נועם ירושלמי על נשים כד

משמע בבבלי בפרקין (ד' ע"ט) שגה בזה דהתם הוא דווקא לר"ע שסובר דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין אבל לא לרבנן דלרבנן חייבי לאוין חולצין ולא מייבמין מדרבנן גזירה כו' וכבר ביארתי בריש יבמות דלשיטת הירושלמי אף ר"ע מודה דחייבי לאוין חולצין דאתי עשה ודחי ל"ת עיי"ש ומה שהקשה הק"ע דמאי מהני שני יבמים הא משעה שעשה בה הא' מאמר כבר נאסרה על אחיו ומאי מהני שגם אחיו כהן דהא ודאי אין זיקה זו מהני ושגה בזה דהא מאמר דרבנן ואמרינן ביבמות (ד' נ"ח) שלח ר"ח משמי' דר' יוחנן העושה מאמר ביבמתו ויש לו אח אפי' הוא כהן והיא כהנת פסלה מן התרומה למאן אלימא לר' מאיר אימר דאמר ר' מאיר משתמרת לביאה פסולה לא אכלה מדאורייתא דרבנן מי אמר כו' אלא כי אתי רבין אמר עשה בה מאמר ביבמתו ד"ה אכלה (אלא דלפי מה שביארתי שיטת הירושלמי דמאמר דאורי' לא אתי שפיר) אבל בהא דהי' א' מהן כשר וא' מהן פסול אף בלא עשה בה מאמר פוסל. אלא דאי אמרינן דהפסול הוא פ"ד א"כ הוא ראוי לאכול וא"כ אינו פוסל רק מצד מאמר אם עשה בה קנין אחר שנעשה פ"ד]

שם (ה"ב) ר' חייא בר אבא בעי קומי ר' מנא עשה בה הכשר מאמר א"ל מחלוקת ר' יוחנן ורשב"ל וכתב הפ"מ דלרשב"ל פסול כיון דעדיין לא בא עלי' כזקוקה לפסול מקרי ולר' יוחנן כשר ולא ביאר דזהו הטעם דלר"ל פסול מפני שהיא משתמרת לביאה הפסול אבל לר' יוחנן כשר דהרי לא עשה בה הפסול קנין הפוסל וכל שהוא ממילא לא פסל וכמו דאמרינן לר' יוחנן דהטעם מפני שלא הוסיף בה קנין אחר וה"נ לגבי היבם השני הרי לא עשה בה קנין הפוסל ודו"ק

שם ר' סימון בשם ריב"ל לא שנו אלא פצוע דכא ישראל אבל פצוע דכא כהן לא בדא (פי' דפצוע דכא ישראל מותר בגיורת בימים קדמונים אבל פצוע דכא כהן אינו מותר בגיורת) תמן תנינן כל האסורין לבוא בקהל מותרין לבוא זה בזה ר' יהודה אוסר ר' ירמי' אמר כללא פצוע דכא ישראל מותר לו לישא ממזרת אמר ר' יוסי בלבד פסול משפחה הא פסול הגוף לא בדא חיילי' דר' יוסי מן הדא דאמר ר' חלקי' ר' סימון בשם ריב"ל לא שנו אלא פצוע דכא ישראל אבל פצוע דכא כהן לא כמה דאת אמר תמן אם כהן ברור הוא פסול לו לישא גיורת אף הכא ישראל ברור אסור לו לישא ממזרת

ונראה לי דהא דקאמר ר' ירמי' אמר כללא פצוע דכא ישראל מותר לו לישא ממזרת הוא לפרש המשנה דכל האסורין לבוא בקהל מותרין לבוא זה בזה (פי' אפי' פצוע דכא שאינו פסול משפחה נמי מותרין לבוא זה בזה) וע"ז אמר ר' ירמי' אמר כללא פצוע דכא ישראל מותר לו לישא ממזרת (פי' דהאי כל מרבה אפי' שאינו פסול משפחה דהיינו פצוע דכא ור' יוסי אומר דווקא פסול המשפחה אבל לא פסול הגוף) וע"ז אמר ר' יוסי בלבד פסול משפחה הא פסול הגוף לא בדא חיילי' דר' יוסי מן הדא דאמר ר' חלקי' לא שנו אלא פצוע דכא ישראל מותרת בגיורת אבל פצוע דכא כהן לא (פי' דאסור לישא גיורת מחמת שהוא כהן אעפ"י שהוא פצוע דכא וא"כ פ"ד לא מגרע קדושתי' וה"נ פ"ד ישראל לא מיגרע קדושתי' ואסור לישא ממזרת)

וע"ז פריך על דעתי דר' יהודה ממזר לא ישא ממזרת פי' דלר' יוסי דאמר דהא דאמר ת"ק כל האסורים לבוא בקהל מותרי' לבוא זב"ז היינו דוקא בפסול משפחה אבל לא בפסול הגוף וע"ז חולק ר' יהודה וע"ז פריך על דעתי' דר' יודא ממזר לא ישא ממזרת נשמעינה מן הדא כו' דברי ר' יהודה ממזר לא ישא ממזרת כדי שיתכלו ממזרים מן העולם וע"ז אומר ודכותה עמוני לא ישא עמונית (פי' אי אמרינן דממזר לא ישא ממזרת א"כ עמוני לא ישא עמונית אע"ג דהנקיבות מותרות אעפ"כ לא ישא משום הזכרים שיהיו עמונים) וע"ז אמר ר"י בר בון על דרבנן נצרכה (פי' דזה הקושי' אינה דווקא אליבא דר' יוסי אלא אליבא דר' ירמי' נמי) דאין יסבור ר' יהודה גרין פסולין קהל ה' אינון לישא עמונית אינו יכול שהוא קהל ה' אצלה (והוא ט"ס וצ"ל) שהיא קהל ד' אצלו דהא היא גיורת וגיורת לר' יהודה קהל ה' איקרו לישא מצרית אינו יכול שהוא קהל ה' אצלה דהא הוא גר (בימים קדמונים) ע"ז אמר ר' מתני' משחררין לו שפחה (פי' דאיפשר שישא שפחה והוא דקאמר משחררין לו שפחה ולא שמשיאין לו שפחה היינו דקאי אהא שמקשה בתחילה עמוני לא ישא עמונית) וע"ז א"ר יוסי בר בון על דרבנן נצרכה פי' דזו הקו' הוא לכ"ע או שצ"ל על דר' ירמי' נצרכה (פי' אפי' לר' ירמי' שסובר דפליגי בפצוע דכא שאינה פסול משפחה אבל בשאר פסולין סובר ר' יהודה דמותרין כל הפסולין לבוא זה בזה מ"מ תקשה דאין יסבור ר' יהודה גרין פסולים קהל ה' אינון לישא עמונית כו' וכן לר' יוסי תקשה דעמוני לא ישא עמונית לר"י מה"ת אבל הא דממזר לא ישא ממזרת הוא רק מדרבנן

וע"כ מתרץ תירוץ דקאי על ר' יוסי ג"כ שאומר דר' יהודה סובר דממזר לא ישא ממזרת א"כ איך ישיאו לו שפחה דא"כ מרבה פסולין ע"ז אומר דמשחררין לו שפחה (פי' דמשיאין לו שפחה ומשחררין את הולד א"כ אינו מרבה פסולין [והוא דלא כמו שמפרש הש"ס דילן בקידושין ד' ע"ז]

וע"ז אומר ודכוותי' לא ישא מצרית (פי' אי אמרינן דר' יודא סובר דממזר לא ישא ממזרת) ע"ז אומר נשמעינה מן הדא דתני ר' אבהו קומי ר' יוחנן אמר ר' יודא בנימין גר מצרי נשוי לגיורת מצרי' כו' א"כ מוכח מזה דר' יודה סובר דמצרי יכול לישא מצרית א"כ אמאי תנינן ר' יהודה אוסר דממזר לא ישא ממזרת ולא תירץ ע"ז כלום והוא משום דאיפשר לתרץ דזהו דווקא בפסולין לעולם וע"כ ממזר לא ישא ממזרת משא"כ מצרי שהוא עד שלשה דורות מותר לישא מצרית דהא הפסול הוא רק עד ג' דורות [והא דקאמר תחילה ממזר לא ישא ממזרת הוא מדרבנן אבל לא מדאורייתא וכן הא דפריך ממצרי שלא ישא מצרית ודו"ק]

שם דילמא ר' הושעי' רובא ור' יודן כו' הוו יתבין רהט ר' יוחנן ולחש לי' באודנא דר' הושעי' רובא פצוע דכא כהן מהו שישא בת גרים אמר לי' מה אמר לך א"ל מילא דנגר בר נגרין לא מפריק לי' לא אמר לי גיורת שהיא כזונה אצלו (פי' וע"כ אעפ"י שהכהן הוא פצוע דכא אסור לו לבוא על הזונה ולא בת ישראל שהיא כחללה. והמפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה ולי נראה שהוא (ט"ס וצ"ל) ולא בת ישראל שהוא קהל ה' וכה"ג אמר שם לישא עמונית אינו יכול שהוא קהל ה' אצלו והכא ישראלית הוא קהל ד' אצלו לא אמר לי אלא בה גרים ובת גרים לא כישראל היא פתר לה כר' יודה דר' יודה אומר בת גר זכר כבה חלל זכר

[ואיפשר לומר דהא דאמר תחילה לא אמר אלא בת גרים ובת גרים לאו כישראלית וא"כ פצוע דכא אסור בה ואיפשר דאפי' לראב"י דאמר אשה בת גרים לא תנשא לכתחילה עד שתהא אמה מישראל אסורה בפצוע דכא וכמו דאמרינן ביבמות (ד' נ"ז) אלא אליבא דהאי תנא דתנן ראב"י אומר אשה בת גרים לא תנשא לכהונה עד שתהא אמה מישראל והכי קא מיבעי' לי' כשרות מיתוספא בה ואכלה או דילמא קדושה מיתוספא בה ולא אכלה והירושלמי פשיטא לי' דקדושה אתוספא בה וע"ז אמר ובת גרים לא כישראל הוי וא"כ אסורה בפצוע דכא וע"ז אומר פתר לה כר' יודה דר' יודה אומר בת גר זכר כבת חלל זכר וע"כ מיבעי' לי' בבת גיורת דכיון דהוי פצוע דכא א"כ לא חמיר קדושתי' כל כך ומותר לישא בת גיורת אך א"כ קשה דהא ר' יהודה סובר דקהל גרים איקרי קהל ודוחק לומר דמיבעי' לי' לר' יהודה דבת גר זכר כבת חלל זכר וכר' יוסי שסובר דקהל גרים לא איקרי קהל והק"ע נדחק בזה]

ולי נראה דהא דקאמר פתר לה כר' יודא דמיירי בבת גר זכר והיינו בגר עמוני דאף דר"י סובר דקהל גרים הוי קהל ה"מ גר דראוי לבוא בקהל אבל גר עמוני ומואבי דאינו ראוי לבוא לקהל ולשיטת הירושלמי אפי' עמונית אעפ"י שכשירה לבוא בקהל אעפ"כ לאו קהל ה' וכמו דאמרינן בירושלמי וביארתי תחילה דקאמר ר' יוסי בר בון על דרבנן נצרכה דאין יסבור ר' יהודה גרים פסולין קהל ה' אינון לישא עמונית אינו יכול שהיא קהל ה' אצלו לישא מצרית אינו יכול שהיא קהל ה' אצלו אבל אי אמרינן דגרים פסולים לאו קהל איקרי הוי ניחא דגר עמוני יכול לישא עמונית אע"ג דעמונית כשרה לבא בקהל וא"כ היא קהל אפ"ה כיון דבאה מעמוני והוא אין ראוי לבוא בקהל ע"כ לא הוי קהל וא"כ ניחא דמיבעי' ליה אם פצוע דכא מותר לישא בת גרים מחמת שהיא בת גרים והוא פצוע דכה וא"כ קליש' קדושתי' וע"כ מיבעי' לי' אם מותר לישא בת גרים אליבא דר' יהודה שסובר דבת גר זכר פסולה וכ"ת הא מ"מ הוא אסור לבוא עלי' משום שהוא פצוע דכא ור' יהודה סובר דקהל גרים הוי קהל אעפ"כ קהל גרים מפסולי קהל לאו קהל מיקרי וכמו שהוכחתי מהירושלמי שהבאתי תחילה ועיין ביבמות (ד' ע"ז) א"ר יוחנן אי לאו דאמר ר' יהודה הכתוב תלאן בלידה (והוא דמצרית נקיבה נמי אסורה) לא מצא ידיו ורגליו כו' כיון דאמר ר' יהודה קהל גרים בימים הקדמונים אקרי קהל מצרי שני במאי יטהר ופירש"י אי איתא דנקיבות שריין לאלתר הוי להו קהל ואסורות מצרית ראשונה ושני' למצרי ראשון וא"כ לשיטת הירושלמי לפי מה שביארתי דמצרית אעפ"י שהיא מותרת אפ"ה כיון דאתי מפסולי קהל לאו קהל מיקרי אלא