נועם ירושלמי על נשים כב

סוף ביאה קונה א"כ בתחילה לא. נתקדשה עדיין והעראה שלא ע"י בעל לא הוי בעילה ועיין בכתובות (פ"א ה"ג) בתולה הנבעלת מן הקטן ממי שאינו איש כשירה לכהונה תני ר' חלפתא בן שאול כשירה אפי' לכה"ג ר' ור' אמי מקשו מה בינה לבין הנבעלת באצבע שמא אינה פסולה מן הכהונה כו' תיפתר שבא עלי' שלא כדרכה כו' מה עביד לה ר' חגי פתר לה בהערי' ולמה לית ר' יוסי (כצ"ל) פתר לה בהערי' אמר ר' מנא דהוא צריכא לי' (פי' משום דהיא גופה מיבעי' לי' אם נבעלה בהרעיי' אם דינה כבעולה ואם לא הוי כבעולה וא"כ מאי נקט דווקא מקטן וממי שאינו איש אפי' ע"י גדול נמי לא הוי בעולה בין בהערי'. ועיין במ"ל ברמב"ם (פי"ז מה' איסורי ביאה הי"ג) שכתב עוד אני מסתפק אם בהעראה לבד נעשית בעולה כו' ואע"ג דבפ' הבא על יבמתו (ד' נ"ח) אמרינן דחייבי עשה נמי בהעראה כו' מ"מ שהוא לאחר שנאסרו אבל הא קא מיבעי' לי' אי חשיבה בעולה בהעראה ומה שכתב וכן יש להוכיח מההיא דאמרינן בכתובות (ד' ל') איכא בינייהו בעולה לכה"ג שכתב בשם הרא"ש דמיירי שהערה בה אחר כו' וקנס נמי משלם דאמרינן בירושלמי הערו בה עשרה בני אדם ועדיין היא בתולה כולם משלמין קנס כו' לכאורה איפשר לומר כיון דכולהון משלמין קנס א"כ מוכח דבהעראה לא הוי בעולה דאלו"ה לא הי' משלם קנס דלא הוי בתולה) וע"ז אומר בירושלמי שם כד שמע ר' ירמיה הדא דר' חגי (פי' דהוי מתרץ לה בהעראה) אמר לא על הדא הוה ר' אמי מקשי ואיפשר לומר דבתמיה קאמר דלא על הדא הוי ר' אמי מקשה דממ"נ אם מיירי ע"י השחת בתולים אילו הנבעלת באצבע שמא אינה פסולה לכהונה ואם בלא השחת בתולים א"כ הנבעלת אפי' לגדול בהעראה נמי כשירה לכהונה]: אלמנה לכה"ג פרק שביעי יבמות

אלמנה לכה"ג כו' מניין לכהן שנשא לו אשה וקנה לו עבדים שיאכלו בתרומה ת"ל וכהן כי יקנה נפש קנין כספו והכא לאו קנינו קנין הוא ר' הילא בשם ר' אלעזר הם יאכלו והם יאכילו הראוי ליכול מאכיל וזה הואיל ואינו ראוי לאכול אינו מאכיל ר' יוחנן אמר משום קנס מה נפיק מביניהן עבד ערל שקנה לו עבדים אין תימר קנס אין כאן קנס ואין תימר הראוי לאכול מאכיל וזה הואיל ואין ראוי לאכול אין מאכיל (וכמו שפי' הפ"מ דקנין האוכל קאמר וכמו שאמר רבינא ביבמות (דף ס"ו) אמר רבינא קנין אוכל קאמר קנין אוכל מאכיל שאינו אוכל אינו מאכיל) ר' יעקב בר אחא אמר בעבדי צאן ברזל פליגין. ר' יוחנן אמר מכרן אינן מכורין אמר לי' ר' אלעזר אוכלים תרומה מכחו ואת אמרת אכין א"ל הרי עבדי מלוג הרי הם אוכלים תרומה מכחו ואת אמרת מכרן אינן מכורין משלך נתן לך ובדין הוא שלא יאכלו בתרומה והם אמרו שיאכל והם אמרו מכרן אינן מכורין וע' בפ"מ שפי' דר' יעקב בר אחא אמר בעבדי צאן ברזל פליגין הוא מילתא באנפי' נפשיה ולא שייך להא דלעיל והלשון דחוק ועוד דמה מותיב מנכסי מלוג דהא נכסי מלוג אוכלים מכחה משום קנין שקנה קנין גם סוף הירושלמי נדחקו בפירושיהם הק"ע והפ"מ כמו שיראה המעיין ע"כ נראה לי דזה שייך להא דלעיל דלר' אלעזר קנין אוכל מאכיל וקנין שאינו אוכל אינו מאכיל ולר"י הוא מטעם קנס מחמת שהיא אלמנה לכה"ג. והנה במתני' תנן עבדי צאן ברזל יאכלו וא"כ הא דאוכלים היינו מכח הבעל דמכח האשה לר"א דקנין האוכל מאכיל שאינו אוכל אינו מאכיל א"כ צ"ל דאין אוכלים מכחה רק מכחו וע"כ פריך ר"א לר"מ דאם מכרן אינן מכורים א"כ איך אוכלין מכחו וכמו דפריך הש"ס דילן ביבמות (ד' ס"ו) וכל היכא דחיי' באחריותן אכלי בתרומה והתנן ישראל ששכר פרה מכהן כו' כהן ששכר פרה מישראל אע"פ שמזונותי' עליו לא יאכילנה כרשיני תרומה ואע"ג דהש"ס מסיק לא דמי אלא לסיפא דכהן ששם פרה מישראל יאכילנה כרשיני תרומה אפשר דהירו' סובר דזהו דוקא בבהמה אוכלת מחמת שהאחריות על הכהן אבל גבי עבד דאיכא איסורא אינו אוכל אלא ודאי דמכרן מכורים א"כ הוי שלו בעצם דהא אם מכרן מכורין וע"כ אוכלים מכחו וע"ז השיב לו ר' יוחנן דבאמת אינן מכורים אם מכרן ואעפ"כ אוכלת מכחה. וע"כ הוכיח לו דאל"כ עבדי מלוג איך אוכלים הא אין לה כח בעצם למכור דהא נכסי מלוג כלוקח שוינהו רבנן לבעל וכמו דאמרי' בכתובות (ד' ע"ח) דהבעל מוציא מן הלוקח אלא ודאי דאע"ג דרבנן גרעו כחה דאמנה יכולה למכור מחמת הבעל אעפ"כ אפי' מצד כח הבעל יכולים נמי לאכול אף עפ"י שאינם שלו בעצם אעפ"כ אין כחו מגרע דהא הבעל הוא כהן א"כ אינו נגרע מכח הבעל שלא לאכול בתרומה וא"כ איפשר לומר דמדאורייתא נכסי צאן ברזל אפי' אם לא יוכל למכור מחמת כחה אעפ"כ לא מגרע דהא מכחה נמי בר אכילת תרומה היא אלא שהטעם משום קנס בנכסי מלוג ואע"ג דרבנן קנסוה במה שהוא מכחה אעפ"כ הם אמרו והם אמרו ומשלך נתנו לך דכאן שכל הגרעון מכחה אינו אלא מדרבנן משום קנס ע"כ אמרו דנכסי צאן ברזל אוכלים אעפ"י שמגרע כחו קצת במה שאינו יכול למכור וע"ז אומר משלך נתנו (כצ"ל) בדין הוא שיאכלו בתרומה (פי' כל העבדים אפי' עבדי מלוג) והם אמרו שלא יאכל (פי' העבדים של נכסי מלוג מכח קנס) והם אמרו מכרן אינן מכורין (פי' אעפ"י שאינם מכורים וא"כ יש לה כח אך כל הגירעון הוא נמי מדרבנן משום קנס אבל מדאורייתא יוכל לאכול משום ב' הכחות של בעל ושל אשה)

וכל זה לדברי ר' יוחנן דלא הוי רק דרבנן מה שאין אוכלים מכחה משום קנס. אבל לר"א דאמר קנין אוכל מאכיל ושאינו אוכל מאכיל א"כ הוא מדאורייתא וא"כ כיון שאינו יכול למכור וא"כ שייך ג"כ אלי' והיא לא תוכל להאכיל מדאורייתא וע"כ סובר ר"א דנכסי צאן ברזל מכרן מכורים וכמו דאמר אח"כ ר' אחא בשם ר' יאשי' מתניתא מסייע להון כו' (פי' מתניתא מסייע לר"א עבדי מלוג יוצאין בשן ועין לאשה אבל לא לאיש) ועבדי צאן ברזל יוצאין בשן ועין לאיש אבל לא לאשה (פי' דמוכח מזה דמכרן מכורין) וע"כ אמר תחילה ר' יעקב בר אחא אמר בעבדי צ"ב פליגין כו' וזה שייך להפלוגתא שמתחילה דפליגי ר"י ור"א אם מה שאינם אוכלים עבדי נכסי מלוג מכחה אם הוי מדאורייתא או לא ודו"ק (ועיין בירושלמי (פ"ח דב"ב ה"ה) דמר ר"י מכרה ונתנה בדין הי' להיות קיים ולמה אמרו בטל שלא תהא מברחת נכסי' מבעלה ואומרת שלי הוא)

(ה"ד) חרש פוסל לא כן תני ר' חייא אשתו של חרש ושל שוטה טובלת מחיק בעלה ואוכלת ר' אבא בר מרי כו' בחרש פוסל (פי' בחרש פסול אם הוא פסול כגון נתין או ממזר כו') וחד אמר בחרש יבם ועיין בספרי נחלת יהושע מה שכתבתי על הא דאמרינן לקמן (ה"ד) האונס והמפתה והשוטה לא פוסלין ולא מאכילין הדא אמרה דאין אונסין פסולין בכהונה בפנוי' והדא מסייע להא דתני ר' חייא אשתו של חרש ושל שוטה טובלת מחיק בעלה ואוכלת וכתב הק"ע שנראה לו דה"ג הדא מסייע להא דתני ר' שוטה וקטן שנשאו נשים נשותיהן פטורות מן החליצה ומן היבום וכן הוא בש"ס דילן ביבמות (ד' ס"ט) והוא תמוה דהא הכא אמרינן בירושלמי לענין חרש דאינו פוסל ואיפשר דהטעם דחרש כיון שאין לו קנין א"כ אי אפשר שיהא פוסל מחמת קנין כספו והא דתקוני לי' קדושין מדרבנן היינו רק בתורת קידושין אבל לא בתורת קנין כסף והא דמאכיל בביאה כתב בספר אבני מילואים היינו משום דילפינן הוויות מהדדי אבל קטנה אוכלת בתרומה מפני שהוא קנין כספו של גדול ועיין ר"פ החרש מה שיתבאר שם

שם (ה"ו) העבד פוסל משום ביאה ואינו פוסל משום זרע כו' העבד מניין שביאתו פוסלת ר"י אמר בשם ר' ישמעאל ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה את שיש לה אלמנות וגירושין חוזרת את שאין לה עליו אלמנות וגירושין אינה חוזרת (פי' כיון דעבד ועובד כוכבים ומזלות לא תפסו בהם קידושין א"כ פוסלים בביאתם ואינה חוזרת) התיב ר' ירמיה הרי אלמנה שזינתה הרי אין לה אלמנות וגירושין וחוזרת והנה הק"ע והפ"מ פירשו דלאו דווקא אלמנה אלא בת כהן שזינתה דהרי אין לו אלמנות וגירושין בה והא דנקט אלמנה משום דאקרא קאי דכתיב אלמנה כו'

ולי נראה שהוא ט"ס (וצ"ל) הרי יבמה שזינתה הרי אין לה אלמנות וגירושין בה שביבמה לא תפסי קידושין לשום אדם. וכמו שכתבו התוס' ביבמות (ד' מ"ט) בד"ה הכל מודים כו' וי"ל דאליבא דרב דאמר אין קדושין תופסין ביבמה איצטריך לאשמעינן שפיר דלא הוי ממזר וטעמא אור"ת דהוי כעובד כוכבים ומזלות ועבד דלא תפסי קידושין לשום אדם וליבם נמי לאו בת קידושין