נועם ירושלמי על נשים כו

כיון שמצד השני היינו צד נקבות נתקדש לישראל ע"כ פוסל) וע"ז אמר אפי' מין במינו בכל שהוא ועיין ברמב"ם פ"ז מה' תרומות שהפי' הוא מין במינו בכל שהוא פירוש דקאי אסיפא דאם נבעל נפסל מן התרומה כנשים ע"ז אומר אפי' מין במינו בכל שהוא (פי' בין מצד זכרות בין מצד נקבות) ולפי מה שביארתי דקאי לתרץ על הא דאמר נתקדש חוששין לקדושיו ע"ז אמר אפי' מין במינו בכל שהוא (פי' שהפסול אינו בכולו דזהו רק מצד זכרות שבאנדרוגינוס הישראל ופוסל צד נקבות שבו אעפ"כ פוסל מלאכול בתרומה) ויותר נראה לגרוס מין במינו אפי' בכל שהוא (פי' דמיירי במין במינו ששניהם אנדרוגינוס) ובכל שהוא (פי' אע"פ שאין זה זכר לגמרי והשני אינה נקבה לגמרי אעפ"כ פוסל ע"י קידושין)

וע"ז אומר וקשיא דמ"מ תקשה הסיפא דבשלמא ברישא איפשר לומר דנפסל צד נקיבה שבו מחמת שנתקדש ואנדרוגינוס השני לצד הזכרות ומין במינו פוסל ואפי' בכל שהוא אבל בסיפא דנבעל לאנדרוגינוס א"כ צד נקבות שבו אין בזה עבירה מה שנבעל וצד זכרות שבו שיש בו עבירה א"כ אמאי נפסל ע"ז אומר צד זכרות שבו פוסל צד נקבות שבו (פי' שצד נקבות נפסל מחמת צד זכרות)

וע"ז אומר מאכיל את נשיו ואינו מאכיל את עבדיו מאכיל את נשיו מכח זכרותו ופי' מכח זכרותו שזה אינו נפסל ע"כ יכול להאכיל את נשיו) והא שהקשו הק"ע והפ"מ דהא אמר תחילה קידש אין חוששין לקידושיו לא קשה מידי שכבר ביארתי שזהו אם אנדרוגינוס ישראל לא נפסל הכהן האנדרוגינוס מתרומה שהוא לא יאכל לפסול מחמת צד הזכרות השני שהוא ישראל לצד נקבות שלו כיון שהוא קידש את האחר ולא נתקדש וא"כ איך יוכל לפסול. אבל ודאי לענין קידושין הוי קדושין כמו דאמר ר' יוסי ור"ש אנדרוגינוס שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה

וע"ז אומר ואינו מאכיל את עבדיו דכיון דהעבד נקנה מצד הנקבות שבו ג"כ וצד הנקבות שבו נתחלל ויש לו חלק בעבדים ע"כ פוסל את העבדים מלאכול בתרומה

ולפי"ז מה שהביא ראיה הראב"ד ברמב"ם (פ"ז מה' תרומות) דאתי צד זכרות של זה ומשתמש בצד נקבות של זה אין מזה ראי' שזהו דווקא לשיטת הירושלמי דאנדרוגינוס יש בו צד זכרות וצד נקבות אבל לפי שיטת הש"ס דילן שאנדרוגינוס הוי ספק אם הוא זכר או נקיבה א"כ אין אנדרוגינוס פוסל אנדרוגינוס דאם הוא זכר אין זכר פוסל זכר ואם נקיבה הוא אין נקיבה פוסלת נקיבה וא"כ אין מהירושלמי הזה ראיה וע"כ פסק הרמב"ם בפ"ג מה' תרומות (ה' ט"ז) דאנדרוגינוס שנבעל לפסול מן התרומה בין דרך זכרותו ובין דרך נקבותו נפסל הוא משום דילמא הוא ספק נקיבה. וע"כ נפסל. רק מה שכתב וכן אם נבעל לאנדרוגינוס אחר משמע שחושש ג"כ לשיטת הירושלמי דיש בו צד זכרות וצד נקבות ובזה פסק כהירושלמי ופסק כשניהם לחומרא וע"כ פסק דאם נבעל לפסול מן התרומה פוסל אפי' דרך זכרות דילמא היא כולה נקיבה ונפסלת אפי בביאה שנא כדרכה אבל אם נבעל לאנדרוגינוס א"כ מצד הספק דילמא היא כולו נקיבה א"כ לא נפסל מן האנדרוגינוס כמותו דאין נקבה פוסלת וא"כ כל הפסול הוא מחמת שיטת הירושלמי דילמא יש בו ב' צדדים, וע"כ אינו פוסל רק ממקום נקבות שבו כמו דאמר בירושלמי ר' יעקב בר זבדא בשם ר' אבהו ר' יעקב בר זבדא בשם ר' יוחנן ובלבד, במקום נקבות ואף דאמר ר' סימון בשם ריב"ל אפי' ממקום זכרות ע"ז אמרינן דחזר בו ריב"ל וע"כ כיון שיש משכבות חלוקות ע"כ בעי דוקא שיהא מן הפוסלים בכהונה דאלו"ה לא נפסל משום שנבעל לזכר כיון דממקום נקבות שבו לא הוי כזכר ע"כ בעינן דוקא שיהא נבעל לפסול מן התרומה ודו"ק]

והנה זה שביארתי דשיטת הש"ס דילן הוא שהספק אם הוא כולו זכר או כולו נקיבה אבל לא שיש בו צד זכרות וצד נקבות והוא כמו דאמרינן ביבמות (ד' פ"ג) אמר רב ליתא למתני' מקמי ברייתא דתני' ר' יוסי אומר אנדרוגינוס ברי' בפני עצמה היא ולא הכריעו בו חכמים אם זכר אם נקיבה ועוד דהא אמרינן בר"ה (ד' כ"ט) ת"ר הכל חייבים בתקיעת שופר כו' וטומטום ואנדרוגינוס מי שחציו עבד וחציו ב"ח טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא שאינו מינו אנדרוגינוס מוציא את מינו אבל לא שאינו מינו כו' אמר רב הונא ולעצמו מוציא אמר ליה רב נחמן לרב הונא מ"ש לאחרים דלא אתי צד עבדות ומפיק צד חירות לעצמו נמי לא אתי צד עבדות ומפיק צד חירות דידי' אלא אמר ר"נ אף לעצמו אינו מוציא תני' נמי הכי מי שחציו עבד וחציו ב"ח אף לעצמו אינו מוציא וא"כ אי אמרינן דאנדרוגינוס יש בו צד זכרות וצד נקבות א"כ איך מוציא אחרים הא אף לעצמו אינו מוציא אלא ודאי דהוא ספק דאם הוא כולו זכר או כולו נקיבה ועיין ברמב"ם (פ"ב מה' שופר הלכה ג') אנדרוגינוס מוציא את מינו ואינו מוציא את שאינו מינו וכתב על זה הראב"ד זהו כו' מי שאומר אנדרוגינוס ברי' בפני עצמו אבל מי שאומר חציו זכר הוא אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו כענין מי שחצי עבד וחצי ב"ח ע"כ וכתב ע"ז הכ"מ והמחלוקת של אנדרוגינוס הוא מחלוקת התנאים ביבמות (ד' פ"ג) ורבינו פסק כדברי האומר ברי' בפני עצמו הוא כו' ואפשר שאפי' לדברי האומר חצי זכר חצי נקבה מוציא את מינו ואינו דומה למי שחצי עבד לפי שיש חילוק בין מה שהוא בידי אדם למה שהוא בידי שמים

והנה מה שכתב הכ"מ שהרמב"ם פסק כדברי האומר ברי' בפני עצמה הוא כבר ביארתי מה שכתב הרמב"ם (פ"ז מהל' תרומות) שהרמב"ם חושש ג"כ לשיטת הירושלמי דלמא הוא חצי זכר וחצי נקיבה ומה שתירץ הכ"מ שאפי' לדברי האומר חצי זכר מוציא את מינו ואינו דומה לחצי עבד לפי שיש חילוק בין מה שהוא ביד"א למה שהוא ביד"ש. זה יתבאר לקמן דלא מחלקינן בזה

[והנה אמרינן בירושלמי (פ"ק דביצה ה"ג) תני ר' יוסי אומר כוי אין מכסין את דמו מפני שהוא ספק מה אם חולה שודאה דוחה שבת אין ספיקו דוחה את יו"ט כסוי הדם שאין ודאו דוחה את השבת דין הוא שלא ידחה ספיקו את יו"ט כו' אמרו לו והרי שופר שבגבולים יוכיח שאין ודאה דוחה שבת והרי ספיקו דוחה יו"ט מה ספק יש שם אם חול הוא יתקע יו"ט הוא יתקע ר' חנינא בשם ר' אחא באנדרוגינוס שתקע ותני כן אנדרוגינוס מוציא את מינו ולא את שאינו מינו ר' יוסי בעי אם באנדרוגינוס בתקע בדא דתני אין לו תשובה והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה מאוד

עוד שם בירושלמי וקמת כמה דצריכת לרבנן קדמאי וקשת בידיהון כן צריכת לרבנן אחראי וקשת בידיהון זהו הירושלמי הוא תמוה מאוד ונדחקו הק"ע והפ"מ לפרשו בדחוקים גדולים

עוד שם בירושלמי על דעתי' דר' אבא אנדרוגינוס מוציא את מינו בתחלה על דעתי' דר' יוסי לשעבר גם זה הירושלמי הוא תמוה מאוד ונדחקו בו המפרשים

ע"כ נ"ל לבאר דהא דאר"ח בשם ר' אחא באנדרוגינוס שתקע בדא דתני אין לו תשובה (פי' בהדא יאמר שאין לו תשוב' משום דיש לדחות הקו' שהקשו מתקיעת שופר דספיקו דוחה יו"ט למאי שתירץ ר' אחא דמיירי באנדרוגינוס) והוא משום דאין זה תשובה ולפי שיטת הירושלמי הוא כמו דאמרינן בש"ס דילן בחולין (ד' פ"ה) ור' יוסי לטעמי' דאמר אשה ודאית נמי תקע (פי' וע"כ תני' דאנדרוגינוס מוציא את מינו) או כמו דאמרינן שם אמר רבינא ולמאי דקאמרי רבנן נמי אית לי' פירכא מה לתקיעת שופר שכן דוחה שבת במקדש כו' וע"ז איפשר לומר שאין לו תשובה לר' יוסי

אבל לשיטת הירושלמי דאנדרוגינוס הוא חצי זכר וחצי נקיבה וא"כ איך הקשו דהא הוא מחויב בשופר מחמת צד זכרות שבו וגם הא דתני דמוציא את מינו ג"כ קשה דאיך מוציא את מינו הא אפי' לעצמו אינו מוצא דלא אתי צד נקבות ומפיק צד זכרות וא"כ צריך לומר דמיירי בדיעבד כמו שיתבאר לקמן על הא דאמר שם על דעתי' דר' אחא אנדרוגינוס מוציא את מינו בתחילה על דעתי' דר' יוסי לשעבר דהא לכתחילה אינו מוציא אחרים ואף לעצמו אינו מוציא דלא אתי צד נקבות ומוציא צד זכרות וע"ז אומר ר' יוסי בעי אם באנדרוגינוס בהדא דתני אין לו תשובה הא קשי' איך הקשו מזה לר' יוסי ובפרט אי אמרינן דהאי אמרו לו היינו ר' יהודא ור' יהודא סובר דא דאנדרוגינוס יש בו צד זכרות בודאי וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ח דיבמות ה"א) תמן תנינן הכל חייבין בראי' חוץ מחש"ו וטומטום ואנדרוגינוס מה אמר בה ר' יודא ר' יוחנן בן דהבאי אומר משום ר' יהודא אף הסומא לית בר נש אמר אף אלא דקא מודו בקדמייתא מחלפא שיטתי' דר' יהודא תמן אמר פרט והכא אמר לרבות כו' ומה ת"ל ערל אפי' מקצת ערל ברם הכא כל זכורך פרט לאנדרוגינוס וא"כ סובר דיש בו צד זכרות וע"כ דחי שבת וא"כ איך מקשה מזה לר' יוסי: ש וע"ז אומר וקמת כמה דצריכת לרבנן קדמאי וקשת בידיהון כן צריכא לרבנן אחראי וקשת בידיהון והנה בהירושלמי הזה יש בו (ט"ס וכצ"ל) כמה דצריכת לרבנן קדמאי וקמת בידיהון (והאי וקמת שבתחילה צ"ל כאן כן צריכא לרבנן אחראי וקשת בידיהון (פי שאומר דלדברי האי רבנן בתראי דהאי דאמרו לו דהרי שופר שבגבולין תוכיח דאין ודאו דוחה שבת וספיקו דוחה יו"ט הוא באנדרוגינוס וא"כ צ"ל שסוברים דאנדרוגינוס הוא ס' זכר או ספק נקבה) ע"ז אומר כמה דצריכת לרבנן קדמאי וקשת וקמא בידיהון והוא הברייתא דאיתא בירושלמי הכא ביבמות קידש אין חוששין לקידושיו נתקדש חוששין לקידושיו וע"ז אומר וקשי' פי' דמהו החילוק בין קידש לנתקדש וע"ז אומר ר' ניחא בר סבא כו' אפי' מין במינו בכל שהוא (פי' כמו דמסיק שצד זכרותו של זה פוסל צד נקבותו של זה וא"כ ניחא הברייתא