעשר לכהונה והנה בספרי נועם ירושלמי על זרעים ביארתי דר' יוחנן מוקי מתניתין כמ"ד נותנין מעשר לכהונה מדאורייתא וא"כ לבתר קנסא הוא רק לכהן עיין שם שהארכתי בזה וכעת נראה לי דזהו דוחק לפרש המשנה דלבתר קנסא הוא רק לכהן דהא אמרי' בת ישראל המאורסת ללוי כו' משמע אם נשואה ללוי תאכל במעשר ושם תירצתי דמיירי בבת לוי האוכלת משלו וכמו דאמרינן בחולין (ד' ק"ל) אימה דקנסינהו עזרא דלא יהבינן להו למישקל מינייהו מי אמר

[ע"כ נ"ל דהירו' אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דקנסינהו ללוים דאמרינן בירו' (פ"ט דסוטה הי"א) ר' ירמיה ר' חייא בשם ר"ש בן לקיש מתניתא משנחשדו להיות נותנים מעשר לכהונה הדא מסייע לר' יוחנן בחדא ופליגא עלי' בחדא דתנינן תמן ובת כהן ללוי לא תאכל בתרומה ולא במעשר ניחא בתרומה לא תאכל במעשר ממ"נ תאכל כהנת היא תאכל לוי' היא תאכל ר' אילא בשם ר' יוחנן כמ"ד אין נותנים מעשר לכהונה הוי דו אמר נותנים מעשר לכהונה מסייע לי' דו אמר כולן לשבח דאמר ר' יוחנן יוחנן כה"ג שלח בכל ערי ישראל ומצאן שלא היו מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד אבל מעשר ראשון ומעשר שני מהן היו מפורשין ומהן לא היו מפורשין אמר הואיל ומעשר בעון מיתה ומעשר שני בעון טבל יהא אדם קורא שם לתרומה ותרומת מעשר כו'

ע"כ נראה לי דמתניתין מוקי לה כמ"ד אין נותנים מעשר לכהונה כלל אבל ר' יוחנן אמר נותנים מעשר לכהונה ומה שהעביר הודיית מעשר הוא מפני שכולם היו נותנים לכהונה וכ"ת אמאי לא קאמר ר' יוחנן כסתמא דמתניתין דאין נותנים מעשר לכהונה כלל דא"כ כיון דאין נותנים מעשר לכהונה א"כ היו נכשלים בעון טבל וא"כ מה תיקן ריב"ז דאם היו נותנים לכהונה ומדאורייתא אין נותנים לכהונה א"כ מה מועיל הכרזה בדבר שאינו שלהם ובב"מ (ד' פ"ט) אמרינן ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי רשאי לעשותן תרומות כו' ובירושלמי (פ"ק דתרומות) ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי רשאי בן לוי לעשות תרומה ומעשר על מקום אחר וקאמר שם בירושלמי פתר לה כר' יוסי דר' יוסי אמר בעה"ב שתרם את המעשרות מה שעשה עשוי וכמו דאמרינן בגיטין (ד' ל') וכי יש רשות לבעה"ב לתרום תרומת מעשר כו' אבל בלאו"ה אינו יכול הבן לוי לתרום כיון דעדיין אינן שלא וא"כ אם היו נותנים כל המעשר לכהונה והכהן הי' מפריש תרומת מעשר וא"כ איך יכול להפריש תרומות מעשר כיון שאינו שלו וכ"ת שהי' בעה"ב נותן רשות דזהו דווקא לר' יוסי אבל לרבנן לא ועוד דבודאי לא עשו כן וכמו דאמר שנחשדו להיות נותנים מעשר לכהונה ח"כ עדיין לא תיקן שלא יכשלו בעון טבל שהוא במיתה וע"כ סובר ר' יוחנן דאדם נותן מעשר לכהונה אבל שלא עשו כהוגן מחמת שכולם נתנו לכהונה וע"כ לא יכשלו בעון טבל דהא מדאורייתא יכולים ליתן לכהן ג"כ אבל מתניתין דסוברת דאין נותנים מעשר לכהונה א"כ אמאי לא מיחה בזה מאי תיקן וע"ז אומר שמסייע לי' בחדא (פי' שהחטא הי' מה שנותנים לכהני') פליגא עלי' בחדא שהוא בעצמו סובר דנותנים מעשר לכהונה וע"ז מביא הא דאמר ר' יוחנן שלח ובדק כו' והוא רוצה לתקן שלא יכשלו בעון טבל א"כ אם אין נותנים מעשר לכהונה יכשלו בעין טבל וא"כ לא היו כולן לשבח אלא ודאי דנותנים מעשר לכהונה ודו"ק]

שם (ה"ח) ר' ליונטי בעא קומי ר' יונה ניחא בת כהן שנישאה לישראל חוזרת ואוכלת בת ישראל שניסת לכהן הואיל והיא