נועם ירושלמי על נשים כג

היא אלא ביאה הוא דאית בה ואעפ"כ אוכלת בתרומה וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ב דסוטה ה"ו) א"ר ינאי שומרת יבם שזינתה מותרת לביתה ותני כן ונעלם מעיני אשה ולא מעיני יבמה ר' יעקב בר זבדא בשם ר' אבהו מעשה היה וכהנת היה והתירוה לביתה. אלמא אעפ"י שאין לה אלמנות וגירושין אעפ"כ אינה פסול' לכהונה [וכן הוא בקידושין (פ"ג הל' י"ב) והרי יבמה שזינת' הרי אין לה עליו ולא על אחרים קידושין כו']

שם (ה"ז) ממזר פוסל ומאכיל כו' לית הדא פליגא על רב דרב אמר עובד כוכבים ומזלות ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר פתר לה בעובד כוכבים ומזלות פסול ובעבד פסול ופירש הפ"מ דס"ל כמ"ד יש ממזר מחייבי לאוין ועיין מה שביארתי לעיל ריש יבמות דאם יש ממזר מחייבי לאוין ע"כ אף על גב דלא תפסו קידושין כלל אף עפ"כ הולד ממזר עיין שם ודו"ק: הערל פרק שמיני יבמות

מתניתין הערל וכל הטמאי' לא יאכלו בתרומה כו' ובגמ' איש איש לרבות את הערל כו' עד כדון כר' עקיבא (פי' דמרבה מלשונות כפולין כר' ישמעאל שסובר דדברה תורה לשון בני אדם ולא כפי' הפ"מ) תני ר' ישמעאל נאמר תושב ושכיר בפסח ונאמר תושב ושכיר בתרומה מה תושב ושכיר האמור בפסח פסל בו את הערל אף תושב ושכיר האמור בתרומה פסל בו את הערל כו' קדשים מהו שיהא אסורים בערל ללמד מן הפסח אין את יכול שאין בו שבירת העצם ולא מן התרומה שהוא למד מן הלמד כו' [הנה בספרי עמק יהושע (סי' ט"ו) השגתי על הפ"מ שפירש דבקדשים אין למידין למד מן הלמד ותרומה קודש איקרי והשגתי שם וכתבתי דהטעם משום דבתר מלמד הראשון אזלינן והמלמד הראשון הוא פסח והוי קדשים ואין למידין למד מן הלמד בקדשים אך באמת שיטת הירושלמי דר' ישמעאל סובר דאין למד מן הלמד אפי' בחולין וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ק דקידושין ה"ב) עבריה למידה מבת חורין ועברי למד מעבריה נמצאת למד מן הלמד עד כדון כר' עקיבא דאית לי' למד מן הלמד כר' ישמעאל דלית ליה למד מן הלמד וא"כ אפי' בחולין נמי ס"ל לר' ישמעאל לפי שיטת הירושלמי דאין למידין למד מן הלמד. וע"כ לר' ישמעאל קפריך דלר"ע ערל בתרומה ילפינן מדכתיב איש איש דהוי לשונות כפולין וא"כ יכול ללמוד מן התרומה דלא הוי למד מן הלמד ועוד דר"ע סובר דלמידין למד מן הלמד

ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ב דערלה) הערלה וכלאי הכרם עולין בא' ומאתים מניין שהם עולין כתיב מליאה מליאה מה מליאה שנאמר להלן עולה אף כאן עולה אי מה להלן מאה אף כאן מאה לפי שכפל הכתוב איסורו איסורו שוינהו חכמים חיובו עד כדון כלאי הכרם ערלה מניין מה זו איסורי הנאה אף זו איסורי הנאה מה זו עולה אף כאן עולה עד כדון כר"ע דר' ישמעאל מנלן ופי' המפרש מהרא"פ דהא ג"ש דמליאה איתא בספרי וסתם ספרי ר"ש ואליבא דר"ע והוא דוחק ולפי מה שביארתי ניחא שפיר דקאמר עד כדון כר"ע (פי' שסובר דילפינן למד מן הלמד אבל לר' ישמעאל שסובר דאין למידין למד מן הלמד א"כ איך ילפינן ערלה מכלאי הכרם שכלאי הכרם גופא למד מן התרומה)

וכן בירושלמי בסנהדרין (פ"ז ה"ה) נאמר כאן דודתו ונאמר להלן או דודו או בן דודו מה דודו שנאמר להלן באחי אביו מאביו הכתוב מדבר אף דודתו שנאמר כאן באשת אחי אביה הכתוב מדבר אף אשת אחיה למדה מדודתו מה דודתו שנאמר להלן באשת אחיה הכתוב מדבר אף אשת אחיה שנאמר כאן באשת אחיה מאביה הכתוב מדבר עד כדון כר' עקיבא כר' ישמעאל תני ר' ישמעאל ופי' הפ"מ זו דברי ר"ע דלמידין דודתו מג"ש ואשת אחיה מדודתו כר' ישמעאל אבל לר' ישמעאל מצינו דדריש מקרא אחרינא וכן פירש בכל מקום דקאמר בירושלמי עד כדון והוא דוחק ועיין מה שביארתי בריש יבמות. אבל לפי מה שביארתי ניחא שפיר דעד כדון כר' עקיבא דלמד למד מן הלמד. אבל לר' ישמעאל דלא למד למד מן הלמד א"כ איך יליף דודתו מג"ש ואשת אחיה מדודתו ודו"ק]

עוד שם ומופנה הוא (פי' הג"ש דתושב ושכיר אינו מופנה) והלא דרושה הוא כהדא דתני תושב זה קנוי קנין עולם שכיר זה קנוי קנין שנים כו' ונראה לי דזה הקושי' הוא קאי ג"כ אליבא דר' ישמעאל דר' ישמעאל סובר דג"ש בעינן שלא תהא מופנה וכמו דאמרינן בירושלמי בסנהדרין (פ"ז ה"ו) לית דא פשיטא על ר"ע דר' עקיבא אמר ג"ש אעפ"י שאינה מופנה וע"כ פריך על הג"ש דתושב ושכיר הא אינו מופנה ובזה יתבאר הירושלמי ברכות (רפ"ז) כתיב בתורה ברכה לפני' ואין כתיב בתורה ברכה לאחרי' ואין כתיב בה ברכה לפני' כו' ר' שמואל בר נחמי' בשם ר' יונתן אתי שם שם לגז"ש מה שם שנאמר בתורה ברכה לפני' אף שם שנאמר במזון ברכה לפני' ומה שם שנאמר במזון ברכה לאחרי' אף שם שנאמר בתורה ברכה לאחרי' עד כדון כר"ע כר' ישמעאל ולא פי' המפרש מהו שאומר עד כדון כר"ע כר' ישמעאל אבל לפי מה שביארתי ניחא דר"ע דריש ג"ש אעפ"י שאינה מופנה כל עיקר אבל לר' ישמעאל בעינן שיהא מופנה כמו שביארתי ודו"ק

שם (ה"א) אם לא ידעה משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה הרי אלו יאכלו אמר ר"א דר"א ור"ש הוא אמר ר' יוחנן ד"ה היא שני' הכא שלא הוסיף בה קנין אחר לפסול (והוא כמו דאמרינן ביבמות (ד' ע"ה) מאן תנא משתמרת לביאה פסולה דאורייתא אכלה אמר ר' אלעזר במחלוקת שנוי' ור"א ור"ש היא ר' יוחנן אמר אפי' תימא ר' מאיר שאני הכא שכבר אכלה כו') וכן בירושלמי אלא שהש"ס דילן מתרץ לר' יוחנן שכבר אכלה ולשיטת הירושלמי מחמת שלא הוסיף ע"ז קנין אחר לפסול

עוד שם אתי אילין פלוגתא דאתפלגון שומרת יבם כהנת שנפלה לשם יבמין כהנים עשה בה א' מאמר לא הספיק לכונסה עד שנעשה פצוע דכא כו' אמר רשב"ל מכיון שהיא זקוקה לביאה פסולה פוסלת ר' יוחנן אמר לכשיבעיל

והנה הפ"מ פי' שומרת יבם כהנת היינו אשת כהן ושגה בזה דכהנת פי' שהיא בת כהן דאם היא בת ישראל הרי היבם פוסל ואינו מאכיל (והא שפי' רש"י ביבמות (ד' נ"ו) לשון אחר והוא עיקר אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מן האירוסין לא יאכלו בתרומה בין בבת כהן בין בבת ישראל מיירי היינו בבת ישראל אליבא דמשנה ראשונה דאמר בכתובות (ד' ז') הגיע זמן ולא נשאו אוכלת משלו ואוכלה בתרומה כו' ע"ש ודו"ק). וע"כ מיירי דווקא בשומרת יבם כהנת שנפלו לפני שני כהנים יבמין א"כ הי' אוכלת (ומה שכתב הק"ע דאפי' בכה"ג אינה אוכלת לפני יבם שגה בזה שהיבם פוסל היינו דוקא בבת כהן לישראל וכמו דאמרינן ביבמות (ד' ס"ז) אי בת כהן לישראל פסול לה ושבה אל בית אביה פרט לשומרת יבם) וע"כ פליגי אם עשה בה מאמר ואח"כ נעשה פ"ד דאמר רשב"ל מכיון שהיא זקוקה לביאה פסולה פוסלת ור' יוחנן אמר לכשיבעיל דהא לא הוסיף בה קנין אחר לפסול וזהו דווקא לת"ק דר"א ור"ש דאל לר' אלעזר ור' שמעון משתמרת לביאה פסולה דאורייתא אכלה ואע"ג דאיכא למימר דרק באלמנה לכ"ג משום דיש לו להאכיל במ"א וכמו דאמרינן ביבמות (ד' נ"ז) אמר ר' אלעזר אמר ר' הושעי' פצוע דכא כהן שקידש בת ישראל באנו למחלוקת ר"מ ור"א ור"ש כו' ממאי דילמא עד כאן לא קאמר ר"א ור"ש אלא דיש לו להאכיל במקום אחר אבל הכא דאין לו להאכיל במקום אחר לא איתמר אביי אמר הואיל ומאכילה בלא ידעה רבא אמר הואיל ומאכילה בעבדיו ושפחותיו הכנענים. אך לשיטת הירושלמי אמרינן (פ"ו ה"ג) מה עבד לה ר"א ור"ש משום שהוא ראוי לאכול או משום שהוא ראוי להאכיל נשמעינה מן הדא אם לא ידעה משנעשה פ"ד כו' הרי אלו יאכלו אמר ר"א דר"א ור"ש היא אית לך מימר הדא משום דראוי להאכיל והכא משום שראוי לאכול ולא סבר לה דזה הוא ראוי להאכיל בלא ידעה דלר"א דלא סבירא לי' הטעם משום שלא הוסיף בה קנין אחר רק דמוקי כר"א ור"ש צריך טעמא דמפני מה מאכילה בלא ידעה. והא שמאכיל בעבדיו ובשפחותיו הכנענים זה נמי ליתא לדר"א וכמו דאמרינן (בפ"ח דיבמות ה"א) ר' הילא בשם ר' אלעזר הם יאכלו והם יאכילו הראוי לאכול מאכיל ושאינו ראוי לאכול אינו מאכיל ר' יוחנן אמר משום קנס מה נפק מביניהן עבד ערל שקנה עבדים אין תימר קנס אין כאן קנס ואין תימר הראוי לאכול מאכיל זה הואיל ואינו ראוי לאכול אינו מאכיל וא"כ לר"א כל עיקר הטעם דמאכיל הוא משום שראוי לאכול א"כ עיקר הטעם דראוי לאכול ודו"ק

שם (ה"י) א' כשר וא' פסול אף ר' יוחנן מודה ופי' הפ"מ דעשה בה הפסול מאמר וזה אינו דאם הפסול הוא חלל וא"כ הוי זר וא"כ הוי כמו יבם שפוסל ואינו מאכיל ואע"ג דלא עשה מאמר ואע"ג דיש א' כשר אעפ"כ הרי זקוקה לאחיו השני וא"כ פוסל' דהא אינו ראוי לאכול ג"כ וא"כ הוי כמו זר

[ומה שהקשה הק"ע דאמאי קאמר ר"ל דהוא משתמרת לביאה פסולה הא פצוע דכא אסור בה דאתי איסור פצוע ודוחה איסור יבום וכן