נועם ירושלמי על נשים כה

ודאי דהש"ס דילן לא ס"ל כשיטת הירושלמי ודו"ק (ויש לדחות)

שם (ה"י) סריס חמה כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה ר"י ור' שמעון אומרים אנדרוגינוס שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה תני מאכילה בחזה ושוק ר' יוחנן אמר אוכלת בתרומה ואינה אוכלת בחזה ושוק רשב"ל אמר כמה קולי חומרין בדבר משמעות הירושלמי דר' יוחנן קאמר דאפי' בתרומה דאורייתא נמי מאכיל משא"כ בחזה ושוק ורשב"ל אמר כמה קולי חומרין בדבר סובר דאפי' בחזה ושוק נמי מאכילה. ואפשר לומר לפי מה שיתבאר לקמן דשיטת הירושלמי אינו כשיטת הש"ס דילן דלשיטת הש"ס דילן הוי אנדרוגינוס ספק זכר ספק נקיבה אבל לפי שיטת הירושלמי אנדרוגינוס יש בו צד זכרות וצד נקבות וע"ז לשיטת הש"ס דילן שהוא מצד ספק ע"כ פליגי בזה שאם מאכיל רק בתרומה דרבנן וספיקא לקולא משא"כ בחזה ושוק דהוי מדאו' אבל לשיטת הירושלמי אינו רק משום דיש בו צד זכרות וצד נקבות וע"כ אינה מאכילה בחזה ושוק משום דהקידושין לא הוי קידושין גמורין דאינו תופס רק בצד זכרות וא"כ לא הוי מקודשת רק לחציו וע"כ אינה אוכלת בחזה ושוק וע"ז אמר ר"ל כמה קולי חומרין בדבר דמה תרומה שאינה ראוי' לישראל בכל מקום הרי היא אוכלת חזה ושוק שהן ראוין לישראל בכל מקום אינו דין שתאכל והנה הפ"מ פי' שראוין לישראל בכל מקום דשם חזה ושוק בחולין ראוים לכל ישראל ולי נראה דחזה ושוק בבמה קטנה אוכלי' ישראל נמי וכמו דאיתא בזבחים (ד' ק"ב) חזה ושוק בבמה גדולה ואין חזה ושוק בבמה קטנה וכן איתא בירושלמי (פ"ק דמגילה) ע"ש וע"ז אומר ראוי' היו לישראל (פי' בבמה) וכשנתחייבו (פי' שנתחייבו ליתן בבמה גדולה ניטלה מהם יכול כשם שנתחייבו וניטלו מהם כך אם יזכו יחזירן להם (פי' שאם יזכו יחזירן להם אף שיבנה בהמ"ק ע"ז אומר ואתן אותם לאהרן כו' וא"כ עכשיו שוים הן תרומה וחזה ושוק וכשם שמאכילה בתרומה כך מאכילה בחזה ושוק

שם מתניתין ר' יהודה אומר טומטום שנקרע ונמצא זכר לא יחלוץ כו' ואין חולקין על דברי ר' יודא. מן דאמר ר' יוסי בשם ר' הילא מייבמין את אשתו הדא אמרה אין חלוקים על דברי ר' יהודה וכתב הפ"מ לשון בעי' הוא אם החכמים אינם חלוקים על דברי ר' יהודה במתניתין דאמר טומטום שנקרע ונמצא זכר לא יחלוץ ופשיט לי' מן מה דאמר ר' יוסי דמייבמין את אשתו ש"מ דדיני' כסריס אדם הוא וכדר"ע עכ"ל [והוא תמוה דהא ליכא למ"ד דטומטום יהיה אם נקרע כמו סריס אדם דהא אמרי' בבכורות (ד' מ"ב) לימא אשתני ולא אישתני תנאי היא דתני' טומטום בקידש קידושיו קדושין נתקדש קידושיו קידושין וחולץ וחולצין לאשתו כו' במים לאשתו ופירש"י וחולצין לאשתו חומרא היא שמא זכר הוא ומייבמים את אשתו ממ"נ אם זכר הוא שפיר מייבם אחיו ואם נקיבה אשה בעלמא היא דנסיב האי אחיו של טומטום אבל טומטום לא מייבם דאינו בן לידה ולא קרינן ביה להקים לאחיו שם כו' עיי"ש דכל הספיקות הוא רק משום סריס חמה והא דאמר ר' יוסי בשם ר' הילא מייבמין את אשתו הוא כמו הברייתא שהבאתי מהא דבכורות (ד' מ"ב) דתנא וחולץ וחולצין לאשתו ומייבמין את אשתו וע"כ מוכח על הא דמיבעי' ליה בירושלמי ואין חלוקים על דברי ר' יהודא פי' שאומר שהוא כסריס ודאי וע"כ אומר מן דאמר ר' יוסי בשם ר' הילא מייבמין את אשתו הדא אמרה חלוקים על דברי ר' יהודה והוא משום דלא הוי רק ספיקא דילמא הוא זכר או נקיבה אבל אם הוא זכר לא אמרינן דילמא כיון דאישתני אישתני להיות סריס חמה וא"כ בועל אשת אחיו שלא במקום מצוה וע"כ אומר הירושלמי מן מה דאמר ר' יוסי בשם ר' הילא מייבמין את אשתו הדא אמרה אין חלוקי' על דברי ר' יהודה [ועיין ברש"י בכורות (ד' מ"ב) בד"ה וחולצין כו' אבל טומטום לא מייבם דאין בן לידה ולא קרינן להקים לאחיו שם ולכאורה אמאי מתייבמת אשתו הא הוי דומיא דסריס חמה אך עיקר כונת רש"י דלא הוי בר ביאה משא"כ אשתו מתייבמת דהא הוי אשתו ע"י קדושין]

[והנה ראיתי להק"ע שכתב ואין חולקים על דברי ר' יודא דקאי על הא דאמר אנדרוגינוס נושא אבל לא נישא והשיג על התוס' ביבמות (ד' פ"ב) שכתבו דהאי אנדרוגינוס נושא הוא סיום מילתא דר' יוסי אע"פ שר' יהודה מפסיק בנתים וגם האריך שם דאיך אמרינן דמייבמין את אשתו הא אינה ראויה להוליד וה"ל כאשת סריס דלאו בת יבום היא עיי"ש שהאריך בזה אבל באמת שגה בזה דלא קאי אאנדרוגינוס רק אטומטום דהא דקאמר אנדרוגינוס נושא זה אינו מדברי ר' יהודה כמו שכתבו התוס' [ועיין בירושלמי (פ"ח דיבמות ה"א) ר' יהודה אומר אנדרוגינוס דוחין את השבת עליה כו' תמן תנינן הכל חייבים בראיה חוץ מחש"ו וטומטום ואנדרוגינוס מה אמר בה ר' יהודה נשמעינה מהדא ר"י בן דהבאי אמר משום ר' יהודה אף הסומא לית בר נש אמר אף אלא דמודו על קמייתא] וכיון דקאי אטומטום ניחא הא דמייבמין את אשתו דילמא יקרע ונמצא זכר וא"כ הוי בר הקמת שם ואם נקיבה היא אשה בעלמא הוא דנסיב וכמו שפירש"י בבכורות (דף מ"ב) עיין שם ודו"ק]

שם קידש אין חוששין לקידושיו נתקדשה חוששין לקדושיו נבעל נפסל מן התרומה כנשים (וקשיא) רבי ניחא ברבי סבא ר' יונה בשם רב המנונא אפי' מין במינו כל שהוא וקשי' אם זכר הוא אין זכר פוסל זכר אם נקיבה היא אין נקיבה פוסלת נקיבה צד זכרותו של זה פוסל צד נקבותו של זה (פי' דקאי על אנדרוגינוס) וכתב הק"ע שצ"ל קידש חוששין לקידושיו נתקדש' אין חוששין לקידושיו וראיתי להרשב"א בחידושיו שהעתיק דברי הירושלמי כגירסא שלפנינו ולא ידעתי לפרשה והרמב"ם פסק (בפ"ד מה' אשות) בין שקידש בין שנתקדש צריכה גט מספק

[ולי נראה דא"צ להגיה ויתבאר הירושלמי עפ"י מה שכתב הא"מ (סי' מ"ד) על מה שהקשה הר"ן מ"ש חצי עבד דהוי ספק קידושין ובשפחה חצי ב"ח הוי קידושין דאי משום דלא שייר בקנינו, א"כ בחצי עבד וחצי ב"ח נמי לא שייר וכתב דאיפשר לומר דבשפחה גלי לן קרא דכתיב והיא שפחה נחרפת לאיש דמיירי בחצי שפחה וחצי ב"ח אלמא בת אתרוסי היא וכתב הא"מ שהטעם הוא דעיקר הקידושין מצד הבעל דכתיב כי יקח איש אשה ומשום הכי בעינן נתן הוא ואמר הוא ולא כל הימנה שתכניס עצמה לרשות הבעל אלא מכיון שמסכמת לקידושי האיש ההוא מבטלת דעתה ורצונה ומשוי נפשה כדבר של הפקר והבעל מכניסה לרשותו הילכך אין דנים בקידושי אשה אלא מצד הבעל וכתב הא"מ דע"כ חצי עבד' וחצי ב"ח אינו יכול לקדש כמו שחצי עבד וחצי ב"ח אינו מוציא עצמו בתקיעת שופר כמו דאמרינן בר"ה (ד' כ"ט) דלא אתי צד עבדות ומפיק צד חירות כו' ה"נ לא אתי צד עבדות ומקדש לצד חירות כו' אבל לגבי האשה לא בעינן פעולתה אלא שמבטלת דעתה ורצונה וע"כ כיון שיש בה צד שהקידושין תופסין, ע"כ תופסין ממילא. עיין שם בארוכה וה"נ אנדרוגינוס שקידש יש בו צד זכרות שתופס הקידושין וצד נקבות שאינו תופס הקידושין וע"כ בקידש אין חוששין לקידושיו והטעם הוא כמו שכתב הא"מ בחצי עבד וחצי ב"ח שקידש דמעכב צד העבדות להביא הקידושין אפי' לצד חירות וע"כ אנדרוגינוס שקידש אין חוששין לקידושיו אבל אם נתקדש חוששין לקדושיו והוא כמו חצי שפחה וחצי ב"ח דאמרינן דתופסין הקידושין אפי' לצד חירות. וע"כ אנדרוגינוס שקידש אין חוששין לקדושיו אבל אם נתקדש חוששין לקידושיו והוי כמו חצי שפחה וחצי ב"ח דאמרינן דתופסין הקידושין כיון דהיא אינה עושה פעולת המעשה אלא דמשוי עצמה כדבר של הפקר וע"כ תופסין הקידושין ממילא וא"ש מה שתמה הק"ע על הרמב"ם שהרמב"ם פסק דבין שקידש ובין שנתקדש צריכה גט מספק דהטעם משום דחצי עבד וחצי בן חורין לא איפשטא הבעי' ובחצי עבד וחצי ב"ח נמי פסק הרמב"ם דס' מקודשת וע"כ פסק נמי באנדרוגינוס שקידש דאי אמרינן דחצי עבד וחצי ב"ח יכול לקדש ואין צד עבדות מעכב להביא קידושין לצד חירות ה"נ באנדרוגינוס אבל הירושלמי אזיל לטעמיה דאמרינן בירושלמי (פ"ד דגיטין ה"ו) לא כן אמר ר' חייא בשם ר' יוחנן מי שחצי עבד וחצי ב"ח שקידש אין חוששין לקידושיו ודכותיה גירש דאין חוששין לגירושיו וע"כ איתא בירושלמי גבי אנדרוגינוס שקידש דאין חוששין לקידושין אבל בנתקדש כיון דזה אינו ע"י פעולת המעשה אלא דמשוית עצמה כדבר של הפקר ע"כ חוששין לקידושיו]

עוד נ"ל לבאר על הא דאמר קידש אין חוששין לקידושיו נתקדש חוששין לקידושיו נבעל תפסל מן התרומ' כנשים וקשי' וכתבו הק"ע והפ"מ דלא גרסינן לי' לתיבת וקשי' ושגו בזה והאי וקשי' צריך להיות והפי' הוא שמקשה זו הקושי' דאמאי קידש אין חוששין לקידושיו ובנתקדש חוששין לקידושיו וע"ז אומר וקשי' וע"ז אמר ר' ניחא בר סבא ר' יונה בשם רב המנונא אפי' מין במינו בכל שהוא והפי' הוא דמיירי במין במינו דהיינו שקידש לאנדרוגינוס או שנתקדש לאנדרוגינוס והשתא ניחא דאמר קידש אין חוששין לקידושיו (פי' אם הוא כהן וקידש אנדרוגינוס ישראל אין חוששין לקידושיו לפוסלו מחמת שקידש אנדרוגינוס וא"כ צד זכרות של השני פוסל לצד נקבות של זה דהא השני הוא ישראל אך כיון שקידש את השני ולא שנתקדש ע"כ אין חוששין לקדושיו) ואם הוא כהן אוכל בתרומה וקאי אמתניתין ר' יוסי ור' שמעון אומר אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה וע"ז אומר קידש אין חוששין לקידושיו דהא אירוסין פוסלין מן התרומה אעפ"כ כיון שהוא כהן וקידש לאנדרוגינוס השני אין חוששין לקידושיו וזה הכהן מותר לאכול בתרומה נתקדש חוששין לקידושיו (פי' אם הוא להיפוך שנתקדש האנדרוגינוס הכהן מישראל ע"כ חוששין לקידושיו שהאנדרוגינוס ישראל פוסל לצד נקבות שבו כמו הארוסות שפוסל ואינו מאכיל) וע"ז אומר אפי' מין במינו בכל שהוא (פי' דמיירי במין במינו וע"כ נתקדש חוששין לקידושיו מחמת צד הנקבות שנתקדש לישראל ואעפ"י שצד הזכרות הוא כהן אעפ"כ